מקרא
במדבר פרק כח
(כו) וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים ע"ש שתי הלחם[1] בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק מתבואה חדשה[2] שהם ראשונים למנחת חטים הבאה מן החדש ולחם התנופה הוא העיקר ועמו שבעה כבשים ופר בן בקר ואילים שני' ושני כבשי שלמים והעולה הנזכרת בפרשה הזאת היא חובת היום[3] בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם כשימלאו שבעה שבועות מפסח[4] מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(כז) וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה:
(כח) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד:
(כט) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
(ל) שְׂעִיר עִזִּים בעצרת אין כתיב חטא. א"ל הקב"ה מכיון שקבלתם התורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתכם מימיכם[5] לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:
(לא) מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם גם הנסכים צריכים להיות תמימים שאם עלו בהם קמחים הרי הם פסולים[6]: פ
במדבר פרק כט
(א) וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי חודש תשרי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם:
(ב) וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם:
(ג) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל:
(ד) וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
(ה) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:
(ו) מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק: ס
(ז) וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(ח) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיקֹוָק רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד ואינם פר כהן גדול והאיל שלו כי האיל הנזכר בפרשת אחרי מות שלקח מן העם איננו זה כי על אילו ואיל העם נאמר ועשה את עולתו ואת עולת העם[7]כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם:
(ט) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד:
(י) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
(יא) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים פר ושעיר של אהרן פר ושעיר של צבור המוזכרים בפרשת אחרי מות[8] וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם: פ
(יב) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים:
(יג) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק פרי החג שבפרשה זו הם שבעים כנגד שבעים אומות, ובימי המקדש מגינין עליהם מן היסורין ולכך הענישם הכתוב בספר זכריה על חג הסוכות יותר מבשאר מצות לפי שפרי החג הסוכות מגינין עליהם[9] פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם יִהְיוּ יש בסוכות תוספת שמחה לפי שכבר אספו כל פירותיהם ותוספת מצות סוכה וד' מינים שבלולב לפיכך יש בהן תוספת מוסף[10]:
(יד) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד לִשְׁנֵי הָאֵילִם:
(טו) וְעִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים:
(טז) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: ס
(יז) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(יח) וּמִנְחָתָם של קרבנות התמיד[11] וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(יט) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כל לשון נסך דשאר ימות החג קאי אנסכי יין ואנסכי מנחה ולפי שקרבנות החג חלוקים הזכירו דבר יום ביומו [12]: ס
(כ) וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פָּרִים עַשְׁתֵּי עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(כא) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(כב) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: ס
(כג) וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי פָּרִים עֲשָׂרָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(כד) מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(כה) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: ס
(כו) וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי פָּרִים תִּשְׁעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(כז) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(כח) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: ס
(כט) וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי פָּרִים שְׁמֹנָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(ל) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(לא) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וּנְסָכֶיהָ: פ
(לב) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי פָּרִים שִׁבְעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם:
(לג) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם נאמר בשני ונסכיהם ובששי ונסכיה ובשביעי כמשפטם, מ"ם יו"ד מ"ם הרי כאן מים, מכאן סמכו חכמים ז"ל רמז לניסוך המים בחג[13]:
(לד) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ שבעים פרים הם גם כנגד חמשים ושתיים שבתות ושבעה ימי פסח ויום אחד של עצרת ויום אחד של ר"ה ויום אחד של יום הכפורים ושמונה ימי החג שבשנה עולים לשבעים[14]: פ
(לה) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וביום לא נאמר ללמדך שהוא יו"ט לעצמו[15] עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם עצורים מן הסוכה שתתכנסו בשמחה מהסוכה לבתיכם ותעשו אותו יו"ט מקרא קודש[16] כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לו) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד הקיל בקרבן שמיני עצרת להראות שלא עצרם לישראל אלא מתוך חבתם[17] כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם:
(לז) מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
(לח) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ:
(לט) אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיקֹוָק בְּמוֹעֲדֵיכֶם לחובת המוספים לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם תקריבום ברגל שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו ונמצא עובר בבל תאחר[18]:
סליק פרשת פינחס
נביא
מלכים א פרק ד
(יא) בֶּן אֲבִינָדָב כָּל נָפַת מחוז דֹּאר טָפַת בַּת שְׁלֹמֹה הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה: ס
(יב) בַּעֲנָא בֶּן אֲחִילוּד תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה עַד מֵעֵבֶר לְיָקְמֳעָם: ס
(יג) בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת: ס
(יד) אֲחִינָדָב בֶּן עִדֹּא מַחֲנָיְמָה:
(טו) אֲחִימַעַץ בְּנַפְתָּלִי בנחלת נפתלי גַּם הוּא לָקַח אֶת בָּשְׂמַת בַּת שְׁלֹמֹה לְאִשָּׁה:
(טז) בַּעֲנָא בֶּן חוּשָׁי בְּאָשֵׁר וּבְעָלוֹת של נחלת יהודה: ס
(יז) יְהוֹשָׁפָט בֶּן פָּרוּחַ בְּיִשָּׂשכָר: ס
(יח) שִׁמְעִי בֶן אֵלָא בְּבִנְיָמִן: ס
(יט) גֶּבֶר בֶּן אֻרִי בְּאֶרֶץ גִּלְעָד חציה מ - אֶרֶץ סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וחציה מארץ -וְעֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּנְצִיב אֶחָד אֲשֶׁר בָּאָרֶץ ממונה על כולם והוא עזריה בן נתן האמור למעלה:
(כ) יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים:
מלכים א פרק ה
(א) וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר פרת עד אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם והמה היו מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו: פ
(ב) וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לכל הבא אל שולחנו לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח:
(ג) עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים מפוטמים באיבוסים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי שבאו מן המרעה וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים עופות הבאים מברבריא אֲבוּסִים:
(ד) כִּי הוּא רֹדֶה מושל בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב ולכן רבים היו באוכלי שולחנו:
(ה) וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה: ס
כתובים
איוב פרק כא
כאן מתחילה המערכה השלישית
דברי איוב:
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם שמעו את דברי וזה יהיה לי לתנחומים כי דיבורכם אלי לא מנחמני: (ג) שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג תסבלו אותי אע"פ שדברי כבדים עליכם ואחרי שאדבר תצחק עלי. (איוב מדבר בעיקר אל צופר): (ד) הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וכי לאדם אני מדבר ומשוחח הלא אל ה' אני טוען וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִיומדוע אם כן לא אצעק במהרות מקצרות רוחי על יסורי: (ה) פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ תפנו אלי - תקשיבו ותשבו שוממים - בשקט וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה ותשימו יד על פיכם לשתוק: (ו) וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי אפילו אני שאני נזכר בטענותי אני נבהל וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת ואת בשרי אוחזת רעדה גדולה: (ז) מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל למה הרשעים חיים ומצליחים מתחזקים ומתגברים בעושרם: (ח) זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם מדוע ילדיהם - זרעם מוכנים בטובות שמסודרים ומבוססים בחייהם ורואים הרשעים את הצלחת זרעם: (ט) בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד ומדוע אין להם שום פחד במקומותם ורק שלום וטובה יש בהם וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם ואין שבט - שוט מה' שבא עליהם: (י) שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל השור מעבר את הפרה ולא נדחה זרעו אלא הפרה מתעברת ונולד לו לרשע עוד ועוד צאן ובקר: (יא) יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן שילדיהם מרובים כמו צאן עֲוִילֵיהֶם ילדיהם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן וילדיהם יש להם רק שמחה שרוקדים כל העת שאין בהם צער: (יב) יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב מרימים קול ניגון של תוף וכינור ושמחים לניגון העוגב: (יג) יבלו יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּוגומרים את ימיהם בטוב וברגע - מרגוע יורדים יחתו לשאול: (יד) וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ והם אומרים לא-לסור ממנו ואיננו חפצים לדעת את דרכיך: (טו) מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ מה נרויח שנעבוד את ה' ונתפלל אליו:
משנת ההלכה
מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות
שש מצוות תמידיות
מצוות ולא תתורו
א. מי שעבר על לאו זה והעלה במחשבתו מחשבות פסולות מעניני הדת, חס ושלום ויחד מחשבתו בענינים אלו שמביאין האדם לצאת מדרך דעת תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים, רע ומר[19]. וכן מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר שהוא רודף אחר תאוות הגשמיות או הרהור זנות כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו. ואע"ג שעבירה חמורה היא, שטורדתו מעולם הבא, ומטמאת כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, גופניים ורוחניים. אין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסוים שנוכל להתרות בו העובר עליו[20] (חינוך שם)
ב. אסור לסרסר בין גוים לזנות ואפילו במקום הפסד ואונס ממון והעושה כן אי אפשר להיות בלתי הרהור בעבירה ועובר משום ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם מלבד מלבד זאת אסור לזווג בין גוי לגויה אפילו לצורך נישואין (שו"ת חיים ביד סימן יט)
ג. המדבר עם אשה האסורה לו בעסקי קידושין וכ"ש המהרהר בה עובר משום לאו זה (שו"ת מהרש"ם חלק ב סימן קכז)
ד. ולא תתורו אחרי לבבכם מכאן אמרו רבותינו אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר דהיינו שלא ישמש עם אשה ויחשוב על אחרת[21] ואפילו שתיהם נשותיו (נדרים כ ע"ב)
ה. לפיכך לא ישא אלמן או גרוש אישה ששמה כשם אשתו הראשונה וכן לא תינשא אשה אלמנה וכ"ש אשה גרושה לאיש ששמו כשם בעלה הראשון[22]
ו. אסור מטעם זה לבנות בית ספר לבנות בתוך מתחם של ישיבה לבנים או תלמוד תורה וכיו"ב[23] וכן הדין להיפך (שו"ת אגרות משה יו"ד ב סימן קב)
[1] רש"י
[4] ת"י
[7] אבע"ז
[9] חזקוני
[14] חזקוני
[15] חזקוני ועיין ברבינו בחיי "שמיני עצרת רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב, פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שיר בפני עצמו, ברכה בפני עצמו, כלומר ברכה ותפילה שמזכירין בו את יום שמיני חג העצרת הזה, ואין יושבים בו בסוכה, ולענין שהחיינו, ולענין אבלות, שהקובר מתו ערב הרגל בטילה ממנו מחמת שמיני זה גזירת שלושים שנתנו חכמים לאסור תספורת, כמו שאמרו (מועד קטן כ.) יום אחד לפני החג חשוב כשבעת ימי אבלות, והחג שבעה, ושמיני שלו שהוא כשבעה הרי כאן עשרים ואחד יום, וימנה עוד תשעה ויהא מותר בתספורת"
[16] ת"א ת"י ורש"י ורבינו בחיי פי' על דרך הפשט עצורים מן עשיית מלאכה ולפ"יז פי' הכתוב עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם עצורים מ - כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ
[18] רש"י
[19] וז"ל החפץ חיים בספר המצות הקצר סי' קנו "מצות לא תעשה שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים. שנאמר (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ר"ל, שלא נעלה על לבנו מחשבה שגורם לעקור עיקר מעיקרי הדת, כי השטן יסיתנו למינות, חס ושלום. ואחר ראיית העינים - ר"ל, זנות. וכן אמרו חז"ל (ברכות יב ע"ב): "אחרי לבבכם" - זו מינות, "ואחרי עיניכם" - זו זנות. ובכלל זה, שלא לחשוב ולרדוף אחר שאר תענוגים ותאוות עולם הזה. ומאד מאד צריך ליזהר ממחשבות פסולות, שזה יתד שהכל תלוי בו - שצריך האדם לקדש ולטהר מחשבותיו בכל כחו, ואם בא לו איזה תענוג, יכוין שיהא לו כח על ידי זה לעמוד בהיכל המלך, מלכו של עולם, ברוך הוא, ושלא יחלש גופו לעבודת הבורא. ומי שעבר על זה, והעלה במחשבתו מחשבות פסולות מעניני הדת, חס ושלום, או הרהור זנות, או לרדוף אחר תאוות הגשמיות - עבירה חמורה היא, שטורדתו מעולם הבא, ומטמאת כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, גופניים ורוחניים. לכן יזהר מאד בזה. ונוהג בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות"
[20] "כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע. גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה, וכבר כתבתי למעלה שכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף על פי שעשה בו מעשה אין לוקין עליו לפי הדומה" (חינוך שם)
[21] ועיין שו"ת חדות יעקב לר' יעקב עדס חלק אה"ע סימן מג שמדין זה אסר לאדם להוציא זרע כדי שישתמשו בו להזריע אשה אחרת בהריון מלאכותי
[22] שו"ת דברי יציב חלק אה"ע סימן יד וז"ל שם "מקור הדבר בספר חכמת הנפש לאחד קדוש קדמון (שהדפיס אא"ז הגה"ק מהרצ"א מדינאב זי"ע), שכתב שם (דפוס מונקאטש דף ל"ז ע"ב ודפוס צפת דף כ"ב ע"ב) וכן אם יש לאדם אשה ומתה לא ישא אחרת ששמה כשם הראשונה, או מת בעל לאשה לא תקח בעל ששמו כשם הראשון, כי יחשבו אחר הראשון, ואם יהיה הדבר כל כך לעולם לא היו בשלום או ימות אחד מהרה עיי"ש. וכן בצוואת רבי יהודה החסיד באזהרות נוספות אות א'. ויש לעיין אם גם בגירושין כן הוא, דלפי הטעם שנתן כי יחשבו אחר הראשון נראה דאין חילוק וכו' ובפסחים דף קי"ב ע"א, לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך מאי ניהו גרושה בחיי בעלה דאמר מר גרוש שנשא גרושה ארבע דעות במטה, ואבע"א אפילו באלמנה לפי שאין כל אצבעות שוות, וברשב"ם ארבע דעות בשעת תשמיש זה לבו לאשתו ראשונה וזאת לבעלה הראשון ותניא אל ישמש אדם עם אשתו ויתן עיניו באשה אחרת ויהיו בניו קרובין לממזרין הנקראין בני גרושת הלב במס' נדרים עיי"ש. הרי שגם רשב"ם מפרש כהרא"ש דגרושת הלב משום שני דעות במטה. אך א"כ צ"ב למה דייקא גרוש שנשא גרושה ודייקא גרושה בחיי בעלה. ועיין בעיון יעקב שם דדייקא באשה שמתגרשת על כרחה משא"כ הוא שמגרש מרצונו ואינו זוכרה עוד וכו', ולפ"ז לדידן אחר חרם דרבינו גרשום שאינו מגרש בעל כרחה שניהם שוין בזה עיי"ש. ובגוף דברי הרשב"ם יש לעיין, שנקט מהך דלא ישמש ויתן עיניו באחרת שזה קאי עליו כשהוא גרוש, ומה זה שייך לגרושה בחיי בעלה. ואפשר שדייקא גרושה בחיי בעלה שאז כשנזכרת בו ומהרהרת הוי כמחשבת עבירה דאשת איש, ופשיטא דאיכא בזה משום ולא תתורו. והוסיף הרשב"ם דגם הגרוש שמהרהר באשתו הראשונה, אף שאפשר לו לישאנה עדיין ולא הוי מחשבת עבירה כל כך, מ"מ בכלל גרושת הלב הוא שעיקרו מה שמהרהר באחרת. ומ"מ עיקר האיסור מכח דידה שמהרהרת בעבירה, ומיושב מה דנקט דייקא גרושה בחיי בעלה ודו"ק. וכו' אבל באלמנה נראה דלא חיישינן להכי. וגם לאבע"א רק לפי שאין האצבעות שוות, וברש"י ותזלזל בו, וברשב"ם שתשנא אותו, אבל משום הרהור לא. ונראה דכיון שנגזרה על המת שישתכח מן הלב (פסחים נ"ד ע"ב) לא חיישינן להכי. ובפרט למה שכתבתי, כיון דבאלמנה ליכא מחשבת עבירה, שזה שורש החשש בזה, להכי ליכא משום ב' דעות במטה ודו"ק. וכו' ומ"מ חזינן להדיא מזה דגרושה חמירא טפי מאלמנה, וחידשו בחכמת הנפש ובצוואת ריה"ח שגם באלמנה היכא ששמו שוה לבעלה הראשון לא תינשא כי יחשבו אחר הראשון. ומכ"ש בגרושה, שחששו גם בש"ס דילן לחשש הרהור בראשון, שבכה"ג ששמו שוה חמור ביותר. ובדבר שנקטו בחכמת הנפש ורבינו יהודה החסיד שדבריהם דברי קבלה, מי יהין להכניס ראשו בזה ולחלק חילוקים, ובפרט שבגרושה נראה להדיא דחמור יותר".
[23] וז"ל שם "והנה פשוט שחלילה מלבנות בהקעמפוס של הבית יעקב והוא דבר אסור, כי הרי אף בדורות הקודמים ואף בדורות של חכמי הגמ' הקדושים וטהורים אמרו במתני' סוף מכות בעריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן וכו' ובברכות דף י"ב דרשו קרא ולא תתורו אחרי עיניכם זה הרהור עבירה, והיה זה בדורותם שכל בנות ישראל התלבשו בצניעות גדולה כמפורש בכמה מקומות בגמ', וכו', וכ"ש בדור זה שבעוה"ר נעשה ענין עריות בכל המדינה הפקר ממש ואין מתביישין כלל בזה ובבתי ספר של המדינה, הרי אף קטנים ביותר מתגדלין ומתחנכין בהפקר זה, אשר על כן הישיבות לילדים ונערים ובתי ספר בשם בית יעקב לילדות ונערות שעזר השי"ת לאלו שמוסרין נפשם לחנך דור ישרים להשי"ת ולתורתו וכו' צריך ליזהר מאד שלא לקלקל חינוך הקדוש הזה, ועל אלו הרוצים בשביל ממון להקל ולסתום העינים והאזנים מלראות ולשמוע מה שיתקלקל החינוך מזה אני אומר מה שאמר הכתוב אל תגעו במשיחי ופירשו רז"ל אלו תינוקות של בית רבן. ולכן לדינא הוא כדכתבתי שאסור לבנות הבית יעקב להבנות בקעמפוס של הישיבה והשי"ת יעזרכם להשיג מקום טוב ולבנות בנין להבית יעקב ברוב פאר והדר ויתרבו תלמידות שיהיו לתפארת בישראל, והשי"ת ישלם לכם עבור עבודתכם לשם שמים להרביץ תורה וי"ש בבני ובנות ישראל בכל הברכות בזה ובבא. ידידכם ואוהבכם בלב ונפש, משה פיינשטיין"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה