מקרא
שמות פרק כט
(כט) וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו שלכתחילה הכהן הגדול מבניו יצטרך ללבוש בתחילת כניסתו לכהונה גדולה את בגדי הכהן הגדול שבעה ימים כמו שנכתב בפסוק הבא לְמָשְׁחָה בָהֶםולהמשח בשמן המשחה שבעה ימים[1] וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם להקריב הקרבנות לא יצטרכו בניהם לקרבנות מלואים הכתובים כאן[2]:
(ל) שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ דעת התוס' שפי' לשרת בקודש שצריך לעבוד איזה עבודה בשמונה בגדים כל שבעה ודעת הרמב"ם בהל' כלי המקדש פ"ד הי"ג שכל שבעת ימים הללו היה אסור בשום עבודה אלא לובשם ומשתחוה בהם אבל עבודה ממש אסור וא"כ לשרת בקודש כלומר בהשתחוויה[3]:
(לא) וְאֵת אֵיל הַמִּלֻּאִים תִּקָּח וּבִשַּׁלְתָּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמָקֹם קָדֹשׁ בעזרה. ולא ידענו אם הוראת שעה היא שיהא בשר המלואים טעון כהן בבשולו, או יהיה ובשלת בצווי, והצריך במקום קדוש, שהן כזבחי שלמי צבור שנאכלין לפנים מן הקלעים ונאכלין ליום ולילה עד חצות (זבחים ה ה)[4]:
(לב) וְאָכַל אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת בְּשַׂר הָאַיִל וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בַּסָּל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(לג) וְאָכְלוּ אֹתָם מכיון שהם הבעלים של הקרבן והכהנים אֲשֶׁר על ידי האכילה כֻּפַּר בָּהֶם כל שמץ ותיעוב אשר עשו לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לכהונה וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם ומכאן שכל קדשי קדשים אסורים באכילה לזר[5]:
(לד) וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא:
(לה) וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם חזר הכתוב לצוות כדי לומר שאם חסר אחד מהדברים האמורים לעיל מעכב ולא נתמלאו ידיהם להיות כהנים ועבודתם פסולה[6]:
(לו) וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם משבעת ימי המילואים עַל מלבד הַכִּפֻּרִים הנעשים על ידי שני האילים[7] וְחִטֵּאתָ תזרוק הדם עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ בשמן המשחה לְקַדְּשׁוֹ:
(לז) שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ מבני אהרון יִקְדָּשׁ יתקדש ויטהר קודם שיגע בו אבל זר אסור לגעת בו שמא יישרף באש שיוצא מן קודש המזבח[8] וחז"ל דרשו כל הנוגע במזבח יקדש אפי' קרבן פסול שהיה ראוי ונפסל כגון טמא ושנשחט במחשבת חוץ לזמנו או מקומו וכיוצא בו שעלה עליו קדשו המזבח להכשירו שלא ירד[9]: ס
(לח) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה משה יעשה שבעת ימי המלואים ואחר כך אהרן ובניו ודבר זה יהא נוהג לדורות[10] עַל הַמִּזְבֵּחַ עשיה זו סידור איברים על מערכות האש כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד והיה זו בשעת הנץ החמה אבל שחיטת התמיד היתה מקודם בשעת האיר המזרח:
(לט) אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:
(מ) וְעִשָּׂרֹן עשירית האיפה[11] סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסֶךְ רְבִעִית הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד:
(מא) וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ תַּעֲשֶׂה לָּהּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(מב) עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם יעשה ככה בבואם אל ארץ כנען. כי לא הקריבו עולות רק חמשים יום במדבר סיני. וזהו עולת תמיד העשויה בהר סיני. כי המשכן הושם בתחתית ההר בקצה המחנה. כי מעורבים היו השבטים. כי באחד לחדש השני החלו לדעת מספר כל שבט ושבט לעשותם דגלים ואחר שנסעו דרך שלשת ימים מהר סיני. היה הארון נוסע בתוך המחנות. וכן היה חונה בתוך המחנות. ועל דרך הסברא לא הקריבו ישראל עולות וזבחים רק בסיני לבדו. ויום הכפורים בשנה השנית. כי כן כתוב על עבודת אהרן[12] פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם:
נביא
ישעיהו פרק כב
טז. מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה, כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר מה יש לך פה בירושלים,ומי ממשפחתך נמצא כאן, שאתה חושב להכין לעצמך קבר בירושלים, (שחושב שיזכה להיקבר בירושלים), חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ ואתה בוטח בעצמך, כמי שהכין לו קבר במקום גבוה - שלא מפחד שיורידוהו משם. חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ וכמי, שחקק מקומו במקום חזק כסלע - שחושב שישאר בירושלים.
יז. הִנֵּה יְקֹוָק מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר לא כפי שאתה חושב, אלא ה' יטלטל אותך טלטלה חזקה- ותגלה מירושלים, וְעֹטְךָ עָטֹה יפריח אותך כעוף הפורח - לגלות.
יח. צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כמו המצנפת המקיפה את הראש, יקיפו אותך האוייבים, כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם ותושלך לגלות, ככדור המושלך למרחוק בארץ רחבת ידיים, שָׁמָּה תָמוּת בגלות תמות, וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ המרכבות שהיית חושב שיתנו לך לכבוד, נתנו אותם לך לקלון. (שקשרו אותך בזנבי סוסיהן. כי כשיצא למלך אשור, שאלו אותו איה העם שקשרת עמהם, אמר להם חזרו בהם. נקבוהו בעקביו, וקשרוהו בזנבות סוסיהם, והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנים,)
יט. וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ ה' יהדוף אותך, מהמצב בו עמדת בכבוד בירושלים, וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ ויהרוס, את המעמד שהיה לך בירושלים.
כ. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ לעמוד בתפקיד במקום שבנא.
כא. וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ, יולבש בכותנתך, ויחגור באבנט - להיות בגדולה שהיתה לך, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ - ומחוזק בממשלה שהיתה בידך, וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה ויהיה למנהיג טוב ונאמן ליושבי ירושלים.
כב. וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ, וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ כל ענייני בית המלוכה יעשו על ידו. (וכשיפתח שערי הבית - לא יסגרו, וכשיסגור - לא יפתחו)
כג. וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן ממשלתו תתקיים, כיתד חזק התקועה במקום נאמן וחזק. וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו יהיה לכבוד - למשפחת בית אביו.
כד. וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית אָבִיו "יתלו" על היתד (על אליקים בן חלקיהו) את כל בית אביו - שכל בית אביו יתכבדו בו, הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת הבנים והבנות, כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן אפילו הכלים הקטנים, הבנים הקטנים - יתכבדו בו, (שגדולתו תהיה מפורסמת ביותר) מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל כְּלֵי הַנְּבָלִים מכלי האגנות ועד הנבלים - כולם יתלו על היתד. (שכולם יתכבדו בגדולתו הרבה של אליקים)
כה. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן תעקר ממקומה, היתד שהיתה תקועה במקום נאמן וחזק (ממשלת שבנא) וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר תכרת ותיפול ממשלת שבנא, ויחד עימו כל הכלים שעל היתד הנישאים עליו - יפלו.
(שכל משפחתו ואנשיו - יושפלו מגדולתם.)
ישעיהו פרק כג
א. מַשָּׂא צֹר נבואה על צור. הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ תיללו אנשי הספינות ההולכות מתרשיש לצור- על שנחרבה צור, כִּי שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא כי נשדדה צור, ואין בה עוד בית - לבוא שם. מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה לָמוֹ מארץ כיתים עלה ונגלה האוייב - על צור.
ב. דֹּמּוּ ישְׁבֵי אִי יושבי האיים ליד צור, ישבו דוממים ואבלים, על חורבן צור, סֹחֵר צִידוֹן עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ הסוחרים העוברים בים עם הסחורה, שהיו ממלאים את העיר צור - ידמוּ על חורבן צור.
ג. וּבְמַיִם רַבִּים זֶרַע שִׁחֹר וממצרים, היושבת על המים הרבים שבנילוס (שיחור), היו מביאים לצור, זרעים, קְצִיר יְאוֹר תְּבוּאָתָהּ ותבואה, שקצרו במצרים - הביאו לצור, וַתְּהִי סְחַר גּוֹיִם שכל הגויים סחרו בעיר צור.
ד. בּוֹשִׁי צִידוֹן בושי צידון, שחרבה העיר השכנה לך - צור. כִּי אָמַר יָם מָעוֹז הַיָּם לֵאמֹר כאילו הים קוֹנן על צור שהיתה חוזק לכל העמים שסביבה, ויאמר על צור: לֹא חַלְתִּי, וְלֹא יָלַדְתִּי, וְלֹא גִדַּלְתִּי בַּחוּרִים, רוֹמַמְתִּי בְתוּלוֹת צור בחורבנה נראית, כאילו מעולם לא היה בה חִיל (פחד) הלידה, ולא נולדו בה בחורים, ולא גדלו בה בתולות - (שהרי היא שוממה, וכולם נהרגו)
ה. כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם כאשר ישמעו מצרים על חורבן צור, יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר יפחדו, כמו שפחדו צור כששמעו שהאוייב בא עליהם.
כתובים
דברי הימים א פרק יא
(יד) וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה של השדה וַיַּצִּילוּהָ אלעזר האחותי ודוד כדי שלא ישרפוה וַיַּכּוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיּוֹשַׁע יְקֹוָק תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה: (טו) וַיֵּרְדוּ שְׁלוֹשָׁה מִן הַשְּׁלוֹשִׁים הגיבורים שהיו ראש לכל השלושיםרֹאשׁ עַל הַצֻּר מקום גבוה אֶל דָּוִיד אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים: (טז) וְדָוִיד אָז בַּמְּצוּדָה הוא הצור שבמערת עדולם וּנְצִיב פְּלִשְׁתִּים אָז בְּבֵית לָחֶם שכבר כבשוה פלישתים וכבר העמידו שם נציב שופט: (יז) ויתאו וַיִּתְאָיו דָּוִיד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר ולא צווה שילכו להביא לו אלא אמר. שהיה דוד רגיל במים האלו שהיה הוא ואביו גרים שם (דוד בן ישי בית הלחמי) וכל מים שאדם רגיל להם, יפין לו ושאין רגיל בהם, ניזוק: (יח) כאשר שמעו הגיבורים שדוד נתאווה למים החליטו לעשות לו נחת רוח וַיִּבְקְעוּ הלכו דרך מחנה פלישתים הַשְּׁלֹשָׁה הגיבורים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם על כרחם של הפלישתים אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִיד וְלֹא אָבָה דָוִיד לִשְׁתּוֹתָם וַיְנַסֵּךְ אֹתָם ושפכם ארצה לַיקֹוָק ולדעת בר קפרא חג סוכות היה ונסכן על המזבח: (יט) ודוד מסביר למה לא שתה וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵאֱלֹהַי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הֲדַם וכי אשתה את דם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶשְׁתֶּה בְנַפְשׁוֹתָם כִּי בְנַפְשׁוֹתָם הֱבִיאוּם אשר הלכו בסכנת נפשות ואם כן המים נחשבים לדם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבּוֹרִים: (כ) וְאַבְשַׁי אֲחִי יוֹאָב בן צרויה שר הצבא הוּא הָיָה רֹאשׁ הַשְּׁלוֹשָׁה שהלכו להביא לדוד את המים וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל ולא וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלוֹשָׁה שהיה מפורסם מבין השלשה הראשונים ומה שלא הזכיר אותם עם שלשת הגיבורים הראשונים זה בגלל שזה לא היה לכבודו כי הוא היה ראש לכולם בדרגה השניה: (כא) מִן הַשְּׁלוֹשָׁההשניים בַשְּׁנַיִם נִכְבָּד וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר וְעַד הַשְּׁלוֹשָׁה הגיבורים הראשונים לֹא בָא: ס (כב) הגיבור השני היה בְּנָיָה בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִל רַב פְּעָלִים פעל הרבה גבורות מִן קַבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל גיבורים בעלי כח ארי מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג והוא הראה ג' גבורות. א) שהכה שני גיבורי מואב. ב) שהכה את האריה במאורה שלו ביום שלג שבו הארי חזק יותר. ג) שהכה איש מצרי שהיה גבוה ממנו בחמשה אמות וביד המצרי הייתה חנית ובידו של בניה רק שוט: (כג) וְהוּא הִכָּה אֶת הָאִישׁ הַמִּצְרִי אִישׁ מִדָּה חָמֵשׁ בָּאַמָּה וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית כִּמְנוֹר אֹרְגִים וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשָּׁבֶט וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ: (כד) אֵלֶּה עָשָׂה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְלוֹ שֵׁם בִּשְׁלוֹשָׁה הַגִּבֹּרִים: (כה) מִן הַשְּׁלוֹשִׁים הִנּוֹ נִכְבָּד הוּא וְאֶל הַשְּׁלוֹשָׁה לֹא בָא וַיְשִׂימֵהוּ דָוִיד עַל מִשְׁמַעְתּו להיות עמו לשמוע ולעשות את כל אשר יצוהֹ: ס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה