מקרא
ויקרא פרק טו
(יח) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב גזירת מלך היא שתטמא האשה בביאה ואין הטעם משום נוגעת בשכבת זרע שהרי מגע בית הסתרים היא ואינו מטמא אלא נגיעה באברים גלויים ולא מקומות מוסתרים[1]:
(יט) וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם אדמימות מטמא בה ולא לובן כזוב ושכבת זרע שהם לבנים או כל צבע אחר[2] יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ כנוי לערות האשה[3] שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ ואפילו ראתה כל ז' לערב טובלת ומשמשת, אבל בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל אחד יושבת עליה ז' נקיים[4] וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
(כ) וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא:
(כא) וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(כב) וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכָל כְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(כג) וְאִם עַל הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר הִוא יֹשֶׁבֶת עָלָיו בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב השוכב או היושב על משכבה או על מושבה אפי' לא נגע בה אף הוא בדת טומאה האמור במקרא העליון שטעון כבוס בגדים[5]:
(כד) וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו כלומר הרי הוא טמא כמוה לענין שהוא אב הטומאה שמטמא אדם וכלים[6] וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא: פ
(כה) וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים שלשה ימים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ כלומר אחרי שנסתיימו ימי נדתה שעברו שבעה ימים מאז שראתה והפסיקה ואז חזרה לראות אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כלומר שראתה במרוחק מנדתה וקיבלו חז"ל שהוא בתוך אחד עשר יום מסיום ימי הנדה כלומר בתוך שמונה עשרה יום מראייתה הראשונה ראתה שלושה ימים למשל שראתה ביום השתים עשרה שלוש עשרה ארבע עשרה מתחילת ראייתה[7] כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא רק שזו אינה טומאת נדה שהיא דבר הרגיל באשה אלא טומאת זיבה שהיא מחמת שינוי ומחלה שהרי אינה אמורה לראות שוב בתוך זמן קצר כל כך מסיום המחזור הקודם:
(כו) כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה לָּהּ וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ:
(כז) וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(כח) וְאִם טָהֲרָה שהפסיקה מִזּוֹבָהּ או שפירושו ואם רוצה להטהר מטומאת זיבתה וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים נקיים שאינה רואה בהם דם כלל ואם תראה סותרת ספירתה וחוזרת לספור מהתחלה וְאַחַר תִּטְהָר על ידי טבילה במקוה:
(כט) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(ל) וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ:
(לא) וְהִזַּרְתֶּם והפרשתם[8] אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם כל טומאות האמורות למעלה, מבהמות טמאות ועופות טמאים ודגים טמאים ושקצים ורמשים ויולדת ונגעים ונידה ובעלי קריים וזב וזבה, כי כל זה דבר מיאוס וטומאה וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם:
(לב) זֹאת תּוֹרַת הַזָּב שמרומז במקראות אבל לא נתפרש והוא הזב שראה רק פעם אחת שדינו כרואה שכבת זרע[9] וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ:
(לג) וחמור מהם - וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה: פ
סליק פרשת מצורע
נביא
שמואל א פרק כז
(ג) וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת הוּא וַאֲנָשָׁיו אִישׁ וּבֵיתוֹ דָּוִד וּשְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִית:
(ד) וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָרַח דָּוִד גַּת וְלֹא יוסף יָסַף עוֹד לְבַקְשׁוֹ: ס
(ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יִתְּנוּ לִי מָקוֹם בְּאַחַת עָרֵי הַשָּׂדֶה וְאֵשְׁבָה שָּׁם וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ ואהיה לך למשא:
(ו) וַיִּתֶּן לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צִקְלָג לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה כי אכיש נתנה לדוד, ולא החזירה לכל בני השבט עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ
(ז) וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים יָמִים שנה וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:
(ח) וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי והגרזי וְהַגִּזְרִי וְהָעֲמָלֵקִי כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לפי שהיו מעולם מיושבי הארץ ההיא, ולא באה עליהם מלחמה לטרדם ממנה, לזה לא היו נשמרים, ועשה בהם דוד כרצונו בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ט) וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה לא החיה מן השבי לעבדים ולשפחות וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ ותמיד בעת ששב היה בא אל אכיש להגיד לו:
(י) וַיֹּאמֶר אָכִישׁ וכשהיה אכיש אומר לו אַל וכי לא פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם ולא עשיתם מלחמה וַיֹּאמֶר דָּוִד פעם אמר לו פשטנו עַל נֶגֶב יְהוּדָה ופעם אמר לו פשטנו וְעַל נֶגֶב הַיְּרַחְמְאֵלִי וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי שיחשוב אכיש כי נבאש בשיראל:
(יא) וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָוִד לְהָבִיא גַת לֵאמֹר פֶּן יַגִּדוּ עָלֵינוּ לֵאמֹר כֹּה עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים:
(יב) וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל כיון שהוא פושט עליהם תמיד נראה כי נתגרה בעמו שלא ישלים עמהם עוד ומאס בהם כמו שמואס אדם דבר הנבאש וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם: פ
שמואל א פרק כח
(א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ:
(ב) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ לָכֵן אַתָּה תֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ הואיל והאמנת בי, תדע מהגבורות אשר אעשה וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד לָכֵן בעבור הגבורות אשר תעשה שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים: פ
(ג) וּשְׁמוּאֵל מֵת לפי שבא לדבר בשאול שהוצרך לדרוש בבעלת אוב, פתח ואמר ושמואל מת, שאילו היה קיים, ממנו היה שאול דורש וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה ספדוהו ברמה כשקברוהו וּבְעִירוֹוספדוהו איש בעירו וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת והוצרך לבקש אשה בעלת אוב וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ:
(ד) וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ:
(ה) וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד:
כתובים
תהילים פרק קיט
י
(עג) יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הכינו אותי ככלי לקבל את החכמה והבינה מהקב"ה ולכן הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ: (עד) יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי בטובה וְיִשְׂמָחוּ על הגדולה שבאה אלי כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי וגם הם מייחלים לדבריך: (עה) יָדַעְתִּי יְקֹוָק כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ שהמשפטים שעשית איתי הם צודקים וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי וכשעינת אותי בעינוי הנפש זה היה בדין: (עו) עכשיו יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי שלא תענני בעינויים רביםכְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ ע"י נתן הנביא: (עז) יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי וראוי אני לרחמים: (עח) יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי כי הם היו מרשיעים אותי שלא בצדק אבל אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ והתורה תציל מהעוון: (עט) יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וידעו וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ כמו שילכו ממני הזדים בבושה גדולה כך יחזרו אלי היראים שהלכו ממני: (פ) יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ בכוונה הגונה ולשמה לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
כ
(פא) כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי אני ממש נכסף שתושיעני מיד מבקשי נפשי ומחכה לקיום הבטחתך: (פב) כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ מרוב שאני מצפה לעזרתך ומכיוון שהעינים מצפות לבני אדם אמר דוד המלך על דרך המשל שיגמרו לו העיניים מרוב ציפייה לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי: (פג) כִּי הָיִיתִי כְּנֹאד בְּקִיטוֹר אפילו שהייתי כחוש כמו נאד שתלוי בעשן והוא מתייבש עם כל זה חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: (פד) כַּמָּה יְמֵי עַבְדֶּךָ מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט אני רוצה לראות את נקמתך הקב"ה בשונאי טרם אמות: (פה) כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת יעצו עלי זרים עצות רעות והם חפרו לי בורות שאפול בהם אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ כי נאמר בתורה ואהבת לרעך כמוך: (פו) כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי והרי כל המצוות שלך הם לעשות אמונה לשם המצווה והם רדפו אותי לשקר וכוונתם לא הייתה לשם שמים: (פז) כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץשהייתי ממש קרוב למוות וַאֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ ולא עשיתי להם כלום: (פח) כְּחַסְדְּךָ אפילו אם אין בי שום זכות חַיֵּנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ ולא בעבור הנאת עוה"ז:
משנת ההלכה
יש נוהגין כי בשבת זו שלאחר הפסח שמברכין בו חֹדש אייר, אוכלים לחם משנה שעושין עליו צורת מפתח בשומשמין שמפזרין עליו, או מהבצק עצמו, או שמוביעים בו צורת מפתח או מפתח ממש, לזכר המן שהתחיל לירד בחדש אייר, ולרמז על מפתח הפרנסה שמסור ביד הקדוש ברוך הוא, כי ה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב, ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים יפתח
המשך דיני קבלת שבת מוקדם
א. הדליק נרות קודם פלג המנחה לא יצא וברכתו לבטלה וצריך לכבות ולחזור ולהדליק בברכה וכן אם התפלל ערבית או עשה קידוש קודם פלג המנחה לא יצא ידי חובה.
ב. אע"ג שקרא ק"ש בערבית לדעת הרבה מהראשונים אינו יוצא ידי חובה מכיון שהוא קודם זמן צאת הכוכבים, ולפיכך אחר צאת הכוכבים יחזור ויקרא קריאת שמע.
ג. ובימי ספירת העומר אין סופרים אחר ערבית שמתפלל מבעוד יום אלא יספור אחר צאת הכוכבים בביתו.
ד. המנהג הוא שהאשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות אמנם שאר בני הבית אינם חייבים לקבל את השבת בהדלקתה ולפיכך גם אחר שהדליקה יכולים בני הבית לעשות מלאכה.
ה. המתפלל מבעוד יום מקבל עליו שבת באמירת הפיוט "בואי כלה" ואם אינו אומר פיוט זה הרי מקבל עליו את השבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת". ומי שאינו אומר "מזמור שיר" וכו' מיד שמתפלל ערבית מקבל עליו את השבת ואסור בעשיית מלאכה.
ו. אין קבלת השבת של הבעל מחייב את האשה ולפיכך אף לאחר שיצא הבעל לבית הכנסת יכולה האשה לעשות מלאכה.
ז. במקום שבו רוב הקהילה מקבלת שבת מוקדם או שיש רק בית כנסת אחד ומקבלים רובם את השבת מוקדם הרי קבלתם מחייבת את המיעוט. ולפיכך מיד כשאמרו "בואי בשלום" הרי כל בני הקהילה או העיר כולל הנשים אסורים בעשיית מלאכה.
[2] רש"י רשב"ם
[3] אבע"ז
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רש"י
[8] אמרו חז"ל (שבועות יח ע"ב) מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן, וכמה, אמר רבינא עונה. וכמה עונה, או יום או לילה. ומפורש במסכת נדה (סג.) שאם היא רגילה לראות דם בחצי היום או בשעה עשירית או באחד עשר מן היום, חייב לפרוש כל אותו היום אבל לא כל הלילה שלה שמותרת לשמש כל הלילה. אי נמי היתה רגילה לראות בשעה שניה מן היום, אותה שעה אסורה לשמש אבל כל הלילה מותרת לשמש, ואם היא רגילה לראות בלילה אפילו בסוף הלילה אסורה לשמש כל אותו הלילה ... וכל מי שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה אפילו הויין לו בנים כבני אהרן מתים שנאמר והזרתם את בני ישראל וגו', וכתיב והדוה בנדתה, וסמיך ליה אחרי מות שני בני אהרן, כלומר אפילו היה לו קודם לכן בנים חשובים כבני אהרן הן מתים בעוון אביהם, שנאמר והזרתם כלומר חייבים אתם להזהיר את בני ישראל שינזרו מנשותיהם סמוך לוסתן כדי שלא יבואו על הנדה, ואם לאו מתים בניהם כמו שמתו בני אהרן בחיי אביהם. רבינו בחיי
[9] רש"י מלבי"ם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה