מקרא
ויקרא פרק כב
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ ויתרחקו[1] מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מלאוכלם בטומאת הגוף[2] וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי ואת[3] אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יְקֹוָק:
(ג) אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב לאכול[4] מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיקֹוָק וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו אעפ"י שהתרתי לבעלי מומין לאכול, טמאין לא התרתי לאכול[5] וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְקֹוָק:
(ד) אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר ימי טהרתו וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ שנטמא במת[6] אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע:
(ה) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ אוֹ בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ כגון אדם אב הטומאה, שאין אדם מקבל טומאה אלא מאב הטומאה כגון זב ומצורע וטמא מת[7] לְכֹל טֻמְאָתוֹ לרבות נוגע בזב וזבה נדה ויולדת[8]:
(ו) נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם:
(ז) וּבָא ושקעה הַשֶּׁמֶשׁ ובסוף השקיעה[9] וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים תרומה כִּי לַחְמוֹ הוּא ולא יצטרך להמתין כפרתו קודם שיאכל לחמו[10]:
(ח) נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ לפי שהותרה מליקה אצל הכהנים שהוא, להבדיל, דומה דנבילה, "וטריפה" זהו בשר שיצאת חוץ למחיצתו, כגון בשר קדשים שיצאת חוץ לעזרה, ובשר קדשים קלים שיצאת חוץ לחומה דכל בשר שיצאת חוץ למחיצתה נקרית טריפה[11] אֲנִי יְקֹוָק:
(ט) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי מלאכול תרומה בטומאת הגוף[12] וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ אֲנִי יְקֹוָק מְקַדְּשָׁם:
(י) וְכָל זָר שאינו מזרע אהרון[13] לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תרומהתּוֹשַׁב כֹּהֵן זה עבד עברי שנרצע שהוא קנוי לו עד היובל וְשָׂכִיר זה קנוי קנין שנים שיוצא בשש לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ בא הכתוב ולמדך כאן שאין גופו קנוי לאדוניו לאכול בתרומה[14]:
(יא) וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ עבד כנעני קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ וִילִיד בֵּיתוֹ בן שפחה כנענית[15] הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ:
(יב) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר שאינו מזרע הכהנים[16] הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל:
(יג) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה מהאיש הזר וְזֶרַע אֵין לָהּ ממנו וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ: ס
(יד) וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ תרומה בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת עם הַקֹּדֶשׁ כלומר ישלם קרן וחומש[17]:
(טו) וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיקֹוָק:
(טז) וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה בְּאָכְלָם בטומאה או בזרות[18] אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדְּשָׁם: פ
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יח) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם שאמר הרי עלי עולה וּלְכָל נִדְבוֹתָם שאמר הרי בהמה זו קרבן עולה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיקֹוָק לְעֹלָה עולה צריך תמות וזכרות, שלמים תמות ולא זכרות[19]:
(יט) לִרְצֹנְכֶם לקרבן שיהיה לרצון לכם ולא לבדק הבית[20] למעלה בפרשת ויקרא דבר בקרבנות חובה וכאן בנדרים ונדבות[21] תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים:
(כ) כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם:
נביא
שמואל ב פרק ב
(ה) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּרֻכִים אַתֶּם לַיקֹוָק אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַחֶסֶד הַזֶּה עִם אֲדֹנֵיכֶם עִם שָׁאוּל וַתִּקְבְּרוּ אֹתוֹ:
(ו) וְעַתָּה יַעַשׂ יְקֹוָק עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת וְגַם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם דבר כתגמול על הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר הַזֶּה:
(ז) וְעַתָּה תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם וִהְיוּ לִבְנֵי חַיִל ללחום מלחמתכם כִּי מֵת אֲדֹנֵיכֶם שָׁאוּל וְגַם אֹתִי מָשְׁחוּ בֵית יְהוּדָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וא"כ אהיה אנכי גם כן לעזר במלחמה שמוטלת גם עלי: פ
(ח) וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וַיַּעֲבִרֵהוּ אל מַחֲנָיִם:
(ט) וַיַּמְלִכֵהוּ בתחילה אֶל על הַגִּלְעָד וְאֶל הָאֲשׁוּרִי וְאֶל יִזְרְעֶאל וְעַל אֶפְרַיִם וְעַל בִּנְיָמִן עד שלבסוף אחר חמש שנים וששה חדשים- וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה: פ
(י) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ על כל ישראל אבל לפני כן מלך חמש שנים וששה על הערים הנ"ל אַךְ בֵּית יְהוּדָה הָיוּ אַחֲרֵי דָוִד:
(יא) וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה דָוִד מֶלֶךְ בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וכל ימי משך מלכותו של איש בשת היה כחשבון שמלך דוד בחברון: ס
(יב) וַיֵּצֵא אַבְנֵר בֶּן נֵר וְעַבְדֵי אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל מִמַּחֲנַיִם גִּבְעוֹנָה שהיה מבנימין:
(יג) וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעַבְדֵי דָוִד יָצְאוּ וַיִּפְגְּשׁוּם במקרה עַל בְּרֵכַת גִּבְעוֹן יַחְדָּו וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה וְאֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה:
(יד) וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ להראות כחם בהאבקם יחד וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ:
(טו) וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד:
(טז) וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ תחלה לא היה דעתם ללחום בחרבות רק החזיקו איש בראש רעהו כדרך הנאבקים יחד אבל מזה המשיך מלחלמה בחרבות וכל איש תקף - וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ עד - וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו שכל אחד הרג את חבירו ומתו כולם וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים חלקת החזקים כי חזקים היו ובחזקה נלחמו שלא התגבר אחד על חבירו אלא כלם נהרגו כאחד איש על יד אחיו אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן:
(יז) וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה עַד מְאֹד בַּיּוֹם הַהוּא מתוך מלחמת השחוק התפתחה מלחמה של ממש בין אנשי איש בשת ואנשי דוד וַיִּנָּגֶף אַבְנֵר וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד:
(יח) וַיִּהְיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה:
(יט) וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר וְלֹא נָטָה לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין וְעַל הַשְּׁמֹאול מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר:
כתובים
תהלים פרק קכב
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְקֹוָק נֵלֵךְ בנ"י שגרים בגולה היו שמחים בעת שהיו עולים לרגל: (ב) עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם מרוב אנשים שהיו נכנסים ויוצאים משערי ירושלים הם היו צריכים לעמוד עד שיכלו להכנס: (ג) בני הגולה היו אומרים שכשהייתה יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה אז היא הייתה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו כשכל העדות בישראל חוברו לה שלוש פעמים בשנה: (ד) שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְקֹוָק העלייה לירושלים היא הייתה עדות לישראל ששם שורה השכינה והנס היה עצום שהיה מקום לכל ההמון בירושלים: (ה) כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד השראת השכינה הייתה ראוייה ששם ישבו כסאות לבית דוד והם כסאות הסנהדרין: (ו) תתפללו ו- שַׁאֲלוּ שתמיד יהיה שְׁלוֹם ב- יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ ואלו שאוהבים אותך יחיו בך בשלווה: (ז) יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ בחומה והכוונה לחומה הנמוכה שנמצאת לפני החומה הגבוהה והעניין שלא יהי מלחמה ולא יבואו להרוס את החומות ו- שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ: (ח) בני הגולה יאמרו שהם מתפללים לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ ולא רק עבור עצמם: (ט) לְמַעַן שיבנה בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אז אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
תהלים פרק קכג
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי להיות מחכה ומצפה לעזרה מ- הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם הקב"ה: (ב) הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כמו עבדים שמצפים שאדונם ייתן להם משהו ואינם מתייאשים עד שיקבלו כך גם כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ: (ג) חָנֵּנוּ יְקֹוָק חָנֵּנוּ כִּי רַב היה לנו כ"כ הרבה ביזיון עד שכביכול שָׂבַעְנוּ בוּז ואין בנו מקום לעוד: (ד) רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּמספיק סבלה נפשנו מ- הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים מהלגז של הגויים השלווים והשאננים ומהבזיון של אותם הגאים המענים אותנו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה