מקרא
במדבר פרק לא
(כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן בשביל שחקת פרה אדומה נתנה לאלעזר פירשה הוא לישראל[1] אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כלומר מה שאמר לכם משה כל הורג נפש וגו' הן המצות האמורות בפרשת פרה אדומה[2]:
(כב) אַךְ אף על פי שנטהרו הכלים מטומאת המת עדיין אתם צריכים ליזהר מגעולי עכו"ם להגעיל ולהפליט את הכלים מבליעות נבלות שלהם אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
(כג) כָּל דָּבָר שבלע דבר איסור אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר שתשמישו באש תביאו באש כדרך שהיה התשמיש בו באיסורין, אם תשמישו באור ממש כגון הברזל והנחשת וגם הכסף והזהב מלבנו באור, ואם ע"י חמין כגון הבדיל והעופרת מגעילו בחמין אַךְ אע"ג שהגעילו אותם מן האיסו אינו מספיק אלא- בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא במים שהנדה טבלת כלומר במקוה וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ דבר שלא נשתמשו בו באש אלא בצונן תַּעֲבִירוּ בַמָּיִםתדיחו אותו במים עד שיתמרק ויטהר לכבסם ולשפשף אותם במים יפה עד שתסור חלודה שנדבקה מהם מן האיסור, שזהו הכשרן מן האיסור[3]:
(כד) וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה: פ
(כה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כו) שָׂא קבל את חשבון[4] אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה:
(כז) וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ כל המלקוח[5] בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה:
(כח) וַהֲרֵמֹתָ ותפריש[6] מֶכֶס לַיקֹוָק מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן:
(כט) מִמַּחֲצִיתָם של היוצאים למלחמה תִּקָּחוּ וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת יְקֹוָק:
(ל) וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז שנאחז כלומר אחד שנלקח מתוך חמישים וחז"ל דרשו מייתור זה כל מה שאתה אוחז יהיה מן החמישים מכאן שמדה בינונית אחד מחמישים[7] מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה שאר בעלי החיים כגון הגמלים[8] וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק:
(לא) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(לב) וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז שבא לכלל חלוקה ולכלל מכס חוץ מהמטלטלין וממה שאכלו[9] אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים:
(לג) וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף:
(לד) וַחֲמֹרִים אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף:
(לה) וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף:
(לו) וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת להודיע כי מן היום שלקחו המלקוח הזה עד שמנו אותו וחצו אותו והפרישו ממנו המכס ונתנוהו לאלעזר הכהן מכל המקנה הגדול הזה לא מת אחד, וזה נס וכן במחצת העדה ללוים[10]:
(לז) וַיְהִי הַמֶּכֶס לַיקֹוָק מִן הַצֹּאן שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים:
(לח) וְהַבָּקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף וּמִכְסָם לַיקֹוָק שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים:
(לט) וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמִכְסָם לַיקֹוָק אֶחָד וְשִׁשִּׁים:
(מ) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַיקֹוָק שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ:
נביא
ישעיהו פרק יז
ח. וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו ולא יפנה עוד למזבחות הע"ז - שעשה,(שעשה את הע"ז) וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו לֹא יִרְאֶה, וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים ולא יראה ללכת, אחר הע"ז, האשירות והחמנים (ע"ז - שעובדים לשמש) - שעשה לו לאלוהים.
ט. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ עָרֵי מָעֻזּוֹ ערי המבצר החזקות של בנ"י, כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר עזובות מבני אדם, כמו היער והאמיר,(ענפי ראש האילן - שמשאירים אותם עזובים - מחמת גובהם ;כמו לעיל פסוק ו') אֲשֶׁר עָזְבוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיְתָה שְׁמָמָה כמו העזובה והשממה, שהשאירו הכנענים מפני בני ישראל,
י. כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ, וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ וכל הרעה הזו באה, כי שכחתם את ה' שהושיע אתכם, ולא זכרת לבטוח, בַּה', שהוא לך - כסלע חזק. עַל כֵּן בגלל, תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים שבתחילה, נטעת נטעי גפן טובים ונעימים, נטיעות טובות, וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ וכעת, נהפכו הנטיעות, לנטיעות וזמורות זרות, שמסירים אותם מהגפן, (שעבדתם לע"ז, ולא לה' ית')
יא. בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי בתחילה כשנטעתי אותך, (שהלכת אחרי ה'),גָדַלְתְּ מעלה מעלה(ברוב טובה) וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי ומיד בבוקר שאחרי הנטיעה, הוצאת פרחים.(שהטובה - באה מיד) נֵד קָצִיר ועתה, כשקלקת את דרכך, ינדוד הקציר (הפירות הנקצרים מהעץ ; כל העושר והטובה - תכלה ממך), בְּיוֹם נַחֲלָה, וּכְאֵב אָנוּשׁ ביום של חולשה, (כמו: "אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם..." ; יחזקאל לד', ד') וכאב חזק. (ביום בא האוייב)
יב. הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים הוי, על המון העם שיבוא עם סנחריב על ישראל, כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן שהמו (עשו רעש גדול), כְּהמִיַת מֵי הים. וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן העמים שיבואו עם אשור, עשו שאון רב(עשו רעש גדול), כשאון - שעושים מים אדירים.
יג. לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן העמים שיבואו עם אשור, עשו שאון רב (עשו רעש גדול), כשאון - שעושים מים אדירים. וְגָעַר בּוֹ אך ה', יגער בשאון הרב של אשור, וְנָס מִמֶּרְחָק ואף אחר שיגיעו למרחוק - יוסיפו לנוס מתוך הבהלה. וְרֻדַּף, כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ ואשור ירדף ע"י המלאך, כמו המוץ שבהרים הנרדף מהרוח המצויה שם, וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה - וכמו הגלגל, המתגלגל במהירות בשעת הסופה.
יד. לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה בלילה, כשיכה בהם המלאך, תהיה בהלה גדולה במחנה אשור, בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ ועוד לפני הבוקר - איננו, לא יהיה מחנה אשור קיים. זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ, וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ זה החלק, המיועד, למי שרמס בנו, וזה הגורל, למי שבזז אותנו.
ישעיהו פרק יח
נבואה לעתיד לבוא, על זמן הגאולה במהרה בימינו.
א. הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ הוי, על הארץ שמעבר שנהר כוש, שמלאה בצל, מריבוי כנפי הספינות שבה (קלעי מפרשי הספינות, דומים לכנפי העופות)
ב. הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים שהמלך שולח שליחים דרך הים, וּבִכְלֵי גֹמֶא עַל פְנֵי מַיִם בספינות מגומא- ששטים בקלות על פני המים, לְכוּ, מַלְאָכִים קַלִּים לכו, השליחים, בקלות ובמהירות, אֶל גּוֹי אל בנ"י ששבו לארצם, מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט אל בנ"י, שהיו עם, שנמשכו ע"י האומות ומרטו (שתלשו) את שערותיהם, (שהרבו מאוד, להרע לבנ"י) אֶל עַם נוֹרָא לבנ"י, שנפלאות נוראות נעשו לו תמיד, מִן הוּא וָהָלְאָה מהיום שנהיה לעם - והלאה, גּוֹי קַו קָו וּמְבוּסָה עם, שהגויים רמסו אותו, קו קו, מעט מעט, (פעם אחר פעם), אֲשֶׁר בָּזְאוּ, נְהָרִים אַרְצוֹ שבזזו מלכי האומות את ארצו.
ג. כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ אך, לא צריכים אתם לשלוח שליחים לבנ"י, כי כל יושבי העולם, יראו את שיבת ישראל לארצם ולגדולתם, כִּנְשׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ כי תראו את הנס המורם על ההרים. וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ ותשמעו, את תקיעת השופר - לקבץ נדחי ישראל.
ד. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי אֶשְׁקֳטָה, וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי כשאגאל את בנ"י, אשקוט במנוחה, ואביט על מכוני, על בית המקדש, כְּחֹם צַח ומנוחה זו, תהיה טובה ונעימה, כמו החום הצח והבהיר, עֲלֵי אוֹר שבא אחר האור - המטר, שחום זה יפה וטוב, כְּעָב טַל וכמו עב, ענן, המביא טל על הארץ, בְּחֹם קָצִיר בימי הקציר החמים.
ה. כִּי לִפְנֵי קָצִיר כְּתָם פֶּרַח כי לפני זמן הקציר, כשתם הפרח - ונפל,
וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה ויוצא הציץ (תחילת הפרי) שהוא עדיין בוסר,(הנגמל לאט לאט, עד שנהיה פרי בשל.) וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת אז, יכרות ה' את הענפים הרקים שבגפן - במזמרות, וְאֶת הַנְּטִישׁוֹת ואת הענפים המתפשטים, הֵסִיר, הֵתַז יסיר ויכרות,
(נמשל: במלחמת גוג ומגוג, כשיתקרבו לכבוש את ירושלים, וכבר יתקיים מה שנאמר: "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה..." ; זכריה יד' ב' ; אז, תבוא מפלתם הגדולה - ויכרתו לפני בנ"י)
(נמשל: במלחמת גוג ומגוג, כשיתקרבו לכבוש את ירושלים, וכבר יתקיים מה שנאמר: "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה..." ; זכריה יד' ב' ; אז, תבוא מפלתם הגדולה - ויכרתו לפני בנ"י)
ו. יֵעָזְבוּ יַחְדָּו יֵעָזְבוּ פִּגריהם, לְעֵיט הָרִים, וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ לעיט (שם עוף) שבהרים, ולבהמה שבארץ, וְקָץ עָלָיו הָעַיִט בימי הקיץ יבוא על פגרי חיילי גוג - העיט, וְכָל בֶּהֱמַת הָאָרֶץ עָלָיו תֶּחֱרָף ובהמת הארץ, תבוא על פגרי חיילי גוג - בחורף. (שהרי זמן רב יקח, לקבור את כל פגרי גוג ומגוג: "וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֳדָשִׁים..." ; יחזקאל לט', יב')
ז. בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַיְקֹוָק צְבָאוֹת יביאו שַי, מנחה - לה' צבאות, עַם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט מבנ"י, שהיו עם, שנמשכו ע"י האומות ומרטו (שתלשו) את שערותיהם, (שהרבו מאוד, להרע לבנ"י) וּמֵעַם נוֹרָא מבנ"י, שנפלאות נוראות נעשו לו תמיד, מִן הוּא וָהָלְאָה מהיום שנהיה לעם - והלאה, גּוֹי קַו קָו וּמְבוּסָה עם, שהגויים רמסו אותו, קו קו, מעט מעט, (פעם אחר פעם), אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ שבזזו מלכי האומות את ארצו. אֶל מְקוֹם שֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת הַר צִיּוֹן אל המקום שיקָרֵא שם שמו של ה' צבאות, הוא הר ציון.
כתובים
דברי הימים ב פרק כ
(ז) הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ היינו גרשת אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם כי כשמישהו נותן מתנה למישהו שהוא אוהב, ואז בא אחר לגוזלו הוא מיד נחלץ להגן על מתנתו, כך גם הקב"ה: (ח) וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּבְנוּ לְךָ בָּהּ מִקְדָּשׁ לְשִׁמְךָ לֵאמֹר שע"י כך הם יהיו נושעים: (ט) אִם תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה חֶרֶב שְׁפוֹט פורענויות וְדֶבֶר וְרָעָב נַעַמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת הַזֶּה וּלְפָנֶיךָ כִּי שִׁמְךָ בַּבַּיִת הַזֶּה וְנִזְעַק אֵלֶיךָ מִצָּרָתֵנוּ כי שם הקב"ה ית' נמצא בבית הזה וְתִשְׁמַע וְתוֹשִׁיעַ כמו שהבטחת לשלמה המלך בתפילתו בעת חנוכת הבית: (י) וְעַתָּה למרות שהבטחת להגן עלינו מכל האוייבים הִנֵּה בְנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר אֲשֶׁר לֹא נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם להלחם בְּבֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי סָרוּ מֵעֲלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁמִידוּם והם לא זוכרים את החסד שבנ"י לא השמידו אותם כשעלו ממצרים: (יא) וְהִנֵּה הֵם גֹּמְלִים והגמול שהם משלמים לנו עָלֵינוּ לָבוֹא לְגָרְשֵׁנוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ אֲשֶׁר אתה בעצמך הוֹרַשְׁתָּנוּ אז בעצם מה יש להם לערער על ירושתנו: (יב) אֱלֹהֵינוּ הֲלֹא תִשְׁפָּט בָּם כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה להנצל מידם כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ ואנו פונים אליך להצילנו מידם: (יג) וְכָל יְהוּדָה עֹמְדִים לִפְנֵי יְקֹוָק גַּם טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם: פ (יד) וְיַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָהוּ בֶּן בְּנָיָה בֶּן יְעִיאֵל בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי מִן בְּנֵי אָסָף הָיְתָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק בְּתוֹךְ הַקָּהָל: (טו) וַיֹּאמֶר הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה אָמַר יְקֹוָק לָכֶם אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ תפחדו מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה היינו שלא אתם צריכים להלחם בעמים הללו כִּי לֵאלֹהִים הוא ילחם לכם: (טז) מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ שם של מקום וּמְצָאתֶם אֹתָם מחר בְּסוֹף הַנַּחַל שנמצא ל-פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל והקב"ה תן לכם סימן שיחזק לבבכם: (יז) לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת במלחמה הזאת הִתְיַצְּבוּ ו- עִמְדוּ ואל תתגרו בהם להתחיל את המלחמה וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְקֹוָק עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם וַיקֹוָק עִמָּכֶם: (יח) וַיִּקֹּד יְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְצָה וְכָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם נָפְלוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיקֹוָק: (יט) וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן בְּנֵי הַקָּרְחִים לְהַלֵּל לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה על הבשורה של הישועה בקול גדול מאוד: (כ) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם הַאֲמִינוּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ: (כא) וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַיקֹוָק וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַיקֹוָק כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה