יום רביעי, 15 ביולי 2015

פרשות מטות מסעי יום ה'

מקרא

במדבר פרק לד

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם נקראת חלוקת הארץ נפילה על שנחלקה בגורל[1] בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ:
(ג) וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב הגבול הדרומי מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי שאצל אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה מזרחה, כאן מתאר את הגבול הדרומי מאיזה נקודה בדרום מזרח מתחיל:
(ד) וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל כל מקום שנאמר ונסב פירושו שקו הגבול לא הלך בקו ישר וכאן הלך הגבול לכיוון צפון מערב ועבר מִנֶּגֶב מדרום לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר בקו ישר אל - צִנָה צין /והיה/ וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו קצה קו זה מִנֶּגֶב מדרום לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא בעיקול לכוון צפון מערב והגיע ל-  חֲצַר אַדָּר וְעָבַר בקו ישר ל[2]עַצְמֹנָה:
(ה) וְנָסַב התעקל הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן לכוון דרום מערב נַחְלָה מִצְרָיִם נחל מצרים ואיננו היאור ומוטעם במלעיל[3] ומשם בקו ישר וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו קצה קו זה הַיָּמָּה בים הגדול[4] גבול דרומית מערבית[5]:
(ו) וּגְבוּל יָם מערבי וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל גם האיים שבים בתוך הגבול[6] זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם:
(ז) וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם תלכו לכם בשיפוע[7] הֹר הָהָר אין זה הר ההר שמת שם אהרן. שזה היה בדרומה של א"י וזה בקצה בצפון מערבי וחלקו משתפע לתוך הים[8]:
(ח) מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לכיון מזרח לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל סוף קו זה[9] צְדָדָה:
(ט) וְיָצָא הַגְּבֻל מצפון מערב לכוון דרום מזרח[10] זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו סוף קו גבול צפון חֲצַר עֵינָן קצה מזרחי צפוני של הגבול זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן:
(י) וְהִתְאַוִּיתֶם ותנטו לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מזרח מֵחֲצַר עֵינָן בצפון מזרח דרומה ל - שְׁפָמָה:
(יא) וְיָרַד הַגְּבֻל מצפון מִשְּׁפָם לדרום ל - הָרִבְלָה מִקֶּדֶם הקו עובר מזרחית לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבוּל דרומה משם וּמָחָה ועבר עַל כֶּתֶף דהיינו שיקיף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה מצד מזרח נמצא ים כנרת בתוך הגבול[11]:
(יב) וְיָרַד הַגְּבוּל דרומה הַיַּרְדֵּנָה לאורך הירדן וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו קצה הגבול המזרחי יָם הַמֶּלַח שם מסתיים נקודת הגבול הדרום מזרחי[12] זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:


(יג) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה:
(יד) כִּי לָקְחוּ מַטֵּה בְנֵי הָראוּבֵנִי לְבֵית אֲבֹתָם וּמַטֵּה בְנֵי הַגָּדִי לְבֵית אֲבֹתָם וַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם ולא הזכיר לבית אבותם מפני שהיו נשים בנות צלפחד, יורשות, ואם יקחו להם אנשים משבט אחר, הרי הנחלה מוסבת ממטה אל מטה, ואין משפחת אם קרוי משפחה[13]:
(טו) שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה: פ
(טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם בשבילכם אֶת הָאָרֶץ שכל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו, ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובורר לכל אחד ואחד חלק יפה, ומה שהם עושים יהא עשוי כאילו עשאוהו שלוחיהם[14] אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:
(יח) וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ:
(יט) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים לְמַטֵּה יְהוּדָה התחיל למנות המנחילים מיהודה לפי שרצה תחלה בגורל[15] כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה:
(כ) וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בֶּן עַמִּיהוּד:
(כא) לְמַטֵּה בִנְיָמִן אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן:
(כב) וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן נָשִׂיא בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי:
(כג) לִבְנֵי יוֹסֵף לְמַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה נָשִׂיא חַנִּיאֵל בֶּן אֵפֹד:
(כד) וּלְמַטֵּה בְנֵי אֶפְרַיִם נָשִׂיא קְמוּאֵל בֶּן שִׁפְטָן:
(כה) וּלְמַטֵּה בְנֵי זְבוּלֻן נָשִׂיא אֱלִיצָפָן בֶּן פַּרְנָךְ:
(כו) וּלְמַטֵּה בְנֵי יִשָּׂשכָר נָשִׂיא פַּלְטִיאֵל בֶּן עַזָּן:
(כז) וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי:
(כח) וּלְמַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי נָשִׂיא פְּדַהְאֵל בֶּן עַמִּיהוּד:
(כט) אֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לְנַחֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: פ
במדבר פרק לה
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת שאפילו שאין להם נחלה מ"מ צריכים בית לשבת[16] וּמִגְרָשׁ מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לנוי לעיר מקיר העיר ולחוץ אלף אמה סביב, ואינם רשאים לבנות שם בית ולנטוע שם כרם ולזרוע זריעה אלא שיהיה לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם[17] לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם:
(ג) וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם כאילו נאמר חיותם מה שצריכים כדי לחיות דהיינו כל צרכיהם[18]:
(ד) וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב שמה היה לבהמתם ולרכושם[19]:
(ה) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר כלומר מה שמדדתם חוצה אלף תמדד ממנו אֶת פְּאַת קֵדְמָה עוד אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ באמצע ולא משנה מה גודלה תמיד תקבל אלפים[20] זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים לשדות וכרמים:
(ו) וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר:
(ז) כָּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן:
(ח) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל היה מכל השבטים ד' עיר לכל אחד. ורק מיהודה ושמעון לא נשתוו. מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ מיהודה היה שמנה עיר וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ ומשמעון עיר אחת אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם: פ


נביא

מלכים א פרק ו

 (לו) וַיִּבֶן אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית עזרת כהנים שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית שלשה שורות זה על גב זה, בנה באבני גזית כלומר אבנים מסותתות בצורה ישרה וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים ועליהם שורה הרביעית, בנה מארזים כרותות ומחוטבות ביותר, וכסדר הזה בנה אותו עד כלות גבהי הכתלים:
(לז) בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית למלכות שלמה יֻסַּד הונח יסוד בֵּית יְקֹוָק בְּיֶרַח זִו אייר:
(לח) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל מר חשוון הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל משפטו מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים שבנה רק שבע שנים שלמות, כי במשך זמן הבנין, חדל לבנותו בשעור החדשים העודפים על שבעת השנים:

מלכים א פרק ז

(א) וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְכַל אֶת כָּל בֵּיתוֹ לימד בכאן שבח שלמה שנתעצל בבנין ביתו, ולא כלהו עד שלש עשרה שנה, אבל בבנין בית המקדש נזדרז וכלהו לשבע שנים, אף כי היה גדול להפליא יותר מבית:
(ב) וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן כן היה נקרא, כי לפי רוב העמודים שעמדו בה, היה נראה כיער המרובה באילנות מֵאָה אַמָּה אָרְכּוֹ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ עַל אַרְבָּעָה טוּרֵי עַמּוּדֵי אֲרָזִים וּכְרֻתוֹת אֲרָזִים עַל הָעַמּוּדִים ארזים מחוטבים, השכיבו על העמודים ההם, לחברם יחד לבל יהיו זזים ממקום עמדם:
(ג) וְסָפֻן בָּאֶרֶז מִמַּעַל עַל הַצְּלָעֹת אֲשֶׁר עַל הָעַמּוּדִים כי על העמודים ועל קירות הארזים המחברם יחד, השכיבו צלעות ונסרים, להיות מחיצות הבית ממעל, ועל הצלעות ההם הניחו לוחות ארז, להיות לתקרהמספר לוחות הארז המכסים את התקרה, היו - אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה עָשָׂר הַטּוּר כי העמודים חלקו האורך לשלשה חלקים שווים, ולזה היה גם התקרה נחלק לשלשה חלקים, ובכל חלק הניחו שורה של לוחות ארז, ובה חמשה עשר במספר, והניחו אורך הלוחות לאורך הבית, אם כן היה אורך כל לוח ל"ג אמות ושליש אמה, ורוחב הלוחות לרוחב הבית, והיה רוחב כל לוח ג' אמות ושליש אמה:
(ד) וּשְׁקֻפִים חלונות שְׁלֹשָׁה טוּרִים בכתלים שעמדו באורך הבית, עשו שלשה שורות חלונות, זה למעלה מזה, בקומת הכותל וּמֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה בכותל שמזה ומזה עשו שלשה שורות חלונות, ואמר שהחלונות היו מכוונות זו מול זו, רצה לומר: החלונות מכותל מזה, מול החלונות מכותל מזה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כן היה בכל שלושת הטורים:
(ה) וְכָל הַפְּתָחִים וְהַמְּזוּזוֹת רְבֻעִים שָׁקֶף וּמוּל מֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים:
(ו) וְאֵת אוּלָם הָעַמּוּדִים לבית יער הלבנון, עשה אולם עומד על עמודי ארזים עָשָׂה חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה רָחְבּוֹ וְאוּלָם עַל פְּנֵיהֶם יבאר מקום עמוד האולם, ואמר שעמוד נסמך לבית היער לפני פתחים, וכדרך בית שער, ועמד ארכו לאורך הבית, להיות מול כל שלשת הפתחים שבשלשת חלקי הבית וְעַמֻּדִים וְעָב עַל פְּנֵיהֶם לפני פתחי האולם הזה, עמדו עמודים תקועים בארץ, וממעל להם עץ עב לחברם יחד, לבל יהיו זזים ממקומם. והיה עשוי לנוי ולפאר, או להיות כעין מחיצה ולשמירה:
(ז) וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם ולפני העמודים היה אולם אחר שבו עמד כסא המשפט - ששם שפט המלך בעצמו בענינים גדולים וגם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט עָשָׂה ששם ישבו הסנהדרין ושם עמדו הבע"ד והיה לפני אולם הכסא וְסָפוּן בָּאֶרֶז הרצפה היתה מכוסה בארז מֵהַקַּרְקַע עַד הַקַּרְקָע מקצה אל קצה:
(ח) וּבֵיתוֹ אֲשֶׁר יֵשֶׁב שָׁם ועוד היה שם בית המלך שהיה מיוחד למושבו ודירתו לאכול ולשתות וגם חָצֵר הָאַחֶרֶת החצר שלפני בית המלך מִבֵּית לָאוּלָם כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה בית המלך והחצר שלפניו היה מבית לאולם ופנימי לו והיה ג"כ כמעשה האולמים הנאמרים, ולפ"ז היה שם שמונה חלוקות, בית המלך ולפניו חצר הגדולה שלו ולפניו בית יער הלבנון ולפניו אולם העמודים ועוד אולם לפניו ולפני כולם עמודים ועב על פניהם ולפניו כסא המשפט, ולפניו אולם המשפט וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה ואחרי גמר הבנינים התחיל לעשות בית לבת פרעה ג"כ בתבנית האולם הזה כָּאוּלָם הַזֶּה:
(ט) כָּל אֵלֶּה הבניינים אֲבָנִים יְקָרֹת וגדולות כְּמִדֹּת הראויות לאבני גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה במסור מִבַּיִת וּמִחוּץ משני עבריהם כדי להחליקם ואבנים כאלו היו וּמִמַּסָּד יסוד עַד הַטְּפָחוֹת התקרה וכן היה  -וּמִחוּץ עַד הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה:
(י) וּמְיֻסָּד היסוד עצמו אֲבָנִים יְקָרוֹת אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאַבְנֵי שְׁמֹנֶה אַמּוֹת:
(יא) וּמִלְמַעְלָה הקירות שעל היסודות אֲבָנִים יְקָרוֹת כְּמִדּוֹת גָּזִית וָאָרֶז:
(יב) וְחָצֵר הַגְּדוֹלָה סָבִיב החומה שהיה סביב כל הבנינים היה  שְׁלֹשָׁה טוּרִים גָּזִית ועליהם שורה הרביעית היה וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים מארזים כרותות ומחוטבות ביושר, וכמו כן עד כלות גובה הכתלים, היה בנוי בהאופן הזה וכן היה  - וְלַחֲצַר בֵּית יְקֹוָק הַפְּנִימִית וּלְאֻלָם הַבָּיִת: פ

 



כתובים

איוב פרק כד
(א) מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא נִצְפְּנוּ עִתִּים למה שנחשוב שמהקב"ה לא מוסתר זמני ומעשי האדם וידעו וְיֹדְעָיו לֹא חָזוּ יָמָיו וגם  יודעיו שאלו הצדיקים לא רואים את התשלום שמעניש את  הרשעים: (ב) גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ והרי משיגי גבול רשעים גוזלים עדרים של עניים ורועים אותם כשלהם ולא רואים שה' מענישם אז לכן טענתי שמוסתר מה' פעולות האדם (ואינו משגיח על מעשי בנ"א השגחה פרטית): (ג) חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה נוהגים ומובילים לעצמם את חמורם של היתומים וכן חובלים במשכון שור האלמנה: (ד) יַטּוּ אֶבְיוֹנִים מִדָּרֶךְ יַחַד חֻבְּאוּ עֲנִיֵּי אָרֶץ מטים וגורמים לאביונים להסתתר מפני גזילת הרשע: (ה) הֵן פְּרָאִים בַּמִּדְבָּר יָצְאוּ בְּפָעֳלָם מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים הרי הרשעים הם כמו פראים שגרים במדבר שיוצאים לפעולתם והיא לשַחֵר לטרף - לבקש לעצמם טרף, והערבה - (המדבר) היא מקום "הלחם" שמשם ע"י גזל משיגים לעצמם  אוכל ורכוש: (ו) בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ יקצירו יִקְצוֹרוּ בשדה שהוא לא שייך לו (בלילו) קוצרים את התבואה וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ ואת  הכרם של חברם הרשע גם כן מלקטים ולוקחים גם ממנו בסוף: (ז) עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה גורמים לעניים הנגזלים ללכת ערומים אחרי שגזלו מהם את  לבושם ואין להם כסות - בגד ללבוש ביום קרה: (ח) מִזֶּרֶם הָרִים יִרְטָבוּ ונרטבים מזרם ממים שיורד מההר (שהעניים גרים בתחתית ההר מפני העוני) וּמִבְּלִי מַחְסֶה חִבְּקוּ צוּר ומאחר ואין להם מחסה להסתתר הם מחבקים את הסלע להסתתר מהמים: (ט) יִגְזְלוּ מִשֹּׁד יָתוֹם גוזלים מהיתום את שדיו (מקום יניקתו - שגוזלים ממנו את  מקור חיותו כגון: שדהו וכרמו) וְעַל עָנִי יַחְבֹּלוּ וחובלים מהעני על הלוואה שהלוו לו: (י) עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ עֹמֶר הרשעים גם גורמים לעניים הללו ללכת ערומים בגלל חבלתם ומרעבים נטלו וגזלו את עומרם - יבולם: (יא) בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ יְקָבִים בין שורות עצי הזית של העניים נכנסים ודורכים את הענבים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ ועושים את העניים הנגזלים צמאים מגזילתם היין: (יב) מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ מתוך העיר ינאקו אנשיה מרוב חמס וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ וה' לא נותן תִפְלָה - (ענש) לרשעים שלא  מחלישם וגם לא גורם למעשיהם שיעשו תפלים ולא שווים וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה ונפש החללים לפני  מותם תצעק: (יג) הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר הרשעים הללו הם בסוג האנשים שמורדים באור ומכירים רק את החשך לֹא הִכִּירוּ דְרָכָיו וְלֹא יָשְׁבוּ בִּנְתִיבֹתָיו ולא רוצים להכיר את דרכי ונתיבות ה': (יד) לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי בזמן אור היום קמים ורוצחים עניים לגזול את רכושם  וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב ובלילה הם גנבים שאינם צריכים לרצוח בחשך: (טו) וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וגם עינם של הנואפים מחכה ללילה שיוכלו לנאוף ולא תראם  עין וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים ובזמן סתר פנים שזהו הלילה ישים את פניו לנאוף:


משנת ההלכה

דיני תשעת הימים

       א.       מיום ראש חודש אב כלומר חמישי בלילה עד התענית, ממעטים במשא ומתן של שמחה. כלומר אין קונים צרכי חופה וחתונה ותכשיטי כסף וזהב, אבל שאר משא ומתן של מסחר עושים כדרכם ואין חוששים.

        ב.        אין לתפור או לתקן בגדים חדשים, כמבואר לעיל (פ"א). ובמיוחד לצורך נישואין. אמנם מי שמתחתן מיד אחר תשעה באב, וזמנו מצומם ולא יספיק לקנות ולהכין הכל אחר תשעה באב, מותר לקנות או לתפור בימים אלו, וכן אם חושש שמא יתייקרו לאחר מכן, מותר.

         ג.        מותר להשחיר נעליו אפילו ע"י משחת נעליים בימים אלו, אמנם אין להבריקם, ולצורך שבת יש להתיר.

        ד.        אסור לקנות בגדים חדשים או נעליים חדשות בימים אלו, ובכלל זה אסור לקנות טלית גדול, וה"ה בטלית קטן אלא אם כן אין לו. אמנם תפילין מותר לו לקנות אם צריך.

        ה.       מי שאין לו נעלי גומי או בד מותר לקנות כיון שאינו אלא לצורך התענית, אמנם מי שמתכנן ללובשם בקביעות אחר התענית כנעלי בית, יש לו להמנע מלקנות, ובכל מקרה יחדשם אם יכול, בשבת.

         ו.         מותר לקנות בשר בתשעת הימים.

         ז.         יש להחמיר שלא לסייד או לצבוע את חדרי הבית, וכ"ש שלא להוסיף תוספת בניה בימים אלו, אמנם אם בונה לצורך מגורים ולא לתוספת נוי והרחבה, מותר אם צריך לבנות בימים אלו.

        ח.       קבלני בנין או שיפוצים מותר להם לבנות, ויש בזה משום מצות יישוב ארץ ישראל. ומ"מ מן הראוי להמנע מעבודות צבע וסיוד בימים אלו אלא אם כן יש בדבר הפסד ממוני גדול, ויש לעשות שאלת חכם בכל מקרה, שלא לתת תורת כל אחד בידו.

        ט.        אסור לנטוע נטיעה של שמחה, ולפיכך אין לנטוע עצי נוי מיוחדים שיש שמחה רבה בנטיעתם, אבל מותר לשתול דשא ופרחים ועצי פרי שאין ערך מיוחד או שמחה מיוחדת בנטיעתם בימים אלו, וכן מותר לעשות שאר עבודות גינון בימים אלו. ובארץ ישראל אין לנטוע או לשתול כלל מפני איסור עבודת הקרקע בשמיטה.

         י.         מי ששותל גינה במקום שקודם לכן כלל לא היה, יש מקום להחמיר להמתין עד אחר התענית, כיון שאצלו הרי היא נטיעה של שמחה. ויעשה שאלת חכם.

      יא.     מותר מדינא ליטול צפרניו בתשעת הימים. ויש מחמירין בשבוע שחל בו. ולצורך שבת או לצורך טבילת מצוה מותר לכו"ע.



[1] רבינו בחיי
[2] רש"י
[3] רבינו בחיי
[4] רש"י
[5] רשב"ם
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] רש"י
[9] רש"י
[10] העמק דבר
[11] רש"י
[12] רש"י
[13] משך חכמה
[14] רבינו בחיי
[15] חזקוני
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רבנו בחיי
[18] ת"א ת"י
[19] העמק דבר
[20] רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה ב

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה