מקרא
במדבר פרק כא
(כו) כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן לפי שאמר "וישב ישראל בכל ערי האמורי בחשבון", אמר אל תתמה על מה שאני אומר שחשבון מערי האמורי והיא היתה של מואב, כי חשבון עיר סיחון היתה שנלחם במלך מואב הראשון לא עם בלק אלא בראשון שלפני בלק, שעדיין לא נאסרה ארץ מואב ליקח לישראל, ולא היתה בכלל האיסור ולכך ישב ישראל בה[1]:
(כז) עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בני אדם הרגילים למשול משלים אמרו כשלקחה סיחון בֹּאוּ לדור בתוך חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן כי עתה עִיר סִיחוֹן היא, כי כל זמן שהיתה של מואב היה סיחון שהוא מלך חזק מתגרה בה והיו יראים לדור בתוכה מפחד סיחון. אבל מעתה שהיא של סיחון תיבנה ותיכונן כי אין לירא כלום. על כן שנכבשה קורין אותה "עיר סיחון", ולאחר שכבשה ונלחם בשאר עיירות שהיו עד ארנון וכבשן, אמרו:
(כח) כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן משלו משל חיל וגבורים כמו אש לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן מהעיר שנקראת עתה קרית סיחון אָכְלָה הרגה את כל מי שהיה ב - עָר שם עיר של מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת והרגה את עובדי ע"ז בבמות של[2]אַרְנֹן:
(כט) אוֹי לְךָ מוֹאָב היה עם מואב עובד לכמוש אלוהו בונה במות ובטוח בו יותר מכל עם ובעת צרתו אמר לו קומה והושיענו אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ ולכך יאמרו המושלים דרך לעג, כי כמוש נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם כלומר בורחים ונסים מפני חרב וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית כי המאמינים בו יקראו בניו ובנותיו כאשר יקראו עמו[3] לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן:
(ל) וַנִּירָם אָבַד ונשליך אותם ממקומם חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אז היתה שממה כל הארץ אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא:
(לא) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי:
(לב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ אותם מרגלים[4] בְּנֹתֶיהָ כפריה /ויירש/ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם:
(לג) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן לצד צפון על שם שכל ההולך מדרום לצפון הוא עולה דרך הבשן שבין ארץ בני עמון והירדן[5] וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה ל- אֶדְרֶעִי:
(לד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לא היה בדעתו של משה להוריש עתה לישראל ארץ סיחון ועוג והנה סיחון יצא לקראת ישראל המדברה וילחם בם על כרחם, אז הודיעו השם ראה החלותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו החל רש (דברים ב לא), כי מכאן התחיל בכבוש שבעה עממים אבל עוג אסף כל חילו אדרעי, והיא עיר בקצה גבולו והיו ישראל יכולים לנטות מעליו כאשר נטו מעל עשו, והשם אמר לו אַל תִּירָא אֹתוֹ ולך אצלו והתגר בו מלחמה[6] כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן:
(לה) וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ:
במדבר פרק כב
(א) וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב לאחר נצחון המלחמה חזרו הגברים והביאו נשיהם וטפם שהיו חונים מעבר ארנון שבמדבר בערי האמורי[7] מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ כלומר כנגד ירדן וכנגד ירחו. לא למטה בירדן ולא למעלה מיושבי ארץ ישראל[8]: ס
נביא
ישעיהו פרק ז
יג. וַיֹּאמֶר ישעיהו לאחז, שִׁמְעוּ נָא בֵּית דָּוִד אחז שהוא מבית דוד. הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים האם לא מספיק, שתייגעו את בנ"י שהולכים אחר השקר, כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹהָי שאתם "מייגעים" בדברי עזות שלכם, גם נגד ה' ?!
יד. לָכֵן יִתֵּן יְקֹוָק הוּא לָכֶם אוֹת הנה, ה' יתן אות על דברו, בלי רצונכם, הִנֵּה הָעַלְמָה אשת ישעיהו, הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּאֵל ותקרא את שמו עמנואל. (להורות - שה' יהיה עמנו, ולא ינצח האוייב)
טו. חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל תהיה רוב טובה, ויאכל מאכלים משובחים, כחמאה ודבש. לְדַעְתּוֹ כשיגדל וכשידע עמנואל, מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב למאוס בדבר רע, ולבחור בטוב.
טז. כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב אך עוד לפני שיגיע לגיל, שידע למאוס ברע ולבחור בטוב, תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אדמת יהודה. אֲשֶׁר אַתָּה קָץ שמחמת רצין ופקח, אתה מואס בה, מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ - המלכים רצין ופקח - יעזבו את ארץ יהודה.
יז. יָבִיא יְקֹוָק עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ אך, ה' יביא עליך ימים רעים, יָמִים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ שלא היו, לְמִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה מזמן שהתפלגה מלכות אפרים ומלכות יהודה, בזמן ירבעם בן נבט, אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר שיבוא על יהודה.
יח. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק יְקֹוָק לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם הזבוב הוא מצרים. וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר הדבורה היא אשור.
יט. וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם מריבוי צבא החיילים, יחנו צבאותיהם, בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת בכל הנחלים השוממים. (כמו: "ואשיתהו בתה..." ; לעיל ה', ו') וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים בחורי הסלעים, וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים - בין הקוצים.(כמו תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוש..."; לקמן נה', יג') וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים בכל הבתים המהוללים. (שמהללים אותם)
כ. בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח יְקֹוָק בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה - ה' יגלח שערות צבא אשור (ישמיד אותם) בסכין חדה. (כשמַשְֹכִּירִים סכין, תמיד תהיה הסכין חדה ביותר) בְּעֶבְרֵי נָהָר, בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר באשור, שמשני עֶבְרֵי נהר פרת, אֶת הָרֹאשׁ, וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם, וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה את שיער הראש, הרגליים והזקן - יִסְפֶּה - יכלה.(משל, שאשור - יכלו כליל)
כא. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אחר מפלת אשור (בזמן חזקיהו) יהיה שפע של טובה, יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן ואפילו מעגלה אחת ושתי צאן, תבוא רוב טובה וברכה רבה.
כב. וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה מריבוי החלב שתתן, יוכלו לעשות חמאה. כִּי חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל, כָּל הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ כל מי שישאר יאכל רוב טובה, כגון: חמאה ודבש.
כג. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בזמן ריבוי הטובה, בזמן חזקיהו המלך. יִהְיֶה כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף שטח גדול, שגדלים שם גפנים לרוב, לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה לא יעבד כלל, ומרוב הטובה שתהיה, לא יחששו שיגדלו בו קוצים.
כד. בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה העובר שם יצטרך כלי זיין להנצל מהחיות הטורפות. כִּי שָׁמִיר וָשַׁיִת תִּהְיֶה כָל הָאָרֶץ:
כה. וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן ההרים שאדמתם נעבדה, לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת לא יהיו שם קוצים, שהרי יעבדו בהם. וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה אך, ירעו שם הבהמות ולא יחששו להפסד התבואה, מרוב הברכה שתהיה.
כתובים
דברי הימים ב פרק י
(ו) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים יועצים לי לְהָשִׁיב לָעָם הַזֶּה דָּבָר: (ז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם תִּהְיֶה לְטוֹב אם תדבר ברכות ותהיה איש טוב לְהָעָם הַזֶּה וּרְצִיתָם ותרצה אותם בדברי פיוס וְדִבַּרְתָּ אֲלֵהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים כי תוכל למלוך כי העם יהיה לצדך: (ח) אבל רחבעם לא מקשיב וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ כי הוא לא אהב את העצה שנתנו לו וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ מאז שהיו קטנים הָעֹמְדִים לְפָנָיו: (ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ: (י) וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לָעָם אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תֹּאמַר אֲלֵהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי שהאצבע הקטנה שלי עבה יותר ממתני אבי ואני חזק וחשוב יותר מאבי ויש לי צורך להרבות בסוסים ובתחזוקת הבית עוד יותר ממנו: (יא) וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד ומכיוון שאני צריך וזקוק להרבה יותר וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים רק כדי למלא את צרכיו וַאֲנִי בָּעַקְרַבִּים מין קוצים שזה המכאיב ביותר : ס (יב) וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי: (יג) וַיַּעֲנֵם הַמֶּלֶךְ קָשָׁה וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֵת עֲצַת הַזְּקֵנִים להקל על המיסים: (יד) וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אַכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עָלָיו אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעַקְרַבִּים ודיבר בגאוה ובגודל לבבו: (טו) וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם שביקש ממנו להפחית את המיסים כִּי הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱלֹהִים לְמַעַן הָקִים יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ היינו זה לא שהמלך לא הקשיב לעם מרוב סכלותו אלא שהקב"ה רצה לסבב שע"י כך תתפצל המלוכה ותקרע מזרעו של שלמה כ- אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט שימלוך על ישראל: (טז) וְכָל יִשְׂרָאֵל כִּי כאשר שהם ראו ש- לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק שניתן לנו בעבור בְּדָוִיד שנהיה עבדים לזרעו אבל וְלֹא ניתן לנו נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי ולכן עכשיו אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל כל עמ"י יחזרו הביתה ואל תמליכו את רחבעם למלך ו- עַתָּה רחבעם רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד ובהנהגת ביתך תהיה כאחד העם ולא תעסוק במלוכה וַיֵּלֶךְ כָּל יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו: ס (יז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם: (יח) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס לחזור בו ולדבר דברים רכים אל בנ"י וַיִּרְגְּמוּ בוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם מרוב פחדו שיהרגו אותו: ס (יט) וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה עד שגלו מארצם: ס
משנת ההלכה
מלאכת המוציא
א. כרמלית, הוא מקום שאינו הילוך לרבים, כגון הימים ונהרות[9], ושדות ומדבריות ודבר המוקף מחיצות ארבע על ארבע ואין גובה המחיצות עשרה טפחים, ובור שאינו עמוקה עשרה טפחים, וכן רחוב שיש לו ג' מחיצות ולא עשו תיקון לשים לו לחי ברביעית, וכלי המחובר לקרקע, ועמוד ברה"ר ותל ברה"ר והם יותר מג' טפחים עד עשרה טפחים[10], או רחוב שאינו ט"ז אמה ולדעות המקילות לעיל אפילו אם יש בו ט"ז אמה רק שאין עוברים בו ס' רבוא או רה"ר שיש בה ט"ז אמה ועוברים בה ס' רבוא והיא מקורה כל זה הוא כרמלית. (שו"ע שמה סעי' יד ומ"ב שם)
ב. אויר כרמלית עד עשרה טפחים, דינו ככרמלית. ולמעלה[11] מעשרה טפחים[12], דינו כמקום פטור. ובימים ונהרות, מודדין משפת המים ולמעלה, אבל לא מקרקעית המים: (שו"ע שם סעי' יח)
ג. כללו של דבר, שכרמלית הוא מקום שגבוה יותר מג' ורחבו לא פחות מארבע טפחים. אבל פחות מג' לקרקע, דינו כרה"ר. ופחות מארבע, הוי מקום פטור. ואם גבוה עשרה, הרי הוא רה"י: (חיי אדם כלל נ סעי' ה)
ד. מקום פטור הוא מקום ברשות הרבים אפילו הוא ארוך אלף אמה שאין בו ארבע על ארבע אלא רחבו פחות מארבע וגבוה מג' ולמעלה אפי' עד לרקיע. וכן בור ברשות הרבים שהוא פחות מארבע על ארבע ועמוק יותר מג' ודבר המוקף מחיצות ואין בהיקף עם המחיצות ארבע על ארבע, הוא מקום פטור. והכלל, לעולם לא נקרא מקום פטור אלא אם כן אין ברחבו ארבע על ארבע: (שו"ע שם סעי' יט)
ה. במה דברים אמורים שהוא מקום פטור, כשעומד ברשות הרבים. אבל כשהוא בכרמלית או שהוא בין רה"י ובין כרמלית או בין רה"ר ובין כרמלית, כיון שגם כרמלית אינו רשות לעצמו, משום הכי אמרינן מצא מין את מינו ודינו ככרמלית וי"א שיש מקום פטור בכרמלית ובמקום הדחק יש להקל (שם סעי' יט ובמ"ב ובה"ל שם)
[1] חזקוני
[2] ת"א
[3] רמב"ן
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] רמב"ן
[7] חזקוני
[8] רשב"ם
[9] ואע"ג דמיא לא מבטלי מחיצתא י"ל דכל חריץ שאינו משופע כדי שיתלקט גבוה י"ט מתוך ד"א לא הוי רה"י ומצוי הוא שאצל שפתו אינו עמוק כ"כ תיכף ובמאירי נזכר הטעם משום דהמחיצות רחוקות זו מזו מאוד אינן מצטרפות לעשות מה שביניהן רה"י ולפ"ז אפילו אם אצל שפתו הוא עמוק ג"כ אינו רה"י מן התורה מטעם זה [ונהר אע"ג דשתי מחיצות אינם רחוקות זו מזו כיון דאידך השנים הם רחוקות זו מזו כמה פרסאות אינם מצטרפות לאלו השנים] (מ"ב שמה ס"ק מח) ועיין בחיי אדם כלל נ סעי' א שמה שנהר הוי כרמלית, דוקא כשמהים עמוקים עשרה טפחים ורחבן ארבע. אבל בפחות מזה, בטלים לרשות שהם עוברים בתוכו
[10] ואינו משמש את הרבים להנחת חפצים דאל"ה הרי מט' עד י נתבאר לעיל שדינו כרה"ר
[11] בור העומד בכרמלית אפי' עמוק מאה אמה הוי כרמלית, דאין מקום פטור בכרמלית, אלא אם כן הוא רחב ארבעה על ארבעה, שאז דינו כרה"י וכן עמוד העומד בכרמלית אף אם אין בו ד' על ד' דינו ככרמלית אם אינו גבוה י' דמצא מין את מינו ובטל לגביה (רמ"א ומ"ב שם ובס"ק פו)
[12] דאקילו בה מקולי ר"ה ומקולי רה"י מקולי ר"ה דאינה תופסת אלא עד עשרה טפחים ולא הוי כרה"י דעולה עד לרקיע ומקולי רה"י שלא יהא פחות מד' טפחים על ד' טפחים דאם העמוד מחזיק פחות מזה הוי מקום פטור (מ"ב שם ס"ק עג)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה