יום חמישי, 30 באפריל 2015

פרשת אמור יום ו'

מקרא

ויקרא פרק כד

(ה) וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת:
(ו) וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ חלות בכל אחת מ - הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן  של הזהב הַטָּהֹר ולא על שלחנות אחרים שיש שם והוא לבדו מצופה זהב וזרו זהב[1] לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ז) וְנָתַתָּ עַל כל אחת מ - הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה הלבונה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה שמקטיר אותה אִשֶּׁה לַיקֹוָק והלחם לכהנים[2]:
(ח) בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מקטיר הישנה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ את החדש[3] לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
(ט) וְהָיְתָה מערכת הלחם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ את הלחם[4] בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק חָק עוֹלָם: ס
(י) וַיֵּצֵא מאהלו לתוך המחנה בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי להורות כי הגוי הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי ואע"פ שפסקנו בגמרא (יבמות מה) שגוי הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאינו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ, כי "לשמות מטות אבותם" כתוב בהן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה ושמעו רבים ותפשו בו ויביאו אותו אל משה האהלה[5] בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:
(יא) וַיִּקֹּב קילל בנקיבת כלומר שפירש שם המפורש[6] בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן אחת הייתה ופרסמה הכתוב ללמדך שלא היו בנות ישראל פרוצות בעריות[7]:
(יב) וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר בבית הסוהר[8] נראה היה בעיניהם שחייב מיתה משום דכתיב - "ומקלל אביו ואמו מות יומת", קל וחומר לשכינה, אלא שלא רצו לעונשו מן הדין, ומשום הכי כתיב -[9] לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְקֹוָק: פ
(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ לתבוע כבוד שמים וכדי שיתכפר להם מה ששמעו ברכת השם, כמו שסומכין על הקורבן כדי להתכפר, לתבוע כבוד שמים, לדחפו מבית הסקילה[10] וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה:
(טו) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו סתם בכינוי בלא פירוש שם המובהק[11] וְנָשָׂא חֶטְאוֹ:
(טז) וְנֹקֵב שמפרש את שֵׁם יְקֹוָק מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת:
(יז) וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת:
(יח) וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ אין נפש תחת נפש בבהמה, ממש, שיצטרך לקנות לו בהמה כבהמתו, אבל שישלם לו דמים בשווי הנזק אשר עשה לו[12]:
(יט) וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ יפצה אותו על ידי תשלום ממון[13]:
(כ) דמי שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר דמי עַיִן תַּחַת עַיִן דמי שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ תשלום ממוני:
(כא) וּמַכֵּה בְהֵמָה וחבל בה ולא מתה[14] יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת:
(כב) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה קיימו עליהם כל האמור בפרשה גבי דין אדם ובהמה[15]: פ      
סליק פרשת אמור      

נביא

שמואל ב פרק ג

 (לח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל ואם תתמהו מה זה לא לקחתי נקם, הנה אנכי אף היום שנמשחתי למלך על כל ישראל ומלכותי בכל משלה, עם כל זה -:
(לט) וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ במלוכה שכאילו היום - וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ נמשחתי למלוכה וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי ואם היה אבנר חי כבר היה מחזק ידי והייתי יכול לעמוד בפני בני עולה, ומזה תדעו כי אבדנו הרבה במיתתו, שלא נשאר איש כמוהו יחזיק ידי נגד בני צרויה שהם ישארו שרי הצבא בהכרח, ולא אוכל לעשות בהם משפט יְשַׁלֵּם יְקֹוָק לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ ולפי שמן הדין אין ליואב משפט מות, שלא היו שם עדים והתראה, אולם ניתן רשות למלך לענוש לצורך השעה ביכלתו המוחלט, ולזה שמט ידו ממנו, כי לא היה יכול להם, ומסר דינו לשמים: פ

שמואל ב פרק ד

(א) וַיִּשְׁמַע בֶּן שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִּרְפּוּ יָדָיו לפי כשמת אבנר, לא נשאר מי להתחזק עמו במלכותו, ועוד לא נשאר בו כח מלכות רק מצד היותו בן שאול המלך, לזה לא הזכירו בשמו וְכָל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּהיות ידעו שלבב אבנר היתה שלם עם דוד, וחששו שעם כל זה נהרג בעצתו, ופחדו לנפשם שלא ינקום בכולם, ובעבור זה לא המליכוהו עד שנהרג איש בושת ועשה דוד שפטים בההורגים, ובזה ידעו למפרע שהיה דוד נקי מדמי אבנר, ואז באו כולם להמליכו:
(ב) וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ עם בֶן שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי מבארות מִבְּנֵי בִנְיָמִן כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן אולי עמדה מחוץ לגבולם, ולא היה ידוע לכל אשר היא מבנימין:
(ג) וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים מבארות גִּתָּיְמָה לגתים וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה וכן לא נשאר איש מבני שאול ויוצאי חלציו יתמוך שבט ויחזיק את המלכות. כי -: ס
(ד) וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל שהם נהרגו שם וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ כלומר נעשה פסח - נכה בשתי רגליווּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת שזה האחד נשאר והיה פסח עד שלא יכול להיות מעוז ומחסה למלכות שאול:
(ה) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם לומר שלא נזהרו כלל ובאו באמצע היום ולא בלילה בהסתר אֶל בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם וידעו את הזמן שאז שוכב משכב הצהרים - כי היו לפנים מבני ביתו:
(ו) וְהֵנָּה פסוק זה הוא מאמר מוסגר, ר"ל והם כבר עשו רצח כזה שבעבורו ברחו אז מן הארץ לגת, כי עוד בהיותם שרי גדודים בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת של לֹקְחֵי סוחרי חִטִּים וַיַּכֻּהוּ את בעל הבית ההוא אֶל הַחֹמֶשׁ וזו הסיבה ש-  וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ גתימה כאמור לעיל פסוק ג:
(ז) וַיָּבֹאוּ שני הרוצחים האלה שכבר עשו רצח כזה מקדם הן המה שהרגו את המלך ג"כ באופן זה שבאו הַבַּיִת של איש בשת וְהוּא שֹׁכֵב עַל מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ וַיָּסִירוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּקְחוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כָּל הַלָּיְלָה:
(ח) וַיָּבִאוּ אֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וַיִּתֵּן כלומר והנה נתן יְקֹוָק לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעוֹ: ס
(ט) וַיַּעַן דָּוִד אֶת רֵכָב וְאֶת בַּעֲנָה אָחִיו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי וַיֹּאמֶר לָהֶם חַי יְקֹוָק אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה:
(י) כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר הִנֵּה מֵת שָׁאוּל וְהוּא שאמר לי הָיָה כִמְבַשֵּׂר דבר טוב בְּעֵינָיו וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג אֲשֶׁר חשב שאשמח על מות המלך שאול לְתִתִּי לוֹ ואתן לו מתן עבור ה – בְּשֹׂרָה:
(יא) אַף כִּי כלומר כל שכן שאהרוג אתכם, כי הרעותם לעשות יותר ממנו, כי ההורג את שאול, הנה במלחמה הרגו על פי שאלתו, וידע כי לא יחיה עוד אחר אשר היה כבר מוכה בחרב, ואף הפרשים הדביקוהו כמו שכתוב למעלה (א ט - י) אבל אתם - אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ:
(יב) וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגוּם וַיְקַצְּצוּ אֶת יְדֵיהֶם שעשו את המעשה וְאֶת רַגְלֵיהֶם שהלכו לבשר את דוד וַיִּתְלוּ עַל הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן כדי שלא יזיד עוד איש לשלוח יד במלך, וזה עשה מדין מלך לא מדין התורה וְאֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן: פ


 

כתובים

תהלים פרק קלא

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד יְקֹוָק לֹא גָבַהּ לִבִּי במחשבת הלב וְלֹא רָמוּ עֵינַי במעשי להשתרר ולהתעלות ולהרים עין כדרך גסי הרוח וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי לא עשיתי מעשים גדולים ונפלאים כבניית בניינים נאים ומגדלים גבוהים כדי להראות גדולה וכבוד יותר ממה שמגיע לי: (ב) אִם לֹא זהו סוג של לשון שבועה כעניין שאם לא עשיתי כך אז אקבל עונש והכוונה ל- שִׁוִּיתִי מלשון שווה וְדוֹמַמְתִּי מלשון דמיון נַפְשִׁי ששמתי את עצמי ודימיתי את עצמי לתינוק כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ ששם את כל בטחונו באמו כך כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי שמתי את כל בטחוני בהקב"ה: (ג) דוד המלך אומר ראו ונהגו כמוני יַחֵל קוו יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

תהלים פרק קלב

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר יְקֹוָק לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ זכור את כל העינוי שדוד עבר בכדי למצוא מקום לבניין ביהמ"ק כי לא זכה לבנות את ביהמ"ק: (ב) אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיקֹוָק נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב לחוזק ולכח של יעקב אבינו שהיה ראשון הנודרים: (ג) אִם אָבֹא עניין שבועה שכך יקרה לי אם לא אבוא בְּאֹהֶל בֵּיתִי המוכן והראוי למלך אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי למטה המוצעת באופן הראוי למלך: (ד) אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי שינה קבועה לְעַפְעַפַּי אישון העין תְּנוּמָה שינה קלה ועניין הוא שלא יישן יותר ממה שנצרך לו: (ה) עַד אֶמְצָא מָקוֹם המתאים והראוי והמוכן לַיקֹוָק מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב: (ו) הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה עוד כשדוד היה במקום הולדתו באפרתה היינו בית לחם הוא שמע שעתיד להיות מקום לביהמ"ק אבל לא היה ידוע איפה אבל עכשיו מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר המקום הזה נמצא בגורן של ארונה היבוסי והיה שם עצים של יער והוא גם היה המקום שנעקד בו יצחק והאיל נאחז בסבך העצים בקרניו: (ז) ועכשיו שאנו יודעים היכן זה המקום המיוחד של ביהמ"ק אז נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו ביהמ"ק נקרא גם הדום רגלי הקב"ה שכביכול הוא נמצא בשמים ורגליו מגיעות לביהמ"ק: (ח) לכן קוּמָה יְקֹוָק והשרה את שכינתך אל מקום לִמְנוּחָתֶךָ המנוחה כי עד עכשיו הארון היה מתגלגל מאוהל למשכן וכו' אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ שהארון הראה את כך הקב"ה מתי שנלקח בשבי עם פלישתים כפי שמובא בשמואל א': (ט) כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק אלו בגדי כהונה והם נקראים צדק כי הם מכפרים ומצדיקים את העוברים עבירה וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ זהו שירת הלווים: (י) בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ וקבל את התפילה: (יא) נִשְׁבַּע יְקֹוָק לְדָוִד אֱמֶת שבועה אמיתית שלעולם לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה  ושתמיד מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ שהמלכות תהיה מבית דוד: (יב) אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם ביד הנביאים גַּם בְּנֵיהֶם של בניך עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ:



משנת ההלכה

       א.       מנהג קדום עוד מימות חז"ל לומר פרקי אבות בשבתות הקיץ אחר תפילת המנחה, בכל שבת פרק אחד. ונהגו האשכנזים ברוב המקומות שמתחילים בשבת הראשונה שלאחר הפסח ופוסקים בשבת שלפני ראש השנה. ואומרים בכל שבת פרק אחד עד שמסיְּמים כל ששה הפרקים, בשבת שקודם חג השבועות, ומתחילים שוב בשבת פרשת נשׂא לומר פרק ראשון עד שמסיְּמים. ובשבת שקורין סדר פינחס מתחילים בפעם השלישית, ובשבת שקורין סדר שופטים מתחילים בפעם הרביעית. והואיל ואין בין פרשת שופטים לראש השנה אלא שלש או ארבע שבתות בלבד, לכן בשבתות האחרונות כופלים ואומרים שני פרקים ומסיְּמין בשבת שקודם ראש השנה.

        ב.        ואולם בקהילות ספרד המנהג הנפוץ, לומר פרקי אבות רק שש שבתות בלבד - משבת שלאחר פסח ועד חג השבועות, 'לפי שהם ימים מנויים למתן תורה' וכו', וכדברי החסיד רבנו יונה; 'יען התורה לא תשכון כי אם באדם הריקן ממידות הרעות ומלא ממידות החשובות וכשם שיוצאי מצרים קדשו את עצמם בין פסח לעצרת לקראת מתן תורה, כך אנו מטהרים את עצמנו לקבלת התורה על ידי הכנה במידות ובמוסר ולימוד בשבח התורה ולומדיה.

         ג.         מקור נוסף להמנהג לומר פרקי אבות בשבת אחר המנחה, הוא בדברי רב שר שלום גאון ורב סעדיה גאון בשם חז"ל, שתקנו כך לכבודו של משה רבינו שנפטר בשבת במנחה סמוך לחשכה, ואמרו חכמים: 'נשיא שמת, כל מדרשות בטלים', היינו שאין קובעים שיעורי תורה ברבים בשעה זו. וכדי שלא להבטיל את העם מתורה לגמרי, תקנו לומר פרקי אבות דרך אמירה ולא דרך לימוד. אבל קודם המנחה קובעין מדרשות, ורק אחר המנחה לומדים ביחידות, ואין לומדים ברבים אלא בפרקי אבות.

        ד.        פותחין בלימוד כל פרק במשנה אחת השנויה במסכת סנהדרין "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". וכן עושים סיום לכל פרק עם מאמר אחד של ר' חנניא בן עקשיא שממסכת מכות "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות..."

       ה.       ונתנו טעם לדבר לפי שיש במסכת זו דברים העומדים ברומו של עולם וכל הלומד אותם שואל כלום מסוגל אני לקיֵּם דברים רמים ונשגבים אלה, לשם מה אלמדם? וכמו כן אתה מוצא במסכת זו דברים רבים, שכל מי שאינו עושה אותם הוא רשע ועבריָן, ולא נחשדו רוב ישראל על כך, ויכול כל איש הולך תמים לשאול: מאי קא משמע לן, למה נקבעו דברים אלה שהכל ילמדום, בין כך וכך אני נזהר בהם?:

         ו.         כדי לתת תשובה לאלה ולאלה, 'כל ישראל יש להם (לכל אחד ואחד מהם, ואפילו הקטן ביותר) חלק (שבו הוא מקושר תמיד) לעולם הבא' - ואל יאמר שום אדם מישראל: דבר זה נשגב מהשגתי ואינו ענין אלא לקדושים וטהורים אשר בארץ, לאו מעלמא הדין אלא מעולם הבא - אין הדבר כן אלא כל אחד יש לו בתוכו חלק שבו הוא מקושר לכל העולמות הנעלים.

         ז.         וזו לשון ספר 'נפש החיים' להר"ח מוולוזין: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ולא אמרו בעולם הבא, שמשמעו היה שהעוה"ב הוא מוכן מעת הבריאה כענין ודבר לעצמו, ואם יצדק האדם יתנו לו בשכרו, חלק ממנו אבל האמת, שהעולם הבא, הוא הוא מעשה ידי האדם עצמו; שהרחיב (את העולם הבא) והוסיף (עליו) והתקין חלק לעצמו, במעשיו".

       ח.       גופה של מסכת אבות - רק חמשה פרקים יש בה. והוסיפו אליה פרק ששי, פרק 'קנין תורה' שנו חכמים בלשון המשנה וכו'. שאינה משנה אלא ברייתא;כדי שיהו ששה פרקים, ופרק 'קנין תורה' יאמר בשבת הסמוכה לחג השבועות זמן מתן תורתנו. לפי שגם אלו שנוהגים לומר פרקי אבות בכל שבתות הקיץ, הכל מודים כי בשש השבתות שבין פסח לעצרת הוא עיקר תקפו של המנהג.

        ט.       מסכת אבות, היא מסדר 'נזיקין' שבששה סדרי משנה, ומקומה בסדר זה - בין מסכת עבודה זרה למסכת הוריות

         י.         ולמה קבעוה בסדר נזיקין המלמד חק ומשפט לדיָני ישראל? - לפי ש'אין אדם צריך לזה הדבר, (המוסר, שמסכת אבות מלאה ממנו) כמו הדיָנים. שעמי הארץ כשלא יהיו בעלי המוסר, אין ההזק לכל ההמון אלא לבעליו לבד; אבל השופט, כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע - יזיק לעצמו ויזיק לבני האדם'

      יא.     ונקראת 'אבות', לפי שכל דבריה דברי מוסר ודרך ארץ ומידות טובות שמסרו לנו אבותינו ושהם גופי תורה ככל שאר דברי המסורת שקבלנום איש מפי איש עד למשה מסיני.

      יב.      ועל שם שדברי המוסר ודרך ארץ והמעשה הטוב הנאמרים במסכת זו הם 'אבות' לכל דברי מוסר ודרך ארץ שאמרו חז"ל בכל מקום שהוא, וכולם תולדות של הכללים האמורים במסכת זו.



[1] אבע"ז
[2] רש"י
[3] חזקוני
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] רש"י
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ת"א
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רשב"ם
[12] רמב"ן
[13] רש"י
[14] רשב"ם
[15] פי' ר' יוסף בכור שור

יום רביעי, 29 באפריל 2015

פרשת אמור יום ה'

מקרא

ויקרא פרק כג

(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:
(לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיקֹוָק קרבנות המוספים האמורים בפרשת פנחס בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֲצֶרֶת הִוא אע"ג שכבר זמן שבעה ימי סוכה עברו, אעצור אתכם יום אחד שלא תלכו עדיין[1] וענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקדש לעבוד במקומות ההם את האל יתברך בתורה או בתפלה או שזה היום אחר חג הסכות אשר בו שלמו כל שמחות הרגלים הוא קודש להיות יום עצרת שיעצרו במקומות הקודש ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעשים טובים כאמרו ישמח ישראל בעושיו[2] כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים בכולם יש בהם עולה ומנחה זבח ונסכים כי עד עתה לא הזכיר רק אשה לבדו ויתכן להיותו עולה לבדה או מנחה לבדה[3] דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
(לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְקֹוָק וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם שאתם חייבים לה' כמו הבכור והמעשר[4] וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיקֹוָק:
(לט) אַךְ אע"פ שראש השנה ויום הכפורים באים לזכרון לכפרה אבל סוכות בא לשמחה ולהודאה על שמילא בתיהם כל טוב בימי אסיפה[5] בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץשדות וכרמים[6] תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שתחוגו לפניו, לתת הודאה לשמו על מעשיכם שאספתם תבואתכם[7] שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר קיבלו חז"ל שזהו אתרוג כַּפֹּת תְּמָרִים לולב וַעֲנַף עֵץ עָבֹת הדס וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
(מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק על ידי מצוות החד ישיבה בסוכה ד' מינים ושמחה[8] שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל אפי' אותן שיש להם בתים מפוארים[9] יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה[10] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(מד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת סדר והלכות מֹעֲדֵי יְקֹוָק וילמדם[11] אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

ויקרא פרק כד

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ אחר שכלה השמן שהתנדבו במלאכת המשכן צוה שיביאו לדורות[12] שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מלילה ללילה כמו עולת תמיד שאינה אלא מיום ליום[13]:
(ג) מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת הפרוכת שלפני הארון הנקרא עדות בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן ולדורות כשר גם בכהן הדיוט[14] מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד יערוך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר והן כדאי אף ללילי תקופת טבת ומדה זו הוקבעה להם[15] חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
(ד) עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה שעריכת הנרות יהיה על המנורה עצמה ולא יהיה דבר מפסיק בין הנרות להמנורה ולכן אמר הטהורה כי אם היה יכול להפסיק בקיסמים ובצרורות לא היה קפידא בטהרת המנורה לענין הנרות שאין נוגעים בה אבל כיון שצריך שיקבעם במנורה עצמה מקבלים טומאה ולכתחלה צריך ליזהר בטהרתם[16] יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד: פ


נביא

שמואל ב פרק ג

 (כא) וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל דָּוִד אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה תרצה נַפְשֶׁךָ וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם:
(כב) וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּד ולא סיפר מאיזה גדוד ומאין הביאו השלל, ומן הנראה כי מארץ פלשתים היה אולי יצא גדוד פלשתים בארץ ישראל להלחם או לפשוט ויואב עם עבדי דוד יצאו אליהם ועתה שב מהגדוד ההוא - וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כִּי שִׁלְּחוֹ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם:
(כג) וְיוֹאָב וְכָל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב לֵאמֹר בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם:
(כד) וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָה הִנֵּה בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ:
(כה) הלא יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר אשר הוא שונא לך ולא בא כִּי אם לְפַתֹּתְךָ בָּא וְלָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מבואך מוֹבָאֶךָ וְלָדַעַת אֵת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה:
(כו) וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר כאילו המלך קורא לו וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה בור שהיו בו קוצים וְדָוִד לֹא יָדָע:
(כז) וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי בשלוה ובבטחון שלא הבין אבנר שבלבו להרגו וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ לדופן החמישית מקום שהאברים הפנימיים מונחים וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂה אֵל אָחִיו:
(כח) וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְקֹוָק עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר:
(כט) יָחֻלוּ עונש דמיו של אבנר עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו לא אמר אלא על המסייעים אותו והסומכים את ידו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ נשען על מקלו מחמת חולי הרגלים וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם:
(ל) וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו לפי שנכנס עם יואב לתוך השער להיות לו לעזר, מעלה עליו הכתוב כאלו גם הוא הרגוׂ הָרְגוּ לְאַבְנֵר עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת עֲשָׂה אֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה: פ
(לא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב כדי שיתחרט על מה שהרגו וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים וְסִפְדוּ לִפְנֵי אַבְנֵר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה:
(לב) וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ אֶל קֶבֶר אַבְנֵר וַיִּבְכּוּ כָּל הָעָם: פ
(לג) וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר הַכְּמוֹת נָבָל כאדם נופל ושפל ימות אבנר שהיה גבור וגדול איך לא השיב ידו אל מכהו יָמוּת אַבְנֵר:
(לד) יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ  לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגַּשׁוּ הלא לא הרגוך על חטא במשפט שאז אוסרים ידי החוטא ורגליו בנחושתים עד יגמרו דינו והלא לא על חטא ולא במשפט הרגוך, רק - כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ שהרגוך בדרך צדיה ורצח וַיֹּסִפוּ כָל הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו:
(לה) וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת להאכילו סעודה מועטת אֶת דָּוִד לֶחֶם בְּעוֹד הַיּוֹם וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף כִּי אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ כלומר אני נשבע שעד השקיעה לא -  אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה:
(לו) וְכָל הָעָם הִכִּירוּ שהרצחו של אבנר לא מצד דוד היתה וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ בְּעֵינֵי כָל הָעָם טוֹב:
(לז) וַיֵּדְעוּ כָל הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר: פ



כתובים

תהלים פרק קכט

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי המשיל ימי הגלות לימי האדם, והתחלת הגלות לימי הנעורים, ואורך ימי הגלות לימי הזקנה, ואומר כי מתחילת הגלות צררו אותנו האויבים צרה רבה, וזהו יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל תהלה לאל שלא כלינו בגלות: (ב) רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי אבל גַּם לֹא יָכְלוּ לִי: (ג) עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים משל לרוב הסבלות והפרך והבזיון והקלון הֶאֱרִיכוּ למענותם לְמַעֲנִיתָם המענית הוא הקו שיחרוש החורש וכל מה שיהיה ארוך המענית, תהיה יגיעת השורים רבה, כי לא ינוחו עד ראש הקו. ובאמרו האריכו למעניתם רצה לומר שלא נתנו אותנו לנוח מעבודתם ומסבלותם: (ד) יְקֹוָק צַדִּיק קִצֵּץ עֲבוֹתחבלים עבים שבהם קשרו אותי רְשָׁעִים: (ה) יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כשה' קצץ עבותם כֹּל שֹׂנְאֵי בני צִיּוֹן: (ו) יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת כעשב הצומח בגג, שאין לו העמדה וקיום שֶׁקַּדְמַת עד שקודם שיצא ויראה שָׁלַף יָבֵשׁייבש בחום השמש: (ז) שֶׁלֹּא בא לכלל קצירה ולכן לא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר ולא וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר מלא כנף בגדו מן העומרים כי לא קצרוהו כלל: (ח) מנהג העוברים לומר לקוצרים, ברכת ה' אליכם וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יְקֹוָק כי אינו זרע ברכה, ולא יבוא לידי קצירה. כן יהיו הגוים, כי כל תורתם ואמונתם הבל וריק, כחציר גגות, וכן יכלו כחציר גגות, אבל תורת ישראל המשיל לזרע ברכה:

תהלים פרק קל

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים עומק הצרות ועומק החטא וריחוקו מה' קְרָאתִיךָ יְקֹוָק: (ב) אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: (ג) אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר ולא תמחול יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: (ד) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא סבת היראה שמתיראים מפניך הוא גדולתך ורוממתך, וזה מתגלה ע"י הסליחה שבזה יראו שאתה נעלית משיפגמו בכבודך: (ה) קִוִּיתִי יְקֹוָק בגלל ש - קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ  תורתו ומצוותיו הוֹחָלְתִּי ציפיתי: (ו) נַפְשִׁי מחכה לַאדֹנָי יותר מִשֹּׁמְרִים מהממתינים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר: (ז) יַחֵל צפה יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק כִּי עִם יְקֹוָק הַחֶסֶד וע"י מדת החסד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ דרכים של פְדוּת: (ח) וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:



משנת ההלכה

דיני ימי העומר

       א.       מי שעובד מיד אחרי צאת הכוכבים ואינו יכול לצאת להתפלל מכיון שההלכה היא תדיר וכו' אינו רשאי להקדים את ספירת העומר שאינה תדירה לערבית שהיא מצוה תדירה וא"כ עליו להמתין לספור עד אחרי ערבית ועוד סיבה נוספת שעליו להמתין מכיון שכשסופר בציבור הרי הוא מהודר יותר משום "ברוב עם הדרת מלך".

        ב.        אך אם יודע שלא יוכל להתפלל במנין מאוחר יותר אלא ביחידות ואינו יכול להתפלל ביחידות בצאת הכוכבים אם חושש שמא יישכח לספור מאוחר יותר עליו לספור מיד בצאת הכוכבים .ביחידות.

         ג.         ובמקום שיכול לספור בציבור מייד אחר צאת הכוכבים למשל שבמקום עבודתו ישנם אנשים רבים שומרי תורה ומצוות שעובדים יחד ויוכלו להפסיק עבודתם כדי לספור אחר צה"כ אבל לא כדי להתפלל  ערבית וערבית יתפללו מאוחר יותר נחלקו הפוסקים האם שייך כאן טעם של תדיר ושאינו תדיר וכו' ולפיכך אם יש אנשים מהציבור שאם לא יספרו עתה עלולים לשכוח לספור מאוחר יותר עדיף שכולם יספרו מיד אחר צאת הכוכבים.

        ד.        מי ששאולים אותו כמה היום בספירה ועדיין לא ספר לא יאמר את סכום הספירה שיש לחשוש שיוצא כך ידי חובה וממילא שוב אינו יכול לספור בברכה ביום זה אלא יאמר אתמול היה כך וכך או יאמר מחר יהיה כך וכך.

       ה.       ולכן גם אין לשאול את חבירו כמה מספר ימי העומר היום שמא יענה לו ונמצא מבטלו בברכה אלא ישאל כמה היה אתמול.

         ו.         ויש להזהר בכך כבר מפלג המנחה בערך שעה וחצי לפני שקיעה (השבוע בסביבות 17:50) אמנם אם לא נזהר כל עוד שלא הגיע שקיעה יכול לספור עם ברכה אבל אם אחר שקיעה ענה לחבירו ואמר לו את מספר היום יספור באותו היום ללא ברכה,

         ז.         וכן יש להזהר לא להזכיר היום כך וכך כנ"ל אפילו אם הוא בדרך לימודו או בתוך שיעור או דרשה אע"פ שאינו מביאו אלא כמשל וכדומה ואינו מתכוין כלל לספור

       ח.       ואם הזכיר בדרך לימודו או בדרך משל יחזור ויספור בברכה.

        ט.       המהרהר בליבו את ספירת העומר לא יצא ולכן יחזור וימנה ויברך

         י.         שאלו חבירו את מספר הימים של אתמול וענה לו בטעות את מספר היום חוזר ומונה בברכה שמכיון שטעה וחשב מספר היום הרי הוא מספר אתמול אינו נחשב ספירה כלל

      יא.     במסתפר כמה ימי הספירה יכול לשאול מעיקר הדין האם היום המספר הוא כך וכך ויכול חבירו לענות לו "כן" או "לא" ואינו נחשב ספירה לאף אחד הם שמכין שאינו יודע את מספר הימים אינו יוצא בכך יד"ח

      יב.      אע"פ שאם מכוין בפירוש שלא לצאת אינו יוצא וא"כ אם עונה לחבירו ומתכוין שלא לצאת יוכל לספור בברכה מ"מ לכתחילה אין לנהוג כן.

       יג.       המתפלל בערב שבת מוקדם ומסיים ערבית לפני שקיעה לא יספור ספירת העומר ואם ספר לא יצא יד"ח ויחזור ויספור

 



[1] פי' ר' יוסף הכור שור
[2] ספורנו
[3] אבע"ז
[4] העמק דבר
[5] רשב"ם
[6] אבע"ז
[7] פי' הטור
[8] פי' הטור
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רמב"ן
[11] ת"א
[12] ספורנו
[13] רש"י
[14] ספורנו
[15] רש"י
[16] מלבי"ם