מקרא
פרשת מסעי
(א) אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה, באופן שהיו ראוים להכנס לארץ[1] לְצִבְאֹתָם ובהם נעשו להם ניסים[2] -בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
(ב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם כתב מקום שיצאו ממנו לְמַסְעֵיהֶם והמקום אשר נסעו אליו[3] כי לפעמים היה המקום שנסעו אליו בתכלית הרוע, והמקום שיצאו ממנו טוב. עַל פִּי יְקֹוָק וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶםולפעמים קרה היפך זה. וכתב גם כן ענין המסע שהיה לצאת ממקום אל מקום בלי הקדמת ידיעה, שהיה זה קשה מאד, ובכל זה לא נמנעו. ובכן נכתב בכל אחד מהם ויסעו ממקום פלוני ויחנו במקום פלוני, כי המסע והחניה היה כל אחד מהם קשה[4]:
(ג) וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת שחיטת[5] הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם:
(ד) וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְקֹוָק בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם גדוליהם ודייניהם קורא "אלהיהם"[6] עָשָׂה יְקֹוָק שְׁפָטִים:
(ה) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת:
(ו) וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר בתחלת המדבר הוא המדבר הידוע הגדול והנורא[7]:
(ז) וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל:
(ח) וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה באותו רוח שנכנסו מן המדבר לים בו יצאו ממנו ללכת המדברה והוא רוח צפוני של ים שלא הכניסם בו הקב"ה אלא כדי שירדפו מצרים אחריהם[8] וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה:
(ט) וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם:
(יא) וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין מדבר סין הוא מקום בין אילים ובין סיני ואינו מדבר סיני[10]:
(יב) וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה:
(יד) וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת שנסו את ה' ונקרא המקום מסה ומריבה, ונקדש לעיניהם להוציא להם מים מסלע, ובאה אליהם שם מלחמת עמלק ולכן הוזכר זה ולא הוזכר נס של מי מרה[12]:
נביא
טז. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֵלָי, בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר בעוד שנה מזמן נבואתי זו,(כשני שכיר - זמן מדויק - כשכיר המדייק בזמן שכירותו) וְכָלָה כָּל כְּבוֹד קֵדָר יכלו כל אנשי ערב, מבני קדר.
יז. וּשְׁאָר השארית, מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר יִמְעָטוּ מספר בעלי הקשת בקדר - ילך ויתמעט, כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר וגזירה היא מלפניו!
ישעיהו פרק כב
א. מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן נבואה על הגיא שבו היה החזיון - מראה הנבואה, על ירושלים,(ירושלים נקראה גיא, משום שהושפלה וירדה מתפארתה) מַה לָּךְ אֵפוֹא, כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת מדוע עלו כולם לגגות, כדרך הנצורים העולים לגג - לצפות על האוייב.
ב. תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה ירושלים שהיתה מלאה בקול שאון - קול רעש המון העם, עִיר הוֹמִיָּה, קִרְיָה עַלִּיזָה מלאה ברעש, ובשמחת המון העם, חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב, וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה החללים והמתים, לא בחרב נהרגו, אלא במיתת רעב הקשה ממנה.
ג. כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד כל הקצינים והשרים ברחו יחד,(צדקיהו ושריו, שברחו מנ"נ) מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ - על ידי בעלי הקשת, שרדפו אחריהם - נתפסו ונאסרו,(כי כאשר ברחו דרך המערה הזמין הקב"ה צבי אחד, שרץ על המערה ממעל, ורדפו אחריו רובי קשת, וכשבאו לפתח המערה מצאו את צדקיהו ושריו יוצאים - ותפשום ואסרום) כָּל נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּוּ כל הנמצאים בעיר, נאסרו יחד ע"י נ"נ. מֵרָחוֹק בָּרָחו ואף אלו שברחו רחוק - נתפסו.
ד. עַל כֵּן אָמַרְתִּי, שְׁעוּ מִנִּי הרפו ועזבוני לנפשי, אֲמָרֵר בַּבֶּכִי ואבכה במרירות על עמי, אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי אל תתאמצו לנחמני, על השוד, שבא על עמי.
ה. כִּי יוֹם מוכן מאת ה' על ירושלים, מְהוּמָה וּמְבוּסָה יום של שבר, ושל רמיסת אנשי ירושלים, וּמְבוּכָה לַיְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן ומבוכה - שלא ידעו אנשי ירושלים כיצד להנצל. מְקַרְקַר קִר יהרוס האוייב את קיר חומות ירושלים, וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר וקול הבורחים מהעיר, לנוס אל ההרים.
ו. וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בני עילם באו לעזרת בבל, עם אשפה מלאה בחיצים, בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים ברכבים ועליהם פרשים. וְקִיר עֵרָה מָגֵן האוייב עם המגנים שנשאו, הגיע עד החומה.(עֵרָה - מלשון לערות, להתחבר)
ז. וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב העמקים המובחרים והטובים יתמלאו ברכב האוייב, וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה והפרשים שמו פניהם לכיוון שערי העיר.
ח. וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה האוייב גילה את המסך שהגן על אנשי יהודה, שהחריב את המקדש (שהמקדש, היה מגן ומסכך על ישראל) וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר ופנו להביט אל המגנים, ששם שלמה בבית יער הלבנון.(ר"ל, שהתכוננו למלחמה, ולא לשוב בתשובה לה')
ט. וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד, רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ ואת הפרצות שנפרצו בחומה, ראיתם שרבים הם, וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה אספתם את המים שהתפזרו מהבריכה התחתונה, להכין מהם טיט - לתקן פרצות החומ
י. וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם ספרתם הבתים שלכל אחד מבני העיר, וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה - והבתים המיותרים הרסתם, לתקן באבניהם את החומה.
יא. וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם, בֵּין הַחֹמֹתַיִם עשיתם חריץ, בין החומות הכפולות של העיר, שיתאספו בו מים, לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה ומשם נמשכים המים לבריכה הישנה, וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ ולא הבטתם לשוב אל ה' - שעשה ושמר על ירושלים עד עתה, וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם ולא ראיתם לשוב אל ה' - שעוד מרחוק, מזמן רב מאוד, יצר אותה להשכין בה שכינתו.
יב. וַיִּקְרָא יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא, לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק ה' קרא לבנ"י, ע"י הנביאים, לשוב בתשובה, לבכות ולהספיד, לקרוח קרחה (תלישת השיער - מצער), ולחגור שק,
יג. וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר, וְשָׁחֹט צֹאן, אָכֹל בָּשָׂר, וְשָׁתוֹת יָיִן, אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת ובנ"י לא דאגו מאזהרת הנביאים, ועוד לעגו לדבריהם ואמרו,בואו נאכל ונשתה, הרי הנביאים מבטיחים לנו כי מחר נמות ע"י האוייב. (ובזה חיללו את שם ה' ית')
כתובים
דברי הימים ב פרק כב
(יא) וַתִּקַּח יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ וַתִּגְנֹב אֹתוֹ והסתירה אותם מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים וַתִּתֵּן אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַתַּסְתִּירֵהוּ יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ שהייתה הבת של יהורם אחות אחזיה יְהוֹרָם אֵשֶׁת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן כִּי הִיא הָיְתָה אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ וההסתרה הייתה מפני מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ ולכן וְלֹא הֱמִיתָתְהוּ: (יב) וַיְהִי אִתָּם יואש היה עם יהושבעת ובעלה בְּבֵית הָאֱלֹהִים כי יהוידע היה כהן גדול ולכן היו כל הזמן בבית המקדש ושם הוא היה מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים ובזמן זה וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ: פ
דברי הימים ב פרק כג
(א) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִעִית הִתְחַזַּק יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַעֲזַרְיָהוּ בֶן יְרֹחָם וּלְיִשְׁמָעֵאל בֶּן יְהוֹחָנָן וְלַעֲזַרְיָהוּ בֶן עוֹבֵד וְאֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן עֲדָיָהוּ וְאֶת אֱלִישָׁפָט בֶּן זִכְרִי עִמּוֹ בַבְּרִית שיהיו בצידו כדי להמליך את יואש: (ב) וַיָּסֹבּוּ הסתובבו בִּיהוּדָה וַיִּקְבְּצוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל יְרוּשָׁלִָם: (ג) וַיִּכְרֹת כָּל הַקָּהָל בְּרִית בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם הַמֶּלֶךְ לעזור לו וַיֹּאמֶר לָהֶםיהוידע הכהן הִנֵּה בֶן הַמֶּלֶךְ יִמְלֹךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עַל בְּנֵי דָוִיד: (ד) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ הַשְּׁלִשִׁית שליש מכם מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת משמרות הכהונה והלויה היו מתחלפים כל שבת ולכן היו קרויים באי השבת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְשֹׁעֲרֵי הַסִּפִּים ששליש מהן יהיו שומרי המלך: (ה) וְהַשְּׁלִשִׁית והשליש השני יהיו שומרים בְּבֵית הַמֶּלֶךְ אחרי שיבוא הביתה וְהַשְּׁלִשִׁית והשליש השני ישמרו בְּשַׁעַר הַיְסוֹד שהוא השער המזרחי וְכָל הָעָם בְּחַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק: (ו) וְאַל יָבוֹא בֵית יְקֹוָק כִּי אִם הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרְתִים משרתי הבית שבאים מה- לַלְוִיִּם הֵמָּה יָבֹאוּ כִּי קֹדֶשׁ הֵמָּה וְכָל הָעָם מבני ישראל יִשְׁמְרוּ שלא יבואו להיכלמִשְׁמֶרֶת יְקֹוָק היינו לגשת למקום שאסור להם: (ז) וְהִקִּיפוּ הַלְוִיִּם אֶת הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו כלי נשקו בְּיָדוֹ וְהַבָּא ואם יבוא איש זר אֶל הַבַּיִת יוּמָת כי אולי הוא מאנשי עתליה שרוצה להרוג את המלך ולכןוִהְיוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֹאוֹ לבית וּבְצֵאתוֹ: (ח) וַיַּעֲשׂוּ הַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו שהיו מחולקים לשרי מאה מ- בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יוֹצְאֵי הַשַּׁבָּת כִּי לֹא פָטַר יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת הַמַּחְלְקוֹת שבסוף משמרתם לא קיבלו רשות לחזור לביתם אלא היו צריכים להתעכב עוד: (ט) וַיִּתֵּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת הַחֲנִיתִים וְאֶת הַמָּגִנּוֹת וְאֶת הַשְּׁלָטִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִיד שהוא עשאם אֲשֶׁר היו נמצאים ב- בֵּית הָאֱלֹהִים: (י) וַיַּעֲמֵד אֶת כָּל הָעָם וְאִישׁ שִׁלְחוֹ בְיָדוֹ היינו שהיה מחזיק בידו את חרבו מִכֶּתֶף מעבר הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לפני לַמִּזְבֵּחַ ולפני וְלַבָּיִת עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב כדי להגן עליו: (יא) וַיּוֹצִיאוּ אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ ממקום מחבואו וַיִּתְּנוּ עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר כתר המלכות שדוד לקח מרבת עמון וכתר זה היה משמש את מלכי יהודה וְאֶת הָעֵדוּת זהו ספר תורה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ יְהוֹיָדָע וּבָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: ס (יב) וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָהוּ אֶת קוֹל הָעָם הָרָצִים וְהַמְהַלְלִים אֶת הַמֶּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל הָעָם בֵּית יְקֹוָק: (יג) וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל עַמּוּדוֹ בַּמָּבוֹא המקום המיוחד למלך לעמוד בו במקום שבאים בה לעזרה וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת עַל הַמֶּלֶךְ וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתוֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַמְשׁוֹרֲרִים בִּכְלֵי הַשִּׁיר וּמוֹדִיעִים לְהַלֵּל מלמדים אחד את השני איך להלל וַתִּקְרַע עֲתַלְיָהוּ אֶת בְּגָדֶיהָ וַתֹּאמֶר קֶשֶׁר קָשֶׁר שפרץ מרד: ס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה