מקרא
במדבר פרק כז
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ז) כֵּן כמו באמת אשרי מי שהקב"ה מודה לדבריו בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם שני חלקים אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, כי צלפחד יצא ממצרים בן עשרים וכן חפר אביו מת במדבר, לכך נטלו בנותיו חלקו שהיה לאביהן עם אחיו, דבת הבן הרי הוא במקום בן לירש עם האחין וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן מה שהיה ראוי שיקח צלפחד תקחנה בנותיו. והזכיר לשון העברה על שהבת מעברת נחלה משבט לשבט, שהרי בנה ובעלה יורשין אותה[1]:
(ח) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ האב יורש את בנו כאשר מת בלא זרע, ולא הזכיר הכתוב זה כיון ש לא היה זה בבאי הארץ שינחול האב את הבן, שבהם ידבר[2] וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ:
(ט) וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו שמשפחת האם אינה קרויה משפחה, ואין אחי האם יורשין זה את זה אלא אחי האב, ואם כן אחי אביו קודמין לאחיו מן האם. והבן יורש את אמו והיא אינה יורשת את בנה אלא קרובי אביו. ואחות יורשת את אחיה אם אין לו אב ולא אח, כשם שהבת יורשת את האב במקום שאין לו בן. ואם כן מלת לאחיו יכלול האח והאחות כאחד[3]:
(י) וְאִם אֵין לוֹ אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו:
(יא) וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ קרוב קרוב קודם[4] וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט שיהיה המשפט הזה לדורות, לא בנחלת הארץ עתה בלבד[5]כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה שם ההר הזה "הר נבו" כאשר פירש בסדר האזינו (דברים לב מט) ובזאת הברכה (שם לד א), אבל יקראו אותו "הר העברים" מפני שהוא על מעברות הירדן ומשם יעברו אל ארץ כנען וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כי בעבור שצוהו לאלה תחלק הארץ (לעיל כו נג) הודיעו כי לא על ידך תחלק[6]:
(יג) וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ:
(יד) כַּאֲשֶׁר בגלל ש-[7] מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי דבק עם מריתם ופירושו כי מריתם להקדישני וזה הוא על אשר לא קדשתם בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן: פ
(טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר אמר לו השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לא:
(טז) יִפְקֹד ימנה[8] יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אתה היודע רוחו של כל אחד ואחד ומי הוא הראוי להיות פקיד עליהם[9] אִישׁ עַל הָעֵדָה:
(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם במלחמה[10] וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם מן המלחמה[11] וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם בעניני הנהגת המדינה[12] וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם לארץ ישראל וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְקֹוָק בלא ת"ח כדי שלא יטעו אחר ע"ז[13] כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:
(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ נבואת ה'[14] בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:
(יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם במצות הנגיד והשופט, ויזהירנו להשתדל מאד בענינם ולהיות נלחם מלחמות ה' ויהיה הוא המוציא והמביא אותם ולהזהר בדבר המשפט וזה ראוי להיות לעיניהם, כדי שיבטחו בו וישמעו אליו[15]:
(כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו שתכבדהו לפניהם כדי שיכבדוהו הם לְמַעַן יִשְׁמְעוּ אליו[16] כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְקֹוָק עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ על פי אלעזר במשפט האורים[17] הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה הסנהדרין:
(כב) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה:
(כג) וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו כמו סמיכת קרבן להודיע כי מרצונו נתמנה ומזה למדו למנות פרשים בענין זה כמו שלמדו לעשות דגלים ממנהג אותו דגלי השבטים[18] וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: פ
נביא
ישעיהו פרק יג
ו. הֵילִילוּ כִּי קָרוֹב יוֹם יְקֹוָק תְּיַלְלוּ, כי יום הפורענות - קרוב מאוד. כְּשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא ותהיה הפורענות חזקה, כמו שוד שבא מה' ית'.
ז. עַל כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה לכן, ידי בבל יהיו רפויים, חלשים מלהלחם, וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס כל לבות חיילי בבל - ימסו מפחד מדי ופרס.
ח. וְנִבְהָלוּ אנשי בבל, יהיו מבוהלים, צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּן כַּיּוֹלֵדָה יְחִילוּן יאחזו בהם צירים, חבלים ופחד, כיולדת בשעת לֵידה. אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ ישתוממו ויבהלו מפחד האוייב, פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם ופניהם יהיו צהובים, מתמהון ומפחד האוייב.
ט. הִנֵּה יוֹם יְקֹוָק בָּא, אַכְזָרִי, וְעֶבְרָה, וַחֲרוֹן אָף הנה יום הפורענות בא, ויבוא באכזריות ובכעס גדול, לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה לשממה. וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה וישמיד ממנה את החוטאים.
י. כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם כסילים - סוג של כוכב. לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם ידמה בעיניהם, כאילו לא יאירו באורם. חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ גם בצאת השמש על הארץ, ידמה בעיניהם שחושך בארץ. וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ לא יאיר אורו בעיניהם. (חושך משל לרעה ופורענות.)
יא. וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה אזכור להעניש את ארץ בבל, וְעַל רְשָׁעִים עֲוֹנָם ואת הרשעים, אזכור להעניש - על עוונם. וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים אבטל מהזֵדים, הרשעים, את גאוותם, וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל ואוריד את גאוות החזקים שבבבל.
יב. אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז אדם יהיה יקר יותר מזהב, וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר ואדם יהיה יקר יותר מזהב שבא מאופיר. (שלא יקח האוייב, אפילו זהב רב,
כדי לפדות הבבלים - מלהרגם)
יג. עַל כֵּן שָׁמַיִם אַרְגִּיז, וְתִרְעַשׁ הָאָרֶץ מִמְּקוֹמָהּ לכן (בגלל גודל הרעה שתבוא על בבל),כאילו ירגזו וירעדו השמים, ותרעש הארץ מקול נפילתם, בְּעֶבְרַת יְקֹוָק צְבָאוֹת, וּבְיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ כשיבוא יום כעס ה', וחרון אפו הגדול.
יד. וְהָיָה כִּצְבִי מֻדָּח ויברחו העמים שבבבל, כצבי הנדחף ונרדף ממקומו - שרץ בכל כוחו, וּכְצֹאן וְאֵין מְקַבֵּץ וכמו צאן שיתפזר מהעדר, ואין מי שאוסף אותו, אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ יָנוּסוּ:
טו. כָּל הַנִּמְצָא יִדָּקֵר כל מי שימצא בבבל - ידקר בחרב, וְכָל הַנִּסְפֶּה יִפּוֹל בֶּחָרֶב וכל הנוסף בעיר (מעם אחר) - יפול בחרב.
טז. וְעֹלְלֵיהֶם יְרֻטְּשׁוּ לְעֵינֵיהֶם את התינוקות - יבקעו (יהרגו) - לעיני אבותיהם. יִשַּׁסּוּ בָּתֵּיהֶם יבזזו את בתיהם. וּנְשֵׁיהֶם תִּשָּׁכַבְנָה ישכבו עם נשותיהם.
יז. הִנְנִי מֵעִיר עֲלֵיהֶם אֶת מָדָי ה' יעורר את מדי ופרס לבוא עליהם, אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ, וְזָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ שכסף לא נחשב בעיניהם, וזהב אינם רוצים לקחת - לפדות ממיתה את הבבלים.
יח. וּקְשָׁתוֹת הקשתות של מדי, נְעָרִים תְּרַטַּשְׁנָה יבקעו את נערי בבל, וּפְרִי בֶטֶן לֹא יְרַחֵמוּ, עַל בָּנִים לֹא תָחוּס עֵינָם לא ירחמו על תנוקות וילדים קטנים - מלהרגם.
יט. וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת בבל שהיתה כצבי (צבי -ענין יופי והדר -שכולם היו חפצים בה) - לכל הממלכות, תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים והיתה הפאר לגאוותם של הכשדים, כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה תהפך -כסדום ועמורה.
כ. לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר לא ישבו בה לעולם, ולא ישכנו בה עד סוף הדורות. וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי אפילו ערבי היושב באהלים, לא יטה שם את אהלו - מגודל השממה. וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם ואף הרועים - לא יושיבו שם הצאן למרעה.
כא. וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים ירבצו שם חיות המדבר, וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים אוחים - שם חיה, וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה ישכנו בבבל בנות יענה (שם עוף), וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם שֵדִים ישכנו שם.
כב. וְעָנָה אִיִּים יענו ויצעקו האיים (שם חיה), בְּאַלְמְנוֹתָיו בארמונות. וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג והתנים יצעקו - בהיכלות שהיו מתענגים בהם, וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ קרוב זמן הפורענות שלה, וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ ויְמֵי השלווה שהיו להם - לא ימשכו עוד זמן רב.
כתובים
דברי הימים ב פרק טז
(י) וַיִּכְעַס אָסָא אֶל הָרֹאֶה חנני וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת בית הסוהר כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת שכעס עליו שאמר לו את הדברים הללו וַיְרַצֵּץ נשבר אָסָא מִן הָעָם בָּעֵת הַהִיא מרוב כעסו: (יא) וְהִנֵּה דִּבְרֵי אָסָא הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר הַמְּלָכִים לִיהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל שגם בספר דברי הימים שמלכי ישראל מסופר עליו: (יב) וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו עַד לְמַעְלָה חָלְיוֹשהחולי שחלה ברגליו עלה עד לראשו וְגַם בְּחָלְיוֹ לֹא דָרַשׁ אֶת יְקֹוָק להתפלל אל הקב"ה אלא כִּי בָּרֹפְאִים שם את בטחונו: (יג) וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו וַיָּמָת בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַחַת לְמָלְכוֹ: (יד) וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה לוֹ שחפר לעצמו קבר עוד בחייו בְּעִיר דָּוִיד וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה שהיו מעורבבים באומנות מרקחת וַיִּשְׂרְפוּ לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד ששרפו את כל כלי תשמישו שכך היה מנהג המלכים: פ
דברי הימים ב פרק יז
(א) וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו וַיִּתְחַזֵּק עַל יִשְׂרָאֵל עשה תחבולות להתחזק במלוכה: (ב) וַיִּתֶּן חַיִל בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן נְצִיבִים מושלים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרֵי אֶפְרַיִם אֲשֶׁר לָכַד אָסָא אָבִיו: (ג) וַיְהִי יְקֹוָק עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים ולא האחרונים שאז חטא בחטא אוריה ובמה שמנה את ישראל ונגרמה מגיפה וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים: (ד) כִּי לֵאלֹהֵי אָבִיו דָּרָשׁ וּבְמִצְוֹתָיו הָלָךְ וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל אלו עשרת השבטים שהיו עובדים ע"ז ובאותו זמן מלך אחאב על ישראל: (ה) וַיָּכֶן יְקֹוָק אֶת הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיִּתְּנוּ כָל יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב: (ו) וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְקֹוָק שאפילו שהיה לו עושר וכבוד בכל זאת ליבו לא גבה כי אם במה שהלך בדרכי הקב"ה שכל העושר והכבוד לא נחשבים כלל אל מול דרכי ה' וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה היינו שלא רק הוא הלך בדרך הישרה אלא גם כפה והכריח דרך זו על אחרים: פ (ז) וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו את השרים שלו לְבֶן חַיִל שם אדם וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד תורה בְּעָרֵי יְהוּדָהולהורות את בני ישראל: (ח) וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל ושמרימות וּשְׁמִירָמוֹת וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים שחובת ההוראה היא ללמד ולהורות וזה מוטל על הכהנים והלויים: (ט) וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת יְקֹוָק שהביאו עמם ספר תורה וַיָּסֹבּוּ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה והלכו והסתובבו בכל הערים וַיְלַמְּדוּ בָּעָם: (י) וַיְהִי פַּחַד יְקֹוָק עַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְהוּדָה וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם יְהוֹשָׁפָט בזכות שלמדו תורה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה