מקרא
שמות פרק לא
(יח) וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי כעלות השחר של י"ז בתמוז[1] בסוף הארבעים יום שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת ונקראו לוחות העדות כי הקים עדות ביעקב שהתורה לא תשתנה לעולם כדבר הנחקק על האבנים שקיים לנצח[2] לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים:
שמות פרק לב
(א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר זה היה בט"ז בתמוז[3] וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים שופט דיין ומנהיג כמו "ראה נתתיך אלוהים לפרעה"[4] אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ לא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:
(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:
(ג) וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם כי הנשים סירבו לתת תכשיטיהם לגברים לצורך כך[5] אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:
(ד) וַיִּקַּח מִיָּדָם הזהב וַיָּצַר צרר כלומר קשר[6] אֹתוֹ בַּחֶרֶט בבגד עד שעשו דפוס של חמר ושל שעוה[7] כדי לאחר, אולי יבא משה[8] וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה פסל מתכת שנוצר על ידי יציקה והתוך[9] וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ומיד שראו הם שהיה על צורת עגל אמרו כי זה הגוף אשר סייע להם במזלם ביציאת מצרים ועד עתה שאלתם שילך מכאן ואילך לפניהם, ועוד אמרו ועד עכשיו וכי משה העלנו[10] וגם זה ראיה שלא כוונו לעבודה זרה, שאין טפש בעולם שיאמר כי הזהב הזה אשר באזניהם הוציאם ממצרים, אבל אמרו בכח הצורה הזאת העלם משה, ולא אמרו בעגל בשום מקום "אשר הוציאנו ממצרים", אבל אמרו אשר העלוך, שלקחו אותו במקום יד הגדולה המחרבת ים[11]:
(ה) וַיַּרְא אַהֲרֹן שראה אותם ברע מכוונים אל העגל וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו שיזבחו לשם המיוחד על המזבח אשר בנה הוא לשמו, ולא יבנו הם מזבחות לבשת פניהם, ולא תהיה כונתם בזבחים בלתי לה' לבדו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיקֹוָק מָחָר להאריך להם, אולי יבא משה ויעזבו את העגל[12]:
(ו) וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים היו בהם מכוונים לשם הקב"ה כאשר אמר אהרן, ומהם משחיתים וזובחים לעגל וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק שישבו כולם לאכול לשבעה, ושתה לשכרה, כאשר יעשו בחגים[13]: פ
(ז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ במחשבתם הפסולה אף על פי שכוונו לשם שמים[14] אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עמך הם בעל כרחך ובעל כרחם אשר הוצאת מארץ מצרים והם שחתו שהחליפו מנהיג אשר נתתי להם וגם עברו על אשר אמרתי לא תעשה לך פסל ואפילו לשם שמים[15]:
(ח) סָרוּ מַהֵר קודם שאגמור לתת לך מה שיעדתי לתת, והם התורה והמצוה אשר כתבתי[16] מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם ששכחו הנפלאות ההם שראו עיניהם במעמד הקדוש ועבדו עבודה זרה בעוד שהשכינה בהר סיני[17] עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ על הכת השניה המשחיתים וזובחים לעגל כי הם החטאים[18] וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא:
(י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי את תפילתך מלפני[19] ואם תעשה כן[20] וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל:
(יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו כאשר אמר לו הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, מיד ח לה פני השם ולא אחר כלל, כי היה ירא פן יצא הקצף מלפני ה' ויחל הנגף לכלותם כרגע, ומיד וַיֹּאמֶר לָמָה יְקֹוָק יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה ולהלן בפסוק לא חזר והתפלל עליהם ארבעים יום[21]:
(יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם כלומר שעדיין היה בהם רע כשיצאו ממצרים ולכן עלולים הם לחטוא וממילא - לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה כי פתאום נתברר שאין להם תקנה וא"כ יאמרו שה' כביכול גרם להם כך ויגרם חילול ה'[22] שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:
(יג) זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ בדברך[23] וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם:
(יד) וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ: פ
(טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ כי חשב שבשובו אליהם ישובו בתשובה, ואם אין ישברם לעיניהם לכלות עיניהם כדי שיחזרו בתשובה[24] לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים זה היה פלא גדול שהכתב היה נקרא כסידורו משני העברים מה שאין כן בכתב שלנו כי מלפנים הוא כסידורו ומאחריו מהופך[25]:
(טז) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה ולא פסל אותם משה. אבל האחרונים כתוב בהם פסל לך[26] וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת הזכירו בכאן לספר במעלתן, לומר כי לא נמנע משה בכל זה מלשבר אותם, כי חרה לו בראותו המעשה הרע ההוא, ולא יכול להתאפק או כענין שהזכירו רבותינו (בשמות רבה ט יא) שפרח הכתב עתה בבואו בגבול העגל במקום הטומאה והחטא[27]:
(יז) וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ שנשאר בתחתית ההר[28] מצפה למשה עד רדתו ושם המן יורד לו לבדו[29] אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה בהריעו[30] וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה היה סבור שעמלק בא עוד הפעם להלחם בישראל[31]:
(יח) וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת של גְּבוּרָה גיבורים המנצחים בקרב וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה של החלשים המנוצחים על ידי אויביהם[32] קוֹל עַנּוֹת של שחוק ומנגינות[33] אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:
(יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו מִיָּדָיו ולא אמר "ויפל", שהשליכן למרחוק שלא יפלו על רגליו, כדרך משליך משא כבד מעליו[34] אֶת הַלֻּחֹת שהיו בידיו כמו שטר עדות. והנה קרע שטר התנאים. וזה היה לעיני כל ישראל[35] וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:
(כ) וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ כיון שראו העם את משה מיד הניחו את העגל ובעטו בו שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל וכן תראה שלא הוכיחם, ולא אמר להם כלום[36] וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר פזר[37] עַל פְּנֵי הַמַּיִם הם מי נחל היורד מן ההר והזהב השרוף שאיננו נתך, ונטחן עד אשר דק, קל הוא על פני המים, על כן היה צף והשקהו להם או היה זורה אותו על הנחל מעט מעט, ושואב ומשקה להם טרם ישקע או שהיה ממעשה הנסים וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רצה לבזות מעשיהם, טחן האלוה שלהם והכניסו בבטנם שיוציאוהו ברעי ובצואה, ועל דעת רבותינו (ע"ז מד) עוד נתכוון לבדקם כסוטות וצבתה בטנם ונפלה ירכם[38]:
(כא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה מה שנאה היתה לך על העם הזה, כי סבבת להשמידם ולכלותם, כלומר, נהגת עמהם כאויב החפץ ברעתם, במקום שהיה לך להוכיחם כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה וראוי היה שיאשים לאהרן תחלה על חטאתו ואחר כך על שהחטיא לעם, אלא שנהג כבוד באחיו הגדול ממנו, ולא רצה להוכיחו על חטאתו, ולא הזכיר לו רק מכשול העם. והיה בטוח בצדקת אחיו שלא היתה כונתו לרעה, אלא שהוכיחו על אשמת העם, שהיה ראוי לו להוכיחם, והם נכשלו על ידו[39]:
(כב) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא בדרך ובמחשבה רעה ואם לא עשיתי להם זאת העמידו להם מלך והדבר היה בא למרה באחרונה[40]:
(כג) וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם במקומך אדני, שלא ידעו מה היה לך, ואם תשוב אם לא, ולכן הם היו צריכין למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עמהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה[41] כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:
(כד) וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה כי הם חשבו בו מחשבה רעה שישתחוו לו ויזבחו לו, ובעבור שלא רצה אהרן להאריך בסורחנן, קצר ואמר ויצא העגל הזה שיצא להם הענין הרע הזה אשר אדוני רואה[42]:
נביא
ישעיהו פרק כה
ח. בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח ישחית ויבטל המוות - מישראל,(שלא יוסיפו העמים - להרוג בישראל) וּמָחָה יְקֹוָק אלוהים, דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים ולא ירדו עוד דמעות על פניהם של בנ"י, (שלא יוסיפו הגויים - להרע לישראל), וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ ותוסר החרפה שהיתה לישראל, שהיו מפוזרים בין הגויים, כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר:
ט. וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא בנ"י,שיראו בגאולתם, הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה, קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה יְקֹוָק קִוִּינוּ לוֹ הנה זה אלוקינו שקיוינו לו - והושיענו מגלותנו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ נגיל ונשמח בישועה שהושיע אותנו.
י. כִּי תָנוּחַ יַד יְקֹוָק בָּהָר הַזֶּה יד ה', תנוח על הגויים שבירושלים - להכותם. וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו מואב יהיו נידושים ונכתשים במקומם, כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן בְּמוֹ מַדְמֵנָה כמו שנידוש התבן שבאשפה, ברגלי אדם ובהמה.
יא. וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ ה' יפרוש את ידיו - להכות במואב, כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת כמו השוחה במים, שפורש את ידיו בכל כוחו - לשחות, וְהִשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ ה' ישפיל גאוותו של מואב, עִם אָרְבּוֹת יָדָיו תחת אצילי ידיו. (כמו: "שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים, תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים" ירמיהו לח' יב' ; שהשוחה - משפיל המים שתחת אצילי ידיו)
יב. וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ החומות החזקות שבמבצרי מואב, הֵשַׁח הִשְׁפִּיל, הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד עָפָר ינמיך וישפיל - עד עפר הארץ.
ישעיהו פרק כו
א. בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה בזמן בא הגאולה במפלת גוג, ישירו בארץ יהודה, עִיר עָז לָנוּ ירושלים שהיתה לנו תמיד, לעוז ולחוזק, יְשׁוּעָה יָשִׁית ה' ישים לנו ישועה, חוֹמוֹת וָחֵל בחומות ובחֵיל (חומה נמוכה שלפני החומה) שבירושלים, שלא יכבשו ע"י גוג.
ב. פִּתְחוּ שְׁעָרִים פתחו שערי ירושלים, וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק ויבואו בהם בנ"י, שהם עם צדיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים - ששמר וציפה, לקיום הבטחות ה' - שישיבם לארצם מגלותם.
ג. יֵצֶר סָמוּךְ החושבים בלבבם לסמוך על ה' ית' בכל ליבם, תִּצֹּר, שָׁלוֹם שָׁלוֹם שמור אותם בשלום, כִּי בְךָ בָּטוּחַ שהרי בך הם בוטחים.
ד. בִּטְחוּ בַּיְקֹוָק עֲדֵי עַד בטחו בַּה' ית', עד עולם, כִּי בְּיָהּ יְקֹוָק צוּר עוֹלָמִים בַּה' ראוי לבטוח, כי הוא חזק כסלע - בכל עולמים, בכל הזמנים.
ה. כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם, קִרְיָה נִשְׂגָּבָה ה' שבטחתם בו, הוריד והשפיל הגויים, שישבו במקום גבוה ובערים חזקות, יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ, יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר ויוסיף להשפילם מטה עד עפר הארץ.
ו. תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל ואחר שיפלו, עוד ירמסו אותם ברגל, רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים רגלי בנ"י, שהיו עניים ודלים, ירמסו אותם,
ז. אֹרַח לַצַּדִּיק מֵישָׁרִים אתה תתן לפני הצדיק, דרך ישרה, יָשָׁר תְּיישֵר, מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס ודרך הצדיק תיישר.
ח. אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְקֹוָק אפילו כשבאה עלינו, דרך המשפט - כשהבאת עלינו יסורים, קִוִּינוּךָ היינו מקווים אליך, לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ ותאוות נפשנו היתה, שהנביא בנבואותיו, יזכיר לנו את שמך.
ט. נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה נפשי רצתה ובקשה אותך בלילה,(בזמן החושך והצרות) אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ כל עוד רוחי בקרבי - אדרוש ואבקש אותך, כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ גם כאשר באים אלינו דרכי המשפט - כשהבאת עלינו יסורים, נוסיף לדרוש ולבקש אותך, צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל כי משפטים אלו, מלמדים את יושבי תבל - לעשות צדק.
י. יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק וכי תנתן חנינה לרשע ?! הלא לא למד לעשות צדק, אף אחר שקבל יסורים ! בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל אף שקבל יסורים, נכוחים וברורים בצדקתם, הוסיף לעשות עָוֶל. וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת יְקֹוָק ולא רואה את גאוות וגדולת ה' בעולם, אף שקבל היסורים הצודקים. (ורואה היסורים, כאילו במקרה באו עליו.)
כתובים
דברי הימים א פרק יב
(לא) וּמִן בְּנֵי אֶפְרַיִם עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת שהיו מפורסמים בשמם ובשם אבותם לְבֵית אֲבוֹתָם: ס (לב) וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה שנחלו נחלה בא"י בעצמה שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת מי ומי ההולכים לָבוֹא לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד: ס (לג) וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים שהיו יודעים לתת עצות על מעשה בני ישראל לפי תקופות הזמן היינו שהיו בקיאין בחשבון תקופות ומזלות לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם נשארו בארצותם עַל פִּיהֶם: ס (לד) מִזְּבֻלוּן יוֹצְאֵי צָבָא עֹרְכֵי מִלְחָמָה בְּכָל כְּלֵי מִלְחָמָה חֲמִשִּׁים אָלֶף וְלַעֲדֹר תכסיס מלחמה שהיו מתייצבים החיילים כעדרים אחד מול השני בְּלֹא לֵב וָלֵב היינו שבאו לעשות מלחמה בלבב שלם ולא באו בעניין רמיה: ס (לה) וּמִנַּפְתָּלִי שָׂרִים אָלֶף וְעִמָּהֶם בְּצִנָּה וַחֲנִית שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אָלֶף: ס (לו) וּמִן הַדָּנִי עֹרְכֵי מִלְחָמָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: ס (לז) וּמֵאָשֵׁר יוֹצְאֵי צָבָא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה אַרְבָּעִים אָלֶף: ס (לח) וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִן הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בְּכֹל כְּלֵי זיין אשר יוצאים בהם ב- צְבָא מִלְחָמָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף: (לט) כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה עֹדְרֵי מַעֲרָכָה בְּלֵבָב שָׁלֵם ולא היו לבטים בלבבם כמו רכי הלבב והם בָּאוּ חֶבְרוֹנָה לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגַם כָּל שֵׁרִית שארית היינו אלו שלא באו מ- יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד: (מ) וַיִּהְיוּ שָׁם עִם דָּוִיד יָמִים שְׁלוֹשָׁה אֹכְלִים וְשׁוֹתִים כִּי הֵכִינוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם אנשי חברון ולא היה חסר לצבא הגדול הזה מאכל ומשתה: (מא) וְגַם הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם הסמוכים לאנשי חברון עַד יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים וּבַבָּקָר וכן היו טעונים על הבקר מַאֲכָל שעשוי מ- קֶמַח דְּבֵלִים וְצִמּוּקִים וְיַיִן וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן לָרֹב כִּי שִׂמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל שהיה להם מלך מצליח ומשכיל: פ
דברי הימים א פרק יג
(א) וַיִּוָּעַץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל נָגִיד לא נתייעץ דוד עם כולם אלא עם המובחרים שביניהם: (ב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל שעומד במקומו אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יצא הדברנִפְרְצָה נתחזקה ו- נִשְׁלְחָה עַל אַחֵינוּ הַנִּשְׁאָרִים בְּכֹל אַרְצוֹת יִשְׂרָאֵל וְעִמָּהֶם וכן בעבור הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם בְּעָרֵי מִגְרְשֵׁיהֶם שנמצאים אתם וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ: (ג) וְנָסֵבָּה נסובב אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּלירושלים שגרים בו הרבה אנשים כדי להרבות את כבודו כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ בִּימֵי שָׁאוּל כי הרג את נוב עיר הכהנים משרתי הארון: (ד) וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל הָעָם:
משנת ההלכה
דגים מעושנים וקניית דגים ללא כשר
א. אין לקנות דגים מעושנים אלא מאדם יר"ש שהשגיח על תהליך העישון או ע"י הכשר מוסמך וכנ"ל מכיון שמצוי שמעשנים דגים טמאים יחד עם טהורים ועישון נחשב כבישול ממש לענין להפליט ולהבליע[43] וכן ה"ה בדגים משומרים מכיון שבתהליך השימור יבלעו אחד מהשני ומלבד זה מצוי שמעורב דגים טמאים ממש בתוך הטהורים באותה קופסא אא"כ ישנה השגחה מליאה
ב. אין לקנות דגים טהורים במקום או בחנות שנמכרים שם גם דגים טמאים אא"כ ישנה השגחה מליאה שנחתכו הדגים הטהורים בסכין נפרדת המיוחדת להם ושלא הונחו אפי' רגע אחד ביחד עם הדגים הטמאים באותו משטח[44]
ג. אדם שנמצא במקום בו אין השגחה על הדגים יקנה רק דגים שלמים ואם רוצה שיחתכו אותם עליו לודאות שמשטח החיתוך נקי לחלוטין ושהמוכר משתמש בסכין חדשה או סכין שודאי מיוחדת תמיד רק לדגים טהורים ומכיון שבר זה אינו מצוי, ראוי ורצוי להביא סכין משלך למוכר.
ד. מלבד זאת יש לודאות לכתחילה לקנות רק דגים שהנך מכיר ויודע שהם דגים טהורים ולא להסתמך על השערות או על אמירת המוכר שדגים אלו ממין מסויים
ה. אם אינו מכיר את סוגי הדגים יש לודאות שיש עליהם סנפיר וקשקשת כמבואר לעיל.
ו. קשקשים שאינם נקלפים ביד או בכלי, אבל אחר שריית הדג במים רותחים או במי אפר הם נקלפים, יש סוברים[45] כל שנקלפים על ידי איזו תחבולה שהיא, הרי זה סימן טהרה של קשקשת, שסוף סוף זה מורה שאינו אלא לבוש ומותרים באכילה. וי"א[46] שאין להתיר על ידי זה שנקלפים ברותחים או במי אפר[47], וספק דאו' לחומרא ולהכי אין להתירו בלי הסכמת גדולי הדורות[48].
ז. ולכן הדג הנקרא "אשטוריאן", ונקרא בצרפתית: ESTURGEON , ובגרמנית: STOR ובאנגלית: STURGEON , שקשקשותיו לא היו נקלפות, ובא לפני הראשונים, ונתנוהו במים רותחים ונשרו ממנו הקשקשים, התירוהו באכילה. ולפיכך גם הדג הנקרא "שטירל" ונקרא STELET הואיל וקשקשיו נקלפים אחר שרייתם במי אפר מותר באכילה
ח. קשקשת הנקלפת ביד, אבל אינה עגולה כגלדת הצפורן, כאותו דג הנקרא "שאטריא", שצורת קשקשותיו היא כמו קנה וחדה כמחט, ובולטת הרבה מעור הדג, נסתפקו בה אחרונים[49] אם תורת קשקשים עליה ואין להתיר שהרי הוא ספק דאורייתא.
ט.
[1] אבע"ז
[2] מלבי"ם
[3] כיצד הרי שניתנה תורה בששה בסיון וכל ששת הימים כסה הענן את ההר, זהו שכתוב (שמות כד, טז) ויכסהו הענן ששת ימים, ובו ביום בששי ניתנה התורה וביום המחרת עלה שנאמר (שם, טז) ויקרא אל משה ביום השביעי ועמד שם ארבעים יום, הוא שכתוב אחריו ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, אימתי הם כלים בי"ז בתמוז שהרי אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא לשש שעות מן היום והם טעו בחשבון וחשבו יום שביעי שעלה בו מן החשבון והם כלים ביום ט"ז של תמוז, וזהו וירא העם כי בושש משה ראו כי באו שש שעות מן היום ומשה לא בא וחשבו שנתעכב שם ושוב לא יבוא. רבינו בחיי.
[4] חזקוני
[5] ת"י
[6] ת"א ת"י
[7] רשב"ם
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ת"א ת"י והם צורות הנעשות בשעות ידועות בחבור מהכוכבים ולזה עושין אותן על ידי התוך, למען יעשו כל חלקי אותן הצורות יחדיו באותו רגע, ובם יחשבו עושיהם להשיג קנינים וצרכי הגופות, ואולי יחשוב החושב שאין זה מרד באל יתברך כשלא יקבלהו העובד עליו כאלוה. והוא אמנם הפך רצונו, כי חפץ שלא יפנו עובדיו לעזר אלוה זולתו, כאמרו ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו. ספורנו.
[10] רמב"ן בדרשת תורה תמימה
[11] רמב"ן
[12] רמב"ן
[13] רמב"ן
[14] קמב"ן
[15] דעת זקנים
[16] ספורנו
[17] רבינו בחיי
[18] רמב"ן
[19] ת"א ת"י
[20] משמעות האבע"ז
[21] רמב"ן
[22] תפארת יהונתן
[23] ת"א ת"י
[24] ספורנו
[25] רבינו בחיי
[26] רשב"ם
[27] רמב"ן
[28] אבע"ז
[29] רבינו בחיי
[30] רש"י
[31] משך חכמה
[32] ת"י
[33] אבע"ז
[34] רשב"ם
[35] אבע"ז
[36] רמב"ן לעיל פסוק א
[37] רשב"ם
[38] רמב"ן
[39] רמב"ן
[40] חיזקוני
[41] רמב"ן לעיל פסוק א
[42] רמב"ן
[43] כמש"כ בפמ"ג יו"ד ריש סי' פ"ז
[44] שם האריך בזה דמצד הסכין הרי נדבקת בו שמנונית דג טמא ויורד ע"ג הדג הטהור אם חותך באותו סכין אמנם בזה דרך הנשים להדיח הדגים היטב אחרי שקונים ואינו חשש כ"כ אבל אם מונחים באותו שולחן יש לחשוש שמלח המוכר הדגים הטמאים עם הטהורים ובלעו אחד מהשני או אפי' לא נמלחו יחד כיון שיש ציר על השולחן א"כ כשיניח שם דגים הטהורים יבלעו ממנו ואכמ"ל
[45] שו"ת נו"ב מהדו"ת יו"ד סי' כ"ח, ושם בסי' כ"ט ול' בארוכה מבנו הגר"ש. אהל מועד בשם רמב"ן ור"ת, הביאו הפר"ח ס"ק כ"ו והנו"ב שם סי' ל' כראיה לדבריו, שו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' שכ"ט.
[46] שו"ת כת"ס יו"ד סי' מ"ה, עי"ש בארוכה. וכ"כ בדרכי תשובה ס"ק י"ב בשם עוד אחרונים לאסור, ועי"ש בשם ישועות יעקב לחלק בין אם נשאר אחר הקליפה על ידי רותחים העור שתחת הקשקשים שלם שיש להתיר ובין אם אחר הקליפה ברותחים וכיוצא העור נקלף ביחד עם הקשקשים שיש לאסור שמוכח שאין זה לבוש אלא העור עצמו אבל יש אוסרים אף בכה"ג
[47] ואותו דג "אשטוריאן" שהתירו ראשונים, הרי זה מפני שעל ידי הרותחים נשרו הקשקשים מאליהן, ולא שהוצרכו אח"כ לקלוף. ויש אוסרים גם ה"אושטוריאן" אהל. מועד שם, ומלשונו שם משמע שאינם חולקים על בדיקת הרמב"ן, אלא שאסרו מפני שלא עמדו על בדיקתו. ועי' פחד יצחק ע' דגים וסימנם שבקרימונה נהגו לאסור מפני שיש ממנו ב' מינים א' אסור שאינו משיר קשקשיו וא' מותר וקשה להבחין ביניהם
[48] מעדני השלחן ס"ק י'
[49] עי' שו"ת צמח צדק החדשות יו"ד סי' סא, עי"ש בארוכה ולא הכריע דבר ברור. ועי' ערוך השלחן סי' פג סכ"ד שבדור שלפניו היתה מחלוקת גדולי הדור בדג "סעטרינא", ואולי זה הוא אותו "שאטריא".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה