מקרא
במדבר פרק לא
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ:
(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ חגרו כלי זיין על החיילים[1] מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ מסדרים מלחמה[2] עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְקֹוָק בְּמִדְיָן היינו חלול שמו בגוים. והשי"ת אמר נקמת בנ"י, כי הוא חש על דמן של ישראל[3]:
(ה) וַיִּמָּסְרוּ בעל כרחן לפי שאמר הקב"ה ואחר תאסף אל עמך מֵאַלְפֵי חשובי כמו אלופי אדום[5] יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא:
(ו) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס שהיה משוח מלחמה[6] בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אורים ותומים[7] הארון והציץ[8] וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ כשהיו נוסעים היו נוסעים בחצוצרות, וכן כשהיו מתכנסים וכשהיו הולכים למלחמה הכל היה בחצוצרות[9]:
(ז) וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן הקיפוה משלוש צדדים[10] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:
(ח) וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב:
(ט) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם והוא זהב וכסף ונחשת וברזל ובגדים[11] בָּזָזוּ:
(י) וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם במדין עצמה. לאפוקי אם הי' להם עיר במואב וכדומה. לא נתגרו כ"כ ללכת גם לשם[12] וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ:
(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל הן מטלטלין של מלבוש ותכשיטין וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה מלקוח שהוא השבי של אדם ובהמה[13]:
(יב) וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי האדם וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ בהמות וְאֶת הַשָּׁלָל מטלטלים[14] אֶל הַמַּחֲנֶה לא נכנסו למחנה ממש. אלא סמוך היינו[15] - אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
(יג) וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לפי שהללו היו טמאים מתים מהמדינים שהרגו[16]:
(יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל ממונים על החיל[17] שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הם מאה שלושים ושתים. ולמדנו שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות ואינם מוחים[18] הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה:
(טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה אפי' אחת וכן אין כל ויתכן להיות כמשמעו כי כל נקבה החיו[19]:
(טז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיקֹוָק עַל דְּבַר פְּעוֹר אף על פי שבמלחמת כל אומה חוץ מז' אומות כתוב רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר, כל שללה תבוז לך לא היה לכם להחיות לפחות אותם הנשים שהכרתם שהיו לכם לתקלה בדבר בלעם[20] וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְקֹוָק:
(יז) וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר כל שראויה לביאה[21] הֲרֹגוּ:
(יח) וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם לאישות ויגיירו אותם, שבזה יקראו חיים, כדי שיהיו ראויות להם להנשא לחפץ בהם[22]:
(יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה עפ"י שטמא מת מותר אפילו במחנה לויה לא היו רוצים שיכנסו בו חיישינן שמא יטמאו הם אחרים שהרי רבים היו ואין יכולים להזהר מהם וגם היו אבות הטומאה לטמא אדם וכלים[23] או שהיתה הוראת שעה בגלל כבוד השכינה השוכנת בתוכם[24] שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ במי נדה שהנוגע במתי גויים נטמא אע"ג שאינם מטמאים באהל[25] בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי[26] אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם שיחטאו השבויים בגדיהם הנוגעים בחלל וכל בגד וכל כלי עור אשר בידם כדין ישראל, שלא יטמאו את העם בבגדיהם ובכליהם[27]:
(כ) וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים אפילו מה שעשוי מהקרנים והעצמות[28] וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ: ס
נביא
ישעיהו פרק טז
ז. לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב, כֻּלֹּה יְיֵלִיל לכן, הנשארים ממואב - ייללו על הרוגי מואב, לַאֲשִׁישֵׁי קִיר חֲרֶשֶׂת על היסודות של קיר חרשת - שנחרבו, (כמו: "...נָפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ נֶהֶרְסוּ חֹומוֹתיהָ..." ; ירמיהו נ', טו') תֶּהְגּוּ אַךְ נְכָאִים רק הנכאים, הנשברים, שישארו ממואב, יהגו בבכיה על חורבנם. (תהגו, כמו: "וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה וָהִי... " ; יחזקאל ב' י')
ח. כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל כי השדות שבחשבון - נכרתו, גֶּפֶן שִׂבְמָה וכן הגפנים של שבמה. בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ מלכי העמים - שברו ענפי הגפן, (היכו במואב) עַד יַעְזֵר נָגָעוּ גלו, והגיעו בגלותם -עד יעזר, תָּעוּ מִדְבָּר ותעו במדבר. שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ זמורות הגפן - יתפשטו לכל עבר, (שילכו לגלות), עָבְרוּ יָם גלו עד מעבר לים.
ט. עַל כֵּן אֶבְכֶּה, בִּבְכִי יַעְזֵר, גֶּפֶן שִׂבְמָה לכן, אבכה על שבמה כמו הבכי שבכיתי על יעזר, אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי, חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה דמעותי הרבות, כאילו ירווּ (רוֶה - ענין ריבוי ; ההיפך מִצמֵא) גם את חשבון ואלעלה.(יְבַכּוּ גם את חורבן חשבון ואלעלה) כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל כי על קיצך, (פירות הקיץ), והקציר - יבוא האוייב - שיקרא במרוצתו, קריאות הידד.
י. וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל מהכרמל, (מקום שדות וכרמים) - תאסף השמחה. וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן, לֹא יְרֹעָע לא תהיה רינה, ותרועות שמחה בכרמי הגפנים. יַיִן בַּיְקָבִים, לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ לא ידרכו הענבים ביקב - לעשותו יין, הֵידָד הִשְׁבַּתִּי ולא יקראו עוד "הידד" - שקוראים בזמן דריכת ענבים.
יא. עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ מעַי יהמו ויבכו - על חורבן מואב, וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ וקרבי יהמה - על אנשי קיר חרש.
יב. וְהָיָה כִי נִרְאָה כאשר יהיה נראה למואב, כִּי נִלְאָה מוֹאָב עַל הַבָּמָה כי עייף הוא, להלחם עם האוייב - על הבמה, וּבָא אֶל מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָל יבוא לבית הע"ז שלו - להתפלל לאלוהיו, ולא יוכל לעזור לו מאומה.
יג. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מוֹאָב מֵאָז עוד לפני זמן רב, נגזרה על מואב גזירת הפורענות.
יד. וְעַתָּה, דִּבֶּר יְקֹוָק לֵאמֹר לקבוע את זמן הפורענות עליהם, בְּשָׁלשׁ שָׁנִים בתוך שלוש שנים, יפלו ביד אשור, כִּשְׁנֵי שָׂכִיר כמו ימי השכיר - שמדקדק בזמנו, וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב כבוד מואב, יהיה נבזה לפני אשור, בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב בכל המון העם, שיפול לפני אשור, וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר ישארו מעט מאוד, לוֹא כַבִּיר לא הרבה.
ישעיהו פרק יז
א. מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק נבואה על דמשק (שבארץ ארם) הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר סרה - מלהיות עיר. וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה ותהיה לעיי חרבות - מהבתים שיפלו בה.
ב. עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר יֵעָזְבוּ הערים שסביב ערוער, לַעֲדָרִים תִּהְיֶינָה, וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד ויהיו למרבץ - לעדרי צאן, ואין מי שיחריד אותם, (משום שתהיה שממה)
ג. וְנִשְׁבַּת מִבְצָר מֵאֶפְרַיִם, וּמַמְלָכָה מִדַּמֶּשֶׂק שומרון, שהיתה מבצר של מלכות אפרים - תושבת, וכן תושבת הממלכה - מהעיר דמשק, וּשְׁאָר אֲרָם וכן כל ערי ארם, יגלו, כִּכְבוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ, נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כמו כבוד בנ"י - שגלו כולם, כך יגלה כבוד - כל ערי ארם.
ד. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב כבוד עשרת השבטים שגלו - יהיה עני ודל, (ע"י שיגלו) וּמִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יֵרָזֶה ובשרו שהיה שמן (ברוב עושר וכבוד) - יהיה רזה (שילקח מהם - כבודם ועשרם הרב)
ה. וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה, וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר כמו הקוצר שאוסף בזרועו - הקמה (השיבולים המחוברות) והשבולים שבשדה, ולא משאיר בשדה שבולים, כך אשור, יגלה כל עשרת השבטים, וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים ואף השיבולים שנפלו - ילקט ויאסוף אחד אחד(שגם המעט שברחו - יגלה אותם) בְּעֵמֶק רְפָאִים הגיא - שליד ירושלים.
ו. וְנִשְׁאַר בּוֹ עֹלֵלוֹת כְּנֹקֶף זַיִת, שְׁנַיִם שְׁלשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר כמו שבראש הענפים בעץ הזית, נשארים, שניים שלושה גרגירים, שמשאיר הנוקף (הפועל שמוריד הזיתים מהעץ), כך, ישארו בבנ"י, רק חזקיהו ואנשי ירושלים - מפני סנחריב מלך אשור. אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה וכמו שישארו 5 - 4 גרגירים בענפי הפירות (הזיתים), כך, ישארו בבנ"י, רק חזקיהו ואנשי ירושלים - מפני סנחריב מלך אשור. נְאֻם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
ז. בַּיּוֹם הַהוּא ביום שישארו לפליטה - חזקיהו וסיעתו, יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל עֹשֵׂהוּ יפנה האדם ויבטח על ה' - שעשהו. וְעֵינָיו אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה ועיניו יראו ויבקשו את ה', שהוא קדוש ישראל.
כתובים
דברי הימים ב פרק יט
(ג) אֲבָל הקב"ה לא יעזוב אותך כי דְּבָרִים טוֹבִים נִמְצְאוּ עִמָּךְ שמגינים עליך כִּי בִעַרְתָּ הָאֲשֵׁרוֹת מִן הָאָרֶץ וַהֲכִינוֹתָ לְבָבְךָ לִדְרֹשׁ הָאֱלֹהִים: (ד) וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם ולא הלך לבקר בבית אחאב ס וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם ומידי פעם היה יוצא אל העם וַיְשִׁיבֵם אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: (ה) וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת שבערים הבצורות היו אנשים יותר עקשנים ולכן מינה שם שופטים תקיפים לְעִיר וָעִיר ולערים שלא בצורות שופטים פחות תקיפים: (ו) וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים היינו שתסתכלו במעשה המשפט כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ שתחשבו מדוע נעשה אותו מעשה בכוונה או שלא במתכווין וא"א לכחש ולומר לפניו כן היה הדעת נוטה כִּי לַיקֹוָק ורק הוא יודע אם זה נעשה בטעות או במכוון וה' וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט לדעת ולהבין את תעלומות הלב: (ז) וְעַתָּהומכיוון שהכל ידוע לפני ה' יְהִי פַחַד יְקֹוָק עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כתורה וכמצוה כִּי אֵין עִם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כי אין עניין להקב"ה לעוות את המשפט ולעשות עַוְלָה ולקחת וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד: (ח) וְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל של בנ"י לְמִשְׁפַּט יְקֹוָק לשפוט את משפט ה' בדבר המצוות וְלָרִיב בנושאים שבין אדם לחבירו ולאחר שמינו שופטים בכל הארץ וַיָּשֻׁבוּ יהושפט ופמלייתו ל- יְרוּשָׁלִָם: (ט) וַיְצַו עֲלֵיהֶם על שופטי ירושלים לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן שתעשו את המשפט בְּיִרְאַת יְקֹוָק בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם: (י) וְכָל רִיב כל שאלה שתעלה בבתי הדין של הערים שיחלקו שם השופטים שלא ידעו את התשובה אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם ולא משנה אם זה בעניין בֵּין דָּם לְדָם אם דם רציחה היה במזיד או בשוגג בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה בנושאים שבין אדם לחבירו לְחֻקִּיםאותם מצוות שהם בלי טעם וּלְמִשְׁפָּטִים בעניינים שבין אדם לחבירו וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם לעשות כמו מה שאתם אומרים וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַיקֹוָק וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל אֲחֵיכֶם אם לא הזהרתם אותם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ וזה לא משנה אם הם הקשיבו לכם או לא: (יא) וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ ייתכן שזה עזריה כֹהֵן והוא יהיה הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר יְקֹוָק ואת כל הדבר הקשה תביאו אליו וּזְבַדְיָהוּ בֶן יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד לְבֵית יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר הַמֶּלֶךְ אותו ישאלו את כל מה שקשור לחוק ופקודת המלך וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם מזומנים לכל אשר תצוה אותם לכפות את הדין על העם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ וַעֲשׂוּ וִיהִי יְקֹוָק עִם העם שעושה הַטּוֹב והישר בעיני ה': פ
דברי הימים ב פרק כ
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים זה עמלק ונקראו עמונים ששינו את לבושם והתערבו בעמון ובאו להלחם עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה: (ב) וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם הוא ים המלח מֵאֲרָם שבאו דרך ארם וְהִנָּם והם עכשיו נמצאים בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי: (ג) וַיִּרָא וַיִתֵּן יְהוֹשָׁפָט אֶת פָּנָיו לִדְרוֹשׁ לַיקֹוָק היינו ששם את בטחונו בהקב"ה וַיִּקְרָא צוֹם עַל כָּל יְהוּדָה: (ד) וַיִּקָּבְצוּ יְהוּדָה מתושבי ירושלים לְבַקֵּשׁ מֵיְקֹוָק גַּם מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה בָּאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת יְקֹוָק: (ה) וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית יְקֹוָק לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה: (ו) וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ הֲלֹא אַתָּה הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכֹל מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וְאֵין עִמְּךָ לְהִתְיַצֵּב ואין מי שיעמוד מולך:
משנת ההלכה
דיני בין המצרים
א. שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב נקראים ימי "בין המצרים" על שם הנאמר באיכה (א, ג) "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" "אלו ימים בין י"ז לתמוז לט' באב". (פסיקתא זוטרתא שם) זמנים שבהם התחיל החורבן ונגזרו גזירות קשות, ימים של צער לעם ישראל. ולפיכך תיקנו חז"ל לנהוג מקצת דיני אבילות בימים אלו לזכר צרות החורבן.
ב. שלוש דרגות של אבילות ישנם בימים אלו - 1. ימים שבין שבעה עשר בתמוז לר"ח אב. (הידועים בכינוי שלושת השבועות). 2. ימים שמר"ח אב עד תשעה באב. 3. תשעה באב. אנו נעסוק בהלכות הנוגעות לדרגא 1. ימי שלושת השבועות.
ג. אסור לשמוע מוזיקה בימים אלו בין אם שומע מכלי נגינה, ,(live) ובין אם שומע במערכת שמע וכדומה, ואפילו זמרה ווקאלית אסורה[29]. וכ"ש שאסור לנגן בכלי נגינה בימים אלו, ואפילו בסעודת מצוה[30]. אך יש מקהילות ספרד שנוהגים לנגן לצורך סעודת מצוה[31].
ד. אסור לרקוד בימים אלו, ואפילו בסעודת שמחה המותרת, כסעודת אירוסין בר מצוה, סיום, וכדומה[32].
ה. מי שפרנסתו תלויה בכך, מותר לו לנגן במקום הצורך בימים אלו לנוהגים היתר בשמיעת מוזיקה עד ר"ח אב, או לגוים, אבל לא לנוהגים איסור. וכן מי שחייב להתאמן בנגינה בימים אלו ואם לא יתאמן יפסיד את מומחיתו בכלי הנגינה וכדומה, מותר לו להתאמן עד ר"ח אב[33], אך יעשה שאלת חכם ולא יקל לעצמו. וכדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו שלא להקל ראש בדברים אלו.
[1] ת"א רש"י אבע"ז
[2] ת"י
[4] רשב"ם
[5] הכתב והקבלה
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] רש"י
[10] ת"י ועיין במשך חכמה "הרמב"ן בספר המצות (מ"ע ה) מנה מ"ע הך דדריש בספרי (פ' לח) כאשר צוה ד' את משה שלא הקיפו אותה מד' רוחותיה. וטעם פלוגתתן, דהרמב"ן סובר דכמו דהיה מצוה לבקש לשלום, כן הוא מצוה לחוס על נפשם ולהניח להם איזה צד להציל נפשם ולהניח צד אחד פנוי להיות להם מקום לברוח, אבל הרמב"ם סובר דהוא אופן מאופני המלחמה, היינו למוד בחקות המלחמה, שאם יקיפו אותם מכל צד, ומהתיאשם בחייהם כי יפלו ביד צר יעמדו על נפשם בכל שארית כחם ויוכלו לעשות חיל, לא כן אם יהיה להם אופן להציל את נפשם, אז לא ישליכו נפשותם מרחוק ויברחו וא"כ אין זה שייך למצוה
[12] העמק דבר
[13] רש"י
[14] רשב"ם
[15] העמק דבר
[16] חזקוני
[17] רש"י
[18] רבינו בחיי
[19] אבע"ז
[20] ספורנו
[21] רש"י
[22] אור החיים העמק דבר
[23] חזקוני
[24] אבע"ז
[25] רש"י
[26] הזהיר הקב"ה הזאת שלישי ושביעי ממלחמת מדין מה שלא עשה כן במלחמת שבעה עממים לפי שבמלחמת שבעה עממים היו כל ישראל וטומאה הותרה בצבור ואף גיעולי כנענים לא נאסרה להם שהרי כתלי דחזיר הותרו דכתיב ובתים מלאים כל טוב אפי' כתלי דחזירי אבל הכא במדין שאינו משבעה עממין ולא היו שם מישראל אלא אלף למטה נאסר להם גיעולי כנענים וגם הוצרכו הזאת שלישי ושביעי לפי שנטמאו במגע כשהרגו את המדינים, ועוד לפי שנטמאו בהם מישראל כדכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור. ועוד דלמא איקטיל חד ישראל מהי"ב אלף ומה שכתוב ולא נפקד ממנו איש היינו לדבר עבירה ומספק טומאה נמי הוצרכו הזאה. חזקוני.
[27] רמב"ן
[28] ת"י
[33] פמ"ג שם בה"ל סי' תקנ"א סעי' ב' ד"ה ממעטים, צי"א טז סי' יט, מנח"י א סי' קיא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה