מקרא
ויקרא פרק יד
(כא) וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן:
(כב) וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה:
(כג) וְהֵבִיא אֹתָם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ על ידי צפרים והזאת עץ ארז ואזוב ושני תולעת אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כד) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כה) וְשָׁחַט אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:
(כו) וּמִן הַשֶּׁמֶן יִצֹק הַכֹּהֵן עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית:
(כז) וְהִזָּה הַכֹּהֵן בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כח) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם:
(כט) וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ל) וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ:
(לא) אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה עַל מלבד[1] הַמִּנְחָה וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַמִּטַּהֵר לִפְנֵי יְקֹוָק:
(לב) זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ: פ
(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה ורק שם יהיה דין זה ואינו נוהג בחו"ל בעבור גודל מעלת הארץ כי המקדש בתוכם והכבוד בתוך המקדש[2] וְנָתַתִּי לרמוז כי יד ה' תעשה זאת, לא טבע כלל אלא נס גמור[3] נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:
(לה) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת מכיון שכל דיני צרעת נחתכים על פי הכהנים ואין אדם יוכל לפסוק לעצמו[4]:
(לו) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת שאם לא יפנהו ויבא הכהן ויראה הנגע נזקק להסגר וכל מה שבתוכו יטמא[5] וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת:
(לז) וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת שוקעות במראיהן[6] היינו שנראין הקירות שקוע מן הנגע ומראה הנגע גבוה יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת או ש-[7] וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר:
(לח) וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים:
(לט) וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת:
(מ) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ והסירו[8] אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא שאין שום דבר טהור רגיל לשם ולא יטמאו שם כלום[9]:
(מא) וְאֶת הַבַּיִת יַקְצִעַ יקלף מן הטיח מִבַּיִת מתוך הבית כלומר מבפנים סָבִיב לנגע[10] וְשָׁפְכוּ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:
(מב) וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת התנה שני דברים, א] שיקחו אבנים דוקא לא לבנים שנעשו במלאכה ואין נכללים בשם אבנים, ב] שיהיו אחרות ולא שיביא אבנים מכותל זה וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים וְעָפָר אַחֵר גם בזה התנה שני דברים, א] שיהיה עפר לא סיד וגבסיס, אבל לבנים כתושים ומדד (מין עפר) וחרסית כתוש הוא בכלל עפר , ב] שיהי' עפר אחר לא מן הבית עצמו יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת:
(מג) וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע אחרי שבוע – וּפָרַח בכל מקום בַּבַּיִת אפילו נולד במקום אחר מן הבית ואפילו ממראה אחר שאינו כמראה הנגע הראשון נדון אותו כחוזר ופורח ואינו נדון כנגע הנולד מתחלה אַחַר ש -[11]חִלֵּץ אֶת הָאֲבָנִים וְאַחֲרֵי הִקְצוֹת אֶת הַבַּיִת וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ:
(מד) או ש - וּבָא הַכֹּהֵן פעם שניה וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה כלומר שחזר ופרח באותו מקום[12] הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא:
(מה) וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:
(מו) וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ ולא שהה בו יִטְמָא טומאת עד הגוף ויטבול וימתין לטהרתו[13] עַד הָעָרֶב:
(מז) וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו והוא הדין לשוהה אפילו לא שכב ואכל, אלא כתבה התורה את הרגילות, וילמוד סתום מן המפורש. וכמה שיעור שהייה ושכיבה? כדי אכילה. ושיעור אכילה, כדי אכילת פרס, והם ד' ביצים, וזה השיעור הלכה למשה מסיני. ואמרו חכמים הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתיפיו וטבעותיו וסנדליו בידיו, הוא והם טמאים מיד. היה לבוש בכליו וסנדליו וטבעותיו באצבעותיו וסנדליו ברגליו, הוא טמא מיד והם בכדי אכילת פרס[14]:
(מח) וְאִם בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה כלומר לא חזר הַנֶּגַע בַּבַּיִת אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת הַבָּיִת וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע ואם עמד בעיניו גם בראשון גם בשני כלומר שחזר בשני חולץ קוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר נותץ את הבית[15]:
(מט) וְלָקַח לְחַטֵּא לטהר[16] אֶת הַבַּיִת שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב:
(נ) וְשָׁחַט אֶת הַצִּפֹּר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים:
(נא) וְלָקַח אֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה וּבַמַּיִם הַחַיִּים וְהִזָּה אֶל הַבַּיִת נחלקו תנאים בפי' י"א שמזה על המשקוף ועל שתי המזוזות כמו שהיה בפסח מצרים וי"א שמזה על הבית כולו שֶׁבַע פְּעָמִים:
(נב) וְחִטֵּא וטיהר[17] אֶת הַבַּיִת בְּדַם הַצִּפּוֹר וּבַמַּיִם הַחַיִּים וּבַצִּפֹּר הַחַיָּה וּבְעֵץ הָאֶרֶז וּבָאֵזֹב וּבִשְׁנִי הַתּוֹלָעַת:
(נג) וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְכִפֶּר וניקה את הנגע עַל הַבַּיִת וְטָהֵר:
(נד) זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק:
(נה) וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת:
(נו) וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת:
(נז) לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר איזה יום מטהרו ואיזה יום מטמאו זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת: ס
נביא
שמואל א פרק כה
(מא) וַתָּקָם וַתִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה לִרְחֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדֹנִי אמרה זה על צד הענוה להורות שדי לה אם תהיה לאשה לאחד מעבדי דוד ותרחץ רגליו כמנהג האשה לבעלה:
(מב) וַתְּמַהֵר וַתָּקָם אֲבִיגַיִל וַתִּרְכַּב עַל הַחֲמוֹר וְחָמֵשׁ נַעֲרֹתֶיהָ הַהֹלְכוֹת לְרַגְלָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מַלְאֲכֵי דָוִד וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה:
(מג) וְאֶת אֲחִינֹעַם לָקַח דָּוִד מִיִּזְרְעֶאל וַתִּהְיֶיןָ נוסף על מיכל בת שאול שקדשה מאז גַּם שְׁתֵּיהֶן לוֹ לְנָשִׁים: ס
(מד) וְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ אֲשֶׁר מִגַּלִּים כי חשב קדושי דוד לקדושי טעות:
שמואל א פרק כו
(א) וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן:
(ב) וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי האנשים שבחר מ - יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף:
(ג) וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל הַדָּרֶךְ וְדָוִד יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה היה נראה לו שבא, ולא ידע עדיין בבירור:
(ד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים ועל ידי כן וַיֵּדַע בבירור כִּי בָא שָׁאוּל וגם ידע - אֶל נָכוֹן מקום חניותיו בכל פרט:
(ה) וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה שָׁם שָׁאוּל וַיַּרְא דָּוִד אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב שָׁם שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָאוֹ וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל וְהָעָם חֹנִים סביבתו סְבִיבֹתָיו:
(ו) וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְאֶל אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב לֵאמֹר מִי יֵרֵד אִתִּי אֶל שָׁאוּל אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ:
(ז) וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל הָעָם לַיְלָה וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל וַחֲנִיתוֹ נעוצה בָאָרֶץ מראשתו מְרַאֲשֹׁתָיו וְאַבְנֵר וְהָעָם שֹׁכְבִים סביבתו סְבִיבֹתָיו: ס
(ח) וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד סִגַּר הסגיר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית עד שתנעץ בגופו וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ ולא אצטרך להכותו פעם שניה ואם כן לא תדאג שמא יתעורר ויצעק מחמת המכה:
(ט) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יְקֹוָק וְנִקָּה ? ויהיה נקי מעונש?: פ
(י) וַיֹּאמֶר דָּוִד חזר לישבע ואמר חַי יְקֹוָק שלא יאריך שאול עוד ימים רבים כִּי אִם יְקֹוָק יִגָּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה:
(יא) חָלִילָה לִּי מֵיקֹוָק מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְקֹוָק וְעַתָּה קַח נָא אֶת הַחֲנִית אֲשֶׁר מראשתו מְרַאֲשֹׁתָיו וְאֶת צַפַּחַת צלוחית הַמַּיִם וְנֵלֲכָה לָּנוּ:
כתובים
תהילים פרק קיט
ו
(מא) וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְקֹוָק יבואו לי חסדיך תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ ואהיה נושע ע"י תשועתך כמו שאמרת ע"י נתן הנביא: (מב) וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ ואשיב ללא מורא למחרפי כי הבטחת לי שלא יוכלו לעשות לי שום רע: (מג) וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד אל תציל את פי לדבר רק את האמת אלא תרגיל אותי לדבר אמת כי בידך לעשור לי ולפתוח את פי לטובה כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי ולמצוותיך ייחלתי שתודיעם ותלמדם לי כי הם אמת: (מד) וְאֶשְׁמְרָה ותן בליבי תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד כל הימים שאני חי על האדמה: (מה) וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי מכיוון שאני דורש וחוקר את תורתך אהיה כמהלך במקום רחב שבדרך כלל לא נכשלים שם: (מו) וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ וכאשר תעזור לי להגיע אל הבנת האמת אשתמש בדברי התורה לדבר נגד מלכים כי הם יהיו עסוקים בענייני מלכותם וכשיראו אותי עוסק בתורה ויחשבו לענות לי אז אטען נגדם ולא אבוש כי אדע שאני צודק: (מז) וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע ואתעסק בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי מרוב אהבתי אותם: (מח) וְאֶשָּׂא כַפַּי אֶל מִצְוֹתֶיךָ וארים את ידי למצוותיך לקחת אותם אלי כי אֲשֶׁר אָהָבְתִּי וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ ואדבר ואלמד בהם:
ז
(מט) זְכֹר דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי זכור את הדבר שהבטחת לנתן הנביא שאני כ"כ מייחל לו: (נ) זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי ההבטחה ההיא מנחמת אותי כי אמרת שתושיע אותי וידיעה זו מחייה את רוחי ולא אהיה עצב: (נא) זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי אפילו שהזדים התלוצצו עלי כי אני לומד תורה בכל זאת לא אשים לב להם ולא אנטה מדרך הישר: (נב) זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שאתה נפרע מהרשעים מֵעוֹלָם יְקֹוָק וָאֶתְנֶחָם על כך שהזדים התלוצצו עלי: (נג) זַלְעָפָה פחד וזעזוע אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ מהרשעים שעוזבים את העולם בלא תורה אבל אני אמרתי חלקי ה' ואמשיך לשמור את דרכיך: (נד) זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי בכל מקום שבו הייתי דברי תורתך נחשבו לי כשיר וכזמר ולמדתי בשמחה ובחדוות הלב: (נה) זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה עת צרה וקושי שִׁמְךָ יְקֹוָק בזמן שהמחשבות פנויות וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ ובכל זאת לא הייתי פונה להצלה מן אנשי הרשע: (נו) זֹאת הָיְתָה לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי הגדולה שאני בא אליך כעת היא רק בגלל ששמרתי את דרכיך:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה