מקרא
(כה) וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עָשָׂה עֶשְׂרִים קְרָשִׁים:
(כו) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(כז) וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה במערב עָשָׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים:
(כח) וּשְׁנֵי קְרָשִׁים עָשָׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן לשני הקצוות אחד לצד צפון ואחד לצד דרום אלא שאלו השתים אינן בחלל המשכן אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראות בחלל להשלים רחבו לעשר והאמה מזה והאמה מזה באות כנגד אמות עובי קרשי המשכן הצפון והדרום בַּיַּרְכָתָיִם:
(כט) וְהָיוּ תוֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים אֶל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן עָשָׂה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת:
(ל) וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(לא) וַיַּעַשׂ בְּרִיחֵי עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָת:
(לב) וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה:
(לג) וַיַּעַשׂ אֶת הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן לִבְרֹחַ בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה:
(לד) וְאֶת הַקְּרָשִׁים צִפָּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתָם עָשָׂה זָהָב בָּתִּים לַבְּרִיחִם וַיְצַף אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב:
(לה) וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים:
(לו) וַיַּעַשׂ לָהּ אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וַיְצַפֵּם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וַיִּצֹק לָהֶם אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף:
(לז) וַיַּעַשׂ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם:
(לח) וְאֶת עַמּוּדָיו חֲמִשָּׁה וְאֶת וָוֵיהֶם וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וַחֲשֻׁקֵיהֶם זָהָב וְאַדְנֵיהֶם חֲמִשָּׁה נְחֹשֶׁת: פ
החזיר בתורה מלאכת המשכן ה' פעמים (לעיל כה, י-כח, מג. לא, ז-יא. לה, יא-כ. לו, ח-לט, מב. לט, לג-מב), בצואה הזכירו תחלה בפרט, ועשית כך, ועשית כך, ואחר כך הזכירו דרך כלל, ועשו את כל אשר צויתיך, את אהל מועד ואת הארון עדות, עד, ככל אשר צויתיך יעשו (לעיל לא, ז-יא), והטעם שצוה השם למשה שיגיד לבצלאל ולכל החכמים כל המלאכה ואחרי כן יקרבו לעשותה, כי לא יכשרו למלאכת הקדש עד שישמעו כל המלאכה ויבינו אותה ויקבלו עליהם, שידעו להשלימה:
ועדיין חסר מכאן בפרשה זו פרט אחד, כי בודאי הוצרך משה לומר לחכמים העושים במלאכה, עשו משכן עשר יריעות, אורך היריעה כך וכך, ורוחב כך וכך, וכן בכל מלאכה, ולא הזכיר זה, כי בידוע שאמר להם הכל כסדר, והטעם, כי לא הוצרך לפרט להם כל דבר ודבר כמו שנאמר לו בצואה ובמעשה, אלא קיצר להם, כאילו אמר, שיעשו המשכן עשר יריעות חמש כנגד חמש, והם הבינו כי יעשו לולאות מקבילות וקרסי זהב, וכיוצא בזה בכל מלאכה אמר להם הענין בקצרה והם הבינו:
(א) וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(ב) וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(ג) וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית:
(ד) וַיַּעַשׂ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב:
(ה) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן:
(ו) וַיַּעַשׂ כַּפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ:
(ז) וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:
(ח) כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קצוותו קְצוֹתָיו:
(ט) וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים: פ
נביא
ישעיהו פרק ל
טז. וַתֹּאמְרוּ לֹא - לא נשמע לדבר ה', כִי עַל סוּס נָנוּס אנו ננוס כשיבוא האוייב - על סוסים, עַל כֵּן תְּנוּסוּן לכן באמת תנוסו מהאוייב - ולא אגן עליכם. וְעַל קַל נִרְכָּב ונרכב על סוסים שקלים ומהירים במרוצתם, עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם לכן אביא עליכם אוייב שיהיה קל ומהיר במרוצתו יותר מכם,
יז. אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד אלף אנשים מכם ינוסו - מגערה של אחד מחיילי האוייב, מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ ומפני גערת חמשה מחיילי האוייב - תנוסו כלכם. עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר, וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה ותהיו כל כך מפוזרים, עד שישארו הנסים בודדים, כמו התורן (עמוד גבוה לתלות המפרשים באניה) - בראש ההר, שהוא בודד בכל ההר, וכמו הנס שמורם בראש הגבעה.
יח. וְלָכֵן יְחַכֶּה יְקֹוָק לַחֲנַנְכֶם לכן, ה' יחכה עוד זמן רב עד שירחם עליכם, וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם ולכן, מתרומם וירחק מכם - מלרחם עליכם, כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְקֹוָק שתחילה יפרע ה' במורדים וברשעים, אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ אשרי כל מי שמקווה לה'.
יט. כִּי עַם, בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם כי הצדיקים ישבו בציון, בירושלים, בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה לא יהיו צריכים לבכות אל ה', חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ מיד כשישמע את קול הזעקה - ירחם ויענה לך, כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ מיד כשישמע קולך - יענה לך.
כ. וְנָתַן לָכֶם יְקֹוָק לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ ולא תהיו נמשכים אחר ריבוי תענוגים, אלא תסתפקו בלחם ומים בצמצום, וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ לא יסתיר עוד ה' את פניו (יכנף - יסתיר פניו בכנף הבגד)- מבנ"י, (מוֹרֶיךָ - שמוֹרֶה לבנ"י הדרך ללכת בה), וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ ותראו בעיניכם את גילוי שכינתו (בבית המקדש)
כא. וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ תשמעו לדבר ה' אפילו שתשמעו אותו מאחור,(ולא כמו שאמרו:"... לָרֹאִים - לֹא תִרְאוּ, וְלַחֹזִים - לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת, דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת, חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת") לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ תשמעו לדבר ה', כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ גם כשתרצו ללכת לימין או לשמאל - תבקשו ותעשו את דבר ה'.
כב. וְטִמֵּאתֶם יהיה מרוחק וטמא בעיניכם, אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ - ציפוי הפסלים מכסף, וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ והבגד (כמו מעיל האפוד) - שהיו מלבישים את הפסל שנִסְּכוּ מזהב, תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה - תפזרו הע"ז- עד מקום רחוק, כמו אשה דוה, נדה - הרחוקה מבעלה. צֵא תֹּאמַר לוֹ "צא החוצה", תאמר לפסלים !!
כג. וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה ה' יתן מטר לזרעך, כאשר תזרע את האדמה, וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה ויתן לכם לחם מתבואת האדמה, (שהתבואה - לא תתקלקל ולא תאבד) וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן והלחם יהיה דשן ושמן, יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב המרעה ירעו במקומות מרעה רחבים ורבים. (כר - מקום המרעה)
כד. וְהָאֲלָפִים בקר, (שוורים)ד וְהָעֲיָרִים חמורים קטנים, עֹבְדֵי הָאֲדָמָה שעובדים בהם את האדמה, בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ יִבְלְלוּ בתוך מאכלם (מלבד החציר) חָמִיץ - תבואה נקיה ומבוררת, (מתוך ריבוי התבואה שיהיה.)אֲשֶׁר זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה שזורים אותם ברחת ובמזרה. (כְּלֵי זְרִיַת התבואה)
כה. וְהָיָה עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ, וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם מרוב הטובה ושפע המים, גם על ההרים הגבוהים והגבעות הנישאות, הגבוהות, יהיו פלגי ונחלי מים, בְּיוֹם הֶרֶג רָב כשה' יעשה הרג רב באשור, בִּנְפֹל מִגְדָּלִים כששרי אשור יפלו,
כו. וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה אור הלבנה, יאיר כמו אור השמש, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם יאיר פי שבע, כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים כמו אור שמאיר במשך שבעה ימים,(משל לריבוי הטובה העצום, אחר מפלת אשור)בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְקֹוָק אֶת שֶׁבֶר עַמּו וטובה זו תהיה, כשה' יחבוש את השבר של עמו,ֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא מכת המחץ (מכה חזקה ופוצעת) שנתן לבנ"י - ה' ירפא[1].
כז. הִנֵּה שֵׁם יְקֹוָק בָּא מִמֶּרְחָק הנה ה' בא מהשמים להלחם באשור, (ע"י המלאך) בֹּעֵר אַפּוֹ בוער אפו (כעסו) של ה', על אשור - לכלותם. וְכֹבֶד מַשָּׂאָה המשא שנושא ה' על אשור כבד מאוד הוא.(עונש גדול וקשה, שלא יוכלו לשאת) שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם, וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת דברי ה', שדברו שפתי ולשונות הנביאים - היו מלאים בזעם רב, שתאכל אותם כאש.
כח. וְרוּחוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף, עַד צַוָּאר יֶחֱצֶה רוח הנבואה הזו נמשלה, לנחל השוטף בחוזק - שחוצה את האדם בצווארו, ולא יוכל להנצל, לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא ירים את העמים גבוה גבוה,(שאשור יכבוש עמים רבים וכל ערי יהודה סביב ירושלים), אך הנפה ורוממות זו, היא הנפה לשווא - שאין לה קיום - ונפול יפול, וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים הרסן שבלחיי אשור (ששמים בפי הבהמה, וע"י רצועות מכוונים את הבהמה בדרכה) - שמכוון אותם לגדולה ולתנופה - יתעה אותם שהרי סופם כליון.
כט. הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם השיר והשמחה שתהיה בזמן נפילת אשור, כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג תהיה, כמו השמחה שבכניסת קדושת החג, וְשִׂמְחַת לֵבָב ושמחת הלב תהיה, כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר יְקֹוָק אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל כמו השמחה, לעולים למקדש לשמוח ברגָלִים בחלילים.
ל. וְהִשְׁמִיעַ יְקֹוָק אֶת הוֹד קוֹלוֹ ה' ישמיע את יופי קולו הגדול, וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה בְּזַעַף אַף ויראה איך ינחית זרועו - על אשור בכעס רב, וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה להבת אש תאכל אותם, נֶפֶץ וָזֶרֶם וְאֶבֶן בָּרָד וקולות של ברקים ורעמים המנפצים, וזרם מטר, ואבני ברד,
כתובים
דברי הימים א פרק טז
(ל) חִילוּ פחדו מִלְּפָנָיו כָּל יושבי הָאָרֶץ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט ואפילו התבל לא יהיה נוטה ליפול ויהיה עומד על כנו כמו שגז עליו הקב"ה שדרכו אינו כמו מלך בשר ודם כשרואה שדואגים ויראים ממנו אז הוא מטיל עליהם יותר אימה אך הקב"ה כשרואה שיראים ממנו אז תכון תבל בל תמוט והוא נוקם מהעקומים והנוהגים בישרות מתקיימים: (לא) יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ לעתיד לבוא כשתגלה מלכותו של הקב"ה אז ישמחו צבאות השמים וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְקֹוָק מָלָךְ שמלכותו התגלתה בכל הארץ: (לב) יִרְעַם הַיָּם ישמיע קול רם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אלו הבריות הממלאים את העולם והוא עניין מליצה על רוב השמחה שתהיה בעולם: (לג) אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְקֹוָק כאשר יבוא לשפוט ולשלם לכל אחד גמול כמפעלו כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ באמת לפי הראוי: (לד) הוֹדוּ לַיקֹוָק כִּי טוֹב ומאיתו לא תצא רעה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ והוא עושה חסד לעולם: (לה) דוד אמר להם התפללו בעבור בני הגולה וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ גם בזמנים אלו וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לארצך לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ כי לפי רוב התהילה שבך כן ירבה שבחינו אשר בחרת בנו: (לו) בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם מתחילתו ועד סופו ומהעוה"ז עד העוה"ב וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיקֹוָק דוד צוה שכולם יגידו אמן שהכוונה שאמת הדבר ואפילו כן יאמרו הלל: פ (לז) וַיַּעֲזָב שָׁם לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק את לְאָסָף וּלְאֶחָיו לְשָׁרֵת בדבר השיר לִפְנֵי הָאָרוֹן תָּמִיד לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ היינו שיר של יום: (לח) וְעֹבֵד אֱדֹם וַאֲחֵיהֶם שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה וְעֹבֵד אֱדֹם בֶּן יְדִיתוּן וְחֹסָה לְשֹׁעֲרִים שישמרו את שערי אהל הארון: (לט) וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים אמר להם ללכת לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְקֹוָק בַּבָּמָה במזבח אֲשֶׁרעמד בְּגִבְעוֹן כי במה זו הייתה במה גדולה ומותרת בה ההקרבה רק ע"י כהן: (מ) לְהַעֲלוֹת שם עֹלוֹת קרבנות תמיד לַיקֹוָק עַל מִזְבַּח הָעֹלָה תָּמִיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב וּלְכָל הַכָּתוּב אלו קרבנות המוספים בְּתוֹרַת יְקֹוָק אֲשֶׁר צִוָּה עַל יִשְׂרָאֵל: (מא) וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן וּשְׁאָר הַבְּרוּרִים המובחרים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לְהֹדוֹת לַיקֹוָק כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ לשורר שירים בעת הקרבת הקרבנות ואלו היו בקיאים לשורר בפה ובכלי: (מב) וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם לְמַשְׁמִיעִים העשויים להשמיע קול גדול וּכְלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים וּבְנֵי יְדוּתוּן לַשָּׁעַר: (מג) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ וַיִּסֹּב דָּוִיד מאת פני אוהל הארוןלְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ כמו שברך את העם בשם ה': פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה