פרשיות אחרי מות קדושים יום ה'

מקרא

ויקרא פרק יט

כג) וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ לשון סתימה אטימה והרחקה ואטמתם אטימתו יהא אטום ונסתם מליהנות ממנו[1] אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים והזכיר הכתוב אטימות בפרי הבא בתוך שלש שנים לאסרו בהנאה, ולא יאמר כן בשאר אסורי הנאה, כי ביאת הפרי בתחילתו יקרא פתיחה כמו שאמר פתח הסמדר (שה"ש ז יג), ולכך אמר שלש שנים יהיה לכם ערלים, כאילו הפירות סגורים באילנות לא הוציאו פרח ולא פתחו סמדר[2] לֹא יֵאָכֵל :

הוזהרנו בזה שהנוטע עץ מאכל, בארץ ישראל ואפילו העובד כוכבים שנטע, בין לעצמו בין לישראל מונה לו הישראל שלש שנים מעת נטיעתו ומשנטע כל הפירות שעושה אותו אילן בתוך ג' שנים אסורין באכילה לעולם וכן בהנאה אסורים לעולם כגון לצבוע בו או להדליק בו את הנר או להסיקו תחת תבשילו, וכן למכרו או להחליפו אפילו אם גוי אסור וכן אסור להריח בפירות ערלה[3] שנטעם למאכל ואפילו אינם עומדים לריח כלל[4]:

(כד) וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ קדש כמעשר שני לאוכלו בירושלים הִלּוּלִים לַיקֹוָק ולהלל לבורא שכן מצינו במעשר שני שיאכלוהו במקום אשר יבחר למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים ויכול לחללו על מטבע כמו שיכול לכשות במעשר שני[5]:

(כה) וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ והמצוה הזאת כשתשמרוה לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ שבשכרה אני מברך לכם פירות הנטיעות. היה רע"א דברה תורה כנגד יצה"ר שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו[6] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

(כו) לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם

הוזהרנו שאסור לאכול מן בעל חי הטעון שחיטה אחר שחיטה כל זמן שהיא מפרכסת, והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם וכן אסור לאכול מבשר הקדשים אפילו קדשים קלים קודם זריקת דמם והאוכל עובר בלאו זה דלא תאכלו על הדם וכן כל בית דין שהרגו נפש אסורים לאכול כל אותו היום מזמן הריגתו עד הלילה והרי זה בכלל לא תאכלו על הדם אמנם אין לוקים עליו אבל קודם הריגתו מותר להם לאכול וכן אסור להרבות באכילה ושתיה בימי הנערות כדרך זולל וסובא ובאופן שנתפרש בתורה בבן סורר ומורה והוזהר האדם על זה בתחילת תוקף חום בחרותו ובראשית בואו בחיוב שמירת נפשו, והם שלשה חדשים הראשונים משהתחיל להביא שתי שערות עד שיקיף כל הגיד. ומאותו הזמן יקח מוסר לכל ימיו[7] לֹא תְנַחֲשׁוּ

הוזהרנו שלא לנחש כיצד הוא הנחש[8] כגון האומר: פתי נפלה מפי, או מקלי מידי, וצריך לדאוג היום מהיזק או שעבר נחש מימיני או שועל משמאלי, והוא סימן רע לי או שאומר הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום שאם אצא יפגעני אדם רמאי[9]

וְלֹא תְעוֹנֵנוּ

הוזהרנו שלא לעונן מעונן, יש בו שלש משמעיות. א. לשון עונה. אלו נותני עונות, שאומר עונה פלונית יפה להתחיל ולהצליח, וכן המחשב השעות והעתים לומר, יום פלוני ושעה פלוני, יפה לצאת לדרך ב. חכמת המזלות, יום פלוני טוב, יום פלוני רע, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני, וכל העושה מפני האצטגנינות, וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים, דהיינו חוזי הכוכבים, הרי זה לוקה וכן מעונן מלשון עין, אלו אוחזי העינים ע"י עישונים והקטרות או נרות דולקות, ואין בהם מצד כישוף[10]:

(כז) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם

הזהירנו מהעביר שער הצדעים והם פאות הראש. ותחילתם  בחלקם העליון מכנגד שער שעל פדחתו וסופם עד סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל עד למטה מן האוזן, מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם[11]

וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ

הזהירנו מהשחתת פאות הזקן והם חמש, ואינו חייב על השחתת פאת הזקן עד שיגלחנו בתער שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך גילוח שיש בו השחתה וזהו תער ולוקה על כל פאה ופאה ואם נטלן כולן כאחת לוקה חמש ורבו בהם הדעות, לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל. ואפילו על השפה העליונה או תחת הגרון[12]:

(כח) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ למת לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם

הוזהרנו שהשורט שריטה אחת על המת אפילו כל שהיא לוקה[13] וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם

כתובת קעקע האמורה בתורה הוא ששורט על בשרו שתוחב מחט או קוץ בעור הבשר בנחת שלא יזוב דם ועושה נקב קטן וימלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים ואפילו עפר ושוב עושה נקבים נקבים עד שנעשה מכולם צורת אות או שאר צורה, זהו כתיבה קעקע דהיינו כתיבה הנעשה ע"י תחיבת מחט או שאר דבר הנוקב[14] אֲנִי יְקֹוָק:

(כט) אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ פנויה שלא לשם אישות לְהַזְנוֹתָהּ למי שאין לו בה אישות כלל, כגון לגוי ועבד וחייבי כריתות ומיתות בית דין, שבאלו נעשית זונה בביאתן, אבל אם מסרה לכשר שלא לשם אישות אינה נעשית זונה[15] וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה:

(ל) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְקֹוָק נצטוווינו להתנהג במורא מה' במקדש, ואף על פי שהמקדש היום חרב, הוא נשאר בקדושתו, וחייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבנינו ולכן לא יכנס שם במקלו תרמילו ולא ירק שם וכיו"ב[16]:

(לא) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת המדברים עם המתים

הוזהרנו שלא לבקש עצה או כל פניה מהאובות ישנם כמה סוגים של בעל אוב א. פיתום שעומד ומקטיר קטורת ידועה, ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל מתחת הארץ בקול נמוך עד מאד, וכאילו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו ב. המדבר שהוא הלוקח גולגולת המת שנתעכל בשרו, ומקטיר לה ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו על מה שהוא שואלו. ג. שלוקח עורו של מת נפוח כמו נד, ובעל האוב מוציא את קולו מתוך שחיו של אוב על ידי הקשת זרועותיו של אותו אוב ואין הדבור יוצא משחיו של מכשף אלא משחיו של מת, ובבית הקברות הוא עושה כן[17] וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים יודעי עתידות

 הוזהרנו שלא לבקש עתידות מאת הידעוני כיצד מעשה הידעוני כתבו הראשונים שמניח עצם של בעל חי ששמו "ידוע" בפיו, ומקטיר לה ועושה מעשים אחרים, עד שיפול, ותקחהו תרדמה, וידבר[18], ודבורו בלחש והוא מדבר מאליו, על ידי כשפים דברים שעתידים להיות, והעוסק בדבר נקרא ידעוני, על שם העצם של הידוע. וכל המדברים צופי העתידות נקראים בשם ידעוני, אף אלו שאינם מניחים עצם בפיהם, ונקראים כך משום שרוב המדברים צופי העתידות מניחים עצם בפיהם[19] אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אל תבקש בהם לטומאה, שהמבקש מהם טמא ונמאס אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם ואין לכם לבקש אלא ממני ומנביאי[20]:

(לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה אדם מבוגר בן שבעים ומעלה וי"א בן ששים תָּקוּם נצטוינו לעמוד מפני זקן ות"ח כשרואה אותם וְהָדַרְתָּ ולנהוג כבוד בזקן ות"ח פְּנֵי זָקֵן תלמיד חכם אפילו צעיר בימים[21] וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק: פ

(לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ לא תצערו אֹתוֹ אפילו רק בדיבורים הגורמים לו צער ולא יאמר לו: זכור מעשי אבותיך. היה גר ובא ללמוד תורה, אל יאמר לו: פה שאכל נבלות וטרפות, שקצים ורמשים, בא ללמוד תורה  שנאמרה מפי הגבורה[22]:

(לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ  נצטוינו בתוספת אהבה לגר יותא מהציווי לכל אחד מישראל כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

(לה) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה היא המדה שמודדים בה נוזלים[23]

הוזהרנו בזה שכל שהסכימו בני מדינה על מדה או משקל מסוימים הרי הם המדות שצריך למוד בהם וכל המשנה ומודד במדה חסרה ממה שהסכימו עליו עבר בלאו זה ובמדינה שיש בה משקלות שבפיקוח השררה שבאותו מקום אסור לשקול במדה אחרת וכן אסור לשנות את אופן המדידה שהדרך למוד בה ולפיכך במקום שנהגו למוד במדה גדולה דברים מסוימים לא ימוד אותה במדה קטנה כגון אם נהגו למוד לפי מדת ק"ג לא ימוד לפי פאונד וכן להיפך[24]:

(לו) מֹאזְנֵי צֶדֶק גוף המאזנים עצמם צריכים להיות בצורה מדוייקת אַבְנֵי צֶדֶק האבנים ששוקלים כנגדם צריכים להיות מדוייקים אֵיפַת צֶדֶק המדה ששוקלים כנגדה מוצקים  וְהִין צֶדֶק המדה ששוקלים כנגדה נוזלים יִהְיֶה לָכֶם

נצטוינו שהמשקולו שלנו יהיו מדוייקים לפי המנהג המקובל לשקול באותו מקום ולא ישתמש במשקולות העלולות להפסיד את הלקוח כמו למשל לשקול על ידי שימוש במשקולת שמחלידה[25]

אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

(לז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק: פ

ויקרא פרק כ

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת על ידי פסיקת בית דין עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן לומר שכל אנשי הארץ כל ישראל חייבין להקדים ולסקלו, כי לכולם יזיק, כי גורם לשכינה שתסתלק מישראל[26]:

(ג) וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא אם לא יהיו עדים והתראה ולא יסקל וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי את כנסת ישראל המקודשת לי[27] וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי:

(ד) וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא שיש עדים ואסור בידם ואינם רוצים להורגו, אז אשים פני בו ובמשפחתו, כלומר, בכל מסייעיו ומחזיקיו ואעבירם מן העולם[28] בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ:

(ה) וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ מסייעיו נקראים משפחתו[29] וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו כל מסייעיו חשובים בעיני כזונים אחריו[30] לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם:

(ו) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כאשר אכרית הנותן מזרעו למולך בסתר או בגלוי אם לא ימיתוהו עם הארץ כן אכרית הזונה מאחרי לפנות אל האובות[31]:

(ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם בפרישה מע"ז[32] ומן העריות וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים שיהיה הזרע מוכן לשרות שכינה בתוכו כאמרם ז"ל (קדושין פרק י' יוחסין) שאין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות בישראל[33] כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי חוקות ע"ז וכל הנובע ממנה כאובות וידעונים וחוקות עריות[34] וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם:

נביא

ספר שמואל א פרק לא

(א) כעת הנביא חוזר לעניין הראשון מפרק כ"ט וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ:

(ב) וַיַּדְבְּקוּ והשיגו פְלִשְׁתִּים אֶת שָׁאוּל וְאֶת בָּנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל:

(ג) וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל שָׁאוּל שנשאר לבדו לאחר שנהרגו בניו וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת אותם שיורים בקשת וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים ומאוד פחד שמא יתעללו בו:

(ד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ דקירת מוות פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי דקירות הרבה וְהִתְעַלְּלוּ בִי דרך שחוק באכזריות גדולה וְלֹא אָבָה רצה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מהקב"ה מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ כדי להמית את עצמו:

(ה) וַיַּרְא נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל שהיה ממש קרוב למיתה וַיִּפֹּל גַּם הוּא עַל חַרְבּוֹ וַיָּמָת עִמּוֹ:

(ו) וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל אֲנָשָׁיו עבדיו עושי רצונו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו והשאר נסו:

(ז) וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הָעֵמֶק יזרעאל וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כִּי נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְכִי מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעַזְבוּ אֶת הֶעָרִים וַיָּנֻסוּ וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן:

(ח) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט להפשיט אֶת בגדיהם של - הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים מתים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ:

(ט) וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כֵּלָיו בגדיו וכלי זינו וַיְשַׁלְּחוּ את שלוחיהם בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר ב- בֵּית עֲצַבֵּיהֶם פסיליהם להודות לע"ז שלהם ולבשר וְאֶת הָעָם:

(י) וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת שם של עבודה זרה וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ במסמרים בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן:

(יא) וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כלומר עליו על שאול יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל:

(יב) וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם כי גופותיהם הסריחו ועלו בהם רמה ותולעה ואין זה כבוד לקברם כך וכן את כליהם כי הדרך הוא לשרוף את כלי המלך שלא ישתמשו בהם אחרים:

(יג) וַיִּקְחוּ אֶת עַצְמֹתֵיהֶם לאחר השריפה וַיִּקְבְּרוּ תַחַת הָאֵשֶׁל עץ אלה בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ מחמת הצער והאבל שִׁבְעַת יָמִים:

סליק שמואל א

כתובים

תהילים פרק קיט

ר

(קנג) רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי והוציאני מהעוני כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי וא"כ ראוי שתעזרני: (קנד) רִיבָה רִיבִי אתה תריב עם מי ששונא לי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי ולקיים את מה שאתה אומר תחייני ולא בעבור הנאות עוה"ז: (קנה) רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ הישועה רחוקה מהרשעים כי הם לא בקשו אותה ממך ולכן הם לא ראויים לה: (קנו) רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְקֹוָק כְּמִשְׁפָּטֶיךָ כמנהגך לרחם על הבריות ו- חַיֵּנִי: (קנז) רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי אפילו שהטרדות שלי רבו והתגברו בגלל האויבים מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי: (קנח) רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה שהייתי רב איתם אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ למה הם לא שומרים את התורה: (קנט) רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי אני אוהב אותם ומאוד רוצה לקיימם ואפילו אם לא קיימתי את כולם בכל זאת יְקֹוָק כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי שדרכך היא לצרף מחשבה טובה למעשה: (קס) רֹאשׁ דְּבָרְךָ תחילת דבריך שאמרת בהר סיני אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ ולכן יעמוד לעולם כל משפט צדקך והם לא יתבטלו לעולם כי המצוות הם מציאות הקב"ה שקיים לעולם:

ש

(קסא) שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם אפילו שהשרים רדפו אותי ללא סיבה ויכלתי להנקם מהם בכל זאת ומדבריך וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי ולא עשיתי להם כלום: (קסב) שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ אני שמח כ"כ על קיום מצוותיך כמו כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב: (קסג) שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה מלשון תיעוב כי למדתי את התורה ו-  תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי: (קסד) שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ פעמים רבות הללתי אותך ביום על התורה שהיא ישרה ובכל פעם שנזכרתי היללתי אותך: (קסה) שָׁלוֹם רָב יהיה לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל ולא יבוא להם שום מכשול: (קסו) שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְקֹוָק לישועת הנפש כי למרות שהאוייבים שלי הטרידו אותי בכל זאת  קיויתי לישועתך וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי: (קסז) שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד ששמרתי את המצוות מאהבה ולא רק מיראת העונש: (קסח) שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ כי אני יודע שדרכי הם נגדך כי אתה משגיח בכל מה שקורה:

משנת ההלכה

כוונת עלינו לשבח

עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל. לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת. שלא עשה נשמתינו כגויים כי נשמת ישראל נאצלת מאורו של הקב"ה ונשמת עכו"ם מהשרים והיסודות

וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שלא שם חוקינו ע"פ נמוסים (דתות) והסכמיות כל משפחה ממשפחות העמים לעצמה אלא בתורה ובמצוות  

שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם אלא קבלנו בגורלנו את א"י לעבוד את הי"ת בשלימות

 וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם: שנפלנו בגורל שהקב"ה הוא בעצמנו מנהיגנו ולא תחת שרים

שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וְלָרִיק וּמִשְׁתַּחֲוִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ וכו

וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ והוא חוזר למה שאמר למעלה. שלא שם חלקנו כהם  וכו'. כלומר לפי שהשם קרבנו לעבודתו ובחר בנו יותר מכל האומות ע"כ אנו מקוים לישועתו

לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ. בתפארת עוזך שנזכה לראות פני השכינה ולראות בתפארת בית  המקדש שכתוב בו (ישעיה מ, ז) ובית תפארתי אפאר

לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ להעביר גלולים מן הארץ על שם (זכריה יג, ב) והיה ביום  ההוא נאם ה' צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה  אעביר מן הארץ  

וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. והאלילים כרות יכרתון ע"ש (ישעיה ב, יח) והאלילים כליל יחלוף. וכתיב בתריה ונשגב ה'  צבאות לבדו ביום ההוא

לְתַקֵּן עוֹלָם כלומר כיון שתכרת הטומאה מן העולם  תחזור השכינה בכל העולם ואז יהיה העולם מתוקן.

בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. שכשהקב"ה תולה חטאיו של אדם נקרא שדי, וכשיושב במדת רחמים נקרא רחום ולפי שבר"ה תולה  חטאת האדם עד יום הכיפורים לראות אם ישוב אמר כאן שם שדי. ובכאן הוא מדבר בענין הגאולה ואם לא  היה תולה להם לראות אם ישובו לא היו נגאלין לעולם

וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ ע"ש (צפניה ג, ט) כי אז  אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד וזהו לעתיד  

לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ על שם (זכריה ח, כב) ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את ה' צבאות ולחלות את פני ה'.

יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל.

 

---

[1] רש"י רשב"ם

[2] רמב"ן

[3] ועיי"ש בש"ך ס"ק כז ועיין בפתחי תשובה שם ס"ק ד שציין שו"ת רדב"ז חלק א סימן מד שדן באיזה דברים שייך איסור להריח ומסקנתו שם "כללא דמלתא אין לך דבר של ערלה שיהיה אסור להריח בו אלא אילן הנטוע לפירות מאכל ומריח בפירות עצמו אפילו בעודם בוסר ולא בעודם סמדר": 

[4] אלה המצוות ל"ת קצב

[5] רשב"ם

[6] רש"י

[7] אלה המצוות ל"ת קצה

[8] "ומלת מנחש מנסה כמו נחשתי ויברכני ה' כי נחוש בצורות ובמקלות ובמעשים ובתנועות ובימים ושעות". [אבן עזרא ויקרא פ' י"ט פס' כ"ו]

[9] שם לג

[10] שם לב

[11] שם מג ושם מבואר היטב מקום הפיאות ואכמ"ל

[12] שם מד

[13] שם מה

[14] שם מא

[15] רמב"ן

[16] אלה המצוות מ"ע כא

[17] שם ל"ת ח ועיי"ש אופנים נוספים של בעל אוב

[18] יש שכתבו שהעצם היא שמדברת. ויש שכתבו שפיו הוא שמדבר^.  ויש שכתבו שאת העצם מניח הוא בפיו של מת וכששואלו, משיב הוא על ידי שד בהשבעה

[19] שם ט

[20] פי' ר' יוסף בכור שור

[21] אלה המצוות מ"ע רט

[22] שם ל"ת רנב

[23] רש"י

[24] אלה המצוות ל"ת רעא

[25] שם מ"ע רח

[26] רמב"ן

[27] רמב"ן

[28] פי' ר' יוסף בכור שור

[29] ת"א

[30] פי' ר' יוסף בכור שור

[31] אבע"ז

[32] רש"י

[33] ספורנו

[34] חזקוני ספורנו