מקרא
במדבר פרק כד
(יח) וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה לחיות ולעופות המדבר, כאמרו וירשוה קאת וקפוד וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר לישראל, שהוא מכלל קיני קניזי וקדמוני שלא תבנה עוד, ולא תהיה להם תקומה כשאר האומות שיחיו מהם, ונתן טעם לפי שהם -אֹיְבָיו אויבי ישראל, דכתיב (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום וגו' וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל פירוש באמצעות איבוד אדום, ושאר בני שת יעשו ישראל חיל כאמרו ולאום מלאום יאמץ[1]:
(יט) וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב יהיה רודה בכל המלכיות שליט שיקום מיעקב[2] וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר מכל עיר, שלא ישאר שריד מכל עיר שבעולם[3]:
(כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק שהיה בראש הפעור הנשקף על פני הישימון והביט כנגד ארץ עמלק היושב בהר ההוא וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר כי הוא עתה רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק כי בראש העמים יחשב, כי גבורים היו ואנשי חיל למלחמה ולולי כן לא עלה בלבו לבא להלחם בישראל ופתח תחילה בעמלק שהוא מזרע עשו ומזרעו באה לו המלחמה בראשונה ובאחרונה, היום היא מלכות רומי וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד יותר מכולם, כמו שאמר (שם פסוק יד) כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים[4]:
(כא) וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי שראה את ארצם, כי עם עמלק היה יושב וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר בדרך עצה אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ שים מושבך במקום איתן ותרד מתוך עמלק פן תספה עמו[5] וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ עם ישראל:
(כב) כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן ואל תפחד בבואך בישראל כי אם תהיה לבער עמהם כי כאשר יגלו את ישראל יבערו את הארץ מיושב עַד מָה אַשּׁוּר עד מה יעלה ויגדל השבי אשר אשור תשבך, איננו נחשב לך כלום, כי לא תאבד כאשר היית אובד בעמלק תִּשְׁבֶּךָּ לא ישבה אותך לעולם כי תגאל מידו עם ישראל, ואם תהיה עם עמלק תהי אחריתך עדי אובד עמהם[6]:
(כג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל על ישמעאל, שהרי בני קין מזרעו של ישמעאל הם. וישיבתן מלכות אשור. אמר בלעם, מכל שבעים לשון שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל, שנאמר (בראשית טז, יא) וקראת שמו ישמעאל, וכיון שהשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה משמו אל, אוי מי יחיה בימיו[7]:
(כד) וְצִים ספינות גדולות כמו "וצי אדיר לא יעברנו". יצאו - מִיַּד כִּתִּים מן הרומיים וְעִנּוּ אַשּׁוּר אעפ"י שאשור יגדל כמו שאמר למעלה "עד מה אשור תשבך", אפי' הכי יענו אותם הרומיים וְעִנּוּ עֵבֶר עבר כל בני עבר הנהר, ישראל ובני יפת. וגם הוא רומי שיגדל ויחריב בית שני ועתה מושלים בכל העולם[8] וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד כי לא נפלה שום מלכות כמו כתים שהם בני רומי הקדמונים[9]:
(כה) וַיָּקָם בִּלְעָם כאשר כילה להתנבא נבואה זו קם על רגליו כי לא היה מתנבא מעומד כי אם נופל, דכתיב נופל וגלוי עינים. וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ חזר לקסמיו, כי לא התנבא אלא לפי שעה לכבודן של ישראל[10] וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ בא לומר רשעות שלהם, שאחר שהלך כל אחד למקומו, הלך בלק למדין כדי לפתותם, והוא הפקיר בתו תחילה ובלעם הלך עמו לחזק הענין[11]: פ
במדבר פרק כה
(א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב:
(ב) וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ ישראל ומואב[12] לֵאלֹהֵיהֶן:
(ג) וַיִּצָּמֶד שנצמדו איש ואשה יִשְׂרָאֵל נצמדו עמם לדת פעור[13] לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל שלח בהם מגיפה[14]:
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח כדי לשפוט את החייבים מיתה אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם את שופטי ישראל וְהוֹקַע וסקול ואח"כ תלה אוֹתָם את העובדים החייבים מיתה[15] לַיקֹוָק לקדש שם שמים נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ שיתקדש ה' בפרהסיא, כמו שחללוהו בפרהסיא וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק מִיִּשְׂרָאֵל:
(ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו שיהרגו השופטים כל הנצמדים, כל ב"ד וב"ד ידון את שבטו ואת אלפו[16] הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר:
(ו) וְהִנֵּה אִישׁ לא רצה הכתוב להזכיר הרשע הזה בשמו שהיה סיבת המגפה עד שנעשית בו נקמה ועד שנתן לפנחס שכרו, ואז הזכירם בשמם[17] מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מהחשובים וגדולי התורה[18] בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִיתלהזנותה. כדכתיב לא תקרבו לגלות ערוה[19] לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לא חלק כבוד לשמים ולבריות[20] וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד על שאמר משה הרגו איש אנשיו והוקשה להם להרוג את קרוביהם[21] ומפני המגפה שהתחילה בהם חרון אף של מקום[22]:
(ז) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וכולם לא ראו והלא לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל אלא ראה מעשה ונזכר הלכה שהבא על ארמית קנאים פוגעים בו א"ל משה קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא מיד - וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה מהיכן עמד אלא שהיו נושאים ונותנים בדבר אם הוא חייב מיתה אם לא עמד מתוך העדה ונתנדב[23] וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ:
(ח) וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה האהל וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל כמשפט ההלכה, שקנאים פוגעים בו וְאֶת הָאִשָּׁה אע"ג שאינה חייבת מיתה ואינה מצווה, כיון שהיא גויה אפשר שדן בה משפט הבהמה דכתיב (ויקרא כ טו) ואת הבהמה תהרוגו, וכתיב (יחזקאל כג כ) אשר בשר חמורים בשרם[24] אֶל קֳבָתָהּ אל נקובתה[25] וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ט) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף והנכון בעיני[26] בענין הפרשה, כי מתחלה נאמר (בפסוק ג) ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל, כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף והשם ברחמיו אמר למשה, שישפטו השופטים ויתלו הנצמדים ולא יספה האף צדיק עם רשע, ומשה צוה כן לשופטים וכאשר נאספו כל העדה פתח אהל מועד לעשות כדבר משה ועוד הנגף הווה בהם, והנה העז השמעוני הזה ויקרב אל אחיו את המדינית למרוד במשה ובשופטים ולעשות כן בפרהסיא אהל מועד לעשות כדבר משה ועוד הנגף הווה בהם, והנה העז השמעוני הזה ויקרב אל אחיו את המדינית למרוד במשה ובשופטים ולעשות כן בפרהסיא, כי נשיא וגדול היה ורבים עוזרים לו, או כמו שאמרו רבותינו (סנהדרין פב) שאמרו לו שבטו אנו נדונין מיתה ואתה שותק והנה התחילו משה והשופטים לבכות, ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ולא נדון אחד מכל העם ביד השופטים, כי השם אמר (פסוק ד) והוקע אותם וישוב חרון אף ה' מישראל, וכבר שב אפו, ולכך לא הזכיר הכתוב "ויעשו כן שופטי ישראל": פ
סליק פרשת בלק
נביא
ישעיהו פרק י
לא. נָדְדָה מַדְמֵנָה נדדו אנשי מדמנה ממקומם, יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ התאספו לברוח אנשי העיר גֵבִים.
לב. עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד מיהר הליכתו, כך שיגיע לנוֹב בעוד יום, (שמנוב, אפשר לראות את ירושלים) יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם אך כשהגיע לנוב וראה את ירושלים, הניף ידו לעברה בזלזול, כאומר: בקלות רבה אכבוש אותה,(ואין מה למהר, ומחר נצא לכבוש העיר.)
לג. הִנֵּה הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה אך באותו לילה (שהמתין בנוב), יכרות ה' בכלי משחית את ענפיו (חייליו) של סנחריב, וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים, וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ העֵצים הגבוהים (השרים הגבורים), יכרתו, והעצים הגבוהים (השרים הגבורים), תושפל קומתם ארצה.
לד. וְנִקַּף יִכָּרְתו, סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל הענפים הסבוכים (ריבוי חיילי אשור), יכרתו ע"י המלאך החזק מהם (כמו הברזל - החזק), שיכה בהם. וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל וריבוי עצי הלבנון(ריבוי חיילי אשור), יוכו ע"י המלאך, שכוחו אדיר וחזק.
ישעיה פרק יא
ולא רק לאנשי יהודה יהיה הפלא הגדול שבמפלת אשור, אלא לעתיד לבוא, תהיה הצלה מופלאה אף יותר, גם לשאר ישראל - שישובו ע"י מלך המשיח. א. וְיָצָא חֹטֶר מטה, מקל המלוכה (של מלך המשיח) מִגֶּזַע יִשָׁי מזרע דוד בן ישי. וְנֵצֶר מטה המלוכה, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה משורש בית דוד, יוציא פרי(מלך המשיח - הוא "הפרי")
ב. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק תשרה עליו רוח נבואה. רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק:
ג. וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק כמו שחוש הריח, בא לאדם בקלות ובלי טורח כלל, כך, מלך המשיח יבחין בין בני אדם, האם טובים הם או רעים, וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ ולא יזדקק למראה עיניו ולמשמע האזניים, כדי לשפוט ולברר הדין.
ד. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים ישפוט בצדק, גם את העניים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר יברר הדין ביושר, לְעַנְוֵי אָרֶץ לעניים שבארץ, הנעשקים ע"י החזקים.מ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע את רשעי הארץ, יכה ע"י שיקלל אותם בפיו - וימותו (כמו שמכים ע"י שבט, מקל)
ה. וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו הצדק והאמונה שיהיו במלך המשיח, יהיו דבוקים אצלו בתמידות ובחוזק - כאזור, חגורה הקשורה בְּמָתְנֵי וְחלַצֵי האיש,
ו. וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ אפילו החיות, לא יטרפו טרף, והזאב ידור יחד עם הכבש, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו יחדיו יִרְבְּצוּ, (מריא - בהמה שמנה), וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם שלא יזיקו לנער המנהיג אותם.
ז. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יחד, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן באותו מקום ירבצו ולדות הפרה והדוב, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן ואריה יאכל תבן, כמו הבקר.
ח. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן תינוק קטן היונק, ישחק ליד החור שבתוכו נמצא נחש הפתן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי ולחוֹר שנמצא בו נחש הצפעוני, (פֶּתֶן וְצִפְעוֹנִי, הם מיני נחשים ארסיים) גָּמוּל תינוק שנגמל מחלב אימו, יָדוֹ הָדָה יושיט ידו,
ט. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי הנחשים הרעים האלו, לא ישחיתו עוד בכל א"י, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק , כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים בזכות, שכל הארץ מלאָה בדעת ה', כמו המים, שמכסים וממלאים את הים.
(ים - מקום כינוס המים ; "...וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים...")
(ים - מקום כינוס המים ; "...וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים...")
י. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי המשיח שיצא מזרע דוד בן ישי, אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים יעמוד לפני כל העמים, כמו הנס, הדגל המונף במלחמה, שכולם מתקבצים סביבו, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ שכל העמים יבקשו לעשות את מה שיצווה עליהם, וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד ויהיה במנוחה ממלחמות, ובכבוד גדול - שיכבדוהו כל העמים.
יא. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף יְקֹוָק שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ יוסיף ה' לקנות ולהשיב את כל עמו לארץ (גם את עשרת השבטים), אחר שקנה והוציא אותם בפעם הראשונה - ממצרים, אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר, מֵאַשּׁוּר, וּמִמִּצְרַיִם, וּמִפַּתְרוֹס, וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם, וּמִשִׁנְעָר, וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי הַיָּם כל ישראל, שישארו בכל הגויים שגלו אליהם.
כתובים
דברי הימים ב פרק יד
(יג) וַיַּכּוּ אֵת כָּל הֶעָרִים סְבִיבוֹת גְּרָר כִּי הָיָה פַחַד יְקֹוָק עֲלֵיהֶם ולא מצאו בעצמם כח להלחם וַיָּבֹזּוּ אֶת כָּל הֶעָרִים כִּי בִזָּה רַבָּה הָיְתָה בָהֶם של רכוש ובשל כך הם התעכבו ובסופו של דבר הם לא היו צריכים להלחם כלל אלא רק לקחת את השלל: (יד) וְגַם אָהֳלֵי מִקְנֶה הִכּוּ וַיִּשְׁבּוּ צֹאן שביזה של בעלי חיים נקרא שבי לָרֹב וּגְמַלִּים וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם: ס
דברי הימים ב פרק טו
(א) וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים: (ב) וַיֵּצֵא מביתו ויבוא לִפְנֵי אָסָא כשחזר מהמלחמה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְקֹוָק עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם בגלל שאתם עִמּוֹ היינו הקב"ה ושומרים את דברו וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם והכל תלוי במעשיכם: ס (ג) שהרי וְיָמִים רַבִּים חלפו לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה שמורה את דרכי הקב"ה וּלְלֹא תוֹרָה ולא היו חפצים בלימוד התורה עד שאתה באת: (ד) וַיָּשָׁב בַּצַּר לוֹ עַל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וכאשר יש צרה לישראל הוא שב אל ה' וכאשר הם וַיְבַקְשֻׁהוּ הוא וַיִּמָּצֵא לָהֶם: (ה) וּבָעִתִּים הָהֵם ובאותם זמנים שעמ"י החזיק במרדו נגד ה' אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא וְלַבָּא ולא משנה לאיזה כיוון הוא הלך כִּי מְהוּמֹת רַבּוֹת עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת היינו ארצות בנ"י: (ו) וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וישראל ויהודה נלחמו ושברו אחד בשני וְעִיר בְּעִיר כִּי אֱלֹהִים הֲמָמָם שבר אותם בְּכָל צָרָה והעונשים היו מושגחים משמים: (ז) אבל וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כשאתם התחלתם להתחזק ולאחוז בדרכי הקב"ה אל תעזבו ואל תרפו שהמלאכה היא רבה אבל כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם והקב"ה ייתן גמול על הפעולות שלכם: ס (ח) וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא וכשמע אסא גם את הנבואה של עודד הנביא (שלא הוזכרה כאן) הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִיםשעדיין לא העביר וזהו עבודה זרה ונקראת כך שמאוסה כמו שיקוצים מִכָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם וַיְחַדֵּשׁ תיקן ובנה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם יְקֹוָק: (ט) וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן כִּי נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ: פ (י) וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא: (יא) וַיִּזְבְּחוּ לַיקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל אשר הֵבִיאוּ בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים: (יב) וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית ע"י עגל שכרתו לשנים וכל העובר בו אמר לִדְרוֹשׁ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם: (יג) וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יִדְרֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוּמָת לְמִן קָטֹן וְעַד גָּדוֹל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה:
משנת ההלכה
א. כל דבר שיש עליו תורת כלי אפילו אם הוא גדול וכבד הרבה לא נתבטל שם כלי ממנו לא מחמת גדלו ולא מחמת כבדו והוא הדין לאבן גדולה או קורה גדולה אפילו מיטלטלת בעשרה בני אדם אם יש תורת כלי עליה כגון שיחדה לטלטלה לאיזה תשמיש מותר לטלטלה בשבת:
ב. צורך גופו ומקומו כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו כגון גרזן לחתוך בו גוש של תאנים מיובשות וקורנס לפצח בו אגוזים או אפילו לסמוך בו כלים וכיוצא בזה בין לצורך מקומו אבל לצורך הכלי עצמו כגון שהכלי מונח במקום שירא שלא יגנב משם או שלא יפול וישבר או שמונח בחמה וירא שלא יתבקע שם ורוצה לטלטלו משם למקום הצל וכל כיוצא בזה אסור ואם מחשב עליו להשתמש בו תשמיש במקום אחר או שמחשב להשתמש איזה תשמיש במקום זה שהכלי מונח שם מותר לו לטלטלו ממקום זה אף על פי שעיקר כוונתו בטלטולו הוא כדי שלא יגנב או ישבר במקום זה:
ג. כשמטלטלו לצורך מקומו אינו צריך להשליכו מידו מיד שפינוהו ממקום זה הצריך לו אלא מותר להניחו באיזה מקום שירצה להצניעו שם שכיון שכבר הוא בידו רשאי לטלטלו יותר ממה שצריך לו ואפילו אם שכח ונטל בידו מוקצה גמור רשאי לטלטלו לכל מקום שירצה כיון שכבר הוא בידו ויש מי שאוסר במוקצה גמור וראוי לחוש לדבריו אלא אם כן במקום הפסד
ד. נגיעה במוקצה כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול אבל מותר ליגע בו בידיו ובלבד שלא ינענע אפילו מקצתו ולכן מותר ליגע במנורה שהנרות דולקות עליה אם אינה תלויה באויר וכן מותר ליקח דבר היתר המונח על דבר מוקצה וכן להניחו על גביו וכן מותר לישב עליו אף אם הוא מתנענע תחתיו שטלטול כלאחר יד הוא ובלבד שלא יגע בו בידיו כמו שיתבאר מפני שכל מוקצה אינו אסור בהנאה להשתמש בו בלא טלטול ובלבד שלא יעשה מעשה בגוף המוקצה ע"י תשמיש זה כגון להצית אש ביום טוב תחת עצי מוקצה אף על פי שאינו מזיזם כלל
[1] ספורנו אור החיים
[2] רשב"ם ת"י
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן רבינו בחיי
[5] רמב"ן
[6] רמב"ן
[7] רבינו בחיי
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] העמק דבר
[10] רבינו בחיי
[11] שפתי כהן
[12] רבינו בחיי
[13] אבע"ז רבינו בחיי
[14] רשב"ם
[15] רש"י
[16] רמב"ן
[17] רבינו בחיי
[18] העמק דבר
[19] רשב"ם
[20] רבינו בחיי
[21] חזקוני
[22] רבינו בחיי
[23] פי' הרא"ש
[24] אור החיים
[25] חזקוני
[26] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה