מקרא
(יא) וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ:
(יב) וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם:
(יג) וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְכִהֵן לִי:
(יד) וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם כֻּתֳּנֹת:
(טו) וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם שעשה יציקה ומשיחה על ראש של בניו טרם לבשו המגבעות ונמצא שלבשו רק הכתונות והמכנסים[4] כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם וְכִהֲנוּ לִי וְהָיְתָה משיחה זו של היום השמיני לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם שיבואו אחריהם אבל משיחת שבעה ימים קודם לכן לא היתה אלא לקדש את עצמם[5]:
(טז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה: ס
(יז) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן:
(יח) וַיָּקֶם מֹשֶׁה מסדר בזה העשייה סדר כל ההקמה, ואינו מזכיר משיחת המשכן וכליו, ולא משיחת אהרן ובניו וקרבנות המלואים, אע"פ שהם מוזכרים בצואה, והטעם לפי שזו הפרשה מספרת מה שעשה בהקימו אותו מן היום הראשון שהתחיל בו, שהוא עשרים ושלשה באדר, שהיה מקימו בכל יום, ואז לא היה מושח אותן עד שסיים כל ההקמה ביום שמיני, ונצטוה בהם פעם שנית "קח את אהרן", כמו שמפורש בפרשת צו (ח, ב)[6] אֶת הַמִּשְׁכָּן עשר היריעות מעשה חושב שנקראו משכן הוקמו קודם הקמת הקרשים, אם בידי אדם מחזיקין בו, ואם על דרך נס כדבריהם ז"ל, ועל זה הסדר נעשה והובא אל משה. כי אמנם אותן עשר יריעות הן היו עיקר בנין המשכן, ושאר הנכנס באותו הבנין והם האדנים והקרשים והבריחים והעמודים והאהל, היו להעמיד המשכן ולכסותו[7] וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו ואח"כ[8] וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו:
יט) וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל יריעות העזים עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עורות אילים ותחשים[9] עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(כ) וַיִּקַּח מארון עץ שהיו שם בתוך אהל משה והביא אותם אל המשכן[10] וַיִּתֵּן אֶת לוחות[11] הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה:
(כא) וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(כב) וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ צד הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה בחצי הצפוני מִחוּץ לַפָּרֹכֶת:
(כג) וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כל זה אחרי שמשך את המשכן וכליו בשמן המשחה כי המשכן וכליו לא נתקדשו לעבודה אלא במשיחה[12]: ס
נביא
ישעיהו פרק לה
ח. וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר בא ותעשה "התערבות" עם מלך אשור, וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם אם יתן לך מלך אשור 2000 סוסים, האם תוכל למצוא רוכבים שירכבו עליהם ?! הלא אפילו חיילים אין לך !!
ט. וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְטַנִּים ואיך תוכל להשיב פניך להלחם, אפילו עם אחד מהשרים הקטנים של אדוני סנחריב, (שלכל שר קטן, יש 2000 סוסים ורוכבים) וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים ואתה בוטח במצרים שיעזרו לך ברכב ופרשים ?
י. וְעַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְקֹוָק עָלִיתִי עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ ועתה, האם חושב אתה שמבלי רשות מה' עליתי על א"י להשחיתה ? יְקֹוָק אָמַר אֵלַי עֲלֵה אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ ה' אמר לי לעלות להשחית את הארץ ! (ובאמת ישעיהו ניבא: "...יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שֹׁמְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אשור ", לעיל ח' ד' ; אך אשור התגאה, שכמו שכבש את שומרון - יכבוש גם את ירושלים:"הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ, כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ", לעיל י' יא')
יא. וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים, וְשֶׁבְנָא, וְיוֹאָח אֶל רַבשָׁקֵה, דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית, כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ דבר אלינו בלשון ארמית שאנו מבינים אותה, וְאַל תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה ואל תדבר בלשון יהודית, שלא יבינו האנשים שעל החומה, (שלא יֵחָלְשוּ מדברי הגאווה של רבשקה)
יב. וַיֹּאמֶר רַבשָׁקֵה הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה האם אליכם שלח אותי המלך ? הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיּשְׁבִים עַל הַחוֹמָה הלא אל האנשים שעל החומה שלח אותי לדבר !לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם, וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם שהלא אם לא תשמעו לי, יאלצו לאכול את צוֹאָתָם, וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם יחד עִמָּכֶם- מרוב רעב שיהיה.
יג. וַיַּעֲמֹד רַבשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית, וַיֹּאמֶר: שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר:
יד. כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: אַל יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהו אל תתפתו לדברי חזקיהו שיציל אתכם, כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם:
טו. וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר: הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְקֹוָק , לֹא תִנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר- ואל תתפתו שיאמר לכם שה' יציל אתכם, והעיר לא תכבש ביד מלך אשור,
טז. אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ, כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר: עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה, וּצְאוּ אֵלַי עשו איתי שלום, צאו אלי ותברכו אותי, וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ וכל אחד מכם ימשיך את חייו כרגיל,
יז. עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם עד שאשוב ואקח אתכם אל ארץ טובה - כמו ארצכם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים- כפל לשון.
יח. פֶּן יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: יְקֹוָק יַצִּילֵנוּ השמרו, שמא יסית ויפתה אתכם חזקיהו, שה' יציל אתכם, הַהִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר האם הצילו כל הע"ז של העמים את ארצותם מפני סנחריב ?
יט. אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם וְכִי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי היכן האלוהים של חֲמָת, אַרְפָּד וְסְפַרְוָיִם, שהרי שומרון עבדו אותם, ולא הצילו הע"ז האלו את ערי שומרון !
כ. מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי יַצִּיל יְקֹוָק אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי הלא כל האלוהים לא הצילו את העמים, א"כ כיצד יציל ה' אלוקיכם אתכם ??
כא. וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ על פי ציווי חזקיהו לא ענו לרבשקה דבר !
כב. וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים מרוב צער, על דברי הגידופים של רבשקה, וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת דִּבְרֵי רַבשָׁקֵה:
כתובים
דברי הימים א פרק כא
(טז) וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם באויר כי נסתלק מהארץ כי לא קיבל רשות לנגוף אך גם לא קיבל רשות לחזור לשמים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם וַיִּפֹּל דָּוִיד וְהַזְּקֵנִים מְכֻסִּים בַּשַּׂקִּים עַל פְּנֵיהֶם: (יז) וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם וַאֲנִי הוּא אֲשֶׁר חָטָאתִי וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן היינו העם מֶה עָשׂוּ יְקֹוָק אֱלֹהַי תְּהִי נָא מכת יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי וּבְעַמְּךָ לֹא תשלוט לְמַגֵּפָה: ס (יח) וּמַלְאַךְ יְקֹוָק אָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי: (יט) וַיַּעַל דָּוִיד בִּדְבַר גָּד אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּשֵׁם יְקֹוָק: (כ) וַיָּשָׁב אָרְנָן החזיר את פניו וַיַּרְא אֶת הַמַּלְאָךְ וְאַרְבַּעַת בָּנָיו של ארנן עִמּוֹ מִתְחַבְּאִים מפחד המלאך וְאָרְנָן היה באמצע ל- דָּשׁ חִטִּים: (כא) וַיָּבֹא דָוִיד עַד אָרְנָן וַיַּבֵּט אָרְנָן וַיַּרְא אֶת דָּוִיד וַיֵּצֵא מִן הַגֹּרֶן וַיִּשְׁתַּחוּ לְדָוִיד אַפַּיִם אָרְצָה: (כב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל אָרְנָן תְּנָה לִּי מְקוֹם הַגֹּרֶן וְאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק בְּכֶסֶף מָלֵא במחיר כסף שלם כל משקלו תְּנֵהוּ לִי כדי ש- וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם: (כג) וַיֹּאמֶר אָרְנָן אֶל דָּוִיד קַח לָךְ את הגורן וְיַעַשׂ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו ויקריב קרבנות משלי רְאֵה נָתַתִּי הַבָּקָר לָעֹלוֹת וְהַמּוֹרִגִּים לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים קטנות והוא מיועד לדישת החיטים לָעֵצִים להבעיר את האש על המזבח וְהַחִטִּים לַמִּנְחָה הַכֹּל נָתָתִּי: (כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן לֹא אקח ממך להקריב להקב"ה אלא כִּי קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא כִּי לֹא אֶשָּׂא אֲשֶׁר לְךָ לַיקֹוָק וְהַעֲלוֹת עוֹלָה הניתנת לי ב- חִנָּם: (כה) וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת ובשמואל כתוב 50 שקל אך כאשר ראה שירד האש מהשמים קנה את כל האזור כדי לייחד את המקום לביהמ"ק: (כו) וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיִּקְרָא אֶל יְקֹוָק וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ צורת הענייה הייתה בעצם ירידת האש מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה: פ (כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לַמַּלְאָךְ וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ ולא להשחית כלל יותר: (כח) בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ יְקֹוָק בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי וַיִּזְבַּח שָׁם שהיה רגיל לזבוח שם את כל קרבנותיו: (כט) וּמִשְׁכַּן יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר וּמִזְבַּח הָעוֹלָה בָּעֵת הַהִיא בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן הבית שעמד בה המשכן והמזבח נקראה במה ע"ש הבמה שעמדה בה - המזבח: (ל) וְלֹא יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים ולכן הקריב את הקרבן הגורן ארנן כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְקֹוָק וחש כחו מעכשיו ללכת לגבעון: ס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה