פרשת מסעי יום א'

מקרא

פרשת מסעי

(א) אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה, באופן שהיו ראוים להכנס לארץ^[1] לְצִבְאֹתָם ובהם נעשו להם ניסים^[2] -בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

(ב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם כתב מקום שיצאו ממנו לְמַסְעֵיהֶם והמקום אשר נסעו אליו^[3] כי לפעמים היה המקום שנסעו אליו בתכלית הרוע, והמקום שיצאו ממנו טוב. עַל פִּי יְקֹוָק וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶםולפעמים קרה היפך זה. וכתב גם כן ענין המסע שהיה לצאת ממקום אל מקום בלי הקדמת ידיעה, שהיה זה קשה מאד, ובכל זה לא נמנעו. ובכן נכתב בכל אחד מהם ויסעו ממקום פלוני ויחנו במקום פלוני, כי המסע והחניה היה כל אחד מהם קשה^[4]:

(ג) וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת שחיטת^[5] הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם:

(ד) וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְקֹוָק בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם גדוליהם ודייניהם קורא "אלהיהם"^[6] עָשָׂה יְקֹוָק שְׁפָטִים:

(ה) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת:

(ו) וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר בתחלת המדבר הוא המדבר הידוע הגדול והנורא^[7]:

(ז) וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל:

(ח) וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה באותו רוח שנכנסו מן המדבר לים בו יצאו ממנו ללכת המדברה והוא רוח צפוני של ים שלא הכניסם בו הקב"ה אלא כדי שירדפו מצרים אחריהם^[8] וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה:

(ט) וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם:

(י) וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף להורות שחזרו לאותו צד הים שעברו בו^[9]:

(יא) וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין מדבר סין הוא מקום בין אילים ובין סיני ואינו מדבר סיני^[10]:

(יב) וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה:

(יג) וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ עיר חזקה שנבנתה ע"י שֵשי מבני הענק^[11]:

(יד) וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת שנסו את ה' ונקרא המקום מסה ומריבה, ונקדש לעיניהם להוציא להם מים מסלע, ובאה אליהם שם מלחמת עמלק ולכן הוזכר זה ולא הוזכר נס של מי מרה^[12]:

נביא

טז. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק  אֵלָי, בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר   בעוד שנה מזמן נבואתי זו,(כשני שכיר - זמן מדויק - כשכיר המדייק בזמן שכירותו) וְכָלָה   כָּל כְּבוֹד קֵדָר   יכלו כל אנשי ערב, מבני קדר.

יז. וּשְׁאָר  השארית, מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר   יִמְעָטוּ   מספר בעלי הקשת בקדר - ילך ויתמעט, כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר   וגזירה היא מלפניו!

ישעיהו פרק כב

א. מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן נבואה על הגיא שבו היה החזיון - מראה הנבואה, על ירושלים,(ירושלים נקראה גיא, משום שהושפלה וירדה מתפארתה) מַה לָּךְ אֵפוֹא, כִּי עָלִית כֻּלָּךְ   לַגַּגּוֹת   מדוע עלו כולם לגגות, כדרך הנצורים העולים לגג - לצפות על האוייב.

ב. תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה   ירושלים שהיתה מלאה בקול שאון - קול רעש המון העם, עִיר הוֹמִיָּה, קִרְיָה עַלִּיזָה   מלאה ברעש, ובשמחת המון העם, חֲלָלַיִךְ   לֹא חַלְלֵי חֶרֶב, וְלֹא   מֵתֵי מִלְחָמָה   החללים והמתים, לא בחרב נהרגו, אלא במיתת רעב הקשה ממנה.

ג. כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד   כל הקצינים והשרים ברחו יחד,(צדקיהו ושריו, שברחו מנ"נ) מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ - על ידי בעלי הקשת, שרדפו אחריהם - נתפסו ונאסרו,(כי כאשר ברחו דרך המערה הזמין הקב"ה צבי אחד, שרץ על המערה ממעל, ורדפו אחריו רובי קשת, וכשבאו לפתח המערה מצאו את צדקיהו ושריו יוצאים - ותפשום ואסרום) כָּל נִמְצָאַיִךְ   אֻסְּרוּ יַחְדָּוּ   כל הנמצאים בעיר, נאסרו יחד ע"י נ"נ. מֵרָחוֹק בָּרָחו   ואף אלו שברחו רחוק - נתפסו.

ד. עַל כֵּן אָמַרְתִּי, שְׁעוּ מִנִּי   הרפו ועזבוני לנפשי, אֲמָרֵר בַּבֶּכִי   ואבכה במרירות על עמי, אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי   עַל שֹׁד בַּת עַמִּי   אל תתאמצו לנחמני, על השוד, שבא על עמי.

ה. כִּי יוֹם   מוכן מאת ה' על ירושלים, מְהוּמָה וּמְבוּסָה   יום של שבר, ושל רמיסת אנשי ירושלים,  וּמְבוּכָה לַיְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן   ומבוכה - שלא ידעו אנשי ירושלים כיצד להנצל. מְקַרְקַר קִר  יהרוס האוייב את קיר חומות ירושלים, וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר   וקול הבורחים מהעיר, לנוס אל ההרים.

ו. וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה   בני עילם באו לעזרת בבל, עם אשפה מלאה בחיצים, בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים   ברכבים ועליהם פרשים. וְקִיר עֵרָה   מָגֵן   האוייב עם המגנים שנשאו, הגיע עד החומה.(עֵרָה - מלשון לערות, להתחבר)

ז. וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב   העמקים המובחרים והטובים יתמלאו ברכב האוייב, וְהַפָּרָשִׁים   שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה   והפרשים שמו פניהם לכיוון שערי העיר.

ח. וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה   האוייב גילה את המסך שהגן על אנשי יהודה, שהחריב את המקדש  (שהמקדש, היה מגן ומסכך על ישראל) וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא   אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר   ופנו להביט אל המגנים, ששם שלמה בבית יער הלבנון.(ר"ל, שהתכוננו למלחמה, ולא לשוב בתשובה לה')

ט. וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד, רְאִיתֶם   כִּי רָבּוּ   ואת הפרצות שנפרצו בחומה, ראיתם שרבים הם, וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה   אספתם את המים שהתפזרו מהבריכה התחתונה, להכין מהם טיט - לתקן פרצות החומ

י. וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם   סְפַרְתֶּם   ספרתם הבתים שלכל אחד מבני העיר,  וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים   לְבַצֵּר הַחוֹמָה - והבתים המיותרים הרסתם, לתקן באבניהם את החומה.

יא. וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם, בֵּין הַחֹמֹתַיִם   עשיתם חריץ, בין החומות הכפולות של העיר, שיתאספו בו מים, לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה   ומשם נמשכים המים לבריכה הישנה, וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ   ולא הבטתם לשוב אל ה' - שעשה ושמר על ירושלים עד עתה, וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק   לֹא רְאִיתֶם   ולא ראיתם לשוב אל ה' - שעוד מרחוק, מזמן רב מאוד, יצר אותה להשכין בה שכינתו.

יב. וַיִּקְרָא יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא, לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק   ה' קרא לבנ"י, ע"י הנביאים, לשוב בתשובה, לבכות ולהספיד, לקרוח קרחה (תלישת השיער - מצער), ולחגור שק,

יג. וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר, וְשָׁחֹט צֹאן, אָכֹל בָּשָׂר, וְשָׁתוֹת יָיִן, אָכוֹל וְשָׁתוֹ   כִּי מָחָר נָמוּת   ובנ"י לא דאגו מאזהרת הנביאים, ועוד לעגו לדבריהם ואמרו,בואו נאכל ונשתה, הרי הנביאים מבטיחים לנו כי מחר נמות ע"י האוייב. (ובזה חיללו את שם ה' ית')

 

כתובים

דברי הימים ב פרק כב

 (יא) וַתִּקַּח יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ וַתִּגְנֹב אֹתוֹ והסתירה אותם מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים וַתִּתֵּן אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַתַּסְתִּירֵהוּ יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ שהייתה הבת של יהורם אחות אחזיה יְהוֹרָם אֵשֶׁת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן כִּי הִיא הָיְתָה אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ וההסתרה הייתה מפני מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ ולכן וְלֹא הֱמִיתָתְהוּ: (יב) וַיְהִי אִתָּם יואש היה עם יהושבעת ובעלה בְּבֵית הָאֱלֹהִים  כי יהוידע היה כהן גדול ולכן היו כל הזמן בבית המקדש ושם הוא היה מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים ובזמן זה וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ: פ

דברי הימים ב פרק כג

(א) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִעִית הִתְחַזַּק יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַעֲזַרְיָהוּ בֶן יְרֹחָם וּלְיִשְׁמָעֵאל בֶּן יְהוֹחָנָן וְלַעֲזַרְיָהוּ בֶן עוֹבֵד וְאֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן עֲדָיָהוּ וְאֶת אֱלִישָׁפָט בֶּן זִכְרִי עִמּוֹ בַבְּרִית שיהיו בצידו כדי להמליך את יואש: (ב) וַיָּסֹבּוּ הסתובבו בִּיהוּדָה וַיִּקְבְּצוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל יְרוּשָׁלִָם: (ג) וַיִּכְרֹת כָּל הַקָּהָל בְּרִית בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם הַמֶּלֶךְ לעזור לו וַיֹּאמֶר לָהֶםיהוידע הכהן הִנֵּה בֶן הַמֶּלֶךְ יִמְלֹךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עַל בְּנֵי דָוִיד: (ד) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ הַשְּׁלִשִׁית שליש מכם מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת משמרות הכהונה והלויה היו מתחלפים כל שבת ולכן היו קרויים באי השבת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְשֹׁעֲרֵי הַסִּפִּים ששליש מהן יהיו שומרי המלך: (ה) וְהַשְּׁלִשִׁית והשליש השני יהיו שומרים בְּבֵית הַמֶּלֶךְ אחרי שיבוא הביתה וְהַשְּׁלִשִׁית והשליש השני ישמרו בְּשַׁעַר הַיְסוֹד שהוא השער המזרחי וְכָל הָעָם בְּחַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק: (ו) וְאַל יָבוֹא בֵית יְקֹוָק כִּי אִם הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרְתִים משרתי הבית שבאים מה- לַלְוִיִּם הֵמָּה יָבֹאוּ כִּי קֹדֶשׁ הֵמָּה וְכָל הָעָם מבני ישראל יִשְׁמְרוּ שלא יבואו להיכלמִשְׁמֶרֶת יְקֹוָק היינו לגשת למקום שאסור להם: (ז) וְהִקִּיפוּ הַלְוִיִּם אֶת הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו כלי נשקו בְּיָדוֹ וְהַבָּא ואם יבוא איש זר אֶל הַבַּיִת יוּמָת כי אולי הוא מאנשי עתליה שרוצה להרוג את המלך  ולכןוִהְיוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֹאוֹ לבית וּבְצֵאתוֹ: (ח) וַיַּעֲשׂוּ הַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו שהיו מחולקים לשרי מאה מ- בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יוֹצְאֵי הַשַּׁבָּת כִּי לֹא פָטַר יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת הַמַּחְלְקוֹת שבסוף משמרתם לא קיבלו רשות לחזור לביתם אלא היו צריכים להתעכב עוד: (ט) וַיִּתֵּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת הַחֲנִיתִים וְאֶת הַמָּגִנּוֹת וְאֶת הַשְּׁלָטִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִיד שהוא עשאם אֲשֶׁר היו נמצאים ב- בֵּית הָאֱלֹהִים: (י) וַיַּעֲמֵד אֶת כָּל הָעָם וְאִישׁ שִׁלְחוֹ בְיָדוֹ היינו שהיה מחזיק בידו את חרבו מִכֶּתֶף מעבר הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לפני לַמִּזְבֵּחַ ולפני וְלַבָּיִת עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב כדי להגן עליו: (יא) וַיּוֹצִיאוּ אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ ממקום מחבואו וַיִּתְּנוּ עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר כתר המלכות שדוד לקח מרבת עמון וכתר זה היה משמש את מלכי יהודה וְאֶת הָעֵדוּת זהו ספר תורה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ יְהוֹיָדָע וּבָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: ס (יב) וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָהוּ אֶת קוֹל הָעָם הָרָצִים וְהַמְהַלְלִים אֶת הַמֶּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל הָעָם בֵּית יְקֹוָק: (יג) וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל עַמּוּדוֹ בַּמָּבוֹא המקום המיוחד למלך לעמוד בו במקום שבאים בה לעזרה וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת עַל הַמֶּלֶךְ וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתוֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַמְשׁוֹרֲרִים בִּכְלֵי הַשִּׁיר וּמוֹדִיעִים לְהַלֵּל מלמדים אחד את השני איך להלל וַתִּקְרַע עֲתַלְיָהוּ אֶת בְּגָדֶיהָ וַתֹּאמֶר קֶשֶׁר קָשֶׁר שפרץ מרד: ס

 

משנת ההלכה

 כלי שמלאכתו לאסור

       א.       כמבואר לעיל כלי שמלאכתו לאיסור הנו חפץ המשמש לעשיית מלאכה האסורה בשבת או חפץ שבו נעשית המלאכה האסורה אפילו אם אין איסורו אלא מדרבנן

        ב.        איסור טלטול חפץ זה הנו קל יותר מטלטול שאר מוקצה מכיון שיש עליו שם כלי ולא נאסר אלא כשאין צורך בטלטולו בו ביום או אם מטלטלו מפני שחס עליו שלא יאבד או לצורך שמירה שלא יתקלקל או ייגנב אך התירו חז"ל לטלטלו לצורך גופו ומקומו אפילו אם כונתו גם לשמירת הכלי ואפילו אינו צריך ברגע זה לצורך גופו או מקומו כעת אלא רק לשמירת הכלי אך יצטרך לאחר זמן לצורך גופו או מקומו מותר לטלטלו כעת

         ג.         צורך גופו פירושו לטלטלו לצורך שימוש המותר בו ביום בין אם משתמש בעצמו בין אם נותנו לחבירו ואפילו מטלטלו לצורך בעל חי מותר אך אם יכול להשתמש בכלי היתר עדיף להשתמש בו ולא יקח את הכלי שמלאכתו לאיסור

        ד.        לצורך מקומו פירושו לטלטלו גם אם אינו רוצה להשתמש בגוף הכלי אלא שרוצה לטלטלו כדי להשתמש במקום עצמו שבו מונח הכלי או כשרוצה להגיע לאיזה דבר והכלי שמלאכתו לאיסור מונע מלהגיע אליו אך אין היתר לטלטלו רק מחמת שאינו רוצה שהכלי יהיה מונח במקום זה מחמת שמתבייש בפני אורחים וכדומה אך יש מתירים אם מתבייש ברמה כזו שלא יכניס האורחים לחדר זה או שמטלטלו כדי שיוכל להשתמש בחדר זה.

       ה.       כמבואר לעיל כלי העומד לשימוש אסור ושימוש מותר אם רוב שימושו למלאכת איסור הרי הוא כלי שמלאכתו לאיסור אך אם השימוש בו שוה וכל שכן אם רוב שימושו להיתר דינו ככלי שמלאכתו להיתר

         ו.         כלי שמיוצר עבור מלאכה האסורה וניכר וידוע שעיקרו למלאכת איסור גם אם מעולם לא השתמש בו למלאכת איסור הרי דינו ככלי שמלאכתו לאיסור אך כלי שאינו מיוצר עבור מלאכה האסורה דוקא כל עוד לא השתמש בו למלאכת איסור דינו ככלי שמלאכתו להיתר

---

[1] ספורנו

[2] ת"י

[3] ת"א

[4] ספורנו

[5] ת"י רבינו בחיי

[6] פי' ר' יוסף בכור שור

[7] חזקוני

[8] חזקוני

[9] רבינו בחיי

[10] רבינו בחיי

[11] ת"י ופירוש יונתן

[12] רמב"ן

פרשת מטות יום ו'

מקרא

במדבר פרק לב

(כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה:

(כא) וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְקֹוָק עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו:

(כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְקֹוָק וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְקֹוָק וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְקֹוָק:

(כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַיקֹוָק וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם בזה תודיעו אז שחטאתם עתה, שתודיעו שהיתה כוונתכם להרע^[1]:

(כד) בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:

(כה) וַיֹּאמֶר כאיש אחד הגברים והנשים בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה:

(כו) טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד:

(כז) וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר:

(כח) וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְקֹוָק וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה כי עתה לא מסר להם משה כל ארץ סיחון ועוג, רק קצת ערים בארץ גלעד שהוא מקום המקנה והם עטרות ודיבון והנזכרים כאן (פסוקים לד -לח) שבנו בהם מבצרים לשבת בהם טפם ומקניהם, ושאר הארץ הניחוה חרבה ולכך צוה ליהושע והנשיאים, אם יעברו אתכם תנו להם כל הארץ לאחוזת עולם,^[2]:

(ל) וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם[3] וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן תקחו מהם כל הארץ הזאת ותגרשו משם נשיהם וטפם, ותתנו להם אחוזה הראויה להם בארץ כנען שיכבשו אותה להם כאשר יעברו שם^[4]:

(לא) וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:

(לב) נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְקֹוָק אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:

(לג) וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן אלא משה ביקש שיקחו כיון שהיו עם רב^[5] אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב:

(לד) וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר:

(לה) וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבֳּהָה:

(לו) וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן כל הערים המוזכרות בנו אותם ל - עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן:

(לז) וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם:

(לח) וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם בני ראובן הסבו את שמם של הערים לשם אחר כיון שהיו שמות של ע"ז^[6]  וְאֶת שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ כלומר שקראו לערים כשם האנשים שבנאום^[7]:

(לט) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ וגירש^[8] אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ:

(מ) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לפי שהיה בכור בבני מנשה נתן לו משה תחלה וַיֵּשֶׁב בָּהּ לפי שהוא היה זקן ולא יצא בצבא נתן לו עיר מבצר וישב שם בעוד שהלכו בניו עם ישראל וחזרו^[9]:

(מא) וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה נקרא על שם אמו אעפ"י שהוא ממשפחת יהודה כי כן כתיב כי חצרון לקח בת מכיר והוליד ממנו שגוב ושגוב הוליד את יאיר שהיו לו ערים בערי הגלעד^[10] הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם כפריהם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן בכללות חַוֹּת יָאִיר אבל לכל כפר היה שם בפני עצמו^[11]:

(מב) וְנֹבַח מבני מנשה היה^[12] הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ: פ

סליק פרשת מטות

נביא

ישעיהו פרק כא

א. מַשָּׂא מִדְבַּר יָם   נבואה על בבל, היושבת במדבר, ממערב (מים)למדי ופרס - הבאים עליה למלחמה. כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב   לַחֲלֹף   כשיחלוף ויבוא עליהם האוייב (מדי ופרס), יעלה אבק, כמו האבק שעולה בזמן סופה בנגב. מִמִּדְבָּר בָּא   מדרך המדבר יבוא האוייב, מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה   המדבר נקרא מקום נורא.(שהוא מקום נחשים ועקרבים)

ב. חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי  נבואה קשה נראתה לי על בבל, הַבּוֹגֵד   בּוֹגֵד, וְהַשּׁוֹדֵד   שׁוֹדֵד   בבל שבגדו ושדדו את העמים - יבגדו וישדדו אותם, עֲלִי עֵילָם   עלו על בבל, אנשי עילם ! צוּרִי מָדַי   שימו מצור על בבל, אנשי מדי ! כָּל אַנְחָתָה   הִשְׁבַּתִּי   כל האנחות שנאנחו העמים - מעול בבל, כעת במפלת בבל- יופסקו.

ג. עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי   חַלְחָלָה   רעדה וחרדה אחזה במותני אנשי בבל, צִירִים אֲחָזוּנִי   כְּצִירֵי יוֹלֵדָה   כאבים אחזו באנשי בבל - כצירי היולדת. נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ   נתעקם גופי מהשמועה על פורענות בבל.נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת   נבהלו, מלראות את הפורענות.

ד. תָּעָה לְבָבִי   ליבי הלך ותעה,(שלא ידע מה לעשות מרוב צער.) פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי   חרדה גדולה הפחידה אותי, אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי   את הלילה שחשק בלשאצר - לעשותו בשמחה גדולה על נצחונו על מדי וחיזוק מלכותו,שָׂם לִי לַחֲרָדָה   הפך ה' לחרדה גדולה (מהכתב שכתב המלאך בכותל ההיכל, חרד מאד על הכתב ההוא כמו שכתוב: "אדין מלכא זיווהי שנוהי ורעיונוהי יבהלוניה וקטרי חרציה משתריין וארכובתיה דא לדא נקשן") ובלילה ההוא, נהרג בלשאצר ונכבשה בבל ומלך בה דריוש כמפורש בדניאל.

ה. עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן, צָפֹה הַצָּפִית, אָכוֹל שָׁתֹה   שבלֵיל המשתה שעשו בלשצאר ושריו, העמידו שומרים לצפות, שלא באים עליהם מדי ופרס,קוּמוּ הַשָּׂרִים, מִשְׁחוּ מָגֵן   והיו אומרים לשרים: קומו לצחצח המגנים למלחמה.

ו. כִּי כֹה אָמַר אֵלַי יְקֹוָק, לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד   שהצופה שהעמידו, יגיד את אשר יראה.

ז. וְרָאָה רֶכֶב   שבא עליהם. צֶמֶד פָּרָשִׁים   זוג פרשים שרוכבים על הרכב. רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל   רוכבים על חמור וגמל, וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב   רַב קָשֶׁב   הקשיב ברוב קשב, לשמוע את המון העם הבאים להלחם עליהם.

ח. וַיִּקְרָא אַרְיֵה   הצופה יקרא: הנה מגיע האריה, (מדי ופרס) עַל מִצְפֶּה   ועומד האריה על המצפה, לראות היכן טרפו. יְקֹוָק ה' ! קורא ישעיהו,  אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם וְעַל מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת   ביום ובלילה אני עומד ומצפה, מתי יבואו חיל מדי ופרס, ויחריבו את בבל - שהרעו לישראל.

ט. וְהִנֵּה זֶה בָא, רֶכֶב אִישׁ, צֶמֶד פָּרָשִׁים   והנה, הגיע חיל האוייב, וַיַּעַן וַיֹּאמֶר: נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל וְכָל פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לָאָרֶץ   וענה המלאך הדובר אל ישעיהו: נפלה בבל,ואף הע"ז שבתוכה - נשברו ונפלו לארץ

י. מְדֻשָׁתִי   בבל תהיה מדושתי - כתבואה שדשים אותה, וּבֶן גָּרְנִי   התבואה שבגורן, שדשים אותה. אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִגַּדְתִּי לָכֶם:

יא. מַשָּׂא דּוּמָה   נבואה על אנשי דּוּמָה (דומה - אחד מ - 12 בני ישמעאל),  אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר   קול הנבואה קורא, שמשעיר תבוא עליהם הרעה, שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה, שֹׁמֵר   מַה מִּלֵּיל   אנשי דומה, ישאלו השומרים בעיר: מה היה הלילה, האם בא האוייב ?

יב. אָמַר שֹׁמֵר   ויענה להם השומר, אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה   אמנם הגיע הבוקר, אך הלילה שוב יבוא ונצטרך לשמור, אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ   אם תבקשו לשאול שוב - שאלו, שֻׁבוּ אֵתָיוּ   שובו ובואו מחר לשאול שוב.

יג. מַשָּׂא בַּעְרָב   נבואה על אנשי ערב,(מבני קֵדָר) בַּיַּעַר בַּעְרַב   תָּלִינוּ, אֹרְחוֹת דְּדָנִים   שיירות אנשי דדן, שהיו עוברים בערב, ילונו ביער של ערב, כי אהליהם חרבו.

יד. לִקְרַאת צָמֵא   הֵתָיוּ מָיִם   הביאו מים לפני אנשי ערב הגולים מקומם,יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, בְּלַחְמוֹ   קִדְּמוּ נֹדֵד   אנשי תימא, קדמו בלחם, את פני גולי ערב.

טו. כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת   נָדָדוּ   כי נדדו מארצם מפני החרב שבאה עליהם, מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה   מפני החרב שפשטה בארצם, וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה   ומפני קשתות האוייב הדרוכות ומוכנות לירי. וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה   ומפני המלחמה החזקה.

 

כתובים

דברי הימים ב פרק כא

 (טז) וַיָּעַר מלשון התעוררות יְקֹוָק עַל יְהוֹרָם אֵת רוּחַ הַפְּלִשְׁתִּים וְהָעַרְבִים אֲשֶׁר נמצאים עַל יַד כּוּשִׁים: (יז) וַיַּעֲלוּ בִיהוּדָה וַיִּבְקָעוּהָ פרצו פרצה בחומת העיר וַיִּשְׁבּוּ אֵת כָּל הָרְכוּשׁ הַנִּמְצָא לְבֵית הַמֶּלֶךְ וְגַם בָּנָיו וְנָשָׁיו וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בֵּן כִּי אִם יְהוֹאָחָז קְטֹן בָּנָיו וזהו אחזיהו בהיפוך אותיות: (יח) וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת נְגָפוֹ יְקֹוָק את יהורם בְּמֵעָיו לָחֳלִי לְאֵין מַרְפֵּא וכך היה חולה במחלה אנושה שלא היה לה רפואה: (יט) וַיְהִי לְיָמִים מִיָּמִים מתחילת ימי המחלה וּכְעֵת צֵאת הַקֵּץ שאמר לו הנביא לְיָמִים שְׁנַיִם וכשנסתיימו שנתיים מאז שחלה יָצְאוּ מֵעָיו עִם חָלְיוֹ שמעיו יצאו החוצה וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים רָעִים לאחר שסבל את המחלות הרעות וְלֹא עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו שאמנם היו צריכים לשרוך את כל חפציו גם כי זה היה מנהג לכבד את המלכים וגם כיוון שהיה חולה במחלה נוראה ובשרו הסריח, הקב"ה לא רצה שיכבדו אותו והוא גם לא נקבר בקברות המלכים: (כ) בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיֵּלֶךְ הלך מן העולם בְּלֹא חֶמְדָּה שכל ימיו היה מעונה ולא הייתה לו קורת רוח כלל וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים:

דברי הימים ב פרק כב

(א) וַיַּמְלִיכוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶת אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ הַקָּטֹן תַּחְתָּיו כִּי כָל הָרִאשֹׁנִים הָרַג הַגְּדוּד הַבָּא בָעַרְבִים שבאו הערבים למחנה פלישתים לַמַּחֲנֶה וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה: פ (ב) בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה[13] אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי: (ג) גַּם הוּא הָלַךְ בְּדַרְכֵי בֵּית אַחְאָב כִּי אִמּוֹ הָיְתָה יוֹעַצְתּוֹ לְהַרְשִׁיעַ: (ד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּבֵית אַחְאָב כִּי הֵמָּה הָיוּ לוֹ יוֹעֲצִים אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו לְמַשְׁחִית לוֹ שהעצות שלהם לא היו לטובתו אלא כדי להשחיתו: (ה) גַּם בַּעֲצָתָם הָלַךְ וַיֵּלֶךְ אֶת יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עַל חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמוֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ הָרַמִּים הארמים אֶת יוֹרָם: (ו) וַיָּשָׁב לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל כִּי הַמַּכִּים אֲשֶׁר הִכֻּהוּ שהמכים היכוהו מכות כואבות והוא היה צריך להתרפא בָרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַעֲזַרְיָהוּהלא הוא יהואחז וכן אחזיהו בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת ולבקרו בחוליו אֶת יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי חֹלֶה הוּא: (ז) וּמֵאֱלֹהִים הָיְתָה תְּבוּסַת מלשון רמיסה של אֲחַזְיָהוּ ולכן נתן בליבו לָבוֹא אֶל יוֹרָם וּבְבֹאוֹ יָצָא עִם יְהוֹרָם אֶל יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ יְקֹוָק לְהַכְרִית אֶת בֵּית אַחְאָב: (ח) וַיְהִי כְּהִשָּׁפֵט כאשר עשה משפט מות לבית אחאב יֵהוּא עִם בֵּית אַחְאָב וַיִּמְצָא אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וּבְנֵי אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ שהיו מְשָׁרְתִים לַאֲחַזְיָהוּ וַיַּהַרְגֵם: (ט) וַיְבַקֵּשׁ ויחפשו אֶת אֲחַזְיָהוּ וַיִּלְכְּדֻהוּ מצאו אותו וְהוּא מִתְחַבֵּא בְשֹׁמְרוֹן וַיְבִאֻהוּ אֶל יֵהוּא וַיְמִתֻהוּ וַיִּקְבְּרֻהוּ שצוה להוליכו לירושלים לקברו בקבר ראוי לו כִּי אָמְרוּ בֶּן יְהוֹשָׁפָט אמנם הוא היה בן יהורם אבל בני בנים הרי הם כבנים הוּא אֲשֶׁר דָּרַשׁ אֶת יְקֹוָק בְּכָל לְבָבוֹ וְאֵין לְבֵית אֲחַזְיָהוּ לַעְצֹר כֹּחַ לְמַמְלָכָה כי ממתי שהוא מת כי לא היה לו בן קטן שיוכל למלוך וכל מי שהיה מזרע המלוכה גם היה קטן: (י) וַעֲתַלְיָהוּ אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקָם וַתְּדַבֵּר הביאה עליהם דבר ונתנה להם ארס והרגה אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה לְבֵית יְהוּדָה שכאמור היו כולם קטנים:

 

משנת ההלכה

מוקצה מחמת חסרון כיס

       א.       מוקצה מחמת חסרון כיס מכיון שאיסורו מחמת שבעליו אינו משתמש בו מלבד לדבר שאליו הוא מיועד אם נשתנה תשמישו שוב אינו מוקצה

        ב.        לפיכך מוקצה מחמת חסרון כיס שנשבר בערב שבת ושוב אין בעליו מקפיד שלא להשתמש בו שימוש אחר אינו מוקצה ובלבד שראוי לשימוש ועומד לכך

         ג.         כגון כלי פסח שנבלע בהם חמץ ואינו עומד להכשירם סכין של שחיטה שנפגם ושוב אין שווה להעמידו שמצלמה שנשברה ושומר אותה עבור ילדיו כדי שישחקו בה קלף שנקרע ואינו עומד לכתיבה וכל כיו"ב הרי הם מותרים לשימוש בשבת

        ד.        אך אם קרה הדבר בשבת כגון שנשברה המצלמה בשבת או שנפגם סכין השחיטה בשבת הרי הם אסורים בטלטול משום הדין של " מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא" כלומר מכיון שבין השמשות היה מוקצה אין משתנה דינו בשבת

       ה.       מוקצה מחמת חסרון כיס שלא נשתנה אך יחס בעליו אליו נשנתנה ושוב אינו מתייחס אליו כדבר שערכו רב מותר בטלטול

         ו.         ולפיכך אם ייחדו מבעוד יום לשימוש קבוע המותר בשבת אפילו אם רק ייחדו במחשבה מותר בטלטול

         ז.         כגון נייר מכתבים שייחדו לסימניה כלים המיועדים לסחורה שהחליט להשתמש בהם ולא למכור חפץ אומנתי שהחליט להשתמש בו כמשקולת נייר וכדומה מותרים בטלטול בשבת

---

[1] ספורנו

[2] רמב"ן

[3] מכאן למד ר"מ בגמ' קידושין סא. שכל תנאי צריך תנאי כפול כלומר לפרש את חיוב התנאי ומה יקרה אם לא יקויים "של תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי"

[4] רמב"ן

[5] ירושלמי ביכורים פ"א ה"ח וברמב"ן פי' דמתחלה לא באו לפניו שבט מנשה, אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם ובקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם וטעם "ולחצי", חלק אחד מהם, וכן אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן גינת [להמליכו] והחצי אחרי עמרי (מ"א טז כא) והענין, כי בני מנשה היו שמונה בתי אבות ככתוב בפרשת הפקודים (לעיל כו כט -לב), ומשפחת המכירי ומשפחת הגלעדי ירשו בארץ הזאת כי היו אנשי חיל ולכדו אותה לעצמם ונתן להם חלק רב מהם, ושש המשפחות עברו את הירדן, דכתיב ביהושע (יז ב) ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחותם לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע, וזהו מה שכתוב שם (פסוק ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן והטעם, כי עשו מן הארץ תשעה חלקים שוים לתשעת המטות, ולא יכלו לתת למטה מנשה הנותרים חלק שלם, ולא חצי חלק כי רובם נשארו והנה עשו מן השבט כולו חלקים, ומצאו כי עשירית השבט בלבד נחלו בארץ הבשן ועשר הידות נשארו, ונתנו לו מחלק שבט שלם עשרה חבלים והאחד נשאר ואולי בעבור היות שתי המשפחות האלה המכירי והגלעדי המועטות בשבט רצו להפרד משבטם כדי שתהיה להם נחלה רבה מהם כי ילכדוה בחרבם, וכמו שנאמר (יהושע יז א) כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן על כן הזכיר בשבט הזה חבלים, ולא הזכיר כן בשאר השבטים כך נראה לי פירוש הכתוב הזה על דרך הפשט

[6] רש"י

[7] ת"י

[8] ת"א

[9] חזקוני

[10] חזקוני

[11] העמק דבר

[12] חזקוני

[13] בספר מלכים כתוב שהוא מלך כשהוא היה בן 22 וחוץ מזה כל ימי אביו היו רק 40 שנה ובסדר עולם מובא שביון שאסא השיא את בתו של עמרי ליהושפט בנו לאשה, נגזרה גזירה זו על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב וכך באמת היה. כשאחזיהו מלך יהודה מת יחד עם מלך ישראל שהרגם יהוא, ראתה עתליהו אם אחזיהו שהיא הולכת לאבד את כל זרע המלוכה כי בנה מת. מנין השנים נספר ממתי שנגזרה הגזירה ועברו 42 ימים ולכן ניתן למנות 42 שנה. עיין ברד"ק במקום.