יום שישי, 28 בפברואר 2014

פרשת פקודי יום ו'

מקרא


(כד) וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח מול הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ צד הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה בחציו הדרומי:
(כה) וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה בעת העלאת הנרות כבר נתחנך אהרן לכהונה ובכל זאת העלה משה כמו שציוה לו ה' והעלית את נרותיה, לכן אמר כאשר צוה ה' את משה[13]: ס


(כו) וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת בשום לב העמידו משוך קימעא כלפי חוץ מן השלחן והמנורה[14]:


(כז) וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה משה הקטיר עליו כל שבעת ימי המלואים ואע"פ שלא אמר בצואה (בפסוק ה) והקטיר עליו קטורת סמים, הבין זה משאר העבודות כלן, שהרי צוה אותובכאן (בפסוק ד) שיסדר הלחם ויעלה הנרות[15]: פ


(כח) וַיָּשֶׂם אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן:
(כט) וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו משה אף ביום השמיני למלואים שהוא יום הקמת המשכן שמש משה והקריב קרבנות צבור חוץ מאותן שנצטוה אהרן בו ביום שנאמר (ויקרא ט) קרב אל המזבח וגו' אֶת הָעֹלָה עולת תמיד וְאֶת הַמִּנְחָה מנחת נסכים של תמיד כמו שנאמר (שמות כט) ועשרן סלת בלול בשמן וגו'[16] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס

(ל) וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ בשום לב העמידו משוך קימעא לדרום[17] וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה:


(לא) וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם:
(לב) בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד בקרבם[18] אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(לג) וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה: פ



(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
(לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
(לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:
(לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:
(לח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:     
חזק חזק ונתחזק

 

נביא

ישעיהו פרק לז

א. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ   את דברי הכפירה של רבשקה,  וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית יְקֹוָק:
ב. וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת   הממונה על בית המלך, וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא:
ג. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ,  יוֹם צָרָה   יום של צרה בא לישראל, וְתוֹכֵחָה   יום שהאוייב מתווכח בגאוותו כנגד הבורא ית', וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה   שביזה את ה' ית', (שמשווה ר"ל, את הע"ז לה' ית') כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר   הגיעו הכאבים של הבנים (של בנ"י), לכאבים של היולדת היושבת על המשבר, (משבר - מקום שהיולת יושבת בשעת לידה) וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה   אך אין כוח לסבול את יסורי הלידה.
ד. אוּלַי   הלוואי, יִשְׁמַע יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַבשָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו   לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי   שישמע את דברי החרוף וגידוף של רבשקה נגד ה', וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים   והוכיח רבשקה, "בהוכחות" - שינצחו במלחמה,  אֲשֶׁר שָׁמַע יְקֹוָק          אֱלֹהֶיךָ   כמו ששמע ה' ית' דברי הבזיון הללו,  וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה   התפלל נא בעבור אנשי ירושלים.
ה. וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ:
ו. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם: כֹּה אָמַר יְקֹוָק: אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אוֹתִי   מה ששמעת בשם רבשקה - שגדף את ה',
ז. הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה   כשישמע סנחריב את השמועה על תרהקה מלך כוש שבא להלחם עימו, אתן בו רצון, שיעלה מירושלים להלחם עמו. אמנם אח"כ, ישוב להלחם על ירושלים,  וְשָׁב אֶל אַרְצוֹ  ולבסוף ינוס מירושלים וישוב לארצו,   וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ   ושם ימות בחרב. (לקמן פס' לז' - לח')
ח. וַיָּשָׁב רַבשָׁקֵה   אל סנחריב ששלח אותו, וַיִּמְצָא אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה   ומצא אותו בלבנה, כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ   כי עזב סנחריב את לכיש, והלך להלחם ללבנה.
ט. וַיִּשְׁמַע   סנחריב, עַל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ לֵאמֹר: יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ   שתרהקה מלך כוש יצא להלחם עימו, וַיִּשְׁמַע   קבל דברי השמועה, (לצאת להלחם עם תרהקה)  וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר  שלח שוב שליחים לחזקיהו בירושלים. (להודיעו, שעוד ישוב לכבוש את ירושלים).
י. כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר:  אַל יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר: לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר   אל יפתה אותך ה' שירושלים לא תנתן ביד מלך אשור,
יא. הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת   לְהַחֲרִימָם   הלא שמעת מה עשו מלכי אשור לכל הארצות - שהחרימו אותם ! וְאַתָּה תִּנָּצֵל   ואתה חושב שתנצל מידי ?!
יב. הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי   האם הצילו הע"ז של העמים שאבותי המלכים השחיתו ?! אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר   שמות מקומות שכבשו מלכי אשור,
יג. אַיֵּה מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד   היכן מלך חמת וארפד ? האם נצלו מידי ? וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם   והיכן מלך העיר הגדולה - סְפַרְוָיִם ?  הֵנַע וְעִוָּה   ומלך הֵנַע וְעִוָּה,(שמות מקומות -רד"ק במלכים)
יד. וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵהוּ   קרא את הספרים ששלח סנחריב. וַיַּעַל בֵּית יְקֹוָק וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְקֹוָק פתח את הספרים, שיֵרָאוּ דברי הבזיון הכתובים שם, בגלוי בבית ה'.

 



כתובים

דברי הימים א פרק כב

(א) וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא וכאן במקום הזה יבנה בֵּית יְקֹוָק הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל כיון שרוב הקרבנות הקבועים הם קרבנות עולה לכך הוא נקרא מזבח העולה: ס (ב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִכְנוֹס אֶת הַגֵּרִים הלא אלו הגבעונים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲמֵד מהם חֹצְבִים לַחְצוֹב אַבְנֵי גָזִית לִבְנוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים שלא רצה להעביד אותם בעבודת פרך: (ג) וּבַרְזֶל לָרֹב לַמִּסְמְרִים בשביל לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים וְלַמְחַבְּרוֹת לחבר קרש לקרש הֵכִין דָּוִיד וּנְחֹשֶׁת לָרֹב אֵין מִשְׁקָל מרוב שהיה הרבה לא יכלו לדעת מה היה משקלו: (ד) וַעֲצֵי אֲרָזִים לְאֵין מִסְפָּר כִּי הֵבִיאוּ הַצִּידֹנִים וְהַצֹּרִים יחד עם  חירם מלך צור הביאו עֲצֵי אֲרָזִים לָרֹב לְדָוִיד כי הם היו הכי בקיאים במלאכה והם הביאו את העצים מיער הלבנון: פ (ה) וַיֹּאמֶר דָּוִיד שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר צעיר בשנים – בן 42 וָרָךְ בטבעו שהיה מעונג וְהַבַּיִת שאמורים לִבְנוֹת לַיקֹוָק לְהַגְדִּיל לְמַעְלָה שהיה גבוה 120 אמה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל הָאֲרָצוֹת ולכן אָכִינָה נָּא לוֹ לשלמה את חומרי הבנייה וַיָּכֶן דָּוִיד לָרֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ כדי להקל עליו: (ו) וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: ס (ז) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בנו בְּנִי אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָי: (ח) וַיְהִי עָלַי דְּבַר יְקֹוָק לֵאמֹר אחרי נבואת נתן הנביא דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ במלחמות הרשות וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ שנלחמת את מלחמות ה' במלחמות החובה מ"מ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי ומאותה סיבה לא השתמשו בברזל לבנין בית המקדש כי עושים מהם כלי רציחה: (ט) הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה בטבעו ולא יתגרה מלחמה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב ואתן לו מנוחה כל ימיו כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וזכרון שמו יהיה לסימן על השלוםוְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו: (י) הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן שחביב כבן לאב וַאֲנִי לוֹ לְאָב כמו שאבא חומל על בנו וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם לו ולזרעו אחריו: (יא) עַתָּה בְנִי יְהִי יְקֹוָק עִמָּךְ בשני דברים האחד הוא וְהִצְלַחְתָּ שתהיה לו מנוחה מכל אויביו סביבו והשני הוא וּבָנִיתָ בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֶיךָ: (יב) אַךְ זה תלוי בדבר אחד אם יִתֶּן לְּךָ יְקֹוָק שֵׂכֶל וּבִינָה להנהיג את העם בצדק וביושר וִיצַוְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל ושהקב"ה ייתן לך בינה גם וְלִשְׁמוֹר אֶת תּוֹרַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: (יג) אָז תַּצְלִיחַ כי עיקר ההצלחה תלויה בזה אִם תִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה עַל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ בהנהגת המלוכה אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת תפחד: (יד) וְהִנֵּה בְעָנְיִי שאני נחשב עני למול הצורך לבנות את הבית הגדול לכבודו של הקב"ה בכל זאת הֲכִינוֹתִי לְבֵית יְקֹוָק פועלים וכן חומרים זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל כִּי לָרֹב הָיָה וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף:


 



משנת ההלכה

ביצים בימינו

       א.       סתם ביצים הנמכרים כביצי תרנגולת והם בצורת אליפסה בחלקם העליון ועגולים בחלקם התחתון אין לחשוש שמא באו מטריפה או נבילה.

        ב.        דם הנמצא בביצה אם ידוע בודאות שהביצים באו מלולים סגורים שאין בהם זכרים מוציא הדם ואוכל השאר.

         ג.         ואם אינו ידו כגון ביצי "תנובה" או ממגדלים שאינם יהודים יש לאשכנזים להחמיר לכתחילה לזרוק את כל הביצה ולספרדים מותרות הביצים בהוצאת הדם בלבד כנ"ל.

        ד.        אך אם נתערבו ביצים אלו באחרות או בתבשיל ואח"כ נמצא דם לכו"ע מוציא הדם והכל מותר.

       ה.       לא הוציאו את הדם ונתערב לתוך התערובת הרי הכל מותר אך אסור לעשות כן לכתחילה והעושה כן על דעת לבטל התערובת אסורה משום קנס למערב עצמו ולמי שעירבו בשבילו.

         ו.         ואם הביצים מקורם מביצים מופרות או ביצים שבאו מלול בו יש זכרים הביצה כולה אסורה .

         ז.         נתערבה ביצה זו עם אחרות יש לשאול שאלת חכם.

       ח.       לכתחילה יש לבדוק ביצים בין מופרות ובין שאינם מופרות קודם אכילתם לוודאות שאין בהם דם אמנם אם לא בדק ועירב או בישל הכל מותר.

        ט.       אך אם רוצה לבשל הביצה כמות שהיא כגון שרוצה לעשות "ביצה קשה או לגומעה רכה אם מעט בישול מותר לעשות כן אע"פ שבצורה זו אינו יכול לבדוק אם יש דם מכיון שרוב הביצים אין בהם דם.

         י.         גם בימינו ביצה קלופה שנשארה כל הלילה אסורה באכילה ואפילו אם היא עטופה הרמטית ומונחת במקרר.

      יא.     אך נשאר מעט מקליפתה עליה או שנבזקו עליהם מלח או תבלינים או ששפכו עליהם קצת שמן וכ"ש אם עירבו אותם בסלט הרי הם מותרים.

      יב.      ביצים שנמצאו בעוף אחר שחיטה הרי הם מותרים באכילה אמנם יש לעשות שאלת חכם באיזה ענין ייחשבו כאוכל עוף והרי הוא בשרי או לענין האם מותר לערבם בחלב והאם ביצים אלו צריכים מליחה.



[1] מלבי"ם          
[2] העמק דבר
[3] רמב"ן
[4] רש"י
[5] העמק דבר
[6] רש"י