יום רביעי, 22 ביולי 2015

פרשת דברים יום ד'

מקרא

דברים פרק ב

 (ח) וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר ס וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב:

(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה היינו מלחמה כללית אבל יחידם לא נאסרו לצער ולהתחר עמם בדרך הילוכם. ולא כמו באדום דכתיב אל תתגרו בם[1] כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה:

(י) הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים:

(יא) רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים:

(יב) וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לָהֶם וגם זה כתב משה להודיע לישראל שלא ידאגו כלום. אם לאומות הללו נתן נחלה לכבוד אבותינו כל שכן שיקיים לישראל לתת להם נחלת עמים שנשבע לאבות[2]:
(יג) עַתָּה ומאחר שאסור לכם לעבור בגבול שני קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד שהוא חוץ לגבול שניהם ומשם תוכלו לעבור חוץ לגבול שניהם עד הירדן[3]:
(יד) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ מקום שילוח המרגלים עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה בני עשרים יוצאי צבא שהעפילו לעלות לראש ההר ומשה אמר להם לא תעלו ולא תלחמו[4] מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לָהֶם:
(טו) וְגַם יַד יְקֹוָק הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם למהר ולהומם בתוך מ' שנה שלא יגרמו לבניהם עוד להתעכב במדבר[5] מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם:

(טז) וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם: ס

(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:

(יח) אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר:

(יט) וְקָרַבְתָּ כשתקרב[6] מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אבל לא הגיעו אל מקומם שהרי ארצם במזרחה של ארץ עוג מלך הבשן[7] אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה:
(כ) אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא ואין ספק שלא היו בני עמון כדאי להורישם ועשה האל ית' להם[8] רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים שהיו בעלי מחשבה וזמה ע"כ היה קשה לכבשם דרך הטבע[9]:

(כא) עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם יְקֹוָק מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם:

(כב) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד בני עשיו - אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

(כגוְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם:

(כד) קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה:

(כה) הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ




נביא

מלכים א פרק ח
(כד) אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ מוסיף עוד שכבר החל לקיים ההבטחה במה שמלך שלמה ובנה ביהמ"ק, וכיון שנתקיים מקצת ההבטחה בפועל ראוי שתתקיים בכל וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
(כה) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי:
(כו) וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֵאָמֶן נָא דבריך דְּבָרְךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי תראה שלא תובטל המלכות לעולם, והוא ע"י שתשגיח שבניו לא יסורו מדרכי ה' באופן שלא תהי' עילה לביטול ההבטחה ששרשהמצד חסדי ה':
(כז) כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ האם אמת הדבר שישב אלהים בבית העשוי על ארץ, בתמיה הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי:
(כח) וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְקֹוָק אֱלֹהָי לזאת פנה נא אל תפלתי, מה שאתפלל על עיקר כוונת תועלת הבית, ובמה יקרא בית ה' לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם:
(כט) לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה שיתמיד ה' להשגיח בעיני ה' המשוטטות שישמע תמיד התפלות שיתפללו בבהמ"ק:
(ל) וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ:
(לא) אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ בדבר ממון וְנָשָׁא בוֹ אָלָה שבועה לְהַאֲלֹתוֹ לחייבו שבועה וּבָא אָלָה ובא להשבע לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה:
(לב) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ: ס
(לג) בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב בגלל אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לָךְ וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בתשובה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ כמודים על הרעה שהיה בצדק בעבור עונותיהם וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה:
(לד) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם: ס
(לה) בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם שמקבלים עליהם לשוב מחטאתם אחר שתענם ותודיעם החטא:
(לו) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה: ס
(לז) רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן לקות הזרע טרם נגמר בשולו יֵרָקוֹן  הכספת פני התבואה, ונהפך לירקון אַרְבֶּה חָסִיל סוג של ארבה כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר כלומר יצור לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו או שיהיהכָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה:
(לח) כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ מה שחטא לבדו או מה שמצטרך לו לבדו וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה:
(לט) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ תעשה שאלתו וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו כפי כל הדרכים ששאל אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם:
(מ) לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ בראותם שעם התפלה והתשובה הלכה לה הצרה, ידעו שיד ה' עשתה:




 

כתובים

איכה פרק ג
ו. בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם - הושיב אותי בחושך כמו המתים שיושבים בחשך.
ז. גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי - עשה גדר מסביבי שלא אוכל לצאת, ושם על רגלי כבלים מנחושת כבדים.
ח. גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי - גם אם אצעק ואתפלל ה' סתם חלונות השמים שלא תבא תפילתי לפניו.
ט. גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה - גדר דרכי באבנים מסותתות ועקם דרכי שלא אדע איך ללכת.
י. דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים - ה' נהפך לי כמו דוב אורב וכמו אריה שמסתתר לתפוס טרף.
איכה פרק ג
יא.    דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי שָׂמַנִי שֹׁמֵם - שם קוצים בדרכי ואני צריך להרחיב צעדי ושם אותי לשממה.
יב.    דָּרַךְ קַשְׁתוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ - מתח קשתו והעמיד אותי שאהיה המטרה לחיצים שלו.
יג. הֵבִיא בְּכִלְיוֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ - הביא בכליות שלי חיצים שנמצאים בנרתיק שלו.
יד.     הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל עַמִּי נְגִינָתָם כָּל הַיּוֹם - הייתי שחוק לכל העמים ומזמרים עלי כל היום.
טו.    הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה - השביע אותי בדברים מרים והרוה את צמאוני בדבר מר.
טזוַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר - שבר באבנים קטנות את שיני לכלך אותי באפר.
יז. וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה - הנפש שלי עזבה את השלום ושכחה את הטוב שהיה לה.
יח. וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה' - וחשבתי שנאבד חוזקי ותקותי מה' שיעשה לי טוב.
יט. זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ - זכר עניי וצערי שהם כמו עשבים מרים.
כ. זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי - זכר תזכר נפשי ותכנע בגלל הצרות.
כא.    זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל - הדבר הזה אשיב אל לבי ולכן אקוה.
כב.    חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו - חסדי ה' לא נגמרו ורחמיו לא נגמרו.
כג. חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ - החסד מתחדש כל בקר וגדולה הנאמנות שלך.
כד. חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ - ה' הוא חלקי אומרת נפשי ולכן אני בוטחת בו.




משנת ההלכה

דיני תשעה באב

         א.        תשעה באב, השנה חל בשבת ולפיכך נדחה הצום לי' באב (למוצאי שבת ויום ראשון) מצאת הכוכבים בערב תשעה באב ועד מוצאי תשעה באב אסורים חמשה דברים, ואלה הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל וקריבה אל אשה: להלן יבואר שמשקיעה אסורה אכילה ושתיה וקריבה אל אשה אך אין לאסור נעיל הסנדל עד צאת הכוכבים.

         ב.        אין לשטוף את הפה בתשעה באב עד שיעבור הצום. ובמקום צער גדול - יש להתיר:

         ג.         רחיצה אסורה בין בחמים בין בצונן אולם אין איסור אלא ברחיצה של תענוג. ואם רוחץ כדי להעביר הלכלוך מידיו - מותר:

         ד.        בקומו בבוקר משנתו, אינו רוחץ כל פרק היד רק עד סוף קשרי אצבעותיו. וכשידיו מנוגבות ועדיִן הן לחות קצת, הוא מעבירן על עיניו. ואם היו עיניו מלוכלכות, רוחצן כדרכו. וכן לאחר שעושה צרכיו. אבל הכהנים וכן ולה הנוטל ידיו לאכול בתשעה באב נוטל כדרכו. ומותר לנשים המבשלות ומכינות אוכל להדיח ולרחוץ המאכלים

        ה.        מותר להתיז על עצמו דיאודורנט בכדי להעביר את הריח.

          ו.         נעילת הסנדל אסורה רק במנעל של עור. של עץ או של בד או גומי - מותר. ואם היו מחופים בעור, או שהיה עור למטה – אסור

          ז.          מותר לרחוץ תינוק כדרך שעושה לו בשאר הימים:

        ח.        בתשעה באב צריך לנהוג כל דיני הרחקות שבין איש לאשתו

        ט.        אסור לשאול בשלום חברו בתשעה באב, ואפילו לומר 'בוקר טוב' אסור. ואם חברו שואל בשלומו יעננו בשפה רפה, כדי שלא ישנאנו.

          י.         מנהג טוב שתשמע גם אשה קריאת מגילת איכה בבית הכנסת, ואם אינה יכולה, לכל הפחות תשב על הארץ ותקרא לעצמה מגילת איכה.

        א.        בתשעה באב אסור ללמוד תורה שנאמר (תהלים יט): פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. ואבל אסור בשמחה. ולכן בתשעה באב שחלים עלינו דיני אבל, אסורים ללמוד תורה. אך מותר ללמוד בפרק 'ואלו מגלחין' במסכת מועד קטן, המדבר בדיני אבלות ומנודה, ובלבד שלא ישא ויתן ויעמיק בלימודו. וכן מותר ללמוד במדרש איכה, במגילת איכה עם פרושיה ומדרשיה, ובספר איוב, שכל אלה מזכירים ללומד דברים המצערים. וכן מותר ללמוד בדברי התוכחה והפורענות שבנבואות ירמיהו, אך צריך ליזהר לדלג על פסוקי הנחמה שבהם. וקוראים באגדות החֻרבן שבמסכת גטין. וכן מותר לקרוא ספרי היסטוריה המתארים את הגלות שעברה על עם ישראל למשל מסעי הצלב והשואה וכיו"ב.

         ב.        אין לקרוא עיתונים כתבי עת ספרי היסטוריה ספרי מדע וכיו"ב בתשעה באב מלבד אלו העוסקים בימי החורבן ולאחר חצות יש להקל לקרוא ללא העמקה ובלבד שאין לו תענוג בקריאתם.





[1] העמק דבר
[2] רשב"ם
[3] ספורנו
[4] רשב"ם
[5] רש"י
[6] אבע"ז
[7] חזקוני
[8] ספורנו
[9] ת"א העמק דבר

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה