מקרא
במדבר פרק לא
(מא) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת מֶכֶס תְּרוּמַת יְקֹוָק לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(מב) וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה מֹשֶׁה לעדה והוציאה להם[1] מִן הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים:
(מג) וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה מִן הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(מד) וּבָקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף:
(מה) וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(מו) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף:
(מז) וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָחֻז אֶחָד מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם וּמִן הַבְּהֵמָה וַיִּתֵּן אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(מח) וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים הממונים[2] אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא והם היו[3] שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת:
(מט) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ לאמר הנה השם עשה תשועה גדולה על ידינו, שלא מת במלחמה אחד מכל אנשי הצבא אשר בידינו ולא הוכה בחרב שיפקד מן הצבא,[4] וְלֹא נִפְקַד נחסר מִמֶּנּוּ אִישׁ:
(נ) וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְקֹוָק ולפיכך אנחנו חפצים להקריב קרבן ה' המציל אותנו[5] אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה צמיד של רגל וְצָמִיד של יד טַבַּעַת באצבע עָגִיל באוזן[6] וְכוּמָז מחוך[7] לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לתת לפניו כופר נפשותינו אשר פדה ממות ובמלחמה מידי חרב[8]:
(נא) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם כֹּל כְּלִי הראוי ל – מַעֲשֶׂה דהיינו כלי שלם ולא שבור[9]:
(נב) וַיְהִי כָּל זְהַב הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵרִימוּ לַיקֹוָק שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁקֶל מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וּמֵאֵת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת:
(נג) אַנְשֵׁי הַצָּבָא בָּזְזוּ אִישׁ לוֹ הבזה כגון הכלים והמטלטלין והבגדים את אלו לא חלקו מהם לעדה אלא כל מה שבזזו כל איש ואיש היו לו[10]:
(נד) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב אחר ששקל מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לכפרת עון פעור[11] לִפְנֵי יְקֹוָק יראה מזה שעשו מהם כלי שרת ומסרום לצבור, לזכרון לכל בני ישראל שיעשו בהם עבודת ה' לדורות[12]: פ
במדבר פרק לב
(א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד הקדים הכתוב בני ראובן כי הוא הבכור ובן הגבירה, וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר (דברים ג טז) ולראובני ולגדי[13] עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה:
(ב) וַיָּבֹאוּ למקום אהל מועד ישיבת משה וראשי העדה[14] בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן בכל הפרשה הזו חוץ מפסוק ראשון יקדים בני גד, כי הם נתנו העצה הזאת והם היו המדברים תחלה למשה בנחלה הזאת, והם היו גבורים יותר מבני ראובן כמו שנאמר (שם לג כ) וטרף זרוע אף קדקד[15] וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:
(ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן מארץ סיחון מלך האמורי היו, ויש מהן מקומות של עבודה זרה שהאמוריים עובדין שם, והם נבו ובעל מעון[16]:
(ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְקֹוָק לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה: ס
נביא
ישעיהו פרק יט
א. מַשָּׂא מִצְרָיִם נבואה על מצרים. הִנֵּה יְקֹוָק רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם כבי'יכול, ה' רוכב על ענן הממהר במעופו לבוא על מצרים, (שה' ימהר להביא עליהם הפורענות) וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו אלילי מצרים, ינועו מרוב פחד, מפני ה' שמביא עליהם הרעה, (שאינם יכולים להושיעם) וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ לב מצרים, ימס בתוך גופו - מרוב הפחד.
ב. וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם, וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו, וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ, עִיר בְּעִיר, מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה אבלבל את מצרים בינהם, כך שילחמו בינם לבין עצמם.(מלבד מלחמתם - באוייב)
ג. וְנָבְקָה רוּחַ מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ תתרוקן חכמת מצרים, וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ ואשחית את מחשבותם. (שלא ימצאו עיצה - להנצל) וְדָרְשׁוּ אֶל הָאֱלִילִים וְאֶל הָאִטִּים מיני ע"ז, וְאֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים מיני כישוף.
ד. וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם אמסור את מצרים, בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה, וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם, נְאֻם הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת ביד מלך קשה (מלך אשור)
ה. וְנִשְּׁתוּ מַיִם מֵהַיָּם יסורו ויופסקו המים - מהים, (מהנילוס - שהוא מקום כינוס המים במצרים), וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ ונהר הנילוס יהיה חרב ויבש. (חורבן מצרים נמשל לחורבן הנילוס, משום, שכל שבחה של מצרים הוא מהיאור)
ו. וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת יֵעָזְבוּ מֵימֵי נהרות שבמצרים ממקומם.(שהנהרות יתייבשו) דָּלְלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר ולכן, יאורי מצרים העמוקים (שלשם זורמים הנהרות) - יהיו דלילים וחרבים (יבשים) ממים. קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ והקנה והסוף הגדלים בשפת היאור - יתייבשו ויכרתו.
ז. עָרוֹת עַל יְאוֹר עַל פִּי יְאוֹר העשבים המְעוּרִים ומחוברים בקרקע על יד היאור, וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר וכל הזרעים הנזרעים ליד היאור, יִיבַשׁ, נִדַּף וְאֵינֶנּוּ יתייבשו, יכרתו, ואינם עוד !
ח. וְאָנוּ הַדַּיָּגִים הדייגים - יצטערו ויתאבלו על שאין עוד דגים, וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה יתאבלו כל המשליכים חכה לדוג דגים, וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ ופורשי הרשתות לצוד הדגים - יכרתו.(שתכרת פרנסתם)
ט. וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים, שְׂרִיקוֹת עושי הרשתות מהפשתים וסורקים אותם במסרק- (לעשות ממנו חוטים לרשתות) - יבושו במלאכתם - שאין בה עוד צורך. וְאֹרְגִים חוֹרָי והאורגים רשתות עם חורים, מחוטי הפשתים - יתביישו.
י. וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים הרשתות, כאילו יהיו נשברים ונכרתים, (שאין בהם עוד צורך) כָּל עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי נָפֶשׁ כל עושי הסכרים (להקל על תפיסת הדגים) - יהיו מדוכאים מעָגְמַת נפש.
יא. אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן כל שרי צוען (עיר במצרים) - תאבד חכמתם, ויהיו כאוילים, חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה החכמים שביועצי פרעה יהיו כבערים וכסילים בעיצות שיתנו לפרעה, אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, בֶּן חֲכָמִים אֲנִי, בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם איך תוכלו לֹאמַר, ולשבח עצמכם לפני פרעה, שאתם בנים של חכמים גדולים, ואבותי מלכי קדם נתנו בידינו חכמה רבה.
יב. אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ, וְיַגִּידוּ נָא לָךְ, וְיֵדְעוּ מַה יָּעַץ יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל מִצְרָיִם היכן כל חכמיך פרעה ! ויגידו לך מה חושב עליך ה', וכיצד תוכל להנצל !
יג. נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן אוילים שרי העיר צוען, נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף התפתו שרי נוף (כמו: "...הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי - וָאֹכֵל" ; בראשית ג', יג'), לשמוע בקול החכמים שינצחו במלחמה, הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ ראשי העם,(פינת שבטיהָ - כמו אבן פינה, שהיא ראש ובסיס לבנין, כך השרים הם ראשי שבטי העם) התעו את מצרים בדבריהם שינצחו במלחמתם.
יד. יְקֹוָק מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים ה' מזג וערבב בדעת החכמים - רוח עִוְעִים - שדעתם ועצתם - תתעוות ותעקם. וְהִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ התעו את מצרים בכל המעשים שעשו, כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ כמו השיכור, שתועה, ומתגלגל בקיאו.
טו. וְלֹא יִהְיֶה לְמִצְרַיִם כל תועלת, מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בכל מעשה שיעשו - להנצל, רֹאשׁ וְזָנָב, כִּפָּה וְאַגְמוֹן גם עיצות גדולי החכמים, וגם עיצות החלושים - יכשלו.(כִּפָּה - ענף עץ חזק,(גדולי היועצים), אגמון - עץ חלש.(היועצים הקטנים)
כתובים
דברי הימים ב פרק כ
(כב) וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן יְקֹוָק מְאָרְבִים שנתן בלב אנשים לארוב עליהם ולהכות עַל בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ שבגלל שהם הוכו ע"י המארבים הם נפלו: (כג) וַיַּעַמְדוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב עַל יֹשְׁבֵי הַר שֵׂעִיר כי הם חשבו שהמארב תוכנן ע"י בני שעיר ולכן רצו לְהַחֲרִים וּלְהַשְׁמִיד וּכְכַלּוֹתָם בְּיוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר ולהשמיד את כולם עָזְרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ לְמַשְׁחִית שכל אחד עזר לשני להשחית את האחרים ואחד את השני: (כד) וִיהוּדָה בָּא עַל הַמִּצְפֶּה אל המקום שבו צופים לַמִּדְבָּר וַיִּפְנוּ אֶל הֶהָמוֹן וְהִנָּם פְּגָרִים נֹפְלִים אַרְצָה וְאֵין פְּלֵיטָה ולא נשאר אף אחד: (כה) וַיָּבֹא יְהוֹשָׁפָט וְעַמּוֹ לָבֹז אֶת שְׁלָלָם וַיִּמְצְאוּ בָהֶם לָרֹב וּרְכוּשׁ וּפְגָרִים אף אחד אפילו לא בא לדרוש את הגופות וּכְלֵי חֲמֻדוֹת וַיְנַצְּלוּ לָהֶם והם לקחו לעצמם שלל עד שהמקום התרוקן לְאֵין מַשָּׂא והם לא יכלו לשאת יותר שלל מחמת הכובד וַיִּהְיוּ יָמִים שְׁלוֹשָׁה בֹּזְזִים אֶת הַשָּׁלָל כִּי רַב הוּא: (כו) וּבַיּוֹם הָרְבִעִי נִקְהֲלוּ לְעֵמֶק בְּרָכָה עמק שנקרא כך לאחר מכן כִּי שָׁם בֵּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק עַל כֵּן קָרְאוּ אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק בְּרָכָה עַד הַיּוֹם: (כז) וַיָּשֻׁבוּ כָּל אִישׁ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וִיהוֹשָׁפָט בְּרֹאשָׁם לָשׁוּב אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְחָם יְקֹוָק מֵאוֹיְבֵיהֶם שהקב"ה עזר להם מאויביהם ובאו לשמוח בישועתו: (כח) וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבַחֲצֹצְרוֹתשלשה כלי שיר כנגד יהודה, ירושלום ויהושפט אֶל בֵּית יְקֹוָק: (כט) וַיְהִי פַּחַד אֱלֹהִים עַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת בְּשָׁמְעָם כִּי נִלְחַם יְקֹוָק עִם אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל: (ל) וַתִּשְׁקֹט בתוך המדינה מַלְכוּת יְהוֹשָׁפָט ולא היה אחד שהיה מערער על מלכותו וַיָּנַח לוֹ אֱלֹהָיו מִסָּבִיב היינו מאומות העולם: פ (לא) וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט עַל יְהוּדָה בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי ומלכותו התאפיינה בכך שכולם אהבו אותו וקיבלו את מלכותו: (לב) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו אָסָא וְלֹא סָר מִמֶּנָּה לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק ובזה הלך בדרכי אביו אך כן פגם בזה שלא שם את כל מבטחו בהקב"ה: (לג) אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ ואפי' שבמות אלו היו לשם ה', הם נאסרו מאז חנוכת בית המקדש וְעוֹד הָעָם לֹא הֵכִינוּ לְבָבָם לֵאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם ורק הוא לבד הכין את ליבו: (לד) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי יֵהוּא בֶן חֲנָנִי שבזמנו הוא כתב את ספר דברי הימים למלכי יהודה ו- אֲשֶׁר הֹעֲלָה עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: (לה) וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא הִרְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת ואפילו שהוא הרשיע לעשות, יהושפט לא נמנע מלהתחבר עמו: (לו) וַיְחַבְּרֵהוּ יחד עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר: (לז) וַיִּתְנַבֵּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן דֹּדָוָהוּ מִמָּרֵשָׁה עַל יְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר כְּהִתְחַבֶּרְךָ בגלל שאתה התחברת עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ יְקֹוָק אֶת מַעֲשֶׂיךָ תבוא פרצה במעשה ידיך ולא תצליח בהם וַיִּשָּׁבְרוּ אֳנִיּוֹת וְלֹא עָצְרוּ לָלֶכֶת ולא היה בידם כח ללכת אֶל תַּרְשִׁישׁ:
משנת ההלכה
המשך דיני בין המצרים
א. כמבואר לעיל בימי בין המצרים יש להימנע לשמוע מוזיקה ושירה. ומכל מקום בשמחת מצוה כגון מילה, או פדיון הבן, או סיום מסכתא, או בר מצוה, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר.
ב. שירה בפה כשהיא דרך הודאה להשם יתברך, בלי כלי נגינה, מותרת אף בימים אלה, ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה, וכל שכן בשבתות שבתוך ימי הספירה או ימי בין המצרים, ואין להחמיר בזה כלל.
ג. וכן יש להתיר הן למלמד מוזיקה והן למתלמד לצורך פרנסתו, להמשיך בימי בין המצרים ללמוד וללמד מכיון שאינם מתכוונים אלא רק לידע האומנות כדי להחיות נפשו ולא לשמחה אך יש להמנע בשבוע שחל תשעה באב
ד. יש להחמיר גם לקטנים שהגיעו לחינוך שלא לשמוע מוזיקה בבין המצרים מאחר שאבלות דרבים הוא.
ה. גם אם השירה והזימרה היא ממה וזימרה שהקליטו משירה בפה, מה שידוע בימינו כמוזיקה ווקאלית אין לשמוע בימי בין המצרים (שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן לג ד"ה ושם באגרות)
ו. הקונה מכונית חדשה אם הוא לתענוג פשוט שאסור שהרי צריך לברך שהחיינו, אך אם הוא מכונית לפרנסה הוא רק בדין ממעטין במשא ומתן שבזמננו נהגו להקל כי בשביל זה אין עליו ליבטל ממלאכתו.
ז. מותר מן הדין לבני עדות המזרח להסתפר בימי בין המצרים, אף על פי שלומדים בישיבות שרוב תלמידיהן מבני עדות אשכנז. ומכל מקום אם רצו להחמיר על עצמם ולנהוג שלא להסתפר, תבוא עליהם ברכה. וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.
ח. העוסק באיזה מסחר למלאכה שאם לא יסתפר את זקנו יהיה לו הפסד ממון אז מותר כי לא נהגו במקום הפסד. אבל בשבוע שחל בו ט' באב שאסור מדינא דגמ' סוף תענית (ל ע"א) אין להתיר.
ט. אם נזדמן לו לקנות תפילין חדשים ודאי מותר כיון שהוא רק למצוה.
י. טלית גדול אסור לקנותו אף שלובשין אותו רק למצוה מכיון שמברכין שהחיינו ובטלית קטן רק למי שחשוב לו יברך שהחיינו ולכן אסור לקנותו בימי בין המצרים אבל לסתם בני אדם אין זה בגד חשוב כל כך, ואף שבשביל המצוה חשוב לו לא מסתבר לברך כיון שעצם הבגד אינו חשוב לו.
[1] רש"י
[2] רש"י
[3] הכתב והקבלה
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] רבינו בחיי
[7] ת"א ת"י
[8] רמב"ן
[9] רש"י
[10] דעת זקנים
[11] ספורנו
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז רמב"ן
[14] העמק דבר
[15] רמב"ן
[16] רבינו בחיי ועיי"ש שכתב "ותירגם אונקלוס הפסוק הזה מכללתא ומלבשתא וכומרין ובי נמרי ובי חושבנא ובעיל דיבון וסיען ובי קבורא דמשה ובעון. הזכיר בקצתם לשון בי כי כן לשון חז"ל בתלמוד שקורין כן המקומות של עבודה זרה, כגון בי נצרפי בי אבידן בי דודבי עבדא דבי נורא. ובני ראובן כשבנו את אלו קראו אותן בשמות אחרים, וזהו שכתוב (במדבר לב, לח) מוסבות שם, כי שינו את שמם להקרא בשם אחר למען לא יזכר שם עבודה זרה. ולכך אמרו חז"ל בברכות (ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, הזכיר הכתוב הזה לפי שיש בהן שמות של עבודה זרה, שלא תאמר כיון שהתרגום הוא פירוש הכתוב אין לנו לתרגם הפסוק הזה כי יש בו זכרון עבודה זרה, ועל כן באו החכמים לומר שאף בפסוק הזה ראוי להזכירו שלא להקל בו"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה