מקרא
שמות פרק לח
(א) וַיַּעַשׂ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ רָבוּעַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ:
(ו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם נְחֹשֶׁת:
(ח) וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: ס
(ט) וַיַּעַשׂ אֶת הֶחָצֵר לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה קַלְעֵי הֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר מֵאָה בָּאַמָּה:
(י) עַמּוּדֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף:
(יא) וְלִפְאַת צָפוֹן מֵאָה בָאַמָּה עַמּוּדֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמּוּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף:
(יב) וְלִפְאַת יָם קְלָעִים חֲמִשִּׁים בָּאַמָּה עַמּוּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשׁוּקֵיהֶם כָּסֶף:
(יג) וְלִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה חֲמִשִּׁים אַמָּה:
(יד) קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה אֶל הַכָּתֵף עַמּוּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה:
(טו) וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית מִזֶּה וּמִזֶּה לְשַׁעַר הֶחָצֵר קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה:
(טז) כָּל קַלְעֵי הֶחָצֵר סָבִיב שֵׁשׁ מָשְׁזָר:
(יז) וְהָאֲדָנִים לָעַמֻּדִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמּוּדִים וַחֲשׁוּקֵיהֶם כֶּסֶף וְצִפּוּי רָאשֵׁיהֶם כָּסֶף וְהֵם מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף כֹּל עַמֻּדֵי הֶחָצֵר:
(יח) וּמָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר מַעֲשֵׂה רֹקֵם תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר וְעֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְקוֹמָה בְרֹחַב חָמֵשׁ אַמּוֹת לְעֻמַּת כלומר כמדת[1] קַלְעֵי הֶחָצֵר:
(יט) וְעַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה נְחֹשֶׁת וָוֵיהֶם כֶּסֶף וְצִפּוּי רָאשֵׁיהֶם וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף:
(כ) וְכָל הַיְתֵדֹת לַמִּשְׁכָּן וְלֶחָצֵר סָבִיב נְחֹשֶׁת: ס
סליק פרשת ויקהל
נביא
ישעיהו פרק לב
ד. וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין לָדָעַת לב הנמהרים והכסילים - יבין לדעת דבר ה', וּלְשׁוֹן עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת מי שהתייחסו לנביא, שמדבר בשפה עילגת, שאינה מובנת ("כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזה" לעיל כח' יא') ימהרו להבין הדברים הצחים (דברים זכים ובהירים - המתיישבים על הלב) של הנבואה,
ה. לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב לא יקראו עוד לנבל - נדיב, איש חשוב ומכובד, (כמו: "הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל רָשָׁע אֶל נְדִיבִים" איוב לד' יח') וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ ולכִילַי (נוכל), הרמאי - לא יקראו עוד שוע, איש חשוב [4].
ו. כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר כי הלא הנבל מדבר דברי נבלה, דברים מגונים, וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן ועושה את מחשבות האון, הרֶשַע שבליבו. לַעֲשׂוֹת חֹנֶף להתנהג בחנופה וברֶשַע, וּלְדַבֵּר אֶל יְקֹוָק תּוֹעָה ומדבר אל העם, דברים המתעים אותם מדרך ה' (שאומר שה' לא רואה ומשגיח), לְהָרִיק נֶפֶשׁ רָעֵב מרוקן וגוזל, מאכל העניים הרעבים, וּמַשְׁקֵה צָמֵא יַחְסִיר ומשקה, יְחַסֵר ויקח מהצמאים,
ז. וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים והכילי, הרמאי, כְּלֵי אוּמנותו - רעים - שמרמה במידותיהם, הוּא זִמּוֹת יָעָץ חושב מחשבות מִרמה, לְחַבֵּל עֲנִיִּים בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר משחית ועושה רע לעניים - באמרי שקר, וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט כשהאביון טוען טענותיו במשפט, בא הכילי, ובאמרי שקר - סותר את דבריו.
ח. וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ ונדיב חושב תמיד לנדב ולהטיב לכולם, וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם בזכות נדיבותו - תקום ותתקיים מעלתו וגדולתו.
ט. נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת הערים הגדולות שביהודה, היושבים בשלווה, קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי קומו ושמעו קולי, בָּנוֹת בֹּטְחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי הכפרים הקטנים סביב ערי יהודה, שיושבים בבטחה (שלא יפגעו מהאוייב) - האזינו לאמרתי.
י. יָמִים עַל שָׁנָה תִּרְגַּזְנָה בֹּטְחוֹת אתן היושבות בבטחה- עוד יבוא עליכן רוגז ופחד האוייב שנה אחר שנה, כשיעשה עליכם נ"נ המצור, כִּי כָּלָה בָצִיר אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא גם כשיכלה ויסתיים זמן הבציר - לא יבואו הענבים הנאספים - הביתה, (שהאוייב יקח אותם)
יא. חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת, רְגָזָה בֹּטְחוֹת עוד תהיו חרדים מהרעה, יושבי הערים השאננוֹת והיושבות בבטחה - שלא יבוא האוייב, פְּשֹׁטָה וְעֹרָה עוד תהיו מופשטים מבגדיכם, ותלכו בגילוי בשר, וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם תשימו חגורה בלבד במתנים - לכסות בשר ערוה,
יב. עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים יטפחו הנשים על השדיים, בדרך צער והספד, עַל שְׂדֵי חֶמֶד ויסְפְּדו, על השדות החמודות (מרוב שהיו משובחות - היו חומדים וחפצים בהם) - שנאבדו, עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה ועל הגפנים שהיו מוציאים פירות רבים, ועתה נאבדו.
יג. עַל אַדְמַת עַמִּי קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה על אדמת א"י יספידו - שעלו בה קוץ ושמיר (מיני קוצים), כִּי עַל כָּל בָּתֵּי מָשׂוֹשׂ וכן יספדו על חורבן הבתים, שהיה בהם משוש ושמחה, קִרְיָה עַלִּיזָה ועל הערים העליזות - שחרבו.
יד. כִּי אַרְמוֹן נֻטָּשׁ ארמון המלך - נעזב, הֲמוֹן עִיר עֻזָּב המון העם שבערים - נעזבו וגלו ממקומם, עֹפֶל וָבַחַן המגדלים חזקים, הָיָה בְעַד יהיו לְ - מְעָרוֹת למערות - מקום לחיות השדה, עַד עוֹלָם לזמן רב מאוד, מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים שישמחו בהם (במערות) הפראים, החמור בר, מִרְעֵה עֲדָרִים וירעו שם עדרי הצאן.
טו. עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וכל החורבן הזה יהיה, עד שה' ישפוך עלינו ברצונו, רוח רחמים ממרום, וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל א"י, שהיתה שוממה כמדבר, תהיה ככרמל - מקום שדות וכרמים, (ברוב טובה וברכה)וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב והעמים שהצליחו, והיו כְּ - "כרמל", יושפלו מגדולתם ויהיו נמשלים ליער,
טז. וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט בירושלים שהיתה כמדבר - יִרְבֶּה המשפט והצדק,וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב - ובכרמל, בא"י, תשב הצדקה - שירבו בה בעשיית צדקה.
יז. וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם בזכות ריבוי הצדקה יהיה להם - שלום ! וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם ובזכות עשיית הצדקה, יהיה להם שקט ובטחון עד עולם !
יח. וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם, וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים, וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת בנ"י, יֵשְבו בבית מלא בשלום, בבטחון, במנוחה ובשלווה,
יט. וּבָרַד ירידת ברד, (רש"י ; ובָרַד, קמץ ופתח - מורה על פועל.כמו: הָלַך, יָשַב, עָמַד וכדו') בְּרֶדֶת הַיָּעַר ירידת הברד, תהיה על עצי היער, ולא בתוך העיר, (הפורענות תכה ברשעים - שנמשלו ליער ; לעיל פס' טו') וּבַשִּׁפְלָה ובשפלות שהושפלו בנ"י תמיד, תִּשְׁפַּל הָעִיר יושפלו ערי העמים.
כ. אַשְׁרֵיכֶם אשריכם בנ"י ! זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם שאתם זורעים במקום מים - שהתבואה מצליחה (שזרעתם צְדָקוֹת רבות, ולכן תצליחו, ותקבלו שכר פעולתכם) מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר שתִּשְלְחוּ השור - לדוש את רוֹב התבואה, ואת החמור - לשאת התבואה מהשדה.
כתובים
דברי הימים א פרק יז
(טז) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִיד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְקֹוָק היינו לפני הארון וַיֹּאמֶר מִי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהִים וּמִי בֵיתִי שהרי נולדתי מרות המואביה כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם לכאן היינו עד המעלה ורמת החשיבות שבו אני נמצא עכשיו: (יז) וַתִּקְטַן זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֱלֹהִים החסד הזה שנתת לי את המלכות קטן הוא בעיניך וַתְּדַבֵּר עַל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק שהעמדת את מלכות בית דוד לעולם וּרְאִיתַנִי כְּתוֹר הָאָדָם הַמַּעֲלָה שהושבת אותי בשורות הגדולים על אף שאני פחות ונבזה יְקֹוָק אֱלֹהִים: (יח) מַה יּוֹסִיף עוֹד דָּוִיד אֵלֶיךָ אין לי עוד מה לבקש ממך כדי לְכָבוֹד אֶת עַבְדֶּךָ וְאַתָּה אֶת עַבְדְּךָ יָדָעְתָּ כיוון שאתה ידעת ורחמת עלי לתת לו את כל זה בלי שהוא אפילו ביקש: (יט) יְקֹוָק בַּעֲבוּר עַבְדְּךָ וּכְלִבְּךָ עָשִׂיתָ אֵת כָּל הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת אם עשית את כל זה בעבור שדוד המלך עבדך מ"מ כלבך עשית ולי לא הייתה שום זכות אלא רצונך לְהֹדִיעַ אֶת כָּל הַגְּדֻלּוֹת ואפילו להודיע לי את זאת כתגמול על מעשי: (כ) יְקֹוָק אֵין כָּמוֹךָ להעריך את עומק מחשבותיך וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ בְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ כל הדברים הנפלאים ששמענו כל הימים: (כא) וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ ומה הופך את עמך למיוחדים מכל העמים אֲשֶׁר הָלַךְ הָאֱלֹהִים בעצמו לִפְדּוֹת לוֹ עָם ממצרים לָשׂוּם לְךָ שֵׁם גְּדֻלּוֹת וְנֹרָאוֹת לפרסם את שמך בגויים לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם היינו לגרשם מארץ כנען בעבור עמך אשר פדית ממצרים: (כב) וַתִּתֵּן אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם ולא יחליפם בשום אומה אחרת וְאַתָּה יְקֹוָק הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים: (כג) וְעַתָּה יְקֹוָק הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל עַבְדְּךָ וְעַל בֵּיתוֹ יֵאָמֵן עַד עוֹלָם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ שהמלכות תהיה מזרע דוד עד עולם: (כד) וְיֵאָמֵן מלשון האמנה וקיום וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם לֵאמֹר שיאמרו יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל וּבֵית דָּוִיד עַבְדְּךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ שכסאו יהיה נכון עד עולם: (כה) כִּי אַתָּה אֱלֹהַי כיוון ש- גָּלִיתָ אֶת אֹזֶן עַבְדְּךָ לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת ביהמ"ק עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ כלומר אם לא הקב"ה בעצמו היה מביא על זרע דוד את הטובות האלה, לא היה עולה על דעת דוד לבקש את כל זה ולכן דוד מתפלל להקב"ה שיאמן את דבריו: (כו) וְעַתָּה יְקֹוָק אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים וַתְּדַבֵּר עַל עַבְדְּךָ הַטּוֹבָה הַזֹּאת: (כז) וְעַתָּה הוֹאַלְתָּ לְבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי אַתָּה יְקֹוָק בֵּרַכְתָּ וּמְבֹרָךְ לְעוֹלָם שהרי דיבור הקב"ה היא הברכה ממילא דוד מבורך לעולם: פ
דברי הימים א פרק יח
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִיד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח אֶת גַּת וּבְנֹתֶיהָ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: (ב) וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיִּהְיוּ מוֹאָב עֲבָדִים לְדָוִיד נֹשְׂאֵי מִנְחָה: (ג) וַיַּךְ דָּוִיד אֶת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה חֲמָתָה בעיר חמת בְּלֶכְתּוֹ לְהַצִּיב יָדוֹ להציב את מקומו לאחור כדי להרחיב את גבול ארצו בִּנְהַר פְּרָת:
משנת ההלכה
א. אסור למלוח לצלות לטגן לבשל או לאפות בשר ודגים יחדיו ואם נאפו וכדומה הרי שניהם אסורים אם אין ששים.
ב. ואפילו לאפות בתנור אחד בשתי תבניות נפרדות אסור לכתחילה אך אם אחת מהתבניות הינה מכוסה מותר לאפותם בתנור אחד.
ג. בדיעבד אם אפה בתנור אחד בשתי תבניות המאכלים מותרים.
ד. מותר לצלות בשר ודגים אחד ליד השני אם אינם נוגעים זה בזה וכ"ש שמותר גם לצלות דגים במקום בו נצלה בשר כל שאין שם ממשות בשר
ה. ולכן למעשה מותר להשתמש באותו "מנגל" barbeque " פעם לדגים ופעם לבשר ואפילו מיד אחר השני אך יש להקפיד שינקה מיד קדם שישתמש בשני ובמנגל גדול ניתן לצלות דגים ובשר בו זמנית באופן שאינם נוגעים אחד בשני
ו. שמן שטוגן בו בשר אסור לטגן בו דגים וכן להיפך שמן שטוגנו בו בגדים אסור לטגן בו בשר ואם טיגן הכל אסור והכלי צריך הגעלה אלא אם כן יש ס'
ז. מותר לשני בני אדם אפילו אם מכירים זה את זה ואפילו הם ידידים לאכול זה בשר וזה דגים ואינם צריכים כל סימן והיכר
ח. אמנם אין לאכול בצלחת שאכלו בה דגים בשר עד שינקו אותה היטב
ט. ולכן יש להקפיד בסעודת שבת ולא להשתמש באותן צלחות ובאותו סכו"ם
[1] רש"י
[2] חזקוני ועיין רמב"ן שכתב "ואונקלוס תרגם דאתיאן לצלאה לתרע משכן זימנא, נוטים דבריו לדברי ר"א שאמר שהיו הנשים האלה עובדות ה', וסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, ובאות בכל יום ויום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות ויתכן עוד שנאמר בדרך הפשט שעשה הכיור וכנו ממראות הנשים אשר באו מהן צבא גדול ונאספו אל פתח אהל מועד לתת מראותיהן בנדבת לבן, והיה נחשת המראות נחשת קלל ממורט ויפה מאד, ועל כן ייחד אותו מתחלה לכלי הזה, והנשים בראותן כן נאספות ובאות צבאות צבאות לתת כולן מראותיהן להעשות בהן כל הכיור וכנו וגם נכון הוא שיתכונו בכך מתחלה מפני ענין הסוטה, והן קבלו כן עליהם בשמחה והתנדבו לתת בו כל מראותיהן".
[3] רש"י
[4] כמו באיוב: "...וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל...", איוב לד' יט'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה