יום שישי, 24 באפריל 2015

פרשיות אחרי מות קדושים יום ו'

מקרא

ויקרא פרק כ

(ט) כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל ודבר נורא עשה[1] דָּמָיו בּוֹ וחייב סקילה[2]:
(י) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת בחנק[3]:
(יא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם לשון זה בכל הפרשה משמעותו סקילה[4]:
(יב) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ אשת בנו[5] מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם תֶּבֶל עָשׂוּ הקדמונים פירשו מלשון תבלול בעינו, שנבלל הלבן עם השחור, כן כאן נבלל זרע האב עם זרע הבן[6] דְּמֵיהֶם בָּם:
(יג) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם:
(יד) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן זאת או זאת אם היתה האם אשתו תשרף הבת וכן הפך הדבר[7] וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם:
(טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ שלא תחטיא אחר ויש אומרים להסתיר הקלון[8]:
(טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם:
(יז) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח הזכיר הכתוב קיחה באחותו אע"פ שאין לו בה קידושין, בעבור כי האח עם אחותו בבית אחד שוכנים יחד, וכאשר יגבר עליו תאותו יקחנה וימשוך אותה אליו, ואינו צריך לבוא אליה כבא אל אשה זונה וכן דרך הכתוב להזכיר קיחה בכל המתיחדים אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ מכנה אותה בראיה, כי האח עם אחותו ישנים יחד ואין צריך לגלות בגדיה וכן יכנה אותה בלשון ידיעה, והאדם ידע את חוה (בראשית ד, א). וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ שגם היא חמדה בלבה ערותו ורצתה לעשות כן, והזכיר זה באחותו בלבד, בעבור כי כל העריות כאשר יקרב אליה, לרצונה הוא, כי אם לא היתה ברצונה היתה צועקת, אבל אח הישן עם אחותו, אולי שלא מדעתה הערה בה, על כן אמר שגם היא מרצונה תראה את ערותו[9] שהסכימו שניהם על זה[10] חֶסֶד חרפה וקלון[11] הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא:
(יח) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה כלומר נדה שנקראת חולה בגלל דם המחזור שקיבלה[12] וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה גלה וכן כל לשון ערוה גלוי הוא[13] וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם:
(יט) וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ:
(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ בלא ולד ודומה לו (בראשית טו) ואנכי הולך ערירי יש לו בנים קוברן אין לו בנים מת בלא בנים[14]:
(כא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא השכיבה הזאת מנודה היא ומאוסה[15] ונקראת נדה שכמו שפעמים שהנדה אסורה ופעמים שהיא מותרת אף באשת אח פעמים שהיא אסורה ופעמים שהיא מותרת ע"י יבום כשנתאלמנה בלא זרע[16] עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ:
(כב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי שלא לעבור על אזהרות אלו העריות וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי משפטי העונש[17] וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ:
(כג) וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם:
(כד) וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים:
(כה) וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא:
(כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי חכמת התורה חייבה לנו להיותנו מובדלין במאכלנו ובמשתנו ובמלבושנו, ומתוך שאנו מסוגלין במצוות התורה הם מקנאים בנו ומתוך קנאתם ישנאו אותנו[18]:
(כז) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם: פ         
סליק פרשת קדושים   

נביא

ספר שמואל ב פרק א

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם:
(ב) וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל יש אומרים שזהו היה דואג האדומי וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עפר עַל רֹאשׁוֹ וַיְהִי בְּבֹאוֹ אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
(ג) וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אֵי מִזֶּה תָּבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי ניצלתי:
(ד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד מֶה הָיָה הַדָּבָר הַגֶּד נָא לִי וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר נָס הָעָם מִן הַמִּלְחָמָה וְגַם הַרְבֵּה נָפַל מִן הָעָם וַיָּמֻתוּ סיפר מהרע אל הגרוע קודם ברחו העם אחר כך הרבה נהרגו וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּולבסוף מות שאול ויהונתן:
(ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵיךְ יָדַעְתָּ האם המידע מאומת או משמועה כִּי מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ:
(ו) וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרֹא נִקְרֵיתִי במקרה באתי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ לאחר הדקירה שדקר את עצמו בפרק הקודם וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים מחנות הפרשים הפלישתיםהִדְבִּקֻהוּ התקרבו אליו:
(ז) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר הִנֵּנִי:
(ח) וַיֹּאמֶר לִי מִי אָתָּה מאיזה עם אתה ויאמר וָאֹמַר אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי לא לצד ישראל ולא לצד פלישתים:
(ט) וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ שם חולי כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי מהר כי לא נשאר בי שום הרגשה רק נפשי נשארה אז תהרוג אותי כדי שלא יתעללו בי הערלים לפני שאמות:
(י) וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אחרי הדקירה הקטלנית שדקר את עצמו אַחֲרֵי נִפְלוֹ על חרבו ורק קירבתי את מותו וָאֶקַּח הַנֵּזֶר הכתר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה צמיד אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה:
(יא) וַיַּחֲזֵק דָּוִד בבגדו בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ ומכאן למדו חכמים שחייב אדם לקרוע על נשיא היינו שאול ועל אב בי"ד והוא יונתן:
(יב) וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְדֹוָד אלו גדולי העם שנפלו במלחמה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל יתר העם כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
(יג) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה האם אעיין אתה עמלקי או שמא נתגיירת וַיֹּאמֶר בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי ואני בן גר:
(יד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ יְדֹוָד שהרי אתה יהודי מבטן ומלידה ואך לא יראת להרוג את שאול ואפילו שבקש ממך עדיין חָטָאתָ:
(טו) וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר גַּשׁ פְּגַע בּוֹ וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹת:
(טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דמיך דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ עוון מיתתך על עצמך כִּי פִיךָ עָנָה העיד בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי המתי אֶת מְשִׁיחַ יְקֹוָק ועל פי הודאתך אתה נהרג (ואף אם נאמר שאין אדם נהרג בהודאת פיו פה משום זלזול במלכות בכך שאמר ששלח ידו במלך ישראל יש כח ביד המלך להורגו): ס





כתובים

תהילים פרק קיט

ת
(קסט) תִּקְרַב רִנָּתִי תפילתי לְפָנֶיךָ יְקֹוָק כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי שאבין את התורה כפי אמיתת כוונתך: (קע) תָּבוֹא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי ע"י נתן הנביא: (קעא) תַּבַּעְנָה מלשון להביע שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ היינו שכאשר תלמדני חוקיך אז תאמרנה שפתי תהלה: (קעב) תַּעַן לְשׁוֹנִי בהרמת קול אִמְרָתֶךָ כִּי כָל מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק וראוי להגיד אותם בקול רם: (קעג) תְּהִי יָדְךָ מוכנה לְעָזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי: (קעד) תָּאַבְתִּי אני מתאווה וחושק לִישׁוּעָתְךָ יְקֹוָק וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי כי אז לא אהיה טרוד עם אוייבי: (קעה) תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעַזְרֻנִי: (קעו) תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי כמו הכבש הצעיר כשהוא אבוד מן העדר לא יודע לחזור עד שהרועה יחזירו כך אני בדעתי לא אדע מעצמי את כל התוכן הטמון בתורה ואצליח רק אם תעזרני והבא ליטהר מסייעין בידו:
סליק פרק קיט


משנת ההלכה

בקשה על החלומות

       א.       מי שראה חלום ואינו יודע מה ראה אם הוא טוב או רע וחושש שמא חלם חלום שצריך לרפואה כיון שאינו יודע מה פשרו, יקום לפני הכהנים בשעה שנושאין כפיהן ויאמר רבונו של עולם אני שלך כו' אם צריכים רפואה רפאם כו' כנדפס בסידורים.

        ב.        ויכוין לסיים בתפלה זו בפעם ראשון ותשמרני כנגד מה שהכהנים מסיימים וישמרך ובפעם ב' ותחנני כנגד ויחנך ובפעם ג' ותרצני כנגד שלום וטוב לאמר בפעם ג' ותבא עלי ברכת כהניך ותרצני. כדי שיענו הצבור אמן גם על בקשתו ואם לא סיימו הכהנים עדיין יוסיף ויאמר אדיר במרום כו' עד שיסיימו הכהנים.

         ג.         אין לומר הרבון בשבת ואפילו ביו"ט שחל בשבת שאין אומרים תחנה בשבת אם לא כשחלם לו חלום רע באותו הלילה.

        ד.        ובמקום שאין עולין לדוכן יאמר כל זה בשעה שהש"ץ אומר שים שלום ויכוין לסיים עם הש"ץ שיענו הציבור אמן ואם רואה שלא יוכל לסיים עם הש"ץ יתחיל בשעה שהש"ץ אומר יברכך.

       ה.       ולא יאמר כן בכל יום ויום אלא ביום שראה חלום ומה שנהגו הכל לומר כן ברגל כשהכהנים עולים לדוכן זהו דוקא בחו"ל שאין אומרים ברכת כהנים בכל יום ואי אפשר שלא ראה חלום שצריך רפואה בין רגל לרגל. אבל במקום שאומרים ברכת כהנים בכל יום לא יאמר אלא אם ראה חלום.

         ו.         יש נוהגין לומר בכל פעם שנושאים כפים אדיר במרום וכו' כנדפס בסידורים ועיקר אמירתו היא בשעת גמר תפלת ש"ץ בשעה שאומר וטוב בעיניך כו'. וי"א שעיקר אמירתו הוא משעה שהכהנים מחזירים פניהם למזרח אחרי הברכה וכן מנהג העולם. אמנם יכול לאמרו כל זמן שלא סיים הש"ץ ברכת שים שלום.

 



[1] אבע"ז
[2] רש"י
[3] רש"י
[4] רש"י
[5] אבע"ז
[6] משך חכמה
[7] אבע"ז
[8] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[9] רמב"ן
[10] אבע"ז
[11] ת"א רש"י רמב"ן
[12] אבע"ז
[13] רש"י
[14] רש"י
[15] רש"י
[16] חזקוני
[17] אבע"ז
[18] רבינו בחיי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה