מקרא
ויקרא פרק יג
(יח) וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין פצע בעור מחמת מכה או מחלה אבל לא מחמת כוויה[1] וְנִרְפָּא:
(יט) וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׁחִין שְׂאֵת לְבָנָה אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת כלומר שמעורב הנגע בין השאת ובין הבהרת מאדום ולבן כמו כוס של חלב שנפלו בו טיפי דמים[2] וְנִרְאָה אֶל הַכֹּהֵן:
(כ) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה מַרְאֶהָ שנראית שָׁפָל נמוך מִן הָעוֹר אבל לא שממש שפלה אלא רק נראית כך וּשְׂעָרָהּ הָפַךְ לָבָן וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא בַּשְּׁחִין פָּרָחָה:
(כא) וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה אֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר וְהִיא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים:
(כב) וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע הִוא השאת או הבהרת:
(כג) וְאִם תַּחְתֶּיהָ במקומה[3] תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשָׂתָה אע"פ שלא כהתה טהור[4] צָרֶבֶת כלומר צמוק הנעשה בעור מחמת חום[5] הַשְּׁחִין הִוא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן: ס
(כד) אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ וְהָיְתָה מִחְיַת כלומר המקום בו הבריאה הַמִּכְוָה הכוויה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה סימני מכוה וסימני שחין שוים הם (חולין ח) ולמה חלקן הכתוב לומר שאין מצטרפין זה עם זה נולד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה לא ידונו כגריס ואינו טמא[6]:
(כה) וְרָאָה אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָן בַּבַּהֶרֶת וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן הָעוֹר צָרַעַת הִוא בַּמִּכְוָה פָּרָחָה וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא:
(כו) וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה אֵין בַּבַּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר וְהִוא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים:
(כז) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע צָרַעַת הִוא:
(כח) וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשְׂתָה בָעוֹר וְהִוא כֵהָה שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן כִּי צָרֶבֶת הַמִּכְוָה הִוא: פ
(כט) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן בא הכתוב לחלק בין נגע שבמקום שער לנגע שבמקום בשר שזה סימנו בשער לבן וזה סימנו בשער צהוב[7]:
(ל) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע דעת רוב המפרשים שהנגע הזה, שהוא נתק, אין צריך שיהיה בו בהרת ושאת, ולא תולדותיהן ולא שום שינוי בעולם בעור הראש, אלא כיון שניתק השער כגריס בראש או בזקן ונעקר משורשו לגמרי, הוא הנגע, ואם נולד בו שער צהוב, טמא, וזו היא צרעת הראש או הזקן[8], וי"א שאחר שימרט המקום בראש, אינו נגע עד שיולד במקום החלק בהרת ותולדותה או שאת ותולדותה, ואז תטמא הבהרת והשאת בשער צהוב, כמו שתטמא בעור הבשר וזהו שאומר הכתוב - וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר רומז למראות נגעים הנזכרים למעלה, ובא לומר שלא יטמאנו במראות נגעים בראש או בזקן אלא אחרי הנתוק וי"א שנתקים מטמאים בכל מראה אפילו לבנים בשחור ושחור בלבן. אבל מכל מקום שנוי משאר עור הראש ודאי צריך. והוא עיקר הנגע[9] וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב זהוב[10] דָּק שנהפך שער שחור שבו לצהוב[11] וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא שהראש או הזקן בעוד שער בהן אינן מטמאין במראות נגעים כלל, אבל כאשר ימרט מקום בראש וינשר השער שבו מעיקרו, שנעשה המקום חלק ופנוי מכל שער, ונולד במקום הנתוק ההוא שער צהוב ודק, הוא הנגע הטמא ולכך נקרא נתק, בעבור שנתק משם השער לא כשנולד תחילה קודם הנתוק וכן שנינו (נגעים פ"ז מ"א) נולד בראש או בזקן, חזר הראש והזקן ונקרחו טהורים[12] צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא:
(לא) וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ אבל אם יש בו שיער שחור סימן טהרה הוא ואין צריך להסגירו[13] וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים:
(לב) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב אבל אם פשה או היה בו שער צהוב טמא הוא[14] וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן הָעוֹר:
(לג) וְהִתְגַּלָּח סביב הנתק וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וגם סביבות הנתק לא יגלח אלא מניח עובי שתי שערות סביבו לראות אם פשה שאם ינשרו השערות שהניח הרי הוא פסיון סימן טומאה[15] וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית:
(לד) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר וּמַרְאֵהוּ אֵינֶנּוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְטִהַר אֹתוֹ הַכֹּהֵן שיאמר הכהן טהור הוא, ויטבול וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר:
(לו) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר לֹא יְבַקֵּר כלומר לא יחפש[17] הַכֹּהֵן לַשֵּׂעָר הַצָּהֹב טָמֵא הוּא:
(לז) וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר או כל צבע אחר שאינו צהוב = זהוב[18] צָמַח בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן: ס
(לט) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת כֵּהוֹת לְבָנֹת שאינו לבן בוהק ועז אלא כהה יותר ממראה קרום ביצה[20] בֹּהַק הוּא כלומר הוא מראה שנראה בעור לפעמים ואינו נגע[21] אלא כתמי לובן ש-[22] פָּרַח בָּעוֹר טָהוֹר הוּא: ס
(מ) וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא:
(מא) וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא ללמדנו כי אין דין הנתקין אלא כאשר ימרט אמצעות הראש וישאר השער מקיף את הנתק מכל צד, אבל אם ימרט אחורי הראש או פאת הפנים וינתק מכל הצד ההוא אינו נידון בסימני הראש וזקן אלא בסימני עור בשר[23]:
(מב) וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם כמו שכתוב לעיל פסוק יט והוא הדין לשאר מראות נגעי בשר שהוזכרו לעיל[24] צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ:
(מג) וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר:
(מד) אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ:
(מה) וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים קרועים קרעים הרבה וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ כלומר שער ראשו מגודל[25] וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה כלומר יכסה פיו שלא יריחו ריח פיו, כי הריח שלו מזיק[26] וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא כדי להודיע לכולם ויתרחקו ממנו[27] וכל זה כדי שיתאבל על מעשיו שבשביל רוע מעשיו בא לו הנגע[28]:
(מו) כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב לפי שדרך זה החולי שכל מי שמשתדל עמו או אפילו מדבר עמו החולי נאחז בו, כלומר זוהי מחלה מדבקת ולכך צוהו הכתוב שיבדל מבני אדם[29] מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ: ס
נביא
שמואל א פרק כה
(י) וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו בעת ההיא נתרבו עבדים המתחזקים כל איש מול פני אדוניו, לומר לאדונו אני גדול ממך, וכן דוד חושב עצמו לגדול ממני, עד שאתן לו מתן:
(יא) וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי שגוזזים את צאני וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה:
(יב) וַיַּהַפְכוּ נַעֲרֵי דָוִד לְדַרְכָּם לא טעמו אצלו מאומה רק הלכו לדרכם וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּדוּ לוֹ כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(יג) וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו חִגְרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגֹּר גַּם דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ דוד חשב א"ע כמלך, אחר שנמשח עפ"י נביא ואחר שנטו אליו רוב יהודה, ורצה לדונו כדין מורד במלכות ב"ד שחייב מיתה וַיַּעֲלוּ אַחֲרֵי דָוִד כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וּמָאתַיִם יָשְׁבוּ נשארו לשמור עַל הַכֵּלִים:
(יד) וְלַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הִגִּיד נַעַר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לֵאמֹר הִנֵּה שָׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים מֵהַמִּדְבָּר לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ לתת לו שלום וַיָּעַט גער בָּהֶם:
(טו) וְהָאֲנָשִׁים אנשי דוד היו טֹבִים לָנוּ מְאֹד וְלֹא הָכְלַמְנוּ על ידיהם וְלֹא פָקַדְנוּ חסרנו מְאוּמָה כָּל יְמֵי הִתְהַלַּכְנוּ אִתָּם בִּהְיוֹתֵנוּ בַּשָּׂדֶה:
(טז) חוֹמָה שמרו כחומה הָיוּ עָלֵינוּ גַּם לַיְלָה גַּם יוֹמָם כָּל יְמֵי הֱיוֹתֵנוּ עִמָּם רֹעִים הַצֹּאן שגם הם היו מסייעי ברעיית הצאן ע"י שמירתם:
(יז) וְעַתָּה דְּעִי וּרְאִי מַה תַּעֲשִׂי כִּי כָלְתָה נגמרה בדעתו הָרָעָה מאת דוד אֶל אֲדֹנֵינוּ וְעַל כָּל בֵּיתוֹ וְהוּא בֶּן בְּלִיַּעַל מִדַּבֵּר אֵלָיו את מה שאני אומר לך כי יכעס עלינו:
(יח) וַתְּמַהֵר אבוגיל אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי נאדות יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות עֲשׂוּיֹת שחוטים ומבושלים וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי לחם מקמח קלוי ומתוק וּמֵאָה אשכולות צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִיםתאנים מיובשים ודחוסים יחד וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים:
(יט) וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ מוליכי המנחה עִבְרוּ לְפָנַי הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה כי חששה שאם ילכו אתה ביחד יודע לנבל וּלְאִישָׁהּ נָבָל לֹא הִגִּידָה:
(כ) וְהָיָה הִיא רֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְיֹרֶדֶת בְּסֵתֶר בצד הָהָר וְהִנֵּה דָוִד וַאֲנָשָׁיו יֹרְדִים לִקְרָאתָהּ שהיו שני הרים זה נגד זה, היא יורדת מהר הזה ודוד מההר המגביל לו ובהכרח כבר פגש דוד את הנערים שהלכו לפניה וַתִּפְגֹּשׁ אֹתָם:
(כא) וְדָוִד אָמַר בעת שפגשה אותו אַךְ לַשֶּׁקֶר לחינם שָׁמַרְתִּי אֶת כָּל הצאן אֲשֶׁר לָזֶה לנבל בַּמִּדְבָּר וְלֹא נִפְקַד מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מְאוּמָה וַיָּשֶׁב לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה:
(כב) כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִד וְכֹה יֹסִיף אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר אפילו כלב, שדרכו להשתין בקיר:
(כג) וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד וַתְּמַהֵר וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר וַתִּפֹּל לְאַפֵּי לפני דָוִד עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרֶץ:
(כד) וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתֹּאמֶר בִּי בביתי אֲנִי אֲדֹנִי הֶעָוֹן וּתְדַבֶּר נָא אֲמָתְךָ בְּאָזְנֶיךָ וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ:
(כה) אַל נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת לִבּוֹ אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ וַאֲנִי אֲמָתְךָ לֹא רָאִיתִי אֶת נַעֲרֵי אֲדֹנִי אֲשֶׁר שָׁלָחְתָּ:
כתובים
תהילים פרק קיט
ב
(ט) בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ באיזה דרך ירגיל האדם את עצמו מימי הנעורים ללכת בדרך הישר באופן שלא יגיד שא"א בעבירה אלא יאמר שאפשר בעבירה אבל בוחר אני לשמור את מצוות ה': (י) בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ אל תשים אותי להיות טועה מלהבין את המצוות אלא שאבין אותם על בורים: (יא) בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ דבריך שמורים בליבי לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ כי אם אשכח אז יכול להיות שאטעה בלי לשים לב: (יב) בָּרוּךְ אַתָּה יְקֹוָק מודה אני ע"כ שלימדתני ואבקש ממך ש- לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ ותן בליבי בינה להבינם: (יג) בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ ולאחר שאלמד את חוקיך אוכל להביא תועלת לזולת ע"י שאלמד את זה לאחרים: (יד) שמחתי על זה ש- בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ מצוותיך אלך ו- שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן כאילו קיבלתי כל הון שבעולם: (טו) בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה אדבר וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ ואבין מה הסיבה כדי להבין את כוונת הלב ולא מן השפה ולחוץ כדי לקיים את המצוות: (טז) בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע אתעסק כדי ש- לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
ג
(יז) גְּמֹל עַל עַבְדְּךָ תעשה איתי חסד כדי ש- אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ כדי לשמור את התורה ולא בעבור הנאות העולם הזה: (יח) גַּל עֵינַי האר את עיני כדי שאדע להסתכל וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ שהם החוקים שאין להם טעם גלוי וכל סתרי התורה: (יט) גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ שבעוה"ז אני כמו גר שתמיד שאוף לחזור למקורו ולארץ מולדתו כך האדם שואף לחזור למקור נשמתו ולכן את תסתר ממני את פלאי המצוות: (כ) גָּרְסָה מִשְׁתַּבֶּרֶת נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת אפילו בזמן שאני עסוק בענייני העולם נפשי מתאווה והומה לדעת את משפטיך: (כא) גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶיךָ אתה תגער באלו שמבטלים את עצמם מלימוד התורה ולכך שוגים בשמירתה: (כב) גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי תעביר מעלי את הבושה והחרפה כי שמרתי את התורה ולמען שיגדל כבוד התורה: (כג) גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ אנשים חשובים וידועים יישבו בקרנות זווית וילעגו בי וידברו דרך גנאי על כך שאני שומר את התורה אך עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ ולא אחשוש כי הרי אני עבדך ומקיים אני את מצוות האדון: (כד) גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי אַנְשֵׁי עֲצָתִי ולא לבד אתעסק בדברי עדותיך אלא אדבר בהם בתמידות עם חברי ויועצי:
משנת ההלכה
חמץ שעבר עליו הפסח המשך
א. כל חמץ שנשאר ברשותו של יהודי בפסח מבלי לבערו, לבטלו או למכרו לגוי נאסר באכילה ובהנאה.
ב. יש לציין שלא כל וועדי הכשרות והרבנויות מתנים מתן כשרות לכל השנה גם במכירת חמץ כדין, ואין מקפידים על מכירה של כל חומרי הגלם, מלאי סחורה מוגמרת ומחסני יבוא של יבואנים. לכן יש לוודאות שהכל נמכר במכירה גמורה.
ג. אדם שלא התכוון למכור את חמצו לגוי, ומחשיב את מכירת החמץ לטקס דתי בלבד, אין למכירה תוקף ויש לחמצו דין של חמץ שעבר עליו הפסח ברשותו של יהודי, הנאסר בהנאה.
ד. לדעת הגרי”ש אלישיב זצ"ל אדם שאינו שומר תורה ומצוות, אין תוקף למכירת החמץ שלו וצריך להחתימו על שטר מכירה בעל תוקף משפטי, וכך נוהגים בחלק מוועדי הכשרות המהדרין.
ה. יש המהדרים שלא לקנות לאחר הפסח חמץ גמור שנמכר לגוי, כגון לחם, ביסקוויטים, פסטה וכדומה, וממתינים ליצור חדש המיוצר לאחר הפסח.
ו. יש הנוהגים בחומרה זו עד חג השבועות בלבד.
ז. גם למהדרים מקובל לנהוג בחומרה זו רק לגבי מוצרים שהם חמץ גמור, כגון לחם, ביסקוויטים, איטריות וכדומה אבל לא לגבי מוצרים שרק מעורב בהם חמץ, כגון: מוצרי סויה, אבקות מרק, ממתקים וכדומה היות ומקילים יותר בתערובת חמץ.
ח. היות והקפדות אלו הם בגדר חומרות, רבים נוהגים להקל יותר לגבי ילדים, בפרט במוצרים שרק מעורב בהם חמץ, כגון: ממתקים, ממרחים וכדומה. מוצרים אלו עלולים להמצא בשווקים גם לאחר שנה וקשה מאוד להקפיד על כך.
ט. בתהליך טחינת הקמח בעבר היו רוחצים (לותתים) את החיטה במים והתעוררה שאלה האם החיטה מגיעה לכלל חימוץ לעומת זאת בימינו רק מתיזים מעט מים על החיטה. ולדעת מומחים רבים בתהליך הלתיתה הנהוג בימינו החיטה אינה מגיעה לידי חימוץ היות ובניגוד לעבר שהיו משהים את החיטה באמבט מים, בימינו מתיזים על החיטה באמצעות תרסיס מים בכמות מדויקת , עם בקרה אלקטרונית, תהליך הנמשך 5 שניות בלבד ולאחר כ- 30 שניות אין בחיטה כדי טופח על מנת להטפיח.
י. אם קמח זה נמכר לגוי זוהי חומרה על גבי חומרה באיסור דרבנן שלא להשתמש בו ועיקר הפרסומים בנושא הם תוצאה של תחרות מאפיות וסוחרים ולאו דווקא מצד ההלכה.
[1] רש"י
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רש"י
[4] חזקוני
[5] הכתב והקבלה
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] כך הביא הרמב"ן וכן דעת הספורנו ולאםילו לדעה זו אם יהיה שיער שחור אפילו אם יש מראה צרעת בשר ופסיון שיער שחור מציל ואינו נגע.
[9] רמב"ן
[10] רש"י לקמן פסוק לז
[11] רש"י
[12] רמב"ן
[13] רש"י
[14] רש"י
[15] רש"י רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רש"י
[17] ת"י אבע"ז
[18] רש"י
[19] רש"י
[20] ספורנו
[21] רש"י
[22] הכתב והקבלה
[23] רמב"ן
[24] רש"י
[25] רש"י
[26] אבע"ז
[27] רש"י
[28] חזקוני
[29] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני פי' הטור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה