יום שלישי, 25 בפברואר 2014

פרשת פקודי יום ג'

מקרא

שמות פרק לט


 (כב) וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפֹד מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּלִיל תְּכֵלֶת מחלוקת הראשונים בצורת המעיל. רש"י סובר שהיה כמו כתונת רחבה. ופי הראש הוא בית הצואר שלו. והרמב"ם ורמב"ן סוברים שהיה פתוח ממעלה למטה לגמרי בלא בתי ידים כלל. פי הראש היינו שהיה בית צואר ארוג מצד לצד ושם היה מכנסים את הראש ובזה נקרא פי ראש[1]:

(כג) וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ כְּפִי תַחְרָא שָׂפָה לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵעַ:
(כד) וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר:
(כה) וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים שעשו הרמונים לתת אותם על שולי המעיל סביב, ועשו פעמוני זהב טהור, וישימו הפעמונים בתוךהרמונים קודם שיתנו אותם במעיל, והיו הפעמונים בתוך הרמונים בתלוש מהמעיל, וישימו הרמונים על שולי המעיל סביב והפעמונים בתוכם ולכך כפל הכתוב בתוך הרמונים פעמים, כי היו בתוכם מתחלה ובשעה שתלו אותם על שולי המעיל[2]:
(כו) פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן כולם שבעים ושתים[3] עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב לְשָׁרֵת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס


(כז) וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ מַעֲשֵׂה אֹרֵג לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נראה מכאן שהיו הכתנות שוות באב ובבנים אע"פ שאמר באהרן ושבצת הכתנת שש (לעיל כח לט) ובבניו אמר סתם תעשה כתנות (שם מ), כי הכוונה תעשה כתנות כמו הנזכרת:


(כח) וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ המצנפת והמגבעות אחד הם במעשה, אלא שאהרן יצנף אותה ובניו יחבשו בהן ראשם ולשון פארי המגבעות, שהיו עולות על הראש כפארים, מלשון הפאריםוהצעדות (ישעיה ג כ), פארי פשתים יהיו על ראשם (יחזקאל מד יח) וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר:



(כט) וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מַעֲשֵׂה רֹקֵם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה האבנט הזה הוא גם באהרן ובניו כדעת האומר (יומא יב) אבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט ועל דעת האומר (שם) לא זהו אבנטו של כהן הדיוט פירש בשל אהרן שהוא מעשה רוקם מארבע מינים אלו אבל של בניו רק שש ולא הוצרך להזכיר של בניו שהוא שש, כמו שאמר (לעיל כח מ) ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם, וכולן שש ככתנת[4]: ס


(ל) וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַיקֹוָק:
(לא) וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס


(לב) וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל פי' רבותינו בעשרים וחמשה בכסלו כלתה[5] מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הפעולה כולה על שלימותה נעשתה על ידי כל ישראל, כי קצתם התנדבו ממון וקצתם עשו המלאכה בנדבת לבם לעשות רצון קונם[6] כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ: פ

(לג) וַיָּבִיאוּ אֶת יריעות הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה ו - אֶת הָאֹהֶל שהם יריעות העזים וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בריחו בְּרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו:
(לד) וְאֶת מִכְסֵה עוֹרֹת הָאֵילִם הַמְאָדָּמִים וְאֶת מִכְסֵה עֹרֹת הַתְּחָשִׁים וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ:
(לה) אֶת אֲרֹן הָעֵדֻת וְאֶת בַּדָּיו וְאֵת הַכַּפֹּרֶת:
(לו) אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים:


(לז) אֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה שהיתה כולה זהב ולא היה בה שום עץ להבדיל משאר כלי המשכן[7] אֶת נֵרֹתֶיהָ נֵרֹת הַמַּעֲרָכָה על שם יערוך אותו אהרן ובניו[8] וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר:

נביא

ישעיהו פרק לד

ו. חֶרֶב לַיְקֹוָק מָלְאָה דָם   חרב ה', תתמלא בדם ההרוגים באדום, הֻדַּשְׁנָה   מֵחֵלֶב   והחרב,כבייכול תֵּעָשֶה דשנה ושמנה, מרוב חֵלֶב בשר ההרוגים, מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים   ומרוב דם הכבשים והעתודים,(עיזים זכרים) מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים   ומרוב חֵלֶב של כליות האילים, (משל על גודל החורבן שבאדום) כִּי זֶבַח לַיְקֹוָק בְּבָצְרָה, וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם   כי ה', עומד לעשות זבח וטבח גדול בעיר בצרה ובאדום כולה.
ז. וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם, וּפָרִים עִם אַבִּירִים   יחד עם הכרים, העתודים והאילים, יכרתו גם הרְאֵמִים והפרים עם כל הגיבורים,  (משל, לנפילת כל גיבורי אדום) וְרִוְּתָה אַרְצָם   מִדָּם   ארץ אדום תרוה מרוב דם ההרוגים,וַעֲפָרָם   מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן   ועפר הארץ - יהיה דשן ושמן מרוב בשר ההרוגים.
ח. כִּי יוֹם נָקָם לַיְקֹוָק מוכן לנקמה באדום, שְׁנַת שִׁלּוּמִים   לְרִיב צִיּוֹן   שנה עומדת ומוכנה, לשלם על הריב, שהיו רבים על ציון.
ט. וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ  לְזֶפֶת   מֵי הנחלים - יהפכו לזפת, וַעֲפָרָהּ   לְגָפְרִית   ועפר הארץ יהפך לגופרית, וְהָיְתָה אַרְצָהּ   לְזֶפֶת בֹּעֵרָה   וארצם תהיה לבְּעֵירָה של זפת, (שדולק בחוזקה)
י. לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה, לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ   לילה ויום לא תכבה האש, לזמן רב יעלה העשן, מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב   מאותו דור ועד דור אחרון, תהיה חרֵבָה, לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ   ולנצח לא יעבור שם אדם, מגודל השממה שתהיה.
יא. וִירֵשׁוּהָ   קָאַת, וְקִפּוֹד, וְיַנְשׁוֹף, וְעֹרֵב   יִשְׁכְּנוּ בָהּ   מיני עופות אלו ישכנו בה, מגודל השממה, וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ   ה' יטה עליהם קו "שימדוד" ריקנות שבארץ (במקום קו הבנין - ליישר קיר הבנין, יטה עליהם קו, למדוד את גבול ומידת הריקנות והשממה) וְאַבְנֵי בֹהוּ   והאבן של הקו, "תמדוד" את מקום וגודל השממה (במקום האבן, שקושרים בקצה קו הבנין, כדי שהקו יפול ביושר לארץ - ליישר בנין הקיר)
יב. חֹרֶיהָ   השרים, וְאֵין שָׁם מְלוּכָה יִקְרָאוּ   ואין שם אחד מהם, שקורא על עצמו שהוא שר ומלך,  וְכָל שָׂרֶיהָ   יִהְיוּ אָפֶס   וכל השרים יכלו, ויהיו כאפס. (שהלא כולם יגלו או ימותו)
יג. וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים   בארמונות יעלו קוצים, (מרוב השממה) קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ   בְּמִבְצָרֶיהָ   ובמבצרים יעלו קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ (מיני קוצים)  וְהָיְתָה   נְוֵה תַנִּים   ותהיה אדום בית לתנים - הגרים במקום שומם מישוב,חָצִיר   לִבְנוֹת יַעֲנָה   וחצר - לבנות יענה.(שם עוף)
יד. וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְשָׂעִיר עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא   החיות צִיִּים ואִיִּים, וְשָׂעִירים (מין שדים, הנמצאים במקום שממה), יפגשו שם אלו את אלו, אַךְ שָׁם, הִרְגִּיעָה לִּילִית, וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ   שם הלילית(שם שֵידָה), תצמא לה מקום ברוגע ובמנוחה.
טו. שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז   שם תעשה הקיפוד את הקן, וַתְּמַלֵּט   ותמליט, ותלד את הביצים.  וּבָקְעָה   ויבקעו הביצים ויצאו האפרוחים, וְדָגְרָה בְצִלָּהּ   ותאסוף האפרוחים לחסות בצילה, אַךְ שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת   שם נקבצו הדיות,  (דַיָה - שֵם עוף) אִשָּׁה רְעוּתָהּ   אחת עם חברתה,
טז. דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר יְקֹוָק            וּקְרָאוּ   קראו בכל ספר ה', (ספר ישעיהו) אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה, אִשָּׁה רְעוּתָהּ לֹא פָקָדוּ   אחת מהחיות המזכרות בספר זה - לא יעָדְרוּ, אחת עם חברתה לא יִפָּקְדוּ, לא יַחְסְרוּ מארץ אדום בשממותה, כִּי פִי הוּא צִוָּה   כי פי ה' ציוה על חורבן זה, וְרוּחוֹ   הוּא קִבְּצָן   רוח של פי ה' - קבץ את החיות האלו לאדום.
יז. וְהוּא הִפִּיל לָהֶן גּוֹרָל, וְיָדוֹ חִלְּקַתָּה לָהֶם בַּקָּו   ה' יפיל להם בגורל ויחלק את ארץ אדום לחיות - בקו המידה, עַד עוֹלָם יִירָשׁוּהָ, לְדוֹר וָדוֹר יִשְׁכְּנוּ בָהּ   החיות.

ישעיהו פרק לה

א. יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה   יושבי א"י, שנמשלה למדבר וציה(שממה), ישושו וישמחו במפלת אדום, וְתָגֵל עֲרָבָה   ותגל משמחה, א"י שהיתה כערבה, כמדבר, וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת­   ותעלה פרחים כפרח החבצלת.
(הוֶרֶד)
ב. פָּרֹחַ תִּפְרַח   וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן   תפרח א"י ותגל ותרנן בשמחה,  כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ   ותרבה בשמחה, על יופי עצי לבנון - שישוב ויִנָתֵן בא"י, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן   ועל היופי שישוב להיות בא"י מיופי הכרמל ומטוב השרון. הֵמָּה   יושבי א"י, יִרְאוּ כְבוֹד יְקֹוָק הֲדַר אֱלֹהֵינוּ   יופי והדר כבוד ה' שיתגלה בארץ.



כתובים

דברי הימים א פרק יט

(טז) וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְשׁוֹפַךְ שַׂר צְבָא ובספר שמואל מוזכר שמו כשובך שהיה גבוה כשובך וְשׁוֹפַך שהיה שופך דמים כמים הֲדַדְעֶזֶר לִפְנֵיהֶם: (יז) וַיֻּגַּד לְדָוִיד וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֹר הַיַּרְדֵּן וַיָּבֹא אֲלֵהֶם וַיַּעֲרֹךְ אֲלֵהֶם הכין את עצמו לערוך עליהם למלחמה וַיַּעֲרֹךְ דָּוִיד לִקְרַאת אֲרָם מִלְחָמָה וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ: (יח) וַיָּנָס אֲרָם מִלִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִיד מֵאֲרָם שִׁבְעַת אֲלָפִים רֶכֶב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי  ובספר שמואל לא נזכרו כל אלה שלפעמים במקרא מקרא אחד מסתיר ומקרא אחד מגלה וְאֵת שׁוֹפַךְ שַׂר הַצָּבָא הֵמִית: (יט) וַיִּרְאוּ עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִימוּ עשו שלום עִם דָּוִיד וַיַּעַבְדֻהוּ וְלֹא אָבָה ולא רצה עוד אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן עוֹד:

דברי הימים א פרק כ

(א) וַיְהִי לְעֵת תְּשׁוּבַת הַשָׁנָה בדיוק לאחר שנה שהשמש שבה לנקודה שבה היא הייתה לְעֵת צֵאת הַמְּלָכִים בשנה שעברה להלחם עם ישראל וַיִּנְהַג יוֹאָב אֶת חֵיל הַצָּבָא וַיַּשְׁחֵת אֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּבֹא וַיָּצַר אֶת העיר ששמה רַבָּה וְדָוִיד יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם וַיַּךְ יוֹאָב אֶת רַבָּה וַיֶּהֶרְסֶהָ: (ב) וַיִּקַּח דָּוִיד אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם או כפשוטו או שמם של העבודת אלילים שלהם מֵעַל רֹאשׁוֹ וַיִּמְצָאָהּ מִשְׁקַל כִּכַּר זָהָב וּבָהּ אֶבֶן יְקָרָה חשובה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִיד שהייתה תלויה מעל ראשו כשהיה יושב על כסאו כי איך ישא על ראשו אבן במשקל של חצי ככר על ראשו ממש וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד: (ג) וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשַׂר כרת באמצעות בַּמְּגֵרָה כלי בעל פגימות שבו כורתים את העצים כמו מסור וּבַחֲרִיצֵי הַבַּרְזֶל כלי ברזל עשוי חריצים וּבַמְּגֵרוֹת כלים מלאים פגימות אך קטנים הם מן המסור וְכֵן יַעֲשֶׂה דָוִיד לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיָּשָׁב דָּוִיד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם: פ (ד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַתַּעֲמֹד מִלְחָמָה בְּגֶזֶר עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סִפַּי מִילִדֵי הָרְפָאִים וַיִּכָּנֵעוּ כמ"ש בספר שמואל ב' פרק כ"א: (ה) וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יעור יָעִיר אחד מגיבורי דוד אֶת לַחְמִי אֲחִי גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ בית יד החנית היה בגודל כִּמְנוֹר אֹרְגִים מין עץ עגול שכורכין בו את חוטי השתי בשעת האריגה: (ו) וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מִדָּה גדול מידות וְאֶצְבְּעֹתָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע י"ב בידים וי"ב ברגלים וְגַם הוּא נוֹלַד לְהָרָפָא: (ז) וַיְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל בדברים וַיַּכֵּהוּ יְהוֹנָתָן בֶּן שִׁמְעָא אֲחִי דָוִיד: (ח) אֵל נוּלְּדוּ לְהָרָפָא בְּגַת וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִיד וּבְיַד עֲבָדָיו: פ

משנת ההלכה


 ביצי ושומן דגים

       א.       ביצי דגים או הקאוויאר תלוי מה מקורם אם הם מדג טהור הרי מצד עצמם מותרים באכילה וסימן נתנו בהם שצבעם הדם.

        ב.        אבל ביצים מדגים טמאים הרי הם אסורים באכילה כדין הדג בעצמו וסימן נתנו בהם שצבעם שחור.

         ג.         להלכה אין לסמוך כלל על סימני זיהוי אלו או אחרים אלא יש לדעת בבירור שביצים אלו יצאו מדג טהור ולפיכך צריך סימן כשרותי על ביצי דגים ואין לסמוך על מוכר שאינו יהודי או שאינו מקפיד על כשרות במה שאומר שביצים אלו מקורם מדג טהור.

        ד.        וכן הקאוויאר הרוסי אסור באכילה מכיון שעל פי רוב מכינים אותו מדג טמא הנקרא רויגן Rogen  או מדג הנקרא "סטורג'און" שהם בבירור מיני דגים טמאים.

       ה.       שמן דגים דינו כדגים עצמם ולפיכך בין אם שותהו לרפואה או מכל סיבה אחרת יש לברר את כשרותו מכיון שאם מופק הוא מדג טמא הרי שמן זה אסור מן התורה.

         ו.         אמנם ישנם כדורים העשויים משמן כבד הדג או משמן הדג ככדורי "אומגה 3" ואינם ראויים לאכילה ומלבד זאת השמן מונח בתוך קפסולה וכן יש כדורי ויטמינים המופקים משמן דגים ואינם ראויים לאכילה בכדורים אלו במקום רפואה ושעת הדחק יש מתירים לקחתם גם אם אין עליהם השגחה כשרותית וצריך בכל מצב לגופו לשאול מורה הוראה הבקי בעניינים אלו ואין לדמות מצב אחד למשנהו או כדור מסוים לחברו





[1] העמק דבר
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] רמב"ן
[5] חזקוני
[6] ספורנו
[7] פי'  ר' יוסף בכור שור
[8] חזקוני

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה