מקרא
שמות פרק לד
(יא) שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי ולא תעשה בהם כאשר עשית במה שצויתיך תחלה, שעברת על הכל לעבוד עבודה זרה, והבטיח לגרש העמים, והזהיר על עבודה זרה שלהם ועל בריתם, כאשר עשה בפרשה הנה אנכי שולח מלאך (לעיל כג, כ) לומר שיחזרו אל התנאים הראשונים[1]:
(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ:
(יג) כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן:
(יד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְקֹוָק קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא:
(טו) פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ זו אזהרה באוכל תקרובת ע"ז, (כלומר ממה שהוקרב לע"ז) וכן משמעו, פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם כי יזבחו להם תמיד, ופן יקרא לך ואכלת מזבחו אשר יזבח לאלהיו בזנותו אחריו, ופן תקח מבנותיו לבניך והנה כלן אזהרות נמשכות בלאו הראשון שאמר פן תכרות ברית:
(טז) וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן:
(יח) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר אפילו אם תגלה מארצך ולא תאמר שאין עליך חיוב מצה כיון שהנך משועבד שנית אלא -[3] שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם:
(יט) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי באדם ובבהמה הטהורה ובקצת הטמאה אבל יהיה זה על אופנים שונים -[4] וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר תקדיש את הזכר[5] כלומר תהיה נזכר בחלק הקרבן הנקרא אזכרה פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה כאמרו אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם, את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר[6]:
(כ) וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה נותן שה לכהן והוא חולין ביד כהן ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם כשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים[7]:
(כא) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת שבהם עיקר חיי האדם והזכיר השבת באמצע הרגלים, כי סמך אותו לחג המצות ולקדוש הבכורות, בעבור שכולם זכר למעשה בראשית[8]:
(כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת בסיום וביציאת[9] הַשָּׁנָה:
(כג) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(כד) כִּי כאשר[10] אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ בארץ ישראל וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ בעבר הירדן ארץ סיחון ועוג[11] וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ כי יאמרו בלבם ארצות שהיינו מחזיקים בהם לא נשאר בידינו כי הורישם אלהיהם כל שכן שלא נוכל לקחת ארצם מידם כיון שהן עוסקים במצותיו[12] בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה:
(כה) לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד קיב מבני חבורה[13] וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר בשר וחלבים של זֶבַח כלומר קרבן חַג הַפָּסַח:
(כו) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: פ
(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל צוה שיכתוב ספר ברית ויקרא אותו באזני העם, ויקבלוהו עליהם בנעשה ונשמע כאשר עשו בראשונה, כי כל המעשה אשר היה בלוחות הראשונות ירצה לשנותו עמהם בלוחות השניות ואין ספק שעשה כן, אבל לא חשש הכתוב להאריך לאמר ויעש כן משה[14]:
(כח) וַיְהִי שָׁם עִם יְקֹוָק במ' יום שלישיים מעלות השחר של כ"ט באב עד עלות השחר של עשרה בתשרי[15] אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב ה', לא משה[16] עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים:
(כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי ביום השלשי בשבת עשרה בתשרי לאחר מ' יום שלישיים וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו שהבהיק אורו מזיו השכינה[17]בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:
(ל) וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו וחזרו אחורנית, אולי חשבו שהיה שם כבוד השם, או מלאכי עליון עמו, ופחדו פן יפרוץ בהם ה'[18]:
(לא) וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם דברי שלום ובשרם בסליחת עונם ובלוחות שהוריד[19]:
(לב) וְאַחֲרֵי כֵן ראו כל בני ישראל כי הוא מדבר עם הנשיאים ו - נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אִתּוֹ בְּהַר סִינָי והוא עשרת הדברות השניות שנתן לו, וכל הנאמר לו מתחלה שמר לך את אשר אנכי מצוך היום (פסוק יא) עד סוף הפרשה (פסוק כו), כי הגיד להם שצוהו לכרות עמהם ברית חדשה על פי הדברים האלה והכתוב קצר בזה וספר הענין בכלל[20]:
(לג) וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם המצוות וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה בגד לכסות פניו[21] כי התבונן בשובם אחור כי קרן עור פניו, או הגידו לו[22]:
(לד) וּבְבֹא תמיד כל ימיו עם ישראל[23] מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה לימדך הכתוב שכשהיה משה מדבר עם ישראל פירוש המצוות היה מדבר עמהם בלא מסוה ובלא מחיצה כלל וכן כשהיה מדבר עם הקב"ה[24]:
(לה) וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ: ס
סליק פרשת כי תשא
נביא
ישעיהו פרק כח
ט. אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה את מי אני מלמד דעה ? וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה ומי צריך להבין השמועה, שאני שומע בנבואתי ? גְּמוּלֵי מֵחָלָב, עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם וכי אני מלמד תינוקות, שרק כעת נגמלו ונעתקו, נפרדו, מחלב ֹשְדֵי אימותם ?
י. כִּי צַו לָצָו, צַו לָצָו שהרי אני מלמד אותם ציווי קל, ואחר כן, אני חוזר שוב ללמדם צו זה, שוב ושוב - ובכל זאת - אינם שומעים, קַו לָקָו, קַו לָקָו מלמד אותם קו וגבול לשמור המידה שציוה ה', שוב ושוב - ואינם שומעים, זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם מעט במצוה זו, ומעט במצוה זו, ובכל זאת אינם שומעים.
יא. כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה אך הם מחשיבים את דברי הנביא, כאילו מדבר בשפה עילגת, זרה שאינה מובנת, (כמו: " וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים... וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ, וְעֹשִׂים אֵינָם אוֹתָם" ; יחזקאל לג' לב')
יב. אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם הנביא, זֹאת הַמְּנוּחָה זאת המנוחה תבוא עליכם אם, הָנִיחוּ לֶעָיֵף תתנו לעייפים - מנוחה (שתפסיקו לגזול אותם) וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה וכך יבוא עליכם מרגוע, וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ ולא רצו לשמוע.
יג. וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְקֹוָק, צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו, זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם מידה זו שהלכו בה, שלא לשמוע לצו אחר צו, קו אחר קו, מעט מעט מכל מצוה - שמלמדם הנביא,היה להם למכשול ולעוון, לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וכך, כשירצו ללכת, יכשלו, יפלו לאחור וישברו, וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ - יפלו במוקש ובמכשול - וילכדו ברעה.
יד. לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק אַנְשֵׁי לָצוֹן הקשיבו, שרי יהודה, המתלוצצים על דבר הנביא, מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם - במלכות אחז מלך יהודה.
טו. כִּי אֲמַרְתֶּם - שרי יהודה הלועגים על דבר הנביא, אמרו בליצנותם: כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת אנחנו כרתנו ברית עם המוות - שלא נמות, ואין לנו מה לחשוש מנבואתך, וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה ועם שאול, הקבר, עשינו חוזה, הסכם שלום- שלא נבוא שמה קודם זמננו, שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר לֹא יְבוֹאֵנוּ - כשיעבור עלינו שוט (הרצועה שמכים בה הסוסים) האוייב - לא יבוא ויכה אותנו, כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ, וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ כי אנו נחסה ונסתתר, תחת ע"ז שלנו (שע"ז היא כזב ושקר)
טז. לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אלוהים, הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן לכן, אני שם בירושלים אבן גדולה ליסוד בנין (רמז, לחזקיהו מלך יהודה שיבער רשעי ישראל מהעולם וישיב את העם בתשובה), אֶבֶן בֹּחַן ואבן זו, תהיה כמבצר חזק לבני יהודה, פִּנַּת יִקְרַת כאבן יקרה, ששמים בפינת הבנין, (שתהיה נראית מכל צדדי הבנין), מוּסָד מוּסָּד ותהיה אבן זו, יסוד מיוחד שביסודות, הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ שבימי אחז, לא היו מאמינים לדברי נבואתו בדבר מפלת אשור ביהודה. ואמר שהמאמין לדברי - לא ימהר לראות התגשמות הנבואה, משום שתבוא רק לאחר זמן בימי חזקיהו.
יז. וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו אתן יסורים לרשעים - לפי קו המשפט, (לפי חטאיהם), וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת ואעשה צדק לצדיקים - לפי משקל הצדקה שעשו,(שבימי חזקיהו, יכבוש סנחריב ערי הבצורות שביהודה,ויהרוג הרשעים והצדיקים ינצלו ויקבלו הטובה) וְיָעָה בָרָד הברד (אשור) - יטַאטֵא מַחְסֵה כָזָב את הכזב (הע"ז ; לעיל פס' טו') - שחסו בצילו, וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ והמים (אשור) - ישטפו את מסתור השקר (הע"ז ; לעיל פס' טו') - שהסתתרו בו.
יח. וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת הברית שכרתתם עם המוות - תבוטל, וְחָזוּתְכֶם אֶת שְׁאוֹל לֹא תָקוּם החוזה - שעשיתם עם השאול, שלא יקח אתכם לפני זמנכם - יבוטל גם הוא - ותמותו, שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר, וִהְיִיתֶם לוֹ לְמִרְמָס שוט האוייב שאמרתם: "לא יבואנו" - שלא יבוא עלינו, יבוא עליכם וירמוס אתכם.
יט. מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם מתי שיעבור שוט האוייב - יכה, ויקח אתכם, כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר, בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה בכל בוקר, ביום ובלילה, כשיעבור שוט האוייב על ערי יהודה - יכה ויקח אתכם, וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה כשיבינו את השמועה, שהשמיע הנביא, דהיינו, כשתבוא הפורענות (" כמו: "וּבְבֹאָהּ, הִנֵּה בָאָה, וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בתוכם" ; יחזקאל לג' לג')), אז, תאחוז בהם חרדה מגודל הזועה שתבוא.
כ. כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ המצע (הארץ) הוא הסדין שעליו השוכב - משתרע, פושט עליו את ידיו ורגליו. ואמר הנביא, שלא יהיה מקום בארץ, לחיילי האוייב הרבים, וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס והכיסוי, שהשוכב מתכסה בו - יהיה צר מלכנוס בו את כל אבריו, (שהארץ תהיה צרה מלהכיל את רוב חיילי אשור)
כא. כִּי כְהַר פְּרָצִים יָקוּם יְקֹוָק ה' יקום לעשות בבנ"י הרעה, כמו שעשה ה' פלאות בנצחון דוד, על פלישתים - בבעל פרצים, (שמואל ב' פרק ה', כ') כְּעֵמֶק בְּגִבְעוֹן יִרְגָּז האוייב, ירעיד ויחריד את בנ"י,ויעשה נפלאות, כמו הנפלאות שעשה ה' ליהושע - בגבעון ובעמק איָלון.(יהושע פרק י, יב-יג) לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ זָר מַעֲשֵׂהוּ ה' ידמה להם לזר, אחר הפורענות הקשה שעשה לבנ"י, וְלַעֲבֹד עֲבֹדָתוֹ, נָכְרִיָּה עֲבֹדָתוֹ העבודה שעשה להרע לבנ"י, תראה כמעשים זרים לבנ"י, (שבנ"י אינם רגילים, שה' מסייע לאוייב - להשמידם.)
כב. וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ אל תוסיפו לעשות ליצנות,(" כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת..." ; לעיל טו') פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם שמא היסורים יתחזקו עליכם, כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ כי שמעתי שהכליון שה' יעשה, יהיה חרוץ, גמור ומוחלט,
כג. הַאֲזִינוּ וְשִׁמְעוּ קוֹלִי הַקְשִׁיבוּ וְשִׁמְעוּ אִמְרָתִי:
כד. הֲכֹל הַיּוֹם יַחֲרֹשׁ הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ האם כל היום יחרוש החורש את שדה, ולא יזרע ?! יְפַתַּח וכי תמיד יפַתַּח האדמה בְּאתֵי החפירה, ולא יזרע ?! וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ ויכתוש הגושים שבאדמה, ולא יזרע ?!
כתובים
דברי הימים א פרק טו
(א) וַיַּעַשׂ לוֹ בָתִּים בְּעִיר דָּוִיד וַיָּכֶן הכין מָקוֹם בנוי מאבנים לַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֶּט ונטה ופרש לוֹ אֹהֶל של יריעות מלמעלה: (ב) אָז אָמַר דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כי חטאו בשני דברים. האחד שנשאוהו בלא מוט והשנית שעוזא ואחיו נשאוהו מבית עבינדב את העגלה שהם לא היו לווים ולכן הפעם כִּי אִם הַלְוִיִּם כִּי בָם בָּחַר יְקֹוָק לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק ולא יבוא בידם המכשול שנכשל בו עוזא וּלְשָׁרְתוֹ עַד עוֹלָם: ס (ג) וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק מבית עובד האדומי אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ: (ד) וַיֶּאֱסֹף דָּוִיד אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְאֶת הַלְוִיִּם: (ה) לִבְנֵי קְהָת באואוּרִיאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים: ס (ו) לִבְנֵי מְרָרִי באו עֲשָׂיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים: ס (ז) לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹם באו יוֹאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים: ס (ח) לִבְנֵי אֱלִיצָפָן באו שְׁמַעְיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו מָאתָיִם: ס (ט) לִבְנֵי חֶבְרוֹן באו אֱלִיאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו שְׁמוֹנִים: ס (י) לִבְנֵי עֻזִּיאֵל באו עַמִּינָדָב הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר: (יא) וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים כי הכהנים היו צריכים לכסות את הארון בפרוכת, כיסוי עור תחש וכיסוי תכלת וְלַלְוִיִּם לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב: (יב) וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם ועליכם הדבר הִתְקַדְּשׁוּ והטהרו אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל המקום אשר הֲכִינוֹתִי לוֹ: (יג) כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה בהעלאה הראשונה מקרית יערים לֹא הייתם אַתֶּם שהעלתם את הארון ולכן פָּרַץ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט התורה אמרה שרק בני לוי ישאו את הארון: (יד) וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (טו) וַיִּשְׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר יְקֹוָק בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם ולא בעגלה אלא במוטות עליהם: פ
משנת ההלכה
פורים קטן
א. יום י"ד שבאדר ראשון נקרא פורים קטן ואין נופלים על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ד' ביום צרה ואסורים בהספד ובתענית
ב. חייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון ואין נוהגין כן, מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים וטוב לב משתה תמיד עכ"ל.
ג. לא נהגו לעשות משתה ושמחה כי אם בי"ד שבאדר ראשון אע"פ שבאדר שני נהגו גם בט"ו שמחה ומשתה ויש שנהגו במשתה ושמחה גם בט"ו שבאדר ראשון.
ד. מי שמחמיר להרבות בשמחה יתנהג ג"כ לשלוח מנות, ולא יאחז החבל בשני ראשין להתענג נפשו ולא יתהנה אחרים, ומי שלבו רע להנות אחרים לא ירבו במשתה ושמחה לעצמו ג"כ, והיינו דמסיים וטוב לב שאין לבו רעה להנות אחרים משתה תמיד מקבל עליו חומרת הפוסקים.
[1] רמב"ן
[2] הם הטלסמאות הנעשות בשעות ידועות בחבור מהכוכבים ולזה עושין אותן על ידי התוך, למען יעשו כל חלקי אותן הצורות יחדיו באותו רגע, ובם יחשבו עושיהם להשיג קנינים וצרכי הגופות, ואולי יחשוב החושב שאין זה מרד באל יתברך כשלא יקבלהו העובד עליו כאלוה. והוא אמנם הפך רצונו, כי חפץ שלא יפנו עובדיו לעזר אלוה זולתו, כאמרו ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו. ספורנו.
[3] מלבי"ם
[4] ספורנו
[5] ת"י
[6] ספורנו
[7] רש"י
[8] רמב"ן
[9] ת"א ת"י
[10] ת"א ת"י
[11] חזקוני
[12] דעת זקנים
[13] רש"י
[14] רמב"ן
[15] חזקוני
[16] רמב"ן
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] ת"י
[22] רמב"ן
[23] רמב"ן
[24] רבינו בחיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה