מקרא
(י) וַיַּעַשׂ אֶת הַשֻּׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(יא) וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(יב) וַיַּעַשׂ לוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וַיַּעַשׂ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב:
(יג) וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתֵּן אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו:
(יד) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת בָּתִּים לַבַּדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(טו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(טז) וַיַּעַשׂ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת קְעָרֹתָיו וְאֶת כַּפֹּתָיו וְאֵת מְנַקִּיֹּתָיו וְאֶת הַקְּשָׂוֹת אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר: פ
(יז) וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה הָיוּ:
(יח) וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי:
(יט) שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:
(כ) וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:
(כא) וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִמֶּנָּה:
(כב) כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה הָיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר:
(כג) וַיַּעַשׂ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר:
(כד) כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ: פ
(כה) וַיַּעַשׂ אֶת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ הָיוּ קַרְנֹתָיו:
(כו) וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(כז) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב עָשָׂה לוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו עַל שְׁנֵי צִדָּיו לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם:
(כח) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב:
(כט) וַיַּעַשׂ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קֹדֶשׁ לפי שמקדשין בו המשכן וכליו ואהרן ובגדיו[1] וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים טָהוֹר בבשמים מנוקים מפסולת, כאמרו ממולח טהור[2] מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ: פ
נביא
ישעיהו פרק ל
לא. כִּי מִקּוֹל יְקֹוָק יֵחַת אַשּׁוּר לב אשור, ישבר מפחד הקולות, בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה ויכה אותם בשבט (במקל)
לב. וְהָיָה כֹּל כל העמים, מַעֲבַר שעבר וכבש אותם אשור - בדרכו לא"י, מַטֵּה מוּסָדָה אשור - שהיה כמקל חזק כמו יסוד. אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק עָלָיו שה' הניח ידו עליהם - להענישם, (את אשור) בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת ישמחו עמים אלו בתופים וכינורות על מפלתם הגדולה, וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם בָּם וישמחו שה' נלחם בהם (באשור), במלחמה חזקה, מונפת מעלה מעלה ברוב חוזקה.
לג. כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה עוד מאתמול ערוך ומוכן הגהנום(הגיהנֹם נקרא תפתה, משום שכל המתפתה ליצרו - נופל שם) - לאשור, גַּם הִיא - הגיהנֹם, לַמֶּלֶךְ הוּכָן - מוכן למלך אשור, הֶעְמִיק הִרְחִב ה' הרחיב והעמיק הגיהנֹם לכל חיילי אשור הרבים, מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה הרבו עצים במדורה שבגיהנֹם, נִשְׁמַת יְקֹוָק רוח ה', כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ כאילו בוער שם נחל של אש וגופרית.
ישעיהו פרק לא
א. הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה הוי על אלו שיורדים לבקש עזרה ממצרים, עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ - נשענים ובוטחים, בכוח הסוסים החזקים שיש במצרים, וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב ובוטחים בריבוי הרכב שיש במצרים, וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד ועל הריבוי העצום של הפרשים, וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ולא פנו אל ה' ית', וְאֶת יְקֹוָק לֹא דָרָשׁוּ לא בקשו כלל !
ב. וְגַם הוּא חָכָם גם ה' חכם - להפר מחשבתם הרעה, וַיָּבֵא רָע יביא עליהם דבר רע, וְאֶת דְּבָרָיו שנבאו הנביאים, לֹא הֵסִיר לא יסיר, וְקָם עַל בֵּית מְרֵעִים יקום להעניש את בנ"י - שמעשיהם רעים, וְעַל עֶזְרַת פֹּעֲלֵי אָוֶן ויביא הרעה גם על מצרים, שהם עוזרים לבנ"י, ובאמת, הם עושי שקר ולא מועילים לבנ"י כלל.
ג. וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל הלא מצרים הם בני אדם ולא אלוקים, ומדוע תבטחו בהם ? וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ הסוסים שבמצרים הרי עשויים מבשר, ולא רוח - לא כמלאכים שיכולים להצילכם, ויְקֹוָק יַטֶּה יָדוֹ להכות את המצרים, וְכָשַׁל עוֹזֵר, וְנָפַל עָזֻר יכשלו העוזר (מצרים) וגם אלו שקיוו לעזרתם (בנ"י), וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן וכולם יחד (העוֹזֵר והעָזֻר) - יכלו.
ד. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל טַרְפּוֹ כמו שהאריה שואג על הטרף, אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו, מְלֹא רֹעִים וכאשר יתאספו עליו אסיפה של רועים, (להציל את הטרף מהאריה) מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת מקול שיקימו הרועים - לא יחת, לא ירד ויעזוב את טרפו, וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה ומהמון הרועים - לא יכנע, (כמו: "...זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה", לעיל כה', ה' ; וכמו: "...עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי..." שמות י', ג') כֵּן יֵרֵד יְקֹוָק צְבָאוֹת לִצְבֹּא עַל הַר צִיּוֹן וְעַל גִּבְעָתָהּ כך ה' ירד על אשור שבא להלחם על ירושלים.
ה. כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם כמו הצִפָרים הממהרות במעופם, כך ימהר ה' לבוא להגן על ירושלים. גָּנוֹן וְהִצִּיל יגן ויציל,(את ירושלים) פָּסוֹחַ וְהִמְלִיט ידלג ויציל,(שידלג מעל ירושלים ויצילָהּ)
ו. שׁוּבוּ שובו בתשובה ! לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אתם בנ"י שהעמקתם מחשבה, כיצד לסור מה' ית',
ז. כִּי בַּיּוֹם הַהוּא ביום מפלת אשור ביד ה', יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ ימאסו את הבל הע"ז שמכסף ומזהב, אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם חֵטְא הכירו בדעתכם, שהע"ז שעשו ידיכם - חטא וטעות הוא !! ומדוע לא תשובו כבר כעת על עוונותיכם ?
ח. וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ, וְחֶרֶב לֹא אָדָם תֹּאכְלֶנּוּ אשור לא יפול בחרב שביד איש, אלא בחרב שביד המלאך, וְנָס לוֹ מִפְּנֵי חֶרֶב כשיראה מלך אשור המגיפה, ינוס מפניהָ - כמפני חרב, וּבַחוּרָיו לָמַס יִהְיוּ הנשארים בחיל אשור - ימס לבבם מפחד.
ט. וְסַלְעוֹ חוזק אשור, מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר מרוב פחד - יעבור חוזק ליבו - ויֵחָלש, וְחַתּוּ מִנֵּס שָׂרָיו שרי אשור ישבר ליבם מפחד, כמו הרואים את נס המלחמה, נְאֻם יְקֹוָק, אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן, וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם דברי ה', שמוכן אצלו התנור והאש - לאכול את חֵיל אשור בירושלים.
ישעיהו פרק לב
א. הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ הלא כדי לעשות צדק מולך המלך. לכן, התשועה תבוא ליהודה, בזמן חזקיהו - שעשה צדק. וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשׂרוּ וכן השרים ראויים להיות שרים, כשעושים משפט וצדק כמו בזמן חזקיהו.
ב. וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ האיש חזקיהו יהיה לעמו, כמקום מסתור מפני רוח חזקה, וְסֵתֶר זָרֶם וכמסתור מפני זרם מים חזק, כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן וישפיע עליהם טובה, כמו פלגי מים (נחלי מים) - בארץ ציה, יבשה ושוממה. כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה וכמו צל של סלע כבד וגדול, בארץ צמאה (שהארץ מגולה לשמש ; כמו: "ויבוא עשיו... . והוא עיף" בראשית כה' כט', וכמו: "...וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף..." לעיל כט' ח')
ג. וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים אחר שישיבם המלך בתשובה, לא יִשְעוּ (לא יסורו) עֵיני בנ"י - מה' ית', כמו שהם עתה(כמו שאמר: "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַע...", לעיל ו ' י') וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה ואָזְנֵי בנ"י - ישמעו את דבר ה', (ולא יהיה: "ואזניו הכבד")
כתובים
דברי הימים א פרק יז
(א) כל הספור והחזיון הנמצא בפרק זה הועתק מס' שמואל ב' סימן ז', ובאשר בו נמצא הבטחה עתידה על מלכות דוד היה ספור זה יקר בעיני עזרא להעתיקו שנית עם איזה שנויים אשר בא לבאר ולפרש הדברים או לקצר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִיד בְּבֵיתוֹ וה' הניח לו מסביב מכל אויביו וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל נָתָן הַנָּבִיא הִנֵּה אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הָאֲרָזִים ששלח חירם, שהיה בנין גדול ובית מלכות וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק תַּחַת יְרִיעוֹת מצודת וכאומר וכי זו היא הבית הראוי לארון?: (ב) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִיד כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ עֲשֵׂה אם חפצך לבנות בית לה' עשה חפצך כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ: ס (ג) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר אֱלֹהִים אֶל נָתָן לֵאמֹר: (ד) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל דָּוִיד עַבְדִּי כֹּה אָמַר יְקֹוָק לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִּי הַבַּיִת לָשָׁבֶת אלא בנך יבנה: (ה) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה הייתי מתהלךמֵאֹהֶל מועד במדבר אֶל אֹהֶל לגלגל וּמִמִּשְׁכָּן שילה התהלכתי אל משכן נוב ומשם לגבעון ובכל אלה המקומות תחת היריעות היה הארון והמזבח, ואף כל הימים שהיה הארון בקרית יערים היה המזבח בנוב ובגבעון: (ו) בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי לֵאמֹר לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים זה לא עשיתי ואף הם מאליהם לא עלה במחשבתם לבנות לי בית כאשר עלה במחשבתך: (ז) וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִיד ס כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מדור הרועים מִן אַחֲרֵי הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (ח) וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִית אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ כמו שאמר למעלה ויצא שם דוד בכל הארצות וה' נתן פחדו על כל הגוים להתפרסם בעולם ככל הגדולים אנשי השם, ורז"ל אמרו שזהו מה שאומרים מגן דוד: (ט) וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל בימיך שמתי מקום מנוחה וקבוע לעמי ישראל וּנְטַעְתִּיהוּ ונטעתיו על אדמתו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו במקומו וְלֹא יִרְגַּז עוֹדושכן ולא יחרד עוד לנוע ממנה וְלֹא יוֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְבַלֹּתוֹ ובשמואל לענותו, ופי' חז"ל ברכות דף ה' (ע"ב), מתחלה לענותו ולבסוף לבלותו, שאחר שחטאו נשתנה ההבטחה, והיו מעונים מבני עולה, רק שנשאר ההבטחה שלא יבלו אותם להומם ולאבדם כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה: (י) וּלְמִיָּמִים כלומר מן היום אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל לא היה מנוחה להם כמוך אשר וְהִכְנַעְתִּי אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ וָאַגִּד לָךְ שבעתיד אגיד לך טעם הדבר שלא תבנה בית המקדש וּבַיִת יִבְנֶה לְּךָ יְקֹוָק שהגיד לו זאת בנבואה אחרת הטעם שלא יבנה הבית מפני ששפך דמים הרבה כמו שהזכיר נבואה זאת לקמן (כח, ג), ופירש עזרא שאז לא נאמר לו עדיין נבואה זו, כי אז לא שפך עדיין דם לרוב, שהמלחמות הגדולות עשה אחרי זה הדבור, ואחרי זאת א"ל ה' דמים הרבה שפכת: (יא) וְהָיָה כִּי מָלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימוֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה מִבָּנֶיךָ וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ: (יב) הוּא יִבְנֶה לִּי בָּיִת וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסְאוֹ עַד עוֹלָם: (יג) אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וְחַסְדִּי לֹא אָסִיר מֵעִמּוֹ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ מעם שאול אשר הסירותי מלפניך, שהסיר החסד משאול באשר מצא את דוד יותר ראוי לחסד זה, ועזרא שהיה מגמתו לומר ששאול לא היה ראוי עוד למלוכה (כמ"ש למעלה י, יג), תקן הדבר שהוסר החסד משאול בעבור חטאיו: (יד) וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד הָעוֹלָם וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם הוסיף שהיה הבטחה גם לשלמה, שתהיה המלוכה שמורה לזרעו תמיד לא ליתר זרע בית דוד: (טו) כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הֶחָזוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִיד: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה