מקרא
דברים פרק ו
(טז) לֹא תְנַסּוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם יזהיר הכתוב שלא ינסה האדם להקב"ה לאמר אעבוד ה' יתברך ואראה אם יצליחו עניני בעבודתו, לפי שאין ראוי לעבדו עבודה מסופקת, אלא שיגמור בלבו לעבדו עבודה שלמה מאהבה בין יצליח בין לא יצליח כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה ברפידים בבקשת המים ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין (שמות יז, ז), וכתיב (שם) על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה', הנסיון היה שאם יתן להם מים ילכו אחריו ואם לא יתן לא ילכו אחריו, וזהו לשון במסה בלשון ידיעה, שהרי על זה קרא שם המקום מסה ומריבה[1]:
(יז) שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ:
(יח) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב ותכוין בעשייתן לעשות הטוב והישר[2] - בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ:
(יט) לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק והיכן דבר והמותי את כל העם וגו'[3]: ס
(כ) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת על מה יעידו אלה המצות הנקראים "עדות" בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם, כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה ומה - וְהַחֻקִּים כי נעלם טעמם בתורה וְהַמִּשְׁפָּטִים ישאל מה המשפטים שנעשה במצות האלה, שנסקול העושה מלאכה בשבת, ונשרוף הבא על אשה ואמה, ונכה את הארבעים לזורע כלאים כי משפטי ישוב המדינות, בדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה צדיקים וטובים הן, כל רואיהם יכירון[4] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם:
(כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וצוה בתשובת השאלה הזאת, שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים - והכוונה בזה, הוא הטעם במה שאמר בעשרת הדברות (לעיל ה ו) אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי יתכוון שנודיע לבן השואל כי ה' הוא הבורא והחפץ והיכול כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים וזה טעם "לעינינו", כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם כי השם אלהינו הוא האלהים בשמים ובארץ ואין עוד מלבדו, כי כל זה יודע ביציאת מצרים והנה ראוי לנו לתת כבוד לשמו, כי הוא בוראנו ואשר הגדיל חסדו עמנו, ויצונו לעשות את החקים האלה הנזכרים בעדות חקים ומשפטים, ליראה אותו בעשותנו העדות זכר לנפלאותיו, לטוב לנו בעשיית החקים כי טובים הם, אין בהם חק שתהיה בו רעה כלל, אע"פ שלא נתברר טעמם לכל[5]:
(כב) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ ואנחנו עדים בדבר[6]:
(כג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ:
(כד) וַיְצַוֵּנוּ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ והוא יסוד לכל המצוות לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה ביאר בכאן שכר המצוות[7] שנהיה אותם הנוחלים כל הימים שהם חיי העוה"ב[8]:
(כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כלומר שכר גדול נקבל על כך קרא גמול המצות "צדקה", כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו, אם יתן עוד שכר בעבודתו צדקה יעשה עמו[9] כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ: ס
דברים פרק ז
(א) כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל והשליך גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ:
(ב) וּנְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם הוזהרנו בזה מחמול על עובדי עבודה זרה ומייפות דבר מכל מה שייוחד להם, וכן אסור לרחם על עובדי עבודה זרה שנאמר ולא תחנם לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו ראהו נטוי למות לא יצילנו אפילו אם יתן לו שכר, אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה אסור מפני שאינו עושה עמנו מלחמה, וכן אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל וכן אין משכירין שדות אבל משכירין להם בתים ומותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ מפני שאינה ארצנו וכן אסור לספר בשבחן ואפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר ולא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו, או שימצא שבח גדול יותר לבני אומתנו מתוך שבח שמשבח אותם מותר ולמכור לישמעאלים בזמן הזה שאינם עובדי ע"ז יש מתירים ויש אוסרים[10]:
(ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם והזהרנו בזה מהתחתן עם הכופרים ולפיכך ישראל שבעל עכו"ם אפילו גר תושב דרך אישות או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך אחד שבעה עממין ואחד כל אומות באיסור זה ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל לא דרך זנות הבא על הכותית דרך זנות במקרה מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ המיחד אשה מהן לבנו או שנתן בתו לאחד מהן, האב עבר על לאו, אבל אינו לוקה לפי שאין בו מעשה, אבל הבן שעשה מעשה הביאה לוקה[11]:
(ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר:
(ה) כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם רק כה עשו להם[12] מִזְבְּחֹתֵיהֶם הבנויים תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם עשוי מאבן אחת תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם אילנות שעובדים אותם[13] תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ:
(ו) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה דבר נחמד[14] מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(ז) לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים שמא תאמרו אנו מרובים מאותן שבע עממים ובעוצם ידינו נגרש אותם. לא מרובים אתם מכל אותן שבעה עממים. ולא מרובכם חשק ה' בכם לבער אותם אלא אתם המעט מכל אותם עממים. אלא מאהבת ה' אתכם בשביל שבועתו לאבותיכם. ונשל אותם מפניך[15] חָשַׁק שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד מכם לעולם[16] יְקֹוָק בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים:
(ח) כִּי מֵאַהֲבַת יְקֹוָק אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְקֹוָק אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם:
(ט) וְיָדַעְתָּ מיציאת מצרים כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים שברא שמים וארץ הָאֵל הַנֶּאֱמָן שלא ישוב דברו ריקם[17] שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר:
(י) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו את שכרו על דברים טובים שעשה בעוה"ז[18] לְהַאֲבִידוֹ בעולם הבא לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ:
(יא) וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם ולא תטריד מחשבתך אם לא תקבל שכר מהם בעולם הזה כי בועה"ב הוא עיקר שכרם[19]: פ
נביא
מלכים א פרק יא
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק על ידי נביא לִשְׁלֹמֹה יַעַן בעבור אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ הגם שלא עבדת ע"ז בפועל עברת על קיום אליל ברשותך ובירושלים וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ:
(יב) אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה:
(יג) רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ על יהודה יאמר, ואף בנימין נכלל עמו, על כי ירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה לשניהם, והוא היה טפל ליהודה לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לפי שנבחרה להיות בה בית המקדש, ובכדי להעמיד כל עניני הבית על מכונו, מהראוי הוא אשר ימלוך בה מלך מזרע בונה הבית, להיות חושש וזריז במעשה אביו:
(יד) וַיָּקֶם יְקֹוָק שָׂטָן מקטרג, להסית אנשיו ללחום בו לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא שהיה בֶּאֱדוֹם:
(טו) וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם שהכה את אדום ח"י אלף וישם באדום נציבים. והשאיר מהם פליטה אולם - בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים מרדו בו שנית ואז - וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם כדין מורדים, ולתכלית זה ישבו שם ששה חדשים להכרית הנשארים והנסתרים:
(טז) כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם:
(יז) אז - וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ לָבוֹא מִצְרָיִם ועברו דרך מדין ופארן וַהֲדַד נַעַר קָטָן:
(יח) וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן ועי"כ נראה בעיני פרעה שר וגדול וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן לוֹ בַיִת וְלֶחֶם אָמַר לוֹ הבטיח לו לחם שנה בשנה וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ להיות מושל עליה:
(יט) וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה המלכה:
(כ) וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה:
(כא) וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל פַּרְעֹה שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי כי חשב לאסוף אנשים ללחום בישראל, בשמעו שמת המלך ושר הצבא המכים באדום, וכאלו עמהם מתה הגבורה מישראל:
(כב) וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה כִּי מָה אַתָּה חָסֵר בהיותך עִמִּי וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֶךָ וַיֹּאמֶר לֹא כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי:
(כג) וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ לשלמה שָׂטָן שיתחבר אל הדד אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע שהוא לא היה לו איבה על ישראל, כי בהפך השיג טובה על ידם כי הוא - אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה אֲדֹנָיו:
(כד) וַיִּקְבֹּץ עָלָיו אֲנָשִׁים וַיְהִי שַׂר גְּדוּד בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם את חילו של הדדעזר וע"י שדוד הרג את חיל הדרעזר עי"כ מצא חיל לקבץ עליו אנשים ולהיות שר גדוד, ואם לא היה דוד הורג אותם היה בורח ונרדף מאדוניו וא"כ השיג טובה ע"י דוד אמנם עתה התחבר עם הדד וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק:
(כה) וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד רעתו של רזון היתה עם הרעה אשר עשה הדד, כי אם היה לבדו לא היה יכול לו וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל מאס בישראל, ולא אבה שימשל עוד בארם כאשר מאז, ששם דוד נציבים בארם כמו שנאמר בשמואל (ב, פ"ח, י) וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם ומלך הוא בארם, ולא נציב מלך מישראל: פ
כתובים
איוב פרק כח
(כד) כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה כי הא-ל מביט לקצה הארץ ורואה הכל מה שנמצא מתחת לשמים: (כה) לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה מתאר את גבורות ה' שיכול לשקול את הרוח ולמדוד את כמות המים: (כו) בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת שם חק למטר לרדת וכן עושה דרך לחזיז קולות (רעמים וברקים): (כז) אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ ולכן ה' ראה את החכמה וסיפר אותה לאדם והכין אותה וחקרה: (כח) וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה והודיע לאדם שלקבל יראת ה' זה רק ע"י החכמה, ובינה מקבלים ע"י שסרים מהרעות: ס
איוב פרק כט
(א) וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: (ב) מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי הלוואי שמישהו היה מחזיר אותי לימי קדם כמו הימים שהא-ל שמרני: (ג) בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי בהאירו עלי נר ששם על ראשי הצלחה לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ וע"י אור ה' יכולתי ללכת בחושך: (ד) כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי כמו שהייתי בימי בחורתי ונערותי בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי שה' היה מגלה לי את סודותיו בתוך ביתי: (ה) בְּעוֹד שַׁדַּי עִמָּדִי סְבִיבוֹתַי נְעָרָי שה' היה עדיין עמדי וסביב לי עמדו נערי - משרתי: (ו) בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה שהלכתי בתוך חמאה (כינוי לשפע שטבל בו) וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי שָׁמֶן וסלע היה עומד איתן איתי שהיה מניב פלגי שמן: (ז) בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי קָרֶת שהייתי יוצא אז לשער העיר למקום המשפט בָּרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי וברחבה שלפני השער הייתי מתקין לי את מושבי (שהייתי שליט ומושל): (ח) רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ וִישִׁישִׁים קָמוּ עָמָדוּ אז ראו אותי נערים והתחבאו מיראתי וגם זקנים שהיו רואים אותי היו נעמדים מפני כבודי: (ט) שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים הפסיקו שרים לדבר ביניהם כאשר עברתי למולם וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם והיו מניחים את ידיהם על פיהם לשתיקה עד עברי: (י) קוֹל נְגִידִים נֶחְבָּאוּ וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה דיבור השרים החשובים היה נפסק מלדבר ולשונם היתה נדבקת לחיכם - ששתקו:
משנת ההלכה
הלכות כשרות לנופשים
כשיוצאים לנופש יש לשים לב בקנייה בחנויות לכמה פרטים
א. מוצרי מאפה: אין לקנות מוצרי מאפה אפילו אם הם ביתיים אלא אם כן יש עליהם הכשר מהודר. הבעיות הנפוצות - הפרשת חלה, טבל, ניפוי הקמח מתולעים, ובמקרה בו קונים משאינו יהודי ישנו איסור של פת עכו"ם.
ב. במידה וישנן תוספות כשוקולד ותבלינים, ישנן בעיות כשרות אם שאר הרכיבים.
ג. פיתות, לחמניות, לחמים, בין אלו שקונים ובין אלו שמכינים בסדנאות, פנות חי, וכדומה. צריכים הכשר כנ"ל.
ד. בחו"ל אין לקנות את הנ"ל לא הכשר או פיקוח
ה. יין: אין לקנות יין ללא הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל. בין ביקבי בוטיק ובין ביקבים תעשייתיים. הבעיות הנפוצות - סתם יינם שגזרו חז"ל, טבל, וחילול שבת.
ו. שמן: ייצור יהודי צריך כשרות. הבעיות הנפוצות – ערלה, טבל, חילול שבת. בקניה מאינו יהודי אם ברור מעל לכל ספק שהזיתים מהם הופק השמן הינם בבעלות הגוי ובתהליך ייצור השמן לא הוספו רכיבים אחרים ובכלים בהם מיוצר השמן אין מכינים דברים אחרים, השמן מותר.
ז. תבלינים: חייבים הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל.
ח. פיצוחים: חייבים הכשר, בין בארץ ובין בחו"ל.
ט. שוקולד: חייב הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל . הבעיות הנפוצות - מוצרים שיש בהם חשש טריפות, חילול שבת, חלב עכו"ם.
י. מרציפן: חייב הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל.
יא. דבש: צריך הכשר אלא אם ידוע שאינו מיוצר בשבת ואין בו תוספות.
יב. מוצרי חלב: חלב פרה, עיזים, כבשים, שנחלב על ידי יהודי או בפיקוח יהודי, אם ידוע שלא נחלב בשבת, ולבעלי החיים לא הוזרקו זריקות ההופכות אותם לטריפה, אינו צריך הכשר.
יג. גבינות ושאר מוצרי חלב: צריכים הכשר מהודר.
יד. דגים טריים: שיש להם קשקשים אינם צריכים הכשר. אמנם אם חותכים או מנקים אותם צריך לברר שהסכינים משמשים אך ורק לחיתוך דגים כשרים ולא לשום מוצר אחר
טו. פירות: שנקנו מאינו יהודי, אם ברור שאין בהם חשש ערלה, כלומר שעברו שלוש שנים מעת נטיעת העץ ובינתיים לא הועבר העץ ממקום למקום, מותר לקנותם. ובחו"ל אין צריך בירור ומותר כמות שהם.
טז. ואם נקנו מיהודי, ואין עליהם הכשר, אם ברור שאינם ערלה כנ"ל חובה להפריש תרומות ומעשרות.
יז. ירקות: מאינו יהודי מותרים. מיהודי חייבים בתרומות ומעשרות.
יח. ירקות מבושלים כגון תירס וכדומה: אין לקנות ללא הכשר.
יט. מוצרים תעשייתיים, ומוצרי בשר, צריכים הכשר כבכל מקום אחר.
כ. מקומות בילוי, מסעדות, וכדומה, חייבים הכשר מהודר, כדאי תמיד לדבר ולהתייעץ עם המשגיח במקום, ולברר את רמת הכשרות.
[1] רבינו בחיי
[2] רמב"ן
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] חזקוני
[7] רבינו בחיי
[8] "דבר זה תשובה לסכלות ולחוסר דעת המינין ששואלים לישראל למה לא פי' משה בדבריו לישראל שיירשו גן עדן והבאת העולם הבא אם יקיימו התורה. תשובה לדבריהם הרי כאן בפירוש הזכיר שכר העולם הבא ומה שלא נדר להם בהרבה מקומות אלא הארץ ושלות העולם הזה היינו כדי להשמיעם דבר השוה לכל אנשים ולנשים ולטף לחכמים ולשאינם חכמים כדי להמשיך לבם ליראה וכמו כן מטעם זה לא הזהיר משה רבנו לישראל עונש גיהנם אם לא ישמרו מצות התורה אלא הזהירם עונש חי העולם הזה כמו שמפורש בפרשת בחוקותי ובפרשת תבא ובכמה מקומות אחרים. חזקוני
[9] רמב"ן חזקוני
[10] מצוות ה', אלה המצוות
[11] שם ושם
[12] אבע"ז
[13] רש"י
[14] אבע"ז
[15] רשב"ם
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] ת"א ת"י
[19] חזקוני
