יום שישי, 2 בדצמבר 2016

פרשת תולדות יום ו'

מקרא

בראשית פרק כז 

(לה) וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה בחכמה[1] וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ:
(לו) וַיֹּאמֶר הֲכִי באמת ראוי לכך ש - קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי והתחכם עלי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ השארת[2] לִּי בְּרָכָה:
(לז) וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ שבירכתיו "הוה גביר לאחיך" וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים שבירכתיו וישתחוו לך בני אמך וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי שלא נתן הקב"ה לאברהם רק ארץ כנען ואני נתתיה לו כולה[3]:
(לח) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה האם רק ברכה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ:
(לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ מקצת ארץ ישראל שהיא שמני הארץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ זה הר שעיר הסמוך לא"י בחלקו של יהודה והיא ארץ שמנה ונשקית מטל השמים כא"י[4] וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל לא תמצא בברכת עשו זכרון ה' יתברך, אבל בברכת יעקב הזכיר ויתן לך האלהים, וזה יורה כי נתן לעשו משמנים וטל ולא במתת אלהים כמו ביעקב אלא בדרך מסלות הכוכבים ומזלות אשר זרעו של עשו מסורין להם, ונתנם לו לזמן, וזהו לשון מושבך כלומר בעוד שתשב בארץ[5]:
(מ) וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה ברכו שינצח במלחמותיו ולא יפול ביד אויביו, ואמר מיד אחריו וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד רק שלא תתגבר על אחיך אלא הוא יגבר עליך וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד לשון רדוי, ומקרא חסר הוא, וכאשר אינך רוצה להיות תחתיו, תרד באומות ותכבוש מהם ארצם[6] וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:
(מא) וַיִּשְׂטֹם שמר שנאה עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי כלומר בחיי אבי לא אעשה כן לצערו אלא אמתין עד שאבי ימות -[7] וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:
(מב) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ שמראה עצמו לך מנוחם על ענין הברכות וכאילו אינו מקפיד בהן, והוא מארב כדי שלא תשתמר ויוכל -[8] לְהָרְגֶךָ:
(מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה:
(מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים שנים אֲחָדִים מועטים ואחדים פחות מעשר[9] עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:
(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד אם יהרוג אותך גם הוא יהרג על ידי גואלי הדם[10]:
(מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:

בראשית פרק כח 

(א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ היה יעקב בוש לבוא לאביו שרמהו ומשום כך לעיל כתיב ותשלח ותקרא ליעקב הרי שלא היה בבית אביו. ע"כ כאשר קרא לו יצחק מתחלה אישר חילו על התחבולה שעשה וכי טוב עשה ואין בלבו עליו כלום[11] וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:
(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה לפדן אֲרָם בֵּיתָה לבית[12] בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:
(ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ בממון[13] וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עשרה עַמִּים שבטים כלומר שכל שבט יהיה למנהג ועם בפני עצמו אע"ג שהיה להם תורה אחת ומלך אחד מ"מ היו משונים בהליכות עולם. ורק שבט יהודה ובנימן היו למנהג אחד ושבט לוי היה נכלל בשארי שבטים ושבט יוסף מנהג אחד לאפרים ומנשה[14]:
(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם שאמר לו ואעשך לגוי גדול[15] לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם מאחר שלא תקח אשה מארץ כנען שהם עבדים כמו שצוה לי אברהם אבי[16]:
(ה) וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו אמר "אם יעקב ועשו", בשביל שצוה יצחק ליעקב לקחת אשה מבנות לבן אחי אמו, הזכיר הכתוב שהיה גם אחי אמו של עשו, וראוי היה שיצוה גם כן לעשו, אלא בשביל שברכת אברהם וזרעו לא תהיה אלא ביעקב, לכך לא צוה לעשו[17]:
(ו) וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וראה שבגלל שלא לקח מבנות כנען ברך אותו[18] וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:
(ז) וראה עשו גם ש -[19] וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם:
(ח) מכל זה - וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו:
(ט) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת היא בשמת[20] בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה: ס

סליק פ' תולדות

נביא

זכריה פרק ה

א. וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה - ראה במראה, מגילה עפה כלפי מעלה[21].
ב. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה, וָאֹמַר, אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה, אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה - השיב למלאך שרואה מגילה עפה, באורך עשרים אמה, ורוחב עשר אמות.
ג. וַיֹּאמֶר אֵלַי, זֹאת הָאָלָה הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ - זאת המגילה שכתוב בה, על הפורענות שתצא ותבוא בכל הארץ, כִּי כָל הַגֹּנֵב - כל איש הגונב  מרעהו, מִזֶּה - מהפורענות הכתובה במגילה, כָּמוֹהָ נִקָּה - כמו הפורענות הזו, כך יבוא עליו וינקה מן העולם (ימות). וְכָל הַנִּשְׁבָּע - וכל איש הנשבע לשקר, מִזֶּה - מהפורענות הכתובה במגילה, כָּמוֹהָ נִקָּה - כמו הפורענות הזו, כך יבוא עליו וינקה מן העולם. (ימות)
ד. הוֹצֵאתִיהָ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת - הוצאתי את הפורענות ממקומָהּ, וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב, וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר -ותבוא אל הגנב ואל הנשבע לשקר, וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ - תשכון ותלון בתוך בתיהם, וְכִלַּתּוּ, וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו - ותכלה אותו, ואת עצי ואבני ביתו.
ה. וַיֵּצֵא הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי - יצא מלפני זכריה, וַיֹּאמֶר אֵלַי שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה הַיּוֹצֵאת הַזֹּאת - ושוב נראה לפניו, ואמר לו להתבונן  על המראה היוצא לפניו.
ו. וָאֹמַר מַה הִיא - שאל זכריה את המלאך, מה הוא מראה זה שאני רואה, וַיֹּאמֶר -המלאך, זֹאת הָאֵיפָה הַיּוֹצֵאת - זאת מידת איפה, היוצאת לפניך במראה, וַיֹּאמֶר, זֹאת עֵינָם בְּכָל הָאָרֶץ -בזאת האיפה ושאר המידות, נתנו את עיניהם לרמות איש את רעהו בכל הארץ. 
ז. וְהִנֵּה כִּכַּר עֹפֶרֶת נִשֵּׂאת - הנה עופרת במשקל כיכר, נישאת באויר מעל הארץ, וְזֹאת אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הָאֵיפָה - ואשה אחת ( האשה, רמז לעשרת השבטים), יושבת בתוך האיפה שבה יִמָדֵד עָנְשם, (במידת איפה פשעו, ובה ימדד ענשם)
ח. וַיֹּאמֶר - המלאך, זֹאת - האשה, הָרִשְׁעָה - היא משל לעשרת השבטים שהרשיעו ועבדו ע"ז, וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה - והשליך את האשה לתוך מידת "איפה", להורות, שבה יימדד ענשה של האשה,  (במידה שהרשיעה, שישבה בתוך האיפה מרצונה לרמות בה, באותה המידה יבוא ענשם) וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ - והשליך את ככר העופרת הנישאת באויר (עופרת זו, היא משל לאבני המשקל ששקלו ברמאות איש לרעהו), שתישקע בתוך פיהָ של האשה. (משל לאורך ולצרות הגלות)
ט. וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה - שתי הנשים, משל ליהודה ובנימין, שיוצאות מארצן ועפות עם כנפיים ככנפי חסידה, וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם - ונושאות במעופן בין השמים לארץ את מידת האיפה, שאף הן יענשו במידת ובשיעור עוונם.
י. וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה - להיכן מוליכות הנשים את האיפה.
יא. וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר - לבנות להן בית בארץ בבל,  וְהוּכַן - ששם מוכן לה מקום גלותה, וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל מְכֻנָתָהּ - וישארו וחלק מיהודה ובנימין לא ישובו לארץ, ויהיו מונחים בגלות בבל המוכנה להם.
זכריה פרק ו
א. וָאָשֻׁב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים, וְהֶהָרִים הָרֵי נְחשֶׁת - ראה במראה הנבואה, ארבע מרכבות סוסים(רמז על ממשלת ארבע מלכויות: בבל, מדי, יון ואדום ), היוצאים מבין שני הרי נחושת(רומז על חוזק המלכויות
ב. בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁנָה סוּסִים אֲדֻמִּים - רמז למלכות בבל, וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית סוּסִים שְׁחֹרִים - מלכות מדי ופרס.
ג. וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִשִׁית סוּסִים לְבָנִים - רמז למלכות יון, וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִעִית, סוּסִים בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים - רמז למלכות אדום המושלת עם מלכות ישמעאל. (לכך יש בסוסים אלו שני גוונים: ברודים - כתמים לבנים כצורת ברד, אמוצים - י"א כמראה הדשן.)
ד. וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי - על מה רומזים מראות אלו.
ה. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָי, אֵלֶּה אַרְבַּע רֻחוֹת הַשָּׁמַיִם - אלה ארבע מלכויות המושלות בארבע רוחות השמים, יוֹצְאוֹת, מֵהִתְיַצֵּב עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ - יוצאות מלפני ה' אדון הארץ, למשול בעולם.
ו. אֲשֶׁר בָּהּ הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים - מלכות מדי ופרס, יֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן - לכבוש את בבל, שמצפון להם, וְהַלְּבָנִים - מלכות יון, יָצְאוּ אֶל אַחֲרֵיהֶם - יצאה למשול, אחר מדי ופרס, וְהַבְּרֻדִּים יָצְאוּ אֶל אֶרֶץ הַתֵּימָן - ומלכות רומי, יצאה למשול בארץ תימן (דרום).
ז. וְהָאֲמֻצִּים יָצְאוּ וַיְבַקְשׁוּ לָלֶכֶת לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ - וישמעאל שהלכו ובקשו גם הם ממשלה, וַיֹּאמֶר לְכוּ הִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וַתִּתְהַלַּכְנָה בָּאָרֶץ - נתנה להם הרשות מאת ה' להתהלך בארץ, לכבוש ולמשול בארצות.
ח. וַיַּזְעֵק אֹתִי וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר - קרא אלי בקול גדולואמר לי, רְאֵה, הַיּוֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן - מדי ופרס שיצאו לכבוש את בבל,  הֵנִיחוּ אֶת רוּחִי בְּאֶרֶץ צָפוֹן - הניחו והרגיעו את כעסי על בבל, על שהרעו לישראל יותר מִדַי.

זכריה פרק ו
ט. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:
י. לָקוֹחַ מֵאֵת הַגּוֹלָה, מֵחֶלְדַּי וּמֵאֵת טוֹבִיָּה וּמֵאֵת יְדַעְיָה - לך תקח, מחֶלְדַּי, טוֹבִיָּה ויְדַעְיָה, הבאים מהגולה שבבבל, תרומת כסף וזהב, שיביאו לבנין הבית. וּבָאתָ אַתָּה בַּיּוֹם הַהוּא - ביום שישובו מבבל, וּבָאתָ בֵּית יֹאשִׁיָּה בֶן צְפַנְיָה אֲשֶׁר בָּאוּ מִבָּבֶל - ובֹּא אל בית יאשיה, ששם יהיו כשיבואו.
יא. וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב, וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת - ומהכסף והזהב שתקח תעשה כתרים, וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל - ותשים בראש הכהן הגדול.  (ובראש המלך, הוא זרובבל).
יב. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר - תאמר ליהושע הכהן הגדול,  כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר, הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ - הנה האיש זרובבל, נקרא צמח, להורות, שמלכותו תצמח ותגדל, וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח -ואף זרעו שיבוא תחתיו, יצמח ויצלח במלכותו, וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה':
יג. וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל ה', וְהוּא יִשָּׂא הוֹד - הוד המלוכה, וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ - כסא המלוכה, וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ - והכהן, יבוא לפני כסא המלך להורותו תורה, וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם - עֵצות ומחשבות של שלום, ישכנו בין שניהם, ולא יקנאו זה בזה.
יד. וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן צְפַנְיָה - העטרות שתרמו, חֵלֶם (הוא חֶלְדַי),  טוֹבִיָּה, ידַעְיָה, וחֵן בֶּן צְפַנְיָה (הוא יאשיהו בן צפניה), לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה'  - יהיו להם לזכרון טוב לפני ה'.
טו. וּרְחוֹקִים יָבֹאוּ, וּבָנוּ בְּהֵיכַל ה' - ועוד יבואו גויים מרחוק, לתרום תרומות לבנין בית ה', וִידַעְתֶּם - כשיבואו רחוקים אלו, ותראו קיום נבואתי, תדעו, כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם - ולא מליבי נבאתי כל זאת, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם - וכל זה יתקיים, בתנאי שתשמעו בקול ה' אלוקיכם. 


משנת ההלכה

       א.       אם המת נקבר תוך זמן בין השמשות, עד שמונה עשרה דקות אחר השקיעה, בין שנהג אבלות בפועל עד צאת הכוכבים, בין שלא נהג בפועל באבלות, הרי הערב נחשב יום שני לאבלות, וממילא פטורים מסעודת הבראה, ורשאים האבלים לאכול סעודה ראשונה משלהם. אולם אם המת נקבר אחר בין השמשות, אף שהוא קודם זמן רבינו תם, אפילו הכי נחשב כנקבר בלילה, ואם רוצים לאכול בו ביום צריכים לאכול משל אחרים, שאין אנו מצרפים את סברת רבינו תם כדי להקל לאכול משל עצמו. 

        ב.        אם יושבים שני אבלים בסעודת הבראה, נכון שעוד אחד אחר יאכל עמהם, כדי לעשות זימון, והאבלים עצמם מצטרפים לזימון, הן לזימון של שלשה והן לזימון של עשרה. והמזמן אומר "נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו" והאוכלים עונים "ברוך מנחם אבלים שאכלנו משלו ובטובו הגדול חיינו". (ולא כפי שנדפס באיזה סידורים). ואם היו עשרה ויותר, יוסיפו "אלהינו" מנחם אבלים וכו', וכן יענו המסובים. 

         ג.         כשמברכין ברכת המזון בבית האבל, כל האוכלים שם מוסיפים בברכה שלישית נחם ה' אלוקינו וכו'. ובנוסח נחם שבברכת המזון לאבלים יש לומר: שופט בצדק לוקח נפשות במשפט וכו'. ונהגו שלא לומר "הרחמן" בבית האבל, הן האבלים, והן האוכלים עמהם. ובשבת כשסועד עם אחרים אף שמברך ברכת המזון בלחש, לא יחתום כדרך שחותם בחול, שאין להראות אבילות בפרהסיא בשבת. 

        ד.        הנוסח הנכון בחתימת הברכה השלישית של ברכת המזון בבית האבל, הוא: ברוך אתה ה' "מנחם ציון בבנין ירושלים", וכדעת מרן השלחן ערוך, בין בברכת המזון שבבית האבל, בין בתפלת נחם בתשעה באב. ומכל מקום החותם בבית האבל "מנחם אבלים בבנין ירושלים" כפי נוסח הסידורים, אין למחות בידו, אבל לא יאמר מנחם אבלים ובונה ירושלים.

       ה.       בברכה רביעית של ברכת המזון שמברכים בבית האבל אומרים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם לעד האל אבינו וכו' מלך החי הטוב והמטיב אל אמת שופט בצדק וכו'". ויאמר זאת בכוונה ראויה, כדי להצדיק עליו את הדין, ולקדש שם שמים. ואומרים ברכת אבלים בברכת המזון, בסעודות בבית האבל, גם אם היה המת רשע. 

         ו.         מותר לאבלים לזמן בעצמם, בין אם יש שם שלשה אבלים, בין אם יש שם אחרים המצטרפים עמהם, ואין צריך דוקא לכבד אחרים שיזמנו. ומן הדין מותר לאבל לזמן גם על כוס יין, אלא שבלאו הכי המנהג כיום ברוב המקומות שאין מברכים ברכת המזון על כוס יין, [גם שלא בבית האבל], אפילו כשאכלו שם שלשה ועושים זימון. [והנוהגים לחוש למצריכים כוס גם בשלשה, תבא עליהם ברכה]. וכבר כתבנו לעיל דאחר הקבורה מותר לאבלים לאכול בשר, ולשתות מעט יין כדי לשרות המאכל. אבל לא ישתה כמות מרובה של יין. וגם מי שרוצה להמנע מלאכול בשר ולשתות יין בשבעה ימי אבלות, לא יחמיר בזה בסעודות שבת, שאין להראות אבלות בפרהסיא בשבת. 





[1] ת"א ת"י
[2] ת"א ת"י
[3] רמב"ן
[4] חזקוני
[5] רבינו בחיי
[6] פי' הטור
[7] ת"א ת"י
[8] הכתב והקבלה
[9] אבע"ז
[10] רשב"ם
[11] העמק דבר
[12] ת"א ת"י
[13] ספורנו
[14] העמק דבר
[15] רש"י
[16] רשב"ם חזקוני
[17] רמב"ן
[18] פי' ר' יוסף הכור שור
[19] רש"י
[20] ת"י
[21] מגילת פורענות, כעין מה שראה יחזקאל. (בפרק ג').

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה