מקרא
במדבר פרק כה
(י) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כדכתיב ותעצר המגפה לפיכך אין להם לישראל לשנאותו אם הרג נשיא שבט אחד מנשיאיהם[1] שהחימה היתה ראויה ללכת על ישראל אלא שפנחס השיבה ולא הלכה אלא על שבט שמעון שמתו ממנו ארבעה ועשרים אלף[2] בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם שעשה נקמתי לעיני כולם, כדי שבראותם זה ולא ימחו, יכופר על אשר לא מיחו בפושעים, ובזה השיב את חמתי מעליהם[3] וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי ולא נפקד אחד מישראל משאר השבטים, וזהו השבת החימה משאר ישראל[4]:
(יב) לָכֵן אֱמֹר צוהו שיודיע לישראל שהוא כהן לעולם, ויגיד זה בישראל[5] הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם ואין לו לירא מקרובי זמרי וכזבי[6]:
(יג) וְהָיְתָה לּוֹ שאע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן לא נתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח לא בא לכלל כהונה עד כאן[7] וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם כל כהנים גדולים שהיו במקדש אפילו בתחלת בית שני היו מפנחס כדכתיב בדברי הימים ואלעזר הוליד את פנחס וגו' תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא בשביל - לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ללמדך שהשופך דמן של רשעים כאילו הקריב קרבן, וכן כתיב (שמות כא, יד) מעם מזבחי תקחנו למות, אפילו כהן ועובד עבודה על גבי המזבח משם תקחנו למות[8]:
(יד) וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה הזכיר שם איש ישראל ושם האשה המכה, להודיע כי ראוי היה לשכר הגדול הזה, שהרג נשיא בישראל ובת מלך גוים ולא ירא מהם בקנאתו לאלהיו[9] אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית עם המדינית ואם היה זמרי פורש לא היה רשאי פנחס להרגו[10] זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי:
(טו) וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר שנקראה גם שלונאי בת בלק רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב של מואב שמקום מושבו[11] בְּמִדְיָן הוּא: פ
(טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יז) צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים עוד לפני שתצאו למלחמה שזה היה צריך הכנה. ובינתיים יצרו אותם. למען יהיו שונאים זה את זה ומריבים. ואח"כ - וְהִכִּיתֶם אוֹתָם במלחמה[12]:
(יח) כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם בתחבולות ובעצות רעות - אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וזה יורה כי זקני מדין חשבו המחשבה הרעה ונתנו עצה למואב להחטיא בנותם עם ישראל כדי להדיחם ולהצמידם לבעל פעור וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן הזכיר מדין להורות כי זאת עצת זקני מדין היתה לשלוח בת המלך לזנות עמהם[13] אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר:
במדבר פרק כו
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה כשכלו מתי מדבר וכאן נפסקה גזרת מתי מדבר ומכאן ואילך בא למנות הבנים מבן עשרים שנה ומעלה שנכנסו לארץ דעיקר המנין היה בשביל חלוקת הארץ כמבואר להלן. משום הכי הקדים הכתוב שהיה אחרי המגפה. ונשארו כולם שעומדים לירש את הארץ פ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר:
(ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:
(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם דברו עמם את דברי הקב"ה שאומר למנות את ישראל[14] בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ שמטרת המניין למנות הנכנסים לא"י לֵאמֹר:
(ד) מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם מכיון שכאן לא פירש הקב"ה האיך יעמדו למנין. לכן כתב שימנו כאן כמו שמנו ביציאתם ממצרים בנתינת כופר נמחצית השקל ומבן עשרים[15] וכו':
(ה) רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל הקדים הכתוב לבאר מה שנמנה בראש ראובן ולא יהודה כמו שהיה עד כה משום שראובן היה בכור ישראל ע"כ היה ראוי ליקח חלקו בראשונה בנחלה. משום הכי נמנה כאן בראש[16] בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי:
(ו) לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי לְכַרְמִי מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי:
(ז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים:
(ח) וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב:
(ט) וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן להודיע שנשארה כל הירושה ממשפחת הפלואי לנמואל לבדו, כי דתן ואבירם וכל אשר להם נבלעו או לרמוז שאבדו חלקם מן הארץ, אף על פי שהיו מיוצאי מצרים וראויים לנחלה[17] /קרואי/ קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ השיאו את ישראל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם את העם עַל יְקֹוָק אמר רב חסדא, כל החולק על רבו כאלו חולק על הקב"ה:
(י) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס לאות ולזכרון (במדבר יז) למען אשר לא יקרב איש זר לחלוק עוד על הכהונה:
(יא) וּבְנֵי קֹרַח אעפ"י שלויים היו וכאן מונה בני ראובן הזכירם הכתוב עם בני ראובן על ידי שדעתם של דתן ואבירם שהיו מבני ראובן קשה היתה מדעת קרח[18] לֹא מֵתוּ ומצינו בני קרח שהיו משוררים בבית המקדש, וזהו שכתוב לבני קרח מזמור (תהלים פד, א), שיר מזמור לבני קרח (שם מח, א)[19] ובני קרח לא מתו, ואעפ"י שאמר "ואת כל האדם אשר לקרח", היינו עבדיו ושפחותיו, אבל בניו כבר היו מוחלקין ממנו ולא נצטרפו עמו במחלוקת ולא מתו[20]: ס
(יב) בְּנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם לִנְמוּאֵל הוא ימואל הנזכר בפרשת ויגש[21] מִשְׁפַּחַת הַנְּמוּאֵלִי לְיָמִין מִשְׁפַּחַת הַיָּמִינִי לְיָכִין מִשְׁפַּחַת הַיָּכִינִי:
(יג) לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי הוא צוחר שנאמר (בראשית מ"ו, י') ובני שמעון ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר, וצוחר מלשון אור כמו צוהר תעשה לתיבה (שם ו', ט"ז) ומשפחת אוהד בטלה, שזמרי היה מזו המשפחה, ולזה לא נזכרה, ואחיו צוחר קם במקומו, ולזה נקרא זרח שזרח והאיר מה שהחשיך אוהד, וזרח זה ראה חשכו וזרח, ולא שאר אחיו[22] לְשָׁאוּל מִשְׁפַּחַת הַשָּׁאוּלִי:
(יד) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַשִּׁמְעֹנִי שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וּמָאתָיִם: ס
נביא
ישעיהו פרק יא
יב. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם ה' ירים נס אצל הגויים, לעורר אותם לשלוח את ישראל לארצם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יאסוף את בנ"י, שנדחו לגלות בין הגויים. וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ ואת יהודה - שנפוצו לגלות, יקבץ מארבע קצות הארץ.
יג. וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם אפרים לא יקנאו ביהודה שמלך המשיח יצא מזרעם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אפרים לא יהיו עוד צוררים (אוייבים) את יהודה, אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם אפרים ויהודה, לא יהיו עוד צוררים זה לזה.
יד. וְעָפוּ יהודה ואפרים, ימהרו, כעוף שעף במהירות, בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה לכבוש את ארץ פלישתים שבמערב א"י, יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם יהודה ואפרים יחד יקחו הביזה מבני קדם, אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם ישלחו את ידם לקחת השלל מאדום ומואב, וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם ובני עמון יהיו נשמעים בקול ישראל.
טו. וְהֶחֱרִים יְקֹוָק אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם יכרית ויְיַבֵּש ה', את נהר מצרים, כדי שיעברו בו בנ"י מהגליות. וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר ירים ה' ידו, להכרית את נהר פרת, כדי שישובו גולי אשור, בַּעְיָם רוּחוֹ בחוזק רוחו, וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים נהר פרת יחלק לשבעה נחלים, וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים ובין הנחלים, ידרכו השבים מהגלות ביבשה, עם נעליהם.
טז. וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ, אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר ובנהר פרת, תהיה דרך סלולה, לשארית שנשארה מגלות אשור, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כמו שהיתה דרך סלולה ויבֵשָה בים סוף, ליוצאים ממצרים.
ישעיה פרק יב
א. וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא ביום השיבה מהגלות, אוֹדְךָ יְקֹוָק אודה לך ה', כִּי אָנַפְתָּ בִּי כי כעסת עלי, והגלית אותי מארצי - לכפר על חטאי, יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי ועכשיו, ישוב כעסך מעלי, ותנחם אותי בטובה שתביא עלי,
ב. הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי הנה, ה' הוא זה שמושיע אותי, אֶבְטַח, וְלֹא אֶפְחָד לכן, אבטח בו ולא אפחד כלל ! כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְקֹוָק ה' הוא עזי - כוחי,
ולה', אני מזמר ומהלל, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה ואותי הוא מושיע.
ולה', אני מזמר ומהלל, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה ואותי הוא מושיע.
ג. וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה כמו השואב מים ממעין נובע,ששואב בששון - כי לא ידאג שתפסק נביעת המים, כך, תשאבו בששון את הישועה ממעיני הישועה - שלא תופסק התשועה לישראל.
ד. וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא, הוֹדוּ לַיְקֹוָק קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו מעשיו של ה', וחסדיו עימנו, הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ הזכירו שבחי ה', כי גדול וחזק שמו.
ה. זַמְּרוּ יְקֹוָק כִּי גֵאוּת עָשָׂה זמרו לה', כי הראה גאוותו וגדולתו, מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ וגאוותו זו - תהיה ידועה ומפורסמת בכל הארץ.
ו. צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן - לשונות של שמחה ושירה, כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כי התגדל שם ה' בנפלאות שעשה בתוכך.
ישעיהו פרק יג
א. מַשָּׂא בָּבֶל נבואה על בבל, אֲשֶׁר חָזָה שראה במראה הנבואה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ:
ב. עַל הַר נִשְׁפֶּה שְׂאוּ נֵס על הר גבוה, הרימו נס(מקל גבוה, ובד בראשו - הקורא לכולם להתאסף) הָרִימוּ קוֹל לָהֶם קראו לאוייב (למדי ופרס) בקול גדול לבוא להלחם על בבל, הָנִיפוּ יָד לזרזם לבוא, וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִים ויבואו על פתחי הנדיבים שבבבל. (נדיבים - אנשים עשירים וחשובים)
ג. אֲנִי צִוֵּיתִי לִמְקֻדָּשָׁי אני ציויתי, על מדי ופרס לזמן עצמם להלחם על בבל, גַּם קָרָאתִי גִבּוֹרַי לְאַפִּי קראתי לגיבורֵי מדי ופרס להביא על בבל את חרון אפי, עַלִּיזֵי גַּאֲוָתִי שישמחו שעל ידם, יתגאה ויגדל כבוד ה'.
ד. קוֹל הָמוֹן בֶּהָרִים הנביא שמע קול המון עם - בהרים, דְּמוּת עַם רָב הקול דומה, כאילו עם רב בא. קוֹל שְׁאוֹן קול רעש גדול, מַמְלְכוֹת גּוֹיִם נֶאֱסָפִים, יְקֹוָק צְבָאוֹת מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָה ממלכות עמים רבים נאספים למלחמה, וה' ית' כבייכול, מפקד ומוביל אותם.
ה. בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק, מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם מרחוק מאוד, יְקֹוָק וּכְלֵי זַעְמוֹ לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ ה' וכלי כעסו (מדי ופרס), בא להשחית את כל הארץ.
כתובים
דברי הימים ב פרק טו
(יד) וַיִּשָּׁבְעוּ לַיקֹוָק בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה בקול שמחה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת: (טו) וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה שהשבועה לא הייתה בכפייה אלא כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ ולא מכיוון שהמלך צווה אותםוּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם והקב"ה קיבל וַיָּנַח יְקֹוָק לָהֶם מִסָּבִיב: (טז) וְגַם מַעֲכָה אֵם אָסָא הַמֶּלֶךְ ובאמת הייתה אם אביו אבל מכיוון שהיא גידלה אותו נקראה על שמו הֱסִירָהּ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה לָאֲשֵׁרָה מִפְלָצֶת והפסיקה לשכנע אנשים לעבוד עבודת אלילים וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ זהו הדמות של הע"ז שלה וַיָּדֶק טחן עד דק וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן שאפר ע"ז אסור בהנאה: (יז) וְהַבָּמוֹת שהיו עשויות לשם שמים לֹא סָרוּ מִיִּשְׂרָאֵל ובאמת זה היה חטא כי מאז ששלמה בנה את הבית נאסרה ההקרבה בבמות רַק לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם כָּל יָמָיו: (יח) וַיָּבֵא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו וְקָדָשָׁיו בֵּית הָאֱלֹהִים כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים: (יט) וּמִלְחָמָה בינו ובין מלך ישראל לֹא הָיָתָה עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּת אָסָא:
דברי הימים ב פרק טז
(א) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ מאז שנחלקה המלכות בין יהודה לישראל והיא שנת השש עשרה[23] - לְמַלְכוּת אָסָא עָלָה בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה מגדל גבוה מול שערי ירושלים כדי להשליך אבנים על הנכנסים והבאים לְבִלְתִּי תֵּת יוֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: (ב) וַיֹּצֵא אָסָא כֶּסֶף וְזָהָב מֵאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם הַיּוֹשֵׁב בְּדַרְמֶשֶׂק לֵאמֹר: (ג) בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵר בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי היינו תלך להלחם בו עבורי ודאג שהוא ייסוג: (ד) וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ אֶל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל מָיִם וְאֵת כָּל מִסְכְּנוֹת עָרֵי נַפְתָּלִי: (ה) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה וַיַּשְׁבֵּת אֶת מְלַאכְתּוֹ: ס (ו) וְאָסָא הַמֶּלֶךְ לָקַח אֶת כָּל יְהוּדָה וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּהֶם אֶת גֶּבַע וְאֶת הַמִּצְפָּה ואלו היו מבצרים שנבנו במקומות חשובים מבחינה אסטרטגית: ס (ז) וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם שמכיוון שסמכת על עזרה חיצונית להלחם בבעשה מלך ישראל וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דע לך שאם היית סומך על הקב"ה היית גם כובש את חיל ארם ומכיוון שביקשת ממנו עזרה עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ: (ח) ממשיך חנני ובעצם למה פחדת הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים ששם היו שני מלכים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים והם היו צבא מאוד גדול לְהַרְבֵּה מְאֹד אבל אז מכיוון וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל יְקֹוָק אז נְתָנָם בְּיָדֶךָ: (ט) כִּי יְקֹוָק עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ שהקב"ה משגיח על הכל לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו לתת חיזוק למי שלבבו שלם עם הקב"ה אבל אתה נִסְכַּלְתָּ נהיית סכל בגלל עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת שעד עכשיו הקב"ה השקיט את הארץ בגלל הביטחון בו ועכשיו זה נגמר:
משנת ההלכה
א. טלטול בגופו כל מוקצה אינו אסור אלא לטלטלו כדרכו בחול כלומר טלטול בידיו אבל מותר לטלטלו בשאר חלקי גופו כמו שיתבאר וזהו נקרא טלטול כלאחר יד שהוא בשינוי מדרך החול ולכן מותר לטלטל מוקצה ברגליו לפנותו לכאן ולכאן דרך הילוכו לצורך מקומו או אפילו לצורך המוקצה עצמו כדי להצניעו ואין צריך לומר שמותר לטלטל מוקצה ע"י נפיחה באויר מפיו שאין לך טלטול כלאחר יד גדול מזה.
ב. כלי שמלאכתו להיתר כלומר שהוא מיוחד לתשמיש המותר בשבת כגון כוס וקערה וכיוצא בהן מותר לטלטלו אפילו שלא לצורך גופו ומקומו אלא לצורך הכלי עצמו שחושש עליו שלא ישבר או שלא יגנב משם ומטלטלו משם להצניעו או שמטלטלו מחמה לצל שחושש שלא יתבקע בחמה.
ג. אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטל שום כלי אף על פי שמלאכתו להיתר לפי שבימי נחמיה בן חכליה שהיו העם מזלזלים באיסורי שבת כמ"ש בימים ההם ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערימות וגו' עשו חכמים סיג וגדר לאיסור הוצאה וגזרו על כל הכלים אף על פי שמלאכתם להיתר שלא לטלטלם כלל אפילו לצורך תשמישן המיוחד להם חוץ מן כוסות וקערות וסכין וכיוצא בהם מהכלים הצריכים ביותר לסעודת השבת. ומכל מקום מותר לאדם לישא את תיק הטלית לדוגמא אצלו כשהולך לבית הכנסת במקום שיש שם עירוב אף אם כבר התעטף בטלית בבית אף על פי שאינו צריך אותו כרגע כיון שיצטרך לו אח"כ בו ביום ולא אסרו טלטול שלא לצורך אלא כשאינו צריך לו כלל כל היום אבל אם ישתמש בו היום והוא נושאו אצלו כדי שיהיה מוכן לו בשעתו מותר כיון שהוא חפץ בכך שיהיה מוכן לו הרי זה טלטול לצורך.
[1] חזקוני
[2] רבינו בחיי
[3] ספורנו
[4] רבינו בחיי
[5] רמב"ן
[6] חזקוני
[7] רש"י
[8] רבינו בחיי
[9] רמב"ן
[10] חזקוני העמק דבר
[11] ת"י
[12] העמק דבר
[13] רבינו בחיי
[14] אבע"ז חזקוני
[15] העמק דבר משך חכמה
[16] העמק דבר
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] רבינו בחיי
[20] פי ר' יוסף בכור שור
[21] חזקוני
[22] שפתי כהן
[23] בסדר עולם המלחמה שהיתה לבעשא עם אסא היא היתה בשנת שש עשרה לאסא (כי לא חי בעשא עד ל"ו לאסא ומנין ל"ו שנים היא מעת שנחלקה מלכות בית דוד כי רחבעם מלך י"ז שנים ואביה בנו ג' שנים הרי נשלמו ל"ו שנים בי"ו לאסא ולפי שהיה שלמה חתן פרעה במספר ל"ו שנים כי בסוף ד' למלכותו נשאה ומלך מ' שנה לכן כהחשבון הזה נגזרה שתחלק מלכות בית דוד וראויה היתה לחזור בי"ו לאסא ועל שנשען על מלך ארם כמ"ש למטה לזה לא חזרה ומש"כ למלכות אסא ר"ל לתחלת המלכות אשר מלך בה אסא כי התחלת המלכות ההיא על שבט יהודה לבד היתה בימי רחבעם ומשם הוא ל"ו שנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה