מקרא
בראשית פרק לט
(ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף ושמה עליו עיניה וליבה, כי היה יוסף איש תואר, ואנשי הארץ אחיהם של כושיים, ולא הורגלו באדם יפה, ותבער בה אהבתו[1] וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:
(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:
(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:
(י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ אפילו לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לשכב במקום קרוב אליה הוא בבגדו והיא בבגדה לִהְיוֹת עִמָּהּ לדבר איתה שיחה[2] או אפילו להתייחד עמה[3]:
(יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ לבדוק חשבונותיו בשביל אדוניו[4] וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת:
(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ לכבוד אדונתו לא רצה להוציא מידה, אף כי היה לו כח להוציאו מידה[5] וַיָּנָס מן החדר פן יגבר עליו יצר הרע וַיֵּצֵא הַחוּצָה היותו חוץ מן החדר יצא לאטו בלתי תנועת ניסה שלא ישאלוהו מה לך כי תנוס ומי רודפך[6]:
(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה שראתה שיצא מן החדר בתנועת ניסה יראה שמא עשה כך חוץ לחדר ושאלוהו והגיד לפיכך -[7]:
(יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ בעלי אִישׁ עִבְרִי כי העברים שנואי המצרים המה, ולא יוכלו לאכל אתם לחם כי תועבה היא להם (להלן מג לב)[8] לְצַחֶק בָּנוּ בעניני צחוק שמתוכם נכר שבא אלי לשכב עמי[9] בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:
(טו) וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:
(טז) וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ:
(יז) וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי ולא אמרה לשכב עמי אלא אמרה כי היקל הרבה בכבודה ונתגרה עמה בצחוק מכאיב לב כאלו רוצה לבא-עליה ופושט בגדו לפניה. והוא קלות ראש באדונו[10]:
(יח) וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי לא אמרה ואקרא בקול גדול שהרי אין דרך לצעוק מר על דברי ליצנות ובזיון אלא הרימה קול לגעור בו וָאֶקְרָא לבני הבית שיגערו גם המה בו וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה:
(יט) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ על שהתרעמה מפני שהביא לה איש עברי לצחק בה כי אמנם לא חרה אפו על יוסף בזה שהאמין יותר לדברי יוסף אבל נתנו בבית הסהר להראות שהאמין לה לכבודה ונשתמש ביוסף בבית הסהר כאמרו ויפקוד שר הטבחים את יוסף אתם[11]:
(כ) וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים עבדיו ומשרתיו החוטאים לו במשפט המלוכה, כי שאר האסורים לעם ביד השופטים והשוטרים בבית סהר אחר ינתנו[12] וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר כי לא היה דינו ליהרג, שהרי לא היה לה עדים, ואם היתה אומרת שהוא בא לאנסה, הוא אומר שהיא באה לאונסו, ואפילו לדבריה, ביקש לעשות, ולא עשה[13]:
(כא) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד להחזיק אותו כאיש נקי מפשע[14] וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר:
(כב) וַיִּתֵּן מינה שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא על פיו של יוסף הָיָה עֹשֶׂה היה נעשה שהיה הוא מופקד על כולם[15]:
(כג) אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה צורך לשמור על יוסף כדרך ששומרים על שאר האסירים כיון שלא ראה - אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ כלומר לא ראה בידו שום דבר פשע או דבר רע[16] בַּאֲשֶׁר יְקֹוָק אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְקֹוָק מַצְלִיחַ: ס
בראשית פרק מ
(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה שהם עבדי שר המשקים ועבדי שר האופים וחטאו לַאֲדֹנֵיהֶם שר המשקים והאופים ול -[17] לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם:
(ב) וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים מכיון שלא השגיחו כראוי על עבדיהם המשקה והאופה[18]:
(ג) וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר עד שיאספו אליו שריו ועבדיו לדונם על סרחונם ולדעת מה יעשה להם[19] בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם:
(ד) וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם כי שרים גדולים היו[20] וַיִּהְיוּ יָמִים שנה[21] בְּמִשְׁמָר:
(ה) וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ שראה כל אחד בחלומו מה שהיה פתרון חלומו, כל מה שאירע לו בעתיד, לומר שהיה חלום אמת[22] הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר:
משנת ההלכה
ברכות ההדלקה
א. בלילה הראשון, קודם שמדליק מברך שלש ברכות: 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם וכו' להדליק נר של חנוכה. בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בא"י אמ"ה שהחיָנו וקימנו והגיענו לזמן הזה' - ומדליק. ובשאר הלילות, מברך שתי ברכות הראשונות בלבד אבל אינו מברך 'שהחיָנו'.
ב. נאנס ולא הדליק נר חנוכה בלילה הראשון - מברך 'שהחיָנו' בפעם הראשונה שהוא מדליק:
ג. נוהגים להדליק 'שַׁמש', כלומר, נר זה מותר להשתמש בו, לראות לאורו, להדליק ממנו לאחרים וכיוצא באלה. ואילו נרות חנוכה אסור להשתמש לאורם כל זמן שהם דולקים למצוה. לפיכך מדליקים את השמש כדי שלא יבוא להנות מן המצוה, אלא ממנו בלבד. וקובעים מקום מיוחד לנר השמש, ולא יעמוד בשורה אחת עם שאר הנרות, כדי שיהא הֶכר שנר זה אינו מן המצוה. וראוי להקפיד שיהא גם אור אחר בבית חוץ מן הנר המוסף.
ד. בשעת ההדלקה, צריכים שיהיו כל בני הבית נאספים, לפרסום הנס.
ה. אחר שהדליק הנר הראשון בעוד שמדליק שאר הנרות, אומר 'הנרות הללו' וכו', גמר להדליק שרים פזמוני חנוכה, איש איש כמנהגו.
ו. כתב המהרי"ל: קבלה בידינו שאין לאדם לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים בחנוכה, היינו, זמן מצוַת הדלקתן שהוא חצי שעה. רמז לכך: חנוכה - חנו ממלאכה, חנו מן האויבים:
ז. ונוהגות הנשים שאינן עושות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים, ואין להקל. מפני שהיתה גזרה קשה על בנות ישראל, שגזרו: בתולה הנישאת תבוא לפני ההגמון תחילה. ועוד, מפני שהנס נעשה על ידי אשה. בת יוחנן כהן גדול, יפת תואר היתה מאד, וחמדהּ המלך הצורר, והיא נתרצתה לו לְפָנים ובאה לפניו והאכילתו גבינה ונצמא, והשקתו יין ונשתכר ונרדם, וחתכה ראשו והביאתו לירושלים. וכראות שר צבאם כי אבד מלכם – וינוסו.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] אבע"ז רמב"ן
[3] רשב"ם
[4] ת"א
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] ספורנו
[8] רמב"ן
[9] ספורנו
[10] העמק דבר
[11] ספורנו
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] מלב"ם
[15] ת"א
[16] ת"י
[17] ספורנו העמק דבר
[18] ספורנו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] רש"י
[22] אבע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה