מקרא
שמות פרק לה
(כא) וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ על החכמים העושים במלאכה יאמר כן, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל אשר אדני דובר[1] וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ שהיתה בו נבואה[2] הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:
(כב) וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל עם[3] הַנָּשִׁים ומכיון שנדבה בתכשיטים מצויה יותר בנשים לכן נכתבו האנשים כטפלים לנשים[4] כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח עגיל באוזן וָנֶזֶם באף וְטַבַּעַת באצבע וְכוּמָז צמיד בזרוע[5]כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף מכיון שלא היו רבים שתרמו זהב כתרומת כסף ונחושת נקרא זו תְּנוּפַת זָהָב תנופה וזו תרומה, כי המביא זהב ינופף ידו לחשיבות הנדבה, או הלוקחים יניפו הזהב להראותו, לשבח המביא על נדבתו[6] לַיקֹוָק:
(כג) וְכָל אִישׁ או אשה[7] אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ שהרי לא היה זה דבר מצוי אלא רק למקצת[8] תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ:
(כד) כָּל מֵרִים שהיתה נדבה זו דבר מצוי תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת יְקֹוָק וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים שהיו מעט יותר מאלו שהיו בידם תכלת וכו'[9] לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ:
(כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ , הטויה היתה מעשי ידיהם ממש, לא קנו הטווי מאחרים, אף לא שכרו פועלים לטוות, רק הם עצמם השתדלו בטווי לחבוב מצוה[10] וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אבל האריגה הית' ע"י חכמי לב וחושבי מחשבות ורק חוטים טווין נעשה ביד נשים[11] אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ:
(כו) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה היא היתה אומנות יתירה שמעל גבי העיזים קודם שגזזו אותם[12] טוין אותן טָווּ אֶת הָעִזִּים לשון רבים, משום שאת העזים טוו גם נדות שטוו כשהצמר עדיין מחובר על העזים ובעלי חיים אינם מקבלים טומאה, אבל בתכלת שמקבל טומאה טוו רק טהורות לכן אמר בלשון יחיד שכל אשה טהורה טוו תכלת וארגמן[13]:
(כז) וְהַנְּשִׂאִם[14] הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם שתים שהיו לאפוד הביאו כל הנשיאים ביחד לפי ששמות כל השבטים כתובים בהם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים שהיו לחשן הביאו כל אחד אבן אחת לחתום בה שם שבטו[15]לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן:
(כח) וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:
(כט) כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא כלים שהוצרכו לעשות בהם המלאכה לְכָל הַמְּלָאכָה כמו קורנסים וקרדומים ומחטים וצינורות וכיוצא בהם[16] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיקֹוָק: פ
(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ הטובה שעושה עמכם הקב"ה ש-קָרָא יְקֹוָק בְּשֵׁם אומן אחד שידע את כל המלאכות וכל מה שנצרך למלאכת המשכן ולא תאלצו לחפש אומנים שונים והוא פלא גדול שהרי עם ישראל במצרים עבדו בפרך ולא ראו כלל אומנות בזהב וכיוצא בו וכאן נתן להם הקב"ה את -[17] בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה ואמו של חור היתה מרים[18]:
(לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה מה שאדם שומע מאחרים ולמד בִּתְבוּנָה שמבין דבר מתוך דבר ולמד וּבְדַעַת רוח הקודש וּבְכָל מְלָאכָה לדעת כל המלאכות למשכן:
(לב) וְלַחְשֹׁב בלבו מַחֲשָׁבֹת שלא נראו כמותן לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת כי יש אומן זהב ולא כסף וחרשי אבן ולא עץ ובכלם היה שלם[19] ויש מפרשים לחשוב כלומר ללמד מחשבות את האומנים האחרים איך לעשות בזהב וגו'[20]:
(לג) וּבַחֲרֹשֶׁת באומנות גילוף אֶבֶן לְמַלֹּאת לעשות בה גילופי השמות וגם החכמה שלקבוע אותם בזהב וּבַחֲרֹשֶׁת ובאומנות נגרות ה - עֵץ לַעֲשׂוֹת בעצמו ולהורות לאחרים בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת מלאכה שיש בה מחשבה ותכנון:
(לה) מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ שייך באומנות מתכיות עץ ואבן, שמשנה החומריים שעוסק בהם לפי צורך המלאכה וְחֹשֵׁב שייך באומניות האריגה והתפירה במחט[22] שאינו משנה דבר רק מסדר ומוציא צורות, ובזה יש שני מינים - וְרֹקֵם הוא מעשה מחט[23] בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת ומלמדי האומנים[24]:
שמות פרק לו
(א) וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ כלים שהם מלאכת מעשה עבודת הקודש והכוונה היא שהכין כל כלי אומנות הצריכין לעשות בהם כל פרטי המלאכה לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק כי יש עבודת המתכות, ועבודת כלי עץ, ועבודת האבנים, והאריגה[25]:
(ב) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ שאם הרגיש בלבו תשוקה אל המלאכה והרגיש שיוכל לְקָרְבָה לקרב אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ זה היה הסימן שנתן ה' חכמה בלבו לזה, ובא לפני משה[26]:
(ג) וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה שהביאו הנדבה באהל משה, והחכמים לקחו אותו בו ביום מלפניו אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשֹׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר כלומר וכן עשו ביום המחרת, שנשארו מעטים שהביאו אליו נדבה בהשכמה בבוקר והוא צוה להביא אותה לאומנים[27]:
(ד) וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים כלומר שכל אחד בא בנפרד לומר על מלאכתו שיש לו מספיק[28]:
(ה) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא יותר מִדֵּי מכדי צורך[29] הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָהּ כי בשני בקרים התנדבו כל הנדבה[30]:
נביא
ישעיהו פרק כט
יא. וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל היתה לכם כל נבואות נביאי ה', כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם כמו ספר סגור וחתום שאי אפשר לקרוא בו, אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ סֵפֶר לֵאמֹר: קְרָא נָא זֶה, וְאָמַר: לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא שכאשר יתנו אותו למי שיודע לקרוא, יאמר שאינו יכול לקרוא הנבואה, משו שהספר סגור וחתום,
יב. וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר: קְרָא נָא זֶה, וְאָמַר: לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר וכאשר יתנו את הספר כשהוא פתוח, יאמר שאינו יודע לקרוא, (נמשל: שגם החכמים, לא רוצים לקרוא ולשמוע לדברי הנבואה, וגם הכסילים יטענו שאינם מבינים דברי הנבואה)
יג. וַיֹּאמֶר יְקֹוָק יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה כשנגש העם הזה (בנ"י) להתקרב לפני ה', בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי מתקרב לפני ה', רק כלפי חוץ - בפיו ובשפתיו, אך בליבם - רחוקים הם מה', וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה וכל יראתם מה', היא רק כמצוה חיצונית הנעשית מתוך הרגל, ולא מתוך רצון והכנעה מלפני ה'.
יד. לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא לכן, אוסיף על בנ"י עוד פורענות גדולה, שתהיה מופלאה בגודל רעתה, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר שלא יוכלו החכמים והנבונים שבעם, למצוא עיצה להנצל מהרעה.
טו. הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיְקֹוָק לַסְתִּר עֵצָה - הוי ! על אלו שמסתירים את מחשבתם העמוקה - מה', (מחשבותיהם הנסתרות) וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ וחושבים שה' לא רואה מעשיהם הרעים, כאילו שעושים אותם בחושך, וה' לא יכול לראות ולדעת,
טז. הַפְכְּכֶם - ומחשבה זו, היא הפך המחשבה הישרה: אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב, כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ: לֹא עָשָׂנִי, וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ: לֹא הֵבִין כמו שהיוצר יודע ממה וכיצד עשה את הכלי, והכלי לא יוכל לאמר ליוצרו לא עשית אותי, והיצר לא יוכל לאמר ליוצרו - אתה אינך יודע את יצרי ומחשבותי הנסתרות, כך, ה' ית', יודע אף את מעשיכם הנעשים בחשך.
יז. הֲלֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר הרי עוד זמן מועט מאוד, וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל עצי יער הלבנון הגבוהים, (הרשעים, שכעת מצליחים מאוד) יהיו כעצי הכרמל - שהם עצים נמוכים ושפלים, וְהַכַּרְמֶל העצים הנמוכים והשפלים - שבשדות ובכרמים (משל לצדיקים), לַיַּעַר יֵחָשֵׁב - ישובו להיות כעצי היער הגבוהים והנישאים.
יח. וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא ביום שיענשו בני יהודה, ויראו את קיום דבר ה', אז יבינו את דבר הנבואה, (כמו: "וּבְבֹאָהּ, הִנֵּה בָאָה, וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בתוכם") הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר אלו שעשו עצמם כחרשים לפני הספר, (כמו לעיל פס' יא': "וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם") וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ ואז, בזמן החושך והפורענות הגדולה, עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה אף אלו שעשו עצמם כעִוְרִים,יבינו היטב את דבר הנבואה.
יט. וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיְקֹוָק שִׂמְחָה אך לצדיקים תרבה אז השמחה, וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ והצדיקים שהיו כאביונים - יגילו וישמחו בתשועה שעשה להם ה' ית'.
כ. כִּי אָפֵס עָרִיץ, וְכָלָה לֵץ - ישמחו הצדיקים, בכליון העריצים (הרשעים החזקים), והלצים מִדְּבַר ה'. וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן ובכריתת כל אלו הממהרים לעשות אָוֶן (דבר עבירה ופשע)
כא. מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר יכרתו נביאי השקר - שהחטיאו את בנ"י בדבריהם, וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן ויכרתו, אלו שהיו שמים מוקשים, לפני הצדיקים שהיו מוכיחים בשער העיר את העם לשוב בתשובה, וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק ויכרתו אלו שהיו מטים בשקר משפט הצדיקים.
כב. לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם ה' שפדה את אברהם, אמר אל בית יעקב, לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ עכשיו לא יתביישו, ולא יהיו עוד, פני בני יעקב חִוורות מבושה - לפני אביהם,
כג. כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ כשיראה את ילדיו עושים רצון ה' ית' ומקדישים את שם ה', על הנס הגדול שעשה ה' במחנה אשור, לא יבוש יעקב עוד.
כד. וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה אלו שהיו תועים בדרכם - ידעו להבין את גדולת ה', וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח אלו שתמיד רגילים להתלונן על דרך ה' - ילמדו לקח.
כתובים
דברי הימים א פרק טז
(א) וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּצִּיגוּ העמידו אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: (ב) וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְקֹוָק: (ג) וַיְחַלֵּק לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר מנה יפה בגודל ששית פר וַאֲשִׁישָׁה כלי ליין המכיל ששית הין - בספר שמואל מסופר שאח"כ - "וילך כל העם איש לביתו וישב דוד לברך את ביתו", ועזרא מצא בדברי הימים אשר למלכי בית דוד כי בטרם שהלכו העם סדר דוד תחלה את משמרת הארון ועבודת המשכן ככל המסופר בספר זה, והעתיקו, לבאר שרק אחר המעשים האלה הלכו העם לביתם ודוד לביתו: (ד) וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים לכבד ולנקות לפני הארון וגם נתן לוים כדי וּלְהַזְכִּיר לומר אותן שני מזמורים שכתוב בהם מזמור לדוד להזכיר (תהלים ל"ח) וּלְהוֹדוֹת על טובותיו שמזמור הודו וּלְהַלֵּל בספור שבחיו במזמורי הללויה לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: פ (ה) ועל הלוים הנ"ל שנתן לפני הארון אָסָף היה הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה יְעִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וּמַתִּתְיָה וֶאֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ: (ו) וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת כפי הדין שהכהנים תוקעים בחצוצרות, וצריך שני כהנים כמבואר בערכין תָּמִיד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים: (ז) בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד שני מזמורים אלה לאומרם בָּרֹאשׁ לפני אמירת מזמורים אחרים לְהֹדוֹת לַיקֹוָק ונתנם לאמרם בְּיַד אָסָף שהיה מתחיל הודו לה' קראו בשמו וְאֶחָיו אחרי כן עונים אחריו - : פ (ח) הוֹדוּ לַיקֹוָק קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הודאה פרטיית על הטובות הפרטיות ויקראו בשמו לפרסם מעשיו הפרטיים הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הם ההנהגות והמעשים שיעשה לפי מדותיו רחום וחנון ורב חסד שהוא לפי מעשה בני אדם ולפי השכר והעונש: מבואר בסדר עולם שמזמור הראשון עד פסוק כ"ג היו אומרים בבקר, והמזמור השני מפסוק כ"ג ואילך היו אומרים בין הערבים, ומזמור הראשון יסדו דוד בספר תהלותיו פרק ק"ה: (ט) שִׁירוּ לוֹ בפה זַמְּרוּ לוֹ בכלי נגינה שִׂיחוּ שתהא שיחתכם תמיד בְּכָל נִפְלְאֹתָיו: (י) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ מורה על ההנהגה שנוהג בקדש, שהיא מובדלת מחקות הטבע הקבועים אל הנהגה קדושה מופלאת, וזה יהיה לפי קדושת ישראל ומעשיהם שלפיהן יתקדש שמו גם הוא ועל ידי זה - יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְקֹוָק מצד שהבקשה בעצמה היא התכלית, כי ה' לא יושג לעולם רק יבוקש תמיד וזאת היא התכלית: (יא) דִּרְשׁוּ יְקֹוָק וְעֻזּוֹ הארון נקרא עוז, כלומר, דרשו משכן הארון ושם התפללו לפניו שעקר הוא הדרישה לא המציאה, כי אין מי שישיג עצמותו רק צריך לדרוש מעשיו בַּקְּשׁוּ התפללו ל - פָנָיו תָּמִיד כי בארץ ישראל הם פני השכינה ושם תקובל תפלתו מהרה: (יב) זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה כמו קריעת ים סוף והעמדת השמש והמן וכדומה מֹפְתָיו שעשה לברר דבריו, כמו הפיכת המטה לנחש וכדומה וּמִשְׁפְּטֵי פִיהוּ שהם המכות והעונשים שעשה במצרים שהיה מצד העונש על עונותיהם בדרך משפט, והם היו מובדלים מכל המשפטים שעושה בעולם במה שהיה משפטי פיהו, שאמר בפירוש בפיו שיעשה בהם משפט הזה והתרה בם תחלה בכל מכה: (יג) זאת תזכרו אתם - זֶרַע יִשְׂרָאֵל שעשה לו ה' מצד שהוא עַבְדּוֹ ועבד אותו באמונה, ואתם - בְּנֵי יַעֲקֹב שהם בְּחִירָיו: (יד) הוּא יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ משגיח עלינו בפרטות אף על פי ש - בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיווהוא מנהיג העולם כולו, אבל הוא אלהינו בייחוד ואנחנו עַמו:
משנת ההלכה
א. ברוב דגי הים לא מצויה נגיעות חיצונית, בדרך כלל.
ב. בדג סלמון וסול מהולנד מצויים לעיתים טפילים חומים על העור ("כיני סלמון"). הם ניכרים היטב וקל להסירם בשפשוף.
ג. בדג אדום (רוטברש) מצויה נגיעות שקשה להסירה ולכן מומלץ לא להשתמש בו.
נגיעות בחלל הבטן
ד. בדגי ים, שלמים או פרוסים, [כגון: בקלה, הליבוט, הרינג (מטיאס- דג מלוח שלם), מקרל, מוסאר (מהים), רוטברש (דג אדום), טונה, קוד, פלמידה, פרידה, זהבון (פולוק), סלמון אמריקאי, ווייטפיש, אנשובי, ועוד] מצויות תולעים בחלל הבטן
ה. לאחר ניקוי הדג יש להתבונן היטב בדופן הפנימית של חלל הבטן ולאורך השדרה (העצם המרכזית) אם ישנן תולעים דקיקות, הנראות כנחשים קטנים המפותלים סביב עצמם.
ו. במידה ונמצאו תולעים, יש לשפשף היטב את פנים חלל הבטן בסכין, לשטוף שטיפה חזקה, לבדוק ולוודא שכל התולעים הוסרו.
ז. פילה דגי ים (נתחי בשר הדג ללא עצמות וללא דפנות הבטן), בדרך כלל לא מצויות בפילה - תולעים שהיו בחלל הבטן, טוב להתבונן אם נותרו תולעים ולהסירן.
נגיעות בתוך בשר הדג
א. ברוב דגי הים מצויות תולעים שונות בתוך בשר הדג. תולעים אלו מותרות מעיקר הדין. לשיטת החוששים לאסור תולעי אניזקיס הנמצאים בבשר הדג, יש להשתמש רק בדגים שלא מצויה בהם נגיעות זו, המשווקים תחת השגחה מעולה, המתמצאת בנושא תולעי דגים, היות ואין דרך בטוחה להסיר את כל התולעים המצויות בתוך בשר דגי הים.
דגים שלא מצויה נגיעות בתוך בשרם
דגי מאכל השייכים לקבוצה זו הם:
ב. נסיכת הנילוס, סלמון הגדל בכלובי ים (מנורבגיה ומצ'ילה), ברבוניה, דניס, לברק (מכלובי ים), סרדיני ים, לוקוס ("יפו פיש"),
ג. קורבינה וטונה (רק הבשר הבהיר ללא צדי הבטן, כגון נתחי טונה קפואה וטונה בקופסאות שימורים). סול הגדל בכלובים (מהולנד), פילה מרלוזה-בקלה (מארגנטינה) – רק המשווקים תחת השגחה מעולה.
ד. וכן דגי בריכות כגון: קרפיון, כסיף, אמנון, פורל, בורי ועוד. (ראה להלן תיאור נגיעותם החיצונית של דגי בריכות, על עור הדג ובראש). יש לקנות דגים אלו תחת השגחה מהודרת.
ה. קיימות שתי שיטות של השגחה על דגים, בנוגע לתולעים שבבשר הדג:
ו. 1. השגחה המתירה רק דגים שלא מצויות תולעים בבשרם. 2. השגחה המתירה דגים שבבשרם מצויות תולעים, שעברו עיבוד בסין שם הוצאו התולעים מהדגים ע"י פועלים מקומיים בפעולה ידנית שיעילותה אינה מוחלטת בניקוי זה מסולקות רוב התולעים אך לא כולן.
[1] רמב"ן
[2] ת"י
[3] ת"י
[4] רמב"ן
[5] חזקוני
[6] רמב"ן
[7] אבע"ז
[8] רמב"ן
[9] רמב"ן
[10] הכתב והקבלה
[11] העמק דבר
[12] רש"י
[13] משך חכמה
[14] בת"י תרגם נשיאים מלשון עננים שענני השמים הלכו לפישון ודלו משם את האבנים והשליכום במשבר וגדולי ישראל הלכו ואספו אותם לצורך מלאכת המשכן.
[15] פי' ר' יוסף בכור שור. חזקוני
[16] פנים יפות
[17] רמב"ן לעיל לא, א,
[18] רש"י
[19] אבע"ז
[20] ת"א ת"י
[21] ת"י
[22] והצביעה וכל כיוצא בהם שאינו משנה את החומר אלא רק מסדר אותו בצורה חדשה או בצבע חדש ולזה צריך מחשבה ותיכנון ומדידה ולפיכך נקרא חושב. הכתב והקבלה
[23] מלבי"ם. הכתב והקבלה
[24] ת"א ת"י
[25] אור החיים
[26] מלבי"ם
[27] רמב"ן. רבינו בחיי
[28] העמק דבר
[29] רש"י
[30] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה