מקרא
בראשית פרק לא
(א) וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן בנים זכרים היו לו[1] לֵאמֹר לשון הרע -[2] לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הממון הרב[3] הַזֶּה:
(ב) וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם שקיבל את לשון הרע שסיפרו בניו[4]:
(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ זהו החלום שסיפר לרחל וללאה, אלא כאן קיצר דבריו, ולמטה כשסיפר לרחל וללאה פירש הכל[5]:
(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב את נפתלי שהוא שליח מהיר[6] וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה כדי שלא יוודע הדבר[7] אֶל צֹאנוֹ:
(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם שחושד בי שגזלתי אני לא גזלתי ממנו כלום אלא וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי ונתן לי[8]:
(ו) וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן:
(ז) וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי שבתחילה אמר - "לו יהי כדבריך" ואחר [כך] חזר בו והחליף, ולא עמד בדיבורו[9] וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים עשרה מנינים הרי מאה[10] ומה שנראה שעשיתי עולה ומרמה במקלות הלא אביכן התל בי שהבטיח שישאר ביד הנקודים וטלואים והוא הסיר באותו יום. עוד הוכחה שלא בא עשרי בעול של המקלות שהרי בכל שעה החליף לתנאי אחר[11] וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי:
(ח) אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ מתחלה נתן לו שני המראות, נקודים וטלואים וגם החום בכשבים, וחזר לתת לו מראה אחד והיה מחליף כל שנה[12] וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים כשהיה רואה שמאותו מין נולדו הרבה, היה מחליף לי לשנה הבאה למין אחר, וכך היה עושה בכל שנה כדי להמעיט שכרי, והקב"ה היה מצליח לי, והיו כולן יולדות מאותו המין שהיה מתנה לי[13]:
(י) וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא היה זה מראה להבטיחו כי יולידו כהם בַּחֲלוֹם זה היה אחר שהחליף את משכורתו, ולכך אמר כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך וטעם והנה העתודים העולים על הצאן, הראה לו בחלום כי יעלו על הצאן העתודים וכולם עקודים, ואחרי כן היו כולם נקודים, ושוב היו כולם ברודים, והגיד כי הוא רואה החמס שעושה לו לבן להחליף את משכורתו, ויעשה הנולדים כמראה אשר יצטרך אליו יעקב ומכאן ואילך לא יעשה יעקב מקלות כי בוטח בה' ישוגב (משלי כט כה) וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים התישים והאילים[15] הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים שיש בהם נקודות בהירות לבנות[16]:
(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב סיפר לנשיו כל מה שאמר לו המלאך בחלום, והוא הכל פיוס שתלכנה אחריו, ואינו הכל חלום אחד אלא כמב חלומות כמו שיבואר להלן[17] וָאֹמַר הִנֵּנִי:
(יב) וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ חלום זה היה בעודו רועה הצאן, פי' בז' השנים שעבד בצאן[18] וּרְאֵה שהקב"ה תובע עלבונך[19] כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:
(יג) ובשעה שנסע לכיוון ארץ ישראל היה מאמר אָנֹכִי הָאֵל שהתגליתי אליך ב -[20] בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ לא נתעכב שם לרעות עוד צאן לבן, אלא מיד בבקר שלח לרחל וללאה וסיפר להם חלומו והלכו להם[21]:
(יד) וַתַּעַן רָחֵל בהסכמתה של -[22] וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ וכי אתה צריך לפייס אותנו למה נעכב על ידך עד שאתה צריך לפייס אותנו[23] הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ:
(טו) הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי כאילו מְכָרָנוּ שלא עשה כמשפט האבות עם הבנות רק אמר שמור צאני וקח בנותי במשכרתך[24] וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ שנשתכר בנו בנשואינו את מה שהיה לך להשתכר ביגיע כפך לפרנסינו[25]:
(טז) כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל שרוקן לקח והפריש[26] אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה:
(יז) וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים בפירסום כדי שלא יחשוב לבן שהוא בורח[27]:
(יח) וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ קנין שקנה ע"י מכירת המקנה אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן לא הזכיר רבקה שעדיין היתה בחיים משום שהיא אמרה ושלחתי ולקחתיך משם (פ' תולדות ס"פ כז) וכל זמן[28] שלא שלחה אליו הרי מחלה לו כבודה:
(יט) וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים צורת בני אדם והיא עשויה לקבל כח עליונים[29] אֲשֶׁר לְאָבִיהָ שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח[30] והנה לבן היה קוסם ומנחש כאשר אמר (לעיל ל כז) נחשתי, וארצו ארץ קוסמים מעולם, כדכתיב (ישעיה ב ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים, ובלעם בן בעור הקוסם היה מעירו[31]:
(כ) וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי בדברים שעשה כדי שלא ישים לב וגם - עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ שלא היה מי שיגיד לו[32] כִּי בֹרֵחַ הוּא:
(כא) וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר פרת[33] וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד:
(כב) וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב אחרי שהלך יעקב עמדו הרועים על הבאר ולא מצאו מים וימתינו שלשה ימים שמא תהִיה מוצפת ולא צפה ובכך באו ללבן ביום השלישי וידע כי עזב יעקב שבזכותו היתה מוצפת עשרים שנים:
(כג) וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו קרוביו[34] עִמּוֹ כי לא הרגישו ביום הראשון, ושב לבן לעירו ולקח אחיו ורדף אחריו מעירו והשיגו ביום השביעי[35] וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד:
(כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי ושלף חרב על לבן הרמאי[36] בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה כי אף על פי שהוא ארמי, ואנשי מקומו אנשי תרפים ועוננים כפלשתים (ישעיה ב ו), בא אליו חלום הנבואה לכבוד הצדיק[37] וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב השמר לך פן תדבר עמו לעשות לו טובה אם ישוב עמך מדרכו עַד רָע או פן תפחידנו לעשות לו רעה אם לא יבא עמך, כי אני צויתיו לשוב אל ארצו[38]:
נביא
זכריה פרק יג
א. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם - יהיה מקור מים (מעיין מים חיים) נפתח לצרכי יהודה היושבים בירושלים, לְחַטַּאת וּלְנִדָּה - וממעיין זה, יקחו מים חיים למי איפר פרה אדומה, שמְיַדִים (מזים) לטהר טמאי מתים. {נקראים גם מי חטאת (מים שמטהרים),
וגם מי נידה (מים שמזים) ; והוא המעיין שניבאו יחזקאל ויואל:"...וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת...", יחזקאל מז' א' ; "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא..." יואל ד' יח' }.
וגם מי נידה (מים שמזים) ; והוא המעיין שניבאו יחזקאל ויואל:"...וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת...", יחזקאל מז' א' ; "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא..." יואל ד' יח' }.
ב. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת, אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ, וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד - אכרית את הע"ז מן הארץ, כך שלא ישאר להם זכר, וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים - נביאי השקר, וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ:
ג. וְהָיָה, כִּי יִנָּבֵא אִישׁ עוֹד - כאשר יתנבא איש נבואות שקר, וְאָמְרוּ אֵלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ יֹלְדָיו, לֹא תִחְיֶה, כִּי שֶׁקֶר דִּבַּרְתָּ בְּשֵׁם ה' - אביו ואמו שילדו אותו יאמרו לו: לא תחיה כי שקר דברת בשם ה', וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ יֹלְדָיו, בְּהִנָּבְאוֹ - והם עצמם ידקרהו בחרב על שניבא שקר.
ד. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ - נביאי השקר יתביישו, על שאין נבואות השקר שניבאו מתקיימות, וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר - דרך הנביאים היתה ללבוש אדרתשיער, והם לא ילבשו עוד לבוש זה, מפני הבושה, לְמַעַן כַּחֵשׁ - כדי שיוכלו להכחיש האמת, שהיו נביאי שקר.
ה. וְאָמַר לֹא נָבִיא אָנֹכִי אִישׁ עֹבֵד אֲדָמָה אָנֹכִי - ויאמר איש זה (הנביא שקר) לכולם: לא נביא אני אלא איש עובד אדמה אני, כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי - כי אדם אחד, קנה אותי מנעורי לעבוד באדמתו.
ו. וְאָמַר אֵלָיו - אדם, מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ - בין כתפיך, (ששם מלקין עוברי עבירה) וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי - אלו המכות, אשר היכו אותי אוהבַי, (בי"ד) שרצו ליַשֵר את דרכי.
ז. חֶרֶב, עוּרִי עַל רֹעִי - חרב ! התעוררי לבוא על הרועה המושל על ישראל בגלותם, (מלכי הגויים המושלים בישראל), וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי - ועל האיש, שחברתי אותו לי לשמור על צאני, (חבר הוא לי ברעיית הצאן) נְאֻם ה' צְבָאוֹת, הַךְ אֶת הָרֹעֶה, וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן - הַכִּי את הרועה, ויפוצו הצאן (ישראל), וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל הַצֹּעֲרִים - ואשיב ידי שנית, להכות את השָֹרִים הקטנים.
ח. וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה', פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ - שני שלישים מאנשי העולם יכרתו וימותו, ורק שליש ישארו.
ט. וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ - וגם על השליש שישארו, אביא יסורים קשים כאש, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב - ואצרוף ואנקה אותם מכל ליכלוך, כפי שצורפים את הכסף מכל סיג (פסולת הכסף), וכפי שבוחנים בדיקדוק את הזהב, הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ - ורק הצדיקים הגמורים, שישארו ויקראו אל ה' באמת, יענה להם ה' ויצילם, אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא, וְהוּא יֹאמַר ה' אֱלֹהָי - ה' יאמר על ישראל שישארו: רק הם עמי הם, והם יאמרו על ה': רק הוא אלוקינו ואין עוד.
זכריה פרק יד
א. הִנֵּה יוֹם בָּא לַה' - הנה יום עתיד לבוא מלפני ה', (שיום זה, שמור ומוכן לבוא) וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ - ויחלקו את השלל מצבא גוג.
ב. וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה - כל העמים, יֵאָסְפוּ עם גוג להלחם על ירושלים, וְנִלְכְּדָה הָעִיר - ויכבשו את העיר ירושלים, וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים - אבני הבתים שיחריבו, ירמסו ברגליהם, וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה - וישכבו עם נשות ירושלים, וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה, וְיֶתֶר הָעָם - שלא יגלו, לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר - וישארו בירושלים.
ג. וְיָצָא ה' - ממקומו, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב - וילחם בכל הגויים, כמו ביום, שעשה קרב ומלחמה עם מצרים בים סוף.
ד. וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם - וכבייכול, רגליו של ה' יעמדו, על הר הזיתים שממזרח לירושלים, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ, מִזְרָחָה וָיָמָּה - יִבָּקַע הר הזיתים ממזרח למערב, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד - וְתִּוָצֵר גיא גדולה מאוד, וּמָשׁ - יזוז ויסור ממקומו, חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה - חציו - לכיוון צפון, וחציו - לכיוון דרום.
ה. וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי - ינוסו כולם בפחד, בגאי שבין ההרים, כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל - כי הגיא יגיע עד מקום ששמו אצל, ולשם ינוסו, וְנַסְתֶּם, כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה - וינוסו כולם בפחד, כמו שנסו כשרעדה הארץ, בימי עזיהו מלך יהודה, (כשנכנס להקטיר קטורת בהיכל) וּבָא ה' אֱלֹהַי, כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ - וה' ית', וכל מלאכיו יבואו עמכם (עִם ישראל) להלחם על גוג.
ו. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא - בזמן התגברות הצרות לפני בֹּא הגאולה, לֹא יִהְיֶה אוֹר - גדול, יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן - אלא אור וחושך ישמשו בערבוביא. יקרות[39] - אור. קפאון[40] - חושך. הנמשל: שיהיו נבוכים, ולא ידעו אם הצרה היא הכנה לגאולה או תביא אותם לכליה ואבדון.
ז. וְהָיָה יוֹם אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַה' - ויהיה יום אחד, שזמנו ידוע לפני ה', לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה - וכאמור, אור וחושך ישמשו בו בערבוביא, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר - ובסוף אותו היום, כשיתגברו הצרות מאוד, יאיר ה' באור גדול ותבוא הישועה הגדולה.
ח. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא - כשיבקע הר הזיתים, יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם - יצא מעיין מים חיים מירושלים[41], חֶצְיָם - חצי מהמים יזרמו, אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי - אל ים המלח (שבצד מזרח), וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן - וחצי מהמים יזרמו לים התיכון שבמערב, בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה - והמים יזרמו, גם בימי הקיץ החמים, וגם בימי החורף הקרים. (שלא יתייבשו ולא יקפאו).
ט. וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ - שתראה ותתגלה מלכות ה' לבדו בעולם, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד - שלא יזכירו עוד, שם אלוהים אחרים.
י. יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה - ההרים שסביב ירושלים, יהפכו להיות מישור כערבה, כדי שגובהה ויופיה של ירושלים יֵרָאו יותר, מִגֶּבַע לְרִמּוֹן - והמישור יתחיל מהגבעה שברימון (רימון - שֵם מקום), נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם - שנמצא מדרום לירושלים, וְרָאֲמָה - ותהיה ירושלים רמה וגבוהה מכל סביבותיהָ, וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ - במקומה הראשון, לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן, עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן, עַד שַׁעַר הַפִּנִּים, וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ - שמות מקומות בגבול ירושלים. יקבי המלך - יקבים ליינות המלך.
משנת ההלכה
מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וגו' (בראשית פרק כט, כז)
הם שבעת ימי המשתה[42], משה תיקן להם לישראל שהנושא את הבתולה ינהג שבעה ימי שמחה ויברך על שמחה זו בכל יום[43]
דיני ברכת חתנים ושמחת חתן וכלה
א. משה רבינו תיקן להם לישראל שבעת ימי המשתה
ב. הנושא בתולה בין אם הוא בחור בין אם הוא אלמן או גרוש צריך לשמוח עמה שבעה ימים ונקראים שבעת ימי המשתה
ג. כיצד משמחה אוכל ושותה ושמח עמה כל שבעת הימים
ד. ולפיכך הנושא בתולה שלא נשאת מעולם, מצוה מן המובחר שיעשה סעודה בכל שבעת ימי המשתה, כדי שיברכו ברכת - חתנים אחר ברכת המזון.
ה. מה שיש נוהגים שהחתן והכלה מיד לאחר החופה נוסעים לעיר אחרת למשך כל שבעת ימי המשתה, ובטלים משמחת החופה ושבע ברכות שבסעודות בהיותם טרודים במסעם ממקום למקום נדדו הלכו, ולא חפצו בברכה ותרחק מהם. וכבר קראו תגר על זה הגאונים האחרונים, שזהו עצת חטאים, ואיך ינצלו מאיסור קריבות לאחר ביאה ראשונה, ודרכי הצניעות מהם והלאה. ונכון להוכיחם ולהודיעם שהחתן והכלה צריכים שימור מן המזיקין. וגם מן היצר - הרע, אולי ישמעו וישובו.
ו. החיוב לשמח חתן וכלה הוא בכל שבעת ימי המשתה, ולא רק בליל החתונה[44].
ז. חתן וכלה צריכים ללבוש בגדים מכובדים כל שבעת ימי המשתה[45].
[1] אבע"ז
[2] ספורנו
[3] רשב"ם
[4] ספורנו
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"י
[7] מלבי"ם
[8] רשב"ם
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רש"י
[11] העמק דבר
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ת"א ת"י
[15] רמב"ן
[16] חזקוני
[17] רמב"ן
[18] פי' הטור
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] ת"א ת"י
[21] פי' הטור
[22] ת"י
[23] רא"ם
[24] אבע"ז
[25] רשב"ם
[26] ת"א ת"י
[27] מלבי"ם
[28] משך חכמה
[29] אבע"ז וכתב ולא אוכל לפרש ובת"י כן מובא ברבינו בחיי כתבו "כיצד עושין מביאים אדם בכור ושוחטין אותו ומולחין אותו במלח ובבשמים וכותבין על ציץ של זהב שם רוח טומאה ומניחים הציץ בכישוף תחת לשונו ונותנים אותו בקיר ומדליקים לפניו נרות ומשתחוים לו ומדבר עמהם בלחש, וזהו שכתוב כי התרפים דברו און".
[30] רשב"ם
[31] רמב"ן
[32] מלבי"ם
[33] ת"י
[34] רש"י
[35] רמב"ן
[36] ת"י
[37] רמב"ן
[38] רמב"ן
[42] ואני לא ידעתי, כי שבעת ימי המשתה תקנת משה רבינו לישראל (ירושלמי כתובות פ"א ה"א) - ואולי נאמר שנהגו בהם מתחלה נכבדי האומות כענין באבילות, דכתיב (להלן נ י) ויעש לאביו אבל שבעת ימים ומה שלמדו כאן בירושלמי (מו"ק פ"א ה"ז) ובבראשית רבה (ע יט) שאין מערבין שמחה בשמחה, סמך בעלמא ממנהגי הקדמונים קודם התורה אבל בגמרא שלנו (מו"ק ט) לא למדוה מכאן, ודרשוה מויעש שלמה את החג (מ"א ח סה): (רמב"ן על בראשית פרק כט פסוק כא)
[43] תלמוד ירושלמי מסכת כתובות פרק א הלכה א "משה התקין שבעת ימי המשתה ושבעת ימי האבל ולא התקין לאלמנה כלום אף על גב דתימר לא התקין לאלמנה כלום טעונה ברכה מבועז דכתיב [רות ד ב] ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו" ועיין קרבן העדה שם משה התקין. כלומר מדאורייתא אית לן שיהו שבעת ימי המשתה וז' ימי אבל דכתיב ביעקב מלא שבוע זאת וכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים: אך בפני משה שם כתב משה התקין כו'. כלומר דיש להן רמז מן הכתוב בתורה דכתיב מלא שבוע זאת וכן באבל ויעש לאביו אבל שבעת ימים: ולא התקין לאלמנה כלום. לא מצינו לה רמז מן התורה: ועיין רמב"ם הל' אבל פ"א ה"א "מצות עשה להתאבל על הקרובים, שנאמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', ואין אבילות מן התורה אלא ביום ראשון בלבד שהוא יום המיתה ויום הקבורה, אבל שאר השבעה ימים אינו דין תורה, אף על פי שנאמר בתורה ויעש לאביו אבל שבעת ימים ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ומשה רבינו תקן להם לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה" ועיי"ש ברדב"ז "ומשה רבינו תקן להם וכו'. כלומר אף על גב שמן התורה אין אבילות אלא יום אחד תקן להם שיהיה אבילות נוהג שבעת ימים שיהיו ימי האבל כימי השמחה כלומר בימי המשתה יתן אל לבו יום המות וכן אמר שלמה ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה": ועיין בידי אליהו "ופירוש ניתנה תורה ונתחדשה הלכה שכתב רבינו כלומר שאין ללמוד ממה שעשה יוסף אבל שבעת ימים שהוא דבר תורה שהוא לא נצטוה על זה אלא מרצונו עשה כן לכבוד אביו, וכשניתנה תורה נתחדשה הלכה יום ראשון בלבד וכמו בפרק יש נוחלין גבי בנות צלפחד לפום מאי דסלקא דעתיה דדלמא בנות צלפחד הוא דקאמרן הכי דבן קודם לבת וניתנה תורה ונתחדשה הלכה דברא וברתא ירתין כחדא. [ומשה רבינו תיקן להם לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה]. וטעם תקנה זו שתיקן משה רבינו אפשר לומר בטעמה דכיון דשני אלו הענינים נעשו ליעקב אבינו אבל ז' ימים וז' ימי משתה הרמוז במקרא דמלא שבוע זאת ראה לתקן כן לכל זרעו אחריו זכר לאותו צדיק אבינו הראשון".
[44] כ"מ מפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק טז "ר' יוסי אומ' שבעת ימי המשתה ממי אנו למדין מיעקב אבינו שעשה שבעת ימי המשתה ושמחה ולקח את לאה, ועוד הוסיף שבעה ימים אחרים משתה ושמחה ולקח את רחל, שנ' ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה, אמ' הב"ה אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי ואני אתן שכרכם לבניכם לעתיד לבא כי בו נתן ה' תשועה לאדם, שבעת ימי המשתה ממי אנו למדין משמשון נזיר אלהים כשירד לארץ פלשתים ולקח לו אשה ועשה שבעת ימי משתה ושמחה, שנ' ויהי כראותם אותו ויקח שלשים מרעים ויהיו אתו, מה היו עושין אתו, היו אוכלין ושותין ושמחין, שנ' ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה, וכתיב אחר אומ' ולא יכלו להגיד את החידה שלשת ימים, החתן דומה למלך מה המלך הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה, כך חתן הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה, מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן לובש בגדי כבוד, מה המלך שמחה ומשתה לפניו כל הימים, כך החתן שמחה ומשתה לפניו כל שבעת ימים, מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו, כך החתן אינו יוצא לשוק לבדו, מה המלך פניו מאירות כאור החמה, כך חתן פניו מאירות כאור החמה, שנ' והוא כחתן יוצא מחופתו".
[45] שם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה