מקרא
ויקרא פרק כד
(ה) וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת:
(ו) וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ חלות בכל אחת מ - הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן של הזהב הַטָּהֹר ולא על שלחנות אחרים שיש שם והוא לבדו מצופה זהב וזרו זהב[1] לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ז) וְנָתַתָּ עַל כל אחת מ - הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה הלבונה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה שמקטיר אותה אִשֶּׁה לַיקֹוָק והלחם לכהנים[2]:
(ח) בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מקטיר הישנה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ את החדש[3] לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
(ט) וְהָיְתָה מערכת הלחם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ את הלחם[4] בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק חָק עוֹלָם: ס
(י) וַיֵּצֵא מאהלו לתוך המחנה בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי להורות כי הגוי הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי ואע"פ שפסקנו בגמרא (יבמות מה) שגוי הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאינו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ, כי "לשמות מטות אבותם" כתוב בהן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה ושמעו רבים ותפשו בו ויביאו אותו אל משה האהלה[5] בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:
(יא) וַיִּקֹּב קילל בנקיבת כלומר שפירש שם המפורש[6] בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן אחת הייתה ופרסמה הכתוב ללמדך שלא היו בנות ישראל פרוצות בעריות[7]:
(יב) וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר בבית הסוהר[8] נראה היה בעיניהם שחייב מיתה משום דכתיב - "ומקלל אביו ואמו מות יומת", קל וחומר לשכינה, אלא שלא רצו לעונשו מן הדין, ומשום הכי כתיב -[9] לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְקֹוָק: פ
(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ לתבוע כבוד שמים וכדי שיתכפר להם מה ששמעו ברכת השם, כמו שסומכין על הקורבן כדי להתכפר, לתבוע כבוד שמים, לדחפו מבית הסקילה[10] וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה:
(טו) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו סתם בכינוי בלא פירוש שם המובהק[11] וְנָשָׂא חֶטְאוֹ:
(טז) וְנֹקֵב שמפרש את שֵׁם יְקֹוָק מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת:
(יז) וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת:
(יח) וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ אין נפש תחת נפש בבהמה, ממש, שיצטרך לקנות לו בהמה כבהמתו, אבל שישלם לו דמים בשווי הנזק אשר עשה לו[12]:
(יט) וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ יפצה אותו על ידי תשלום ממון[13]:
(כ) דמי שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר דמי עַיִן תַּחַת עַיִן דמי שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ תשלום ממוני:
(כב) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה קיימו עליהם כל האמור בפרשה גבי דין אדם ובהמה[15]: פ
סליק פרשת אמור
נביא
שמואל ב פרק ג
(לח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל ואם תתמהו מה זה לא לקחתי נקם, הנה אנכי אף היום שנמשחתי למלך על כל ישראל ומלכותי בכל משלה, עם כל זה -:
(לט) וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ במלוכה שכאילו היום - וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ נמשחתי למלוכה וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי ואם היה אבנר חי כבר היה מחזק ידי והייתי יכול לעמוד בפני בני עולה, ומזה תדעו כי אבדנו הרבה במיתתו, שלא נשאר איש כמוהו יחזיק ידי נגד בני צרויה שהם ישארו שרי הצבא בהכרח, ולא אוכל לעשות בהם משפט יְשַׁלֵּם יְקֹוָק לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ ולפי שמן הדין אין ליואב משפט מות, שלא היו שם עדים והתראה, אולם ניתן רשות למלך לענוש לצורך השעה ביכלתו המוחלט, ולזה שמט ידו ממנו, כי לא היה יכול להם, ומסר דינו לשמים: פ
שמואל ב פרק ד
(א) וַיִּשְׁמַע בֶּן שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִּרְפּוּ יָדָיו לפי כשמת אבנר, לא נשאר מי להתחזק עמו במלכותו, ועוד לא נשאר בו כח מלכות רק מצד היותו בן שאול המלך, לזה לא הזכירו בשמו וְכָל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּהיות ידעו שלבב אבנר היתה שלם עם דוד, וחששו שעם כל זה נהרג בעצתו, ופחדו לנפשם שלא ינקום בכולם, ובעבור זה לא המליכוהו עד שנהרג איש בושת ועשה דוד שפטים בההורגים, ובזה ידעו למפרע שהיה דוד נקי מדמי אבנר, ואז באו כולם להמליכו:
(ב) וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ עם בֶן שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי מבארות מִבְּנֵי בִנְיָמִן כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן אולי עמדה מחוץ לגבולם, ולא היה ידוע לכל אשר היא מבנימין:
(ג) וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים מבארות גִּתָּיְמָה לגתים וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה וכן לא נשאר איש מבני שאול ויוצאי חלציו יתמוך שבט ויחזיק את המלכות. כי -: ס
(ד) וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל שהם נהרגו שם וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ כלומר נעשה פסח - נכה בשתי רגליווּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת שזה האחד נשאר והיה פסח עד שלא יכול להיות מעוז ומחסה למלכות שאול:
(ה) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם לומר שלא נזהרו כלל ובאו באמצע היום ולא בלילה בהסתר אֶל בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם וידעו את הזמן שאז שוכב משכב הצהרים - כי היו לפנים מבני ביתו:
(ו) וְהֵנָּה פסוק זה הוא מאמר מוסגר, ר"ל והם כבר עשו רצח כזה שבעבורו ברחו אז מן הארץ לגת, כי עוד בהיותם שרי גדודים בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת של לֹקְחֵי סוחרי חִטִּים וַיַּכֻּהוּ את בעל הבית ההוא אֶל הַחֹמֶשׁ וזו הסיבה ש- וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ גתימה כאמור לעיל פסוק ג:
(ז) וַיָּבֹאוּ שני הרוצחים האלה שכבר עשו רצח כזה מקדם הן המה שהרגו את המלך ג"כ באופן זה שבאו הַבַּיִת של איש בשת וְהוּא שֹׁכֵב עַל מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ וַיָּסִירוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּקְחוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כָּל הַלָּיְלָה:
(ח) וַיָּבִאוּ אֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וַיִּתֵּן כלומר והנה נתן יְקֹוָק לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעוֹ: ס
(ט) וַיַּעַן דָּוִד אֶת רֵכָב וְאֶת בַּעֲנָה אָחִיו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי וַיֹּאמֶר לָהֶם חַי יְקֹוָק אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה:
(י) כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר הִנֵּה מֵת שָׁאוּל וְהוּא שאמר לי הָיָה כִמְבַשֵּׂר דבר טוב בְּעֵינָיו וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג אֲשֶׁר חשב שאשמח על מות המלך שאול לְתִתִּי לוֹ ואתן לו מתן עבור ה – בְּשֹׂרָה:
(יא) אַף כִּי כלומר כל שכן שאהרוג אתכם, כי הרעותם לעשות יותר ממנו, כי ההורג את שאול, הנה במלחמה הרגו על פי שאלתו, וידע כי לא יחיה עוד אחר אשר היה כבר מוכה בחרב, ואף הפרשים הדביקוהו כמו שכתוב למעלה (א ט - י) אבל אתם - אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ:
(יב) וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגוּם וַיְקַצְּצוּ אֶת יְדֵיהֶם שעשו את המעשה וְאֶת רַגְלֵיהֶם שהלכו לבשר את דוד וַיִּתְלוּ עַל הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן כדי שלא יזיד עוד איש לשלוח יד במלך, וזה עשה מדין מלך לא מדין התורה וְאֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן: פ
כתובים
תהלים פרק קלא
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד יְקֹוָק לֹא גָבַהּ לִבִּי במחשבת הלב וְלֹא רָמוּ עֵינַי במעשי להשתרר ולהתעלות ולהרים עין כדרך גסי הרוח וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי לא עשיתי מעשים גדולים ונפלאים כבניית בניינים נאים ומגדלים גבוהים כדי להראות גדולה וכבוד יותר ממה שמגיע לי: (ב) אִם לֹא זהו סוג של לשון שבועה כעניין שאם לא עשיתי כך אז אקבל עונש והכוונה ל- שִׁוִּיתִי מלשון שווה וְדוֹמַמְתִּי מלשון דמיון נַפְשִׁי ששמתי את עצמי ודימיתי את עצמי לתינוק כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ ששם את כל בטחונו באמו כך כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי שמתי את כל בטחוני בהקב"ה: (ג) דוד המלך אומר ראו ונהגו כמוני יַחֵל קוו יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
תהלים פרק קלב
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר יְקֹוָק לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ זכור את כל העינוי שדוד עבר בכדי למצוא מקום לבניין ביהמ"ק כי לא זכה לבנות את ביהמ"ק: (ב) אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיקֹוָק נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב לחוזק ולכח של יעקב אבינו שהיה ראשון הנודרים: (ג) אִם אָבֹא עניין שבועה שכך יקרה לי אם לא אבוא בְּאֹהֶל בֵּיתִי המוכן והראוי למלך אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי למטה המוצעת באופן הראוי למלך: (ד) אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי שינה קבועה לְעַפְעַפַּי אישון העין תְּנוּמָה שינה קלה ועניין הוא שלא יישן יותר ממה שנצרך לו: (ה) עַד אֶמְצָא מָקוֹם המתאים והראוי והמוכן לַיקֹוָק מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב: (ו) הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה עוד כשדוד היה במקום הולדתו באפרתה היינו בית לחם הוא שמע שעתיד להיות מקום לביהמ"ק אבל לא היה ידוע איפה אבל עכשיו מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר המקום הזה נמצא בגורן של ארונה היבוסי והיה שם עצים של יער והוא גם היה המקום שנעקד בו יצחק והאיל נאחז בסבך העצים בקרניו: (ז) ועכשיו שאנו יודעים היכן זה המקום המיוחד של ביהמ"ק אז נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו ביהמ"ק נקרא גם הדום רגלי הקב"ה שכביכול הוא נמצא בשמים ורגליו מגיעות לביהמ"ק: (ח) לכן קוּמָה יְקֹוָק והשרה את שכינתך אל מקום לִמְנוּחָתֶךָ המנוחה כי עד עכשיו הארון היה מתגלגל מאוהל למשכן וכו' אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ שהארון הראה את כך הקב"ה מתי שנלקח בשבי עם פלישתים כפי שמובא בשמואל א': (ט) כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק אלו בגדי כהונה והם נקראים צדק כי הם מכפרים ומצדיקים את העוברים עבירה וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ זהו שירת הלווים: (י) בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ וקבל את התפילה: (יא) נִשְׁבַּע יְקֹוָק לְדָוִד אֱמֶת שבועה אמיתית שלעולם לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה ושתמיד מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ שהמלכות תהיה מבית דוד: (יב) אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם ביד הנביאים גַּם בְּנֵיהֶם של בניך עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ:
