מקרא
דברים פרק ג
(כג) וָאֶתְחַנַּן התפללתי לבקש רחמים[1] אֶל יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא אחר שכבשתי סיחון ועוג והתחלתי להלחם בעממין שניתנו לישראל חשבתי שמא בטלה גזירה. והכתוב הזה דבק עם הפרשה של מעלה שהזכיר לשני המלכים האלה[2] לֵאמֹר ענינו אמירה גמורה בחיתוך שפתים[3]:
(כד) אֲדֹנָי יְקֹוִק אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ מתן תורה וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה כגון - מכות מצרים, וקריעת ים סוף, וניסים ונפלאות במדבר, מן, ושליו, ובאר, ובליעת דתן ואבירם. וכבישת ב' מלכים גדולים ואדירים[4] אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:
(כה) אֶעְבְּרָה נָּא כשם שראיתי את ידך החזקה כך אראה את כיבוש ארץ ישראל[5] וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה ירושלים וְהַלְּבָנֹן בית המקדש שנעשה מעצי לבנון[6]:
(כו) וַיִּתְעַבֵּר יְקֹוָק בִּי לְמַעַנְכֶם נתמלא עלי עברה רוגז בשביל תלונותיכם[7] וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי רַב לָךְ לדבר בדברים הללו דייך במה שהראיתיך כבוש ארץ סיחון ועוג[8] אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:
(כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:
(כח) וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
(כט) וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא עד עתה כדכתיב וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות וגו' ונפלו מהם ארבעה ועשרים אלף[9] מוּל בֵּית פְּעוֹר בערבות מואב ולפי שנצמדו שם לעבודה זרה לכך יזהירם עתה על עבודה זרה בפרשה הסמוכה[10] : פ
דברים פרק ד
(א) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כי עיקר הלמוד לעשות המצות[11] לְמַעַן תִּחְיוּ כי עובדי פעור נשמדו[12] וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:
(ב) לֹא תֹסִפוּ על המצוה כגון חמש פרשיות בתפילין וכן לא תוסיפו מצוות חדשות מדעתכם[13] עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר[14] אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:
(ג) עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת עתה בא להזהיר בפרטי המצות, ויתחיל בעבודת כוכבים שהיא שורש לכולן אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק בעבור בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ ומי שלא עבד בעל פעור הנו חי וזה המשך בפסוק הבא[15] -:
(ד) וְאַתֶּם הייתם כלכם חכמים להשמר מהכשל בעבודת בעל פעור[16] הַדְּבֵקִים בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לפיכך אתם[17] חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם:
(ה) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְקֹוָק אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(ו) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים שע"י מה שתגדילו תורה בשפע רב על תורה שבכתב. יתפלאו אומות העולם כמה רחבה ונסבה למעלה ע"י חכמה ובינה של ישראל[18] אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן שיהיו יכולים עפ"י י"ג מדות אלו לעמוד על ביאורי מצות התורה. מה שבאמת א"א רק ע"י המשפטים שבא ע"י כח התלמוד[19] הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה:
(ז) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו לקבל תפילתינו בעת צרה[20] כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו:
(ח) וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:
(ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ נאמר כאן מצות לא תעשה השמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם[21]וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ:
(י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְקֹוָק אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:
(יא) וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל סביביו[22]:
(יב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל שאותו שמעתם, ולפי המדרש פי' שראיתם את הקול כלומר שראו תמונת האותיות ע"י להבות אש[23]:
(יג) וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:
(יד) וְאֹתִי צִוָּה יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא כי בסיני צוה השם למשה את כל החקים והמשפטים רק הגידם לישראל בשנה השנית ופעם אחרת ובשנה הארבעים[24] לְלַמֵּד אֶתְכֶם את שאר המצוות[25] חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ לא שאינן חובת הגוף בכל מקום, אלא ללמד שעיקר עשיית המצוות בארץ, כי הם משפט אלהי הארץ[26] אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם שלא תחייבו את נפשכם לומר - מאחר שהוא מזהיר עלינו כל כך שלא נשכח, נעשה לנו תמונות להזכיר ולהיות לזכרון, כי אין זה זכרון כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ דאינו לכם לזכרון כי אם להשחתה, אבל בלבך יהא שמור[27]:
(טז) פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה:
(יז) תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם:
(יח) תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ כל גבוה אצל נמוך הגבוה קרוי על והנמוך תחת[28]:
נביא
מלכים א פרק ט
(ד) וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר:
(ה) וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל:
(ו) אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:
(ז) וְהִכְרַתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי ואחריב אותו וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים:
(ח) וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן כל זמן שלא תחטאו אהל כשתחטאו ויחרב כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם ישתומם וְשָׁרָק וישרוק וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה יְקֹוָק כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה:
(ט) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וישתחו וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדֻם עַל כֵּן הֵבִיא יְקֹוָק עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת: פ
(י) וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ שבע שנים לבית ה', ואת ביתו שלש עשרה שנה, כמו שאמר למעלה:
(יא) חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא כלומר סיפק אֶת צרכי שְׁלֹמה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ אָז לאחר עשרים שנה יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם כתגמול עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל:
(יב) וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו:
(יג) וַיֹּאמֶר מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי אָחִי וַיִּקְרָא לָהֶם אֶרֶץ כָּבוּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה ארץ חול שאינו עושה פירות, ונתן לו את הערים בחזרה, וזה שנזכר בדברי הימים שהערים אשר נתן חירם לשלמה, (ר"ל שנתן לו בחזרה) בנה שלמה אותם ויושב שם את בני ישראל שהם יעבדו אדמתה ויתנו העשרים אלף כורים לחירם ועי"כ נשאר ביניהם ההתקשרות להבא, ואז -: פ
(יד) וַיִּשְׁלַח חִירָם לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב:
(טו) וְזֶה דְבַר הסיבה שבעבורה העלה הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מפני שהיה צריך לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא מקום פנוי לפני החומה להתאספות אנשים וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר:
(טז) ומבאר מדוע בנה את גזר מפני ש - פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים נדוניא לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה:
(יז) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר לאחר שנשרפה בידי פרעה וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן:
(יח) וְאֶת בַּעֲלָת וְאֶת תמר תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ:
(יט) וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת האוצרות אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ:
(כ) כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:
כתובים
איוב פרק כו
תגובת איוב:
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) מֶה עָזַרְתָּ לְלֹא כֹחַ הוֹשַׁעְתָּ זְרוֹעַ לֹא עֹז מה שניסית לעזור לי אין בו שום כוח והושעת עם זרוע בלי עוז: (ג) מַה יָּעַצְתָּ לְלֹא חָכְמָה וְתוּשִׁיָּה לָרֹב הוֹדָעְתָּ עצות רבות הצעת לי שאינן מועילות: (ד) אֶת מִי הִגַּדְתָּ מִלִּין וְנִשְׁמַת מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ למי הגדת את דבריך ועל ידי דיבורך נשמתו של מי שהיתה "מוצאת" ממנו (הכוונה שהיה משתומם) חזרה אליו בזכותך?: (ה) הָרְפָאִים האם ע"י דיבורךהמתים שנמצאים בקברם קמו לתחיה יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם לשון בריאה ויצירה וכן כל שוכני האדמה וכן אלה שנמצאים מתחת המים האם גם אותם החיית? שאין במתים מי שהועילו לו דבריך: (ו) עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן כלפי וכנגד ה' השאול נחשב לו כערום שרואה דרכו הכל ואין כסות למקום האבדון שה' רואה כל הנסתר: (ז) נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה העולם נוטה בצד צפון שלו על כלום שאין דבר שמחזיקו וכל הארץ תלויה על בלימה (כלום): (ח) צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם אוסף מים בעננים ואפילו שהענן מלא במים עד בלי מקום ה' עושה שלא נבקע הענן מרוב מים: (ט) מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה אוחז ומחזיק את פני הכסא שהם השמים פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ פורס על השמים את ענניו: (י) חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ גבול חקק מסביב לימים שהמים של הים לא ישטפו את העולם (אשר שמת חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו) והחוק הזה יהיה ויתקיים עד תכלית - שיתכלה ויגמר האור והחשך: (יא) עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ מגערת ה' עמודי השמים נרפים ונחלשים ותמהים: (יב) בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם ובתובנתווּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב בכח של ה' הוא עושה סערה בים (עורי רגע (פרק ז')) ובתבונתו של ה' הוא מחץ ומכלה את הגאותנים: (יג) בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה ברצונו ובדיבורו שיפר ויפה את השמים (שיהיו נקיים מעננים) חֹלֲלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ בראה ידו את הנחש החזק: (יד) הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דרכו דְּרָכָיו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גבורתו גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן הדברים הללו הם קצה ומעט מדרכי ה' וממה שנשמע בו ואת רעם וחוזק גבורותיו מי יכול להתבונן בהם ולהבינם?: ס
משנת ההלכה
זכר לחרבן
א. משחרב בית המקדש, תקנו חכמים שהיו באותו הדור כשאדם טח ביתו וסד בסיד, בין בארץ ובין בחו"ל משייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד. (58*58 לדעת החזו"א 48*48 לדעת הגר"ח נאה). וצריך להיות מרובע ולא צר וארוך אפילו אם יש בו שטח של אמה על אמה כגון חצי אמה על שתי אמות.
ב. אין חייב לגרד את הטיח עד שייראו הלבנים אל מספיק שמגרד את הסיד או הצבע, ומי שצבע מעל הסיד או מדביק טפט מעל הסיד אין מספיק להשאיר מקום פנוי מהצבע או הטפט, אלא צריך לקלף את הסיד.
ג. יש שנהגו לעשות זכר לחורבן, באפנים אחרים כגון שצובעים ריבוע שחור וכותבים עליו "זכר לחורבן", או שכותבים אל מול הפתח "ירושלים", או שתולים תבנית הכותל או בית המקדש אל מול הפתח, ואין למחות ביד המקילים כך. אמנם לכתחילה אין לנהוג כן אלא כדין השו"ע, לעשות "זגר לחורבן בקילוף הסיד.
ד. אע"ג שלכתחילה יש לעשות "זכר לחרבן" מול הפתח כדי שיראה אותו מיד בכניסתו לביתו ויזכור החורבן ויתאונן עליו, מכל מקום אם אין באפשרותו לעשותו כנגד הפתח מפני שישם חלון, דלת, או ריהוט, י"א שיעשה במקום הקרוב ביותר אל מול הפתח, וי"א שיעשה מעל פתח הכניסה, ואם יש אפשרות לעשות מול הפתח "זכר לחורבן" צר וארוך כל שיש בו שטח של אמה על אמה (כגון חצי אמה על שתי אמות) י"א שעדיף לעשות כן מאשר לעשותו שלא כנגד הפתח ממש.
ה. מי שקנה דירה מיהודי ואין שם "זכר לחורבן", חייב מיד לעשותו כשנכנס לדור, ויקלף אמה על אמה מהסיד הקיים. ואם קנה מגוי, אינו חייב לעשות "זכר לחורבן". אמנם כשמסייד את הבית אפילו לאחר זמן, חייב להשאיר אמה על אמה שלא יסייד אותה.
ו. השוכר דירה אם אינו מסייד את הדירה מצד הדין אינו חייב, אמנם מן הראוי שיטול רשות מהמשכיר לקלף אמה על אמה ובלא רשות אסור לו לעשות כן, ואם מסייד מחדש חייב להשאיר אמה על אמה וכנ"ל בקונה מגוי.
ז. חובה על המשכיר דירה להשאיר אמה על אמה אפילו אם אינו מסייד לעצמו אלא לצורך השוכר.
ח. במה דברים אמורים, כשהמשכיר מחזיק את הדירה לצורך מגורים. אבל אם מחזיק בדירה לצורך השקעה ורווחים ואינו מתעתד לדור בה כלל, אין עליו חובה. ומ"מ מן הראוי שהשוכר יעשה כן וכנ"ל, אמנם באופן זה אין גם חיוב גמור על השוכר.
[1] ת"י
[2] רבינו בחיי
[3] רבינו בחיי
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] חזקוני
[6] רש"י, חזקוני
[7] רבינו בחיי
[8] פי' ר' יוסף בכור שור, חזקוני
[9] חזקוני
[10] רבינו בחיי
[11] אבע"ז
[12] חזקוני
[13] רמב"ן
[14] ועיין ברבנו בחיי "אבל מה שתיקנו חז"ל והגדרים והסייגים שלהם אין זה נקרא תוספת, כי לא באו אלא לשמור את העיקר, כמו שעושים לכרם גדר סביב כדי שישתמר הכרם, וכענין שאמר לך לך אמרין נזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב, אדרבה העובר על גדריהם ותקנותיהם עובר על לאו דלא תסור מן הדבר (דברים יז, יא), וכן צותה התורה ושמרתם את משמרתי (ויקרא יח, ל), ואמרו חז"ל (מועד קטן ה.) עשו משמרת למשמרתי" וברמב"ן הוסיף "ומה שתקנו חכמים משום גדר, כגון שניות לעריות וכיוצא בהן, זו היא מצוה מן התורה, ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה"
[15] אבע"ז
[16] ספורנו
[17] חזקוני
[18] העמק דבר
[19] העמק דבר
[20] ת"א
[21] רמב"ן
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] העמק דבר
[24] אבע"ז
[25] חזקוני
[26] רבינו בחיי
[27] פי' ר' יוסף בכור שור
[28] רשב"ם לעיל פס' יא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה