פרשת וישב יום ג'

מקרא

בראשית פרק לח

(א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא אותו הזמן שנמכר יוסף למצרים בסבת עצת יהודה שאמר למכרו ולא אמר להשיבו ושכל את אביו, חל על יהודה פרי מעלליו והוליד שני בני מות ונשאר שכול משניהם[1] וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו כיון שראה צערו של אביו ובכיותיו לא היה יכול לסבול[2] וַיֵּט פרש מאת אחיו[3] עַד אל[4] אִישׁ עֲדֻלָּמִי מעדולם[5] וּשְׁמוֹ חִירָה:

(ב) וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ סוחר[6] שעשה את מסחרו עם ה - כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ גייר אותה ונשאה[7] וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:

(ג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא יהודה[8] אֶת שְׁמוֹ עֵר מלשון עוררה את גבורתך[9]:

(ד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אשתו אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן מלשון ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא א), מה יתאונן אדם חי (איכה ג לט), כמו בן אוני דרחל (לעיל לה יח)[10]:

(ה) וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה והטעם שקראתו שלה כי כאילו שכח אותה בעלה שהוא שם בלתי נאות מפני שיהודה אז - וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ בכזיב ותוחלתה נכזבה מראות פני אישה בעת לדתה והוא אם היה שם לא היה מסכים בקריאת שם בלתי נאות[11]:

(ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר:

(ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כרעתו של אונן משחית זרעו שנאמר באונן וימת גם אותו כמיתתו של ער מיתתו של אונן ולמה היה ער משחית זרעו כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה[12] וַיְמִתֵהוּ יְקֹוָק:

(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ כי כך היה מנהג הקדמונים קודם שניתנה תורה ליבם האח, ואחריו כל הקרוב אליו ממשפחתו, וכשניתנה תורה אסרה קצת הקרובים והתירה איסור אשת אח מפני היבום, ולא רצתה שידחה מפניו איסור אשת אחי האב וזולתם[13] וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ כאילו המת הוא אביו[14]:

(ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו:

(י) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ על אותה עבירה שעשה אחיו ער[15]:

(יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ התאבלי ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן כאשה חגורת שק על בעל נעוריה עד שיגדל שלה וייבם אותך, כי כן המנהג במתיבמת, כי היוצאת וחפצה להנשא לאיש זר לובשת בגדי אבל ימים מעט כפי המנהג, ומתנחמת ולובשת שנים, ותכס בצעיף ותתעלף עד שתנשא לאיש[16] עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי ויהיה חכם וישמור עצמו מעון גדול כזה[17] כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וכאשר יגדל וישמע למוסר אביו יתננה לו, וכאשר ראתה כי גדל שלה (פסוק יד) בעיניה, והוא עודנו נער בעיני אביו, כי אין לו עשר שנים, והיה אביו ממתין לו עוד, אז מיהרה תמר מרוב תאותה להוליד מזרע הקדש[18] וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ:

(יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה היה לו להכניס את כלתו לביתו תחת אשתו כמו שעשה אברהם כאמרו ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ולכן נואשה תמר שיכניסה להיות עוד כלתו[19]וַיַּעַל עַל עם[20] גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה:

(יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ בשעה שהיו גוזזים צאנם היו שמחים ועושים סעודות גדולות, כדכתיב באבשלום ובנבל, ובשעה שאדם שמח יצרו מתגבר עליו, ולכך בחרה לה בשעת גזיזת הצאן. ובדין עשתה, כי קודם מתן תורה כל הקרובים מייבמין, ואפילו אביו של מת, ומשלא ייבם שלה, היה על יהודה ליבם[21]:

(יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף התעטפה והסתירה פניה[22] וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם יש מפרשים בשער של פרשת דרכים שהכל עוברים ונראים לעינים דרך שם[23] ויש מפרשים כי שני מעיינות מים היו בדרך ויש להם כדמות פתח ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו[24] אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה:

(טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה בגלל שישבה על אם. הדרך ולא הכיר אותה -[25] כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ כי כן דרך הזונות לשבת בפתח עינים מעולפת הצעיף, מכסה קצת השער וקצת הפנים, ומשקרות קצת העינים ושפתים, ומגלה הגרון והצואר, כי בעבור שתעיז פניה ותאמר לו ותחזיק בו ונשקה לו, תכסה קצת הפנים, ועוד בעבור שתזנינה גם עם הקרובים, מכסות פניהם, ובשובם לעיר לא יכירוה[26]:

(טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ אפשר לומר שביקש אותה שתכין עצמה שיבוא אליה לביתה שודאי לא היה בא אליה על אם הדרך כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי:

(יז) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ אז אסכים שתבוא אלי:

(יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ טבעת שאתה חותם בה כי היה ליהודה חותם כצורת אריה וּפְתִילֶךָ צעיף שאתה מתכסה בו[27] או חגורה שאתה חגור בה[28] וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ:          

משנת ההלכה

מקום ההדלקה

       א.       תקנו חכמים להניח נרות חנוכה בפתח ביתו הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, ובצד שמאל של הפתח, מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. וכשהוא מניחם - לא יניחם למטה משלשה טפחים (24 ס"מ ולחזו"א 28.8 ס"מ) סמוך לקרקע ולא למעלה מעשרה טפחים. (80 ס"מ) ואם הניחם למעלה מעשרה טפחים - יצא ידי חובתו.

       א.       ומדליק בטפח (בין 8-10 ס"מ) הסמוך לפתח. ואם רבים המדליקים בפתח אחד רשאים להניח את הנרות זה בצד זה אף על גב שרק נרותיו של הראשון הם בטפח הסמוך לפתח הואיל וניכר שכולם שייכים לפתח זה.

        ב.        ובדורות האחרונים נהגו רוב העולם להניח נרות חנוכה על החלון הפונה לרשות הרבים ויניח בחלון שיש בו הכי הרבה פרסום לעוברים ושבים. ורשאי להניחם על הסורגים הקבועים בחלון אע"פ שהם מחוץ לכתלי הבית, אבל לא יניחם על שלחנו ולא על כיוצא בו לפי שאין בזה פרסום הנס, שכן נראה שהדליק את הנר למאור וכדומה.

         ג.         אם יש לו מרפסת הפונה לרשות הרבים אינו חייב להניח בפתח המרפסת אלא רשאי להניח הנרות על מעקה המרפסת

        ד.        מי שדירתו בקומה עליונה ומחלון ביתו עד לקרקע רשות הרבים יותר מעשרים אמות (16 מטר ולחזו"א 19.2 מטר), טוב יותר להניח נרות חנוכה בפתח דירתו אפילו אם אין לו שכנים נוספים. ואם הדבר קשה לו למשל שחושש שתיגנב לו החנוכייה וכיו"ב ידליק בחלון.

---

[1] ספורנו

[2] פי' ר' יוסף בכור שור

[3] רש"י

[4] ת"י

[5] פי' ר' יוסף בכור שור

[6] ת"א

[7] ת"י ת"א

[8] דעת זקנים

[9] רמב"ן

[10] רמב"ן

[11] ת"י ספורנו

[12] רש"י

[13] רמב"ן

[14] שפתי חכמים

[15] רבינו בחיי

[16] רמב"ן

[17] חזקוני

[18] רמב"ן

[19] ספורנו

[20] חזקוני

[21] פי' ר' יוסף בכור שור

[22] ת"י אבע"ז

[23] רשב"ם

[24] אבע"ז

[25] רמב"ן

[26] רמב"ן

[27] רמב"ן

[28] רשב"ם ספורנו