מקרא
ויקרא פרק יא
(כא) אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לא לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ סמוך לצוארו יש לו כמין שתי רגלים לבד ד' רגליו וכשרוצה לעוף ולקפוץ מן הארץ מתחזק באותן שתי כרעים ופורח[1]:
(כב) אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ:
(כג) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם בא ללמד שאם יש לו חמש. טהור[2]:
(כד) וּלְאֵלֶּה המוזכרים להלן אם תגעו בהם תִּטַּמָּאוּ לומר שאין בנזכרים בדגים ובעופות ובחגבים הטומאה הזו, רק לאלה אשר יזכיר, והם הבהמה אשר איננה שוסעת שסע ומעלת גרה כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב ובערב יטהר אם רחץ בשרו במים[3]:
(כה) וְכָל הַנֹּשֵׂא מִנִּבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב החמיר הכתוב בנושא מבנוגע, להצריכו כבוס בגדים:
(כו) לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת כגון גמל וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם כלומר בנבלתם בין שחוטים ובין מתים כמבואר לעיל[4] יִטְמָא:
(כז) וְכֹל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו בְּכָל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע כגון כלב וחתול וכיו"ב[5] טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
(כח) וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָם מסיט ממקומו אע"פ שלא נגעו. אבל אם טענוהו נבילה על כתיבפו ולא נגע ולא זז ממקומו אינו טמא[6] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם: ס
(כט) וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא להיות טמא במגען ונאסר לאכול תרומה וקדשים וליכנס למקדש[7] בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ:
(ל) וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת:
(לא) אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
(לב) וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם ירמוז לכל הנזכרים למעלה בבהמה טמאה ושרץ וחיה, והיא נוהגת גם בנבלות[8] בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר ולא כלי אבנים ולא כלי אדמה אוֹ שָׂק העשוי מצמר עיזים כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם כלומר שעושים בתוכו מלאכה ולא תשמיש כסוי שאין עושין בתוכו כלום[9] בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר:
נביא
שמואל א פרק כג
(א) וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שֹׁסִים בוזזים אֶת הַגֳּרָנוֹת:
(ב) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיקֹוָק באורים ותומים שהיו ביד אביתר לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה ס וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים וְאַף וקל וחומר שיש לנו מה לפחד כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים: ס
(ד) וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּיקֹוָק ס וַיַּעֲנֵהוּ יְקֹוָק וַיֹּאמֶר קוּם רֵד קְעִילָה כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ:
(ה) וַיֵּלֶךְ דָּוִד ואנשו וַאֲנָשָׁיו קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵיהֶם וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה: ס
(ו) וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד של הכהן הגדול עם החושן והאורים ותומים יָרַד בְּיָדוֹ:
(ז) וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד קְעִילָה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נִכַּר מסר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ בוטח הוא בחוזק העיר ולא יתחבא עוד, ואני אצור על העיר עד רדתה:
(ח) וַיְשַׁמַּע ויאסוף ע"י שהשמיע לעם כרוז שָׁאוּל אֶת כָּל הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו:
(ט) וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ חושב וארב ל - הָרָעָה וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד: ס
(י) וַיֹּאמֶר דָּוִד יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי בכדי לתפוס אותי:
(יא) הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ כלומר האם דעתם למסור אותי בידו הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ ס וַיֹּאמֶר יְקֹוָק שאול יֵרֵד:
(יב) וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר יְקֹוָק יַסְגִּירוּ: ס
כתובים
תהלים פרק קטו
(ד) עֲצַבֵּיהֶם הע"ז שלהם ואין בהם ממש כי הם עשויים מ- כֶּסֶף וְזָהָב ו- מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: (ה) אמנם פֶּה לָהֶם אבל וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ שהגויים יהיו מכינים את הע"ז בצורה של אנוש אך לא יוכלו לתת להם נשמה: (ו) אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן הזכיר המשורר את חמשת החושים שחסרים לע"ז: (ז) יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן למשש רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא יֶהְגּוּ יוציאו הגה ואפי' בצורה שאינה מובנת בִּגְרוֹנָם: (ח) כאן קילל המשורר את עושיהם ש-כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם שלא יחושו בחמשת החושים וגם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם: (ט) אבל יִשְׂרָאֵל הוא בְּטַח בַּיקֹוָק עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא מאז ומתמיד היה עוזריהם ומגינם: (י) בֵּית אַהֲרֹן הם הכהנים והלוויים שעומדים קרוב לה' תמיד בִּטְחוּ בַיקֹוָק עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: (יא) יִרְאֵי יְקֹוָק הם החכמים המתבודדים בבית ה' ומתעסקים בחכמה לדעת את הקב"ה וי"א חסידי אומות העולם בִּטְחוּ בַיקֹוָק עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: (יב) ועכשיו חוזר ומפרש את מי הקב"ה כן יברך יְקֹוָק זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן: (יג) יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְקֹוָק הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים: (יד) יֹסֵףמלשון הוספת ברכה יְקֹוָק עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם: (טו) בְּרוּכִים אַתֶּם לַיקֹוָק עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ שהקב"ה יצר את השמים והארץ ובידו לברך את מי שירצה: (טז) אפילו שהוא יצר את הַשָּׁמַיִם ממשלת ה-שָׁמַיִם היא רק לַיקֹוָק אבל את ממשלת וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם אך שידעו האנשים כי בידו להעביר את כל אותם המושלים בארץ שלא מכירים באדנותו של הקב"ה: (יז) לֹא הַמֵּתִים הכופרים בה' העומדים למות מן העולם לא יְהַלְלוּ יָהּ על הטובות כי הם לא יקבלו אותה וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה הקבר וכפל הדבר: (יח) אבל וַאֲנַחְנוּ המאמינים ואנו חיים ומקבלים טובות מאתו נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ וגם על כל הברכות שנקבל לעתיד:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה