מקרא
במדבר פרק לב
(א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד הקדים הכתוב בני ראובן כי הוא הבכור ובן הגבירה, וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר (דברים ג טז) ולראובני ולגדי[1] עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה:
(ב) וַיָּבֹאוּ למקום אהל מועד ישיבת משה וראשי העדה[2] בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן בכל הפרשה הזו חוץ מפסוק ראשון יקדים בני גד, כי הם נתנו העצה הזאת והם היו המדברים תחלה למשה בנחלה הזאת, והם היו גבורים יותר מבני ראובן כמו שנאמר (שם לג כ) וטרף זרוע אף קדקד[3] וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:
(ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן מארץ סיחון מלך האמורי היו, ויש מהן מקומות של עבודה זרה שהאמוריים עובדין שם, והם נבו ובעל מעון[4]:
(ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְקֹוָק לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה: ס
(ה) וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן:
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה:
(ז) וְלָמָּה /תנואון/ תְנִיאוּן תשברון[5] אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:
(ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ כך שמה וברנע שם המושל בה, כמו אלוני ממרא[6] לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ:
(ט) וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:
(י) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:
(יא) אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי לא השלימו ללכת ביראתי[7]:
(יב) בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי שם בעלה של אמו שילדה לו את עתניאל בן קנז[8] וי"א ששם אביו היה גם יפנה וגם קנז[9] וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְקֹוָק:
(יג) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם ויטלטלם מלשון נע ונד[10]בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
(יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת תלמידי[11] אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת להוסיף[12] עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְקֹוָק אֶל יִשְׂרָאֵל:
(טו) כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ לעכב את העם הזה[13] בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה: ס
(טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הגם שהיו לפניו אפשר שנהגו בעצמן הרחקה כשכעס עליהם משה, ואמר להם קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, לזה כשרצו לדבר אמר הכתוב ויגשו[14] וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:
(יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים מהירים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לאחר שנניח נשינו וטפינו מקננו ורכושנו בעבר הירדן נוכל לרוץ מהירים ראשונים שלא יהיה לנו שום כובד ומשא כמו שאר השבטים שיוליכו עמהם הכבוד שלהן עַד אֲשֶׁר אִםהֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר שנבנה עכשיו[15] מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:
(יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ:
(יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה אפילו אם לא תחפוץ לתת לנו עתה את הארץ נעבור עמהם אנו וכל אשר לנו, אבל לא ננחל אתם כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה כי נשוב אל הארץ הזאת שהיא נחלתנו הראויה לנו, ושאנחנו רוצים בה ואין שאר השבטים חפצים בה כלל[16]: פ
(כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה:
(כא) וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְקֹוָק עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו:
(כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְקֹוָק וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְקֹוָק וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַיקֹוָק וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם בזה תודיעו אז שחטאתם עתה, שתודיעו שהיתה כוונתכם להרע[17]:
(כד) בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:
(כה) וַיֹּאמֶר כאיש אחד הגברים והנשים בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה:
(כו) טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד:
(כז) וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר:
(כח) וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְקֹוָק וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה כי עתה לא מסר להם משה כל ארץסיחון ועוג, רק קצת ערים בארץ גלעד שהוא מקום המקנה והם עטרות ודיבון והנזכרים כאן (פסוקים לד -לח) שבנו בהם מבצרים לשבת בהם טפם ומקניהם, ושאר הארץ הניחוה חרבה ולכך צוה ליהושע והנשיאים, אם יעברו אתכם תנו להם כל הארץ לאחוזת עולם,[18]:
(ל) וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם[19] וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן תקחו מהם כל הארץ הזאת ותגרשו משם נשיהם וטפם, ותתנו להם אחוזה הראויה להם בארץ כנען שיכבשו אותה להם כאשר יעברו שם[20]:
(לא) וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:
(לב) נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְקֹוָק אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:
(לג) וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן אלא משה ביקש שיקחו כיון שהיו עם רב[21] אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב:
(לד) וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר:
(לה) וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבֳּהָה:
(לו) וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן כל הערים המוזכרות בנו אותם ל - עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן:
(לז) וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם:
(לח) וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם בני ראובן הסבו את שמם של הערים לשם אחר כיון שהיו שמות של ע"ז[22] וְאֶת שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ כלומר שקראו לערים כשם האנשים שבנאום[23]:
(לט) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ וגירש[24] אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ:
(מ) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לפי שהיה בכור בבני מנשה נתן לו משה תחלה וַיֵּשֶׁב בָּהּ לפי שהוא היה זקן ולא יצא בצבא נתן לו עיר מבצר וישב שם בעוד שהלכו בניו עם ישראל וחזרו[25]:
(מא) וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה נקרא על שם אמו אעפ"י שהוא ממשפחת יהודה כי כן כתיב כי חצרון לקח בת מכיר והוליד ממנו שגוב ושגוב הוליד את יאיר שהיו לו ערים בערי הגלעד[26] הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם כפריהם וַיִּקְרָאאֶתְהֶן בכללות חַוֹּת יָאִיר אבל לכל כפר היה שם בפני עצמו[27]:
(מב) וְנֹבַח מבני מנשה היה[28] הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ: פ
נביא
מלכים א פרק ו
(ד) וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים רבותינו פירשו (מנחות פו ב): שקופים לשון ראייה ופתיחה והשקפה פתוחים מבחוץ ואטומים מבפנים, קצרים מבפנים, שלא כדרך שאר חלונות אחרות העשויות למאור, להראות שאינו צריך לאורה:
(ה) וַיִּבֶן עַל קִיר הַבַּיִת יצוע יָצִיעַ חדר סָבִיב אֶת קִירוֹת הַבַּיִת שהיציע היה נבנה מקירות הבית שלא היה ביציע רק שלש קירות והקיר הרביעי היה קיר הבית סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר ולא סביב האולם וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב אצל קירות האבנים היו צלעות מעץ וזה היה סביב גם בצד כותל ההיכל והדביר והנה נקרא בשם יציע - ובשם צלע - שמצד הבנין בכלל נקרא יציע, ומצד הצלעות של ארזים שהיו סביב הכותליםושחלקו את היציע באמצע לחדרים נקראו צלעות ומה שכתוב כאן ויעש צלעות פי' שחלק את היציע לג' חדרים, והחדרים המחולקים נקראים צלעות:
(ו) היצוע הַיָּצִיעַ הַתַּחְתֹּנָה קומת כל יציע היה חמש אמות (כמ"ש בפסוק י') בענין שהיו מגיעים עד אמצע גובה ההיכל ולמעלה מהם היו חלונות ההיכל חָמֵשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַתִּיכֹנָה שֵׁשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁבַע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וא"כ בכל חמש אמות כנס בחומה אמה אחת כִּי מִגְרָעוֹת גרע אמה אחרי כל גובה חמש נָתַן לַבַּיִת סָבִיב חוּצָה לְבִלְתִּי אֲחֹז הקורות בְּקִירוֹת הַבָּיִת כדי שלא יצטרך לעשות נקבים בחומה להניח בהם ראשי קורות היציע והסיבה לכך ש-:
(ז) וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה כמו שהסיעם והביאם מההר, כי לא חפץ להביא במקום הבנין דבר בלתי נשלם, ולזה נחצב כל אבן בהר בשלימותה ובמדה הנרצה וּמַקָּבוֹת פטיש חד בראשו האחד, ובופוסלין את האבנים וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ:
(ח) פֶּתַח הַצֵּלָע הַתִּיכֹנָה האמצעית אשר עלו דרך בה אליה מן התחתונה, עמדה לרוח הדרומי מהבית אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית בהצלע אשר עמדה בעבר הדרומי וּבְלוּלִּים עמודים חלולים ובתוכם מדרגות מדרגותסביב יַעֲלוּ עַל הַתִּיכֹנָה וּמִן הַתִּיכֹנָה אֶל הַשְּׁלִשִׁים הקומה העליונה:
(ט) וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ ואחר שכילה בנין הבית וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת כסה את הבית בתקרה חקוקה ומצוירת גֵּבִים היא היתה בגב הבית כלומר פונה לצידו הפנימי ומעליה תקרה נוספת וּשְׂדֵרֹת מסודרת בָּאֲרָזִיםבעצי ארזים:
(י) וַיִּבֶן אֶת היצוע הַיָּצִיעַ אחר שגמר את התקרה עַל כָּל הַבַּיִת חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ של כל יציע וַיֶּאֱחֹז אֶת הַבַּיִת בַּעֲצֵי אֲרָזִים ר"ל הניח תקרת היציע על מגרעות של קירות הבית שזה קרא איחוז כמ"ש לבלתי אחוז בקירות הבית, על שהיה אוחז בבית: פ
(יא) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר:
(יב) הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה עם היותך בונה אותה בהיפה בהבנינים, מכל מקום לא אשרה בו שכינתי, כי - אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ:
(יג) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל: ס
(יד) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מבחוץ וַיְכַלֵּהוּ:
(טו) וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים לפי שכל הבית היה בה טוח זהב מבפנים, ואי אפשר לטוח הזהב על האבנים, ולזה חפה את הקירות מבפנים בצלעות ארזים, ועליהם הטיח את הזהב מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד קִירוֹת הַסִּפֻּן התקרה צִפָּה עֵץ מִבָּיִת וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים:
(טז) וַיִּבֶן אֶת עֶשְׂרִים אַמָּה מירכותי מִיַּרְכְּתֵי הַבַּיִת חלל העשרים אמה שהיה בסוף הבית למערבה, בנה גם אותה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִן הַקַּרְקַע עַד הַקִּירוֹת הסיפון, כמו ההיכל וַיִּבֶן לוֹ מִבַּיִת לִדְבִיר לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עכשיו בא לומר מה שהיה משמש אותו החלל, ואמר שמבית לדביר, רוצה לומר: מבפנים להמחיצה, בנה להיות קודש הקדשים:
(יז) וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל עתה חלק הששים אמה שזכר למעלה במדת אורך הבית כלומר עתה חלקם שאמר כי העשרים אמה היו דביר והארבעים היכל לִפְנָי לפני הדביר כי הדביר היה פנימי וההיכל לפניו:
(יח) וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה צלעות הארז אשר היו מחפים את הבית מבפנים מִקְלַעַת ציור פְּקָעִים פירות וּפְטוּרֵי גילופי צִצִּים פרחים הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה משא"כ בדביר ששליש הראשון לא היה מצופה:
(יט) וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה בחלל הבית עשה מחיצה מפסקת, ומבפנים לאותה מחיצה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק והוא בית קודש הקדשים:
(כ) וְלִפְנֵי הַדְּבִיר החלל הפנימה לה לצד המערב עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ ולמעלה אמר: שלשים אמה קומתו, כי ההיכל לבד היתה שלשים אמה, אבל עליית בית קודש הקדשים היתה נמוכה משל היכל י' אמות. ורבותינו ז"ל אמרו (בבבא בתרא צח ב): שחושב כאן משפת כרובים ולמעלה, שהיו קומתן י' אמות וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר כלומר צהב מזוקק ללא סיגים ואח"כ וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶזציפה בארזים את המזבח העומד בהיכל שהיה עשוי מאבנים ועליו לוחות ארז וזהו מזבח הפנימי מזבח הקטורת:
כתובים
איוב פרק כב
(טז) אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם שנכרתו הרשעים הללו בלא זמנם, ע"י שיסודם - המקום שעמדו עליו לא היה איתן, כמו יסוד שמוקם בנהר שהוא רעוע, מפני זרם המים החזקים שמחלישים אותו: (יז) הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וּמַה יִּפְעַל שַׁדַּי לָמוֹ אלו הרשעים כך טענו שמה ה' כבר מועיל לנו: (יח) אליפז אומר לאיוב וְהוּא מִלֵּא בָתֵּיהֶם טוֹב וַעֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי וה' הוא זה שמילא את בתיהם בטובה. (אע"פ שלא מגיע להם) ועצתם של הרשעים הללו רחוקה ממני: (יט) יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְנָקִי יִלְעַג לָמוֹ הצדיקים יראו את מפלת הרשעים וישמחו וילעגו להם: (כ) אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ שהם יראו את הרשעים שקומתם (חוזקם) נכחדת, ואת יתרם - עושרם אוכלת האש: (כא) הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם בָּהֶם תְּבוֹאַתְךָ טוֹבָהתועיל לעצמך אם תשלים עם ה' וע"י זה תבוא לך טובה: (כב) קַח נָא מִפִּיו תּוֹרָה וְשִׂים אֲמָרָיו בִּלְבָבֶךָ קח את תורת ה' ותקיימה: (כג) אִם תָּשׁוּב עַד שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ אם תשוב בתשובה ותעזוב את הרעות שעשית תבנה מחדש ותרחיק את העוולות מביתך: (כד) וְשִׁית עַל עָפָר בָּצֶר וּבְצוּר נְחָלִים אוֹפִיר אם תשוב אל ה' יהיה לך מבצר וחוזק על הארץ ובסלעים שבנחלים יהיה לך עושר של זהב הבא מאופיר שזהו זהב יקר ומשובח: (כה) וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ ה' יגן עליך מהצרים עליך ומצרותיך וכסף רב וחזק יהיה לך: (כו) כִּי אָז עַל שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ תתענג על ה' ותוכל לשאת פנים אל ה' (בלי בושה) ולבקש בקשותיך: (כז) תַּעְתִּיר תתפלל אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם ואת נדריך שנדרת להקריב אם ה' יהיה בעזרך תצטרך לשלם כי ה' מלא את משאלותיך: (כח) וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר כשתרצה דבר ה' יקיים לך אותו, ויאיר על דרכיך אור: (כט) כִּי הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁחעֵינַיִם יוֹשִׁעַ אם תראה צדיקים שהושפלו תאמר לעצמך שזה בגלל שחטאו בגאוה ומי שהוא שפל משפיל את עיניו בהכנעה ה' מושיעו: (ל) יְמַלֵּט אִי נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ כמו שה' מציל אי - ארץ שבתוך הים בגלל שהוא נקי (שלא עשה רע) כך גם ימלט ה' את הצדיק מהרשע בגלל נקיון כפיו: פ
משנת ההלכה
מנהגי תשעת הימים
א. ר"ח מנחם אב חל השנה ביום ו' ובאם לא יבנה המקדש נפסקה ההלכה "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (ר"ל אין שמחין בו כלל). ואף לא יתבדח בימים אלו. וכל הדינים שיבוארו להלן נוהגים מכניסת חודש אב כלומר החל מיום חמישי בלילה.
ב. מנהג האשכנזים שאין לכבס או לגהץ מר"ח אב, והאיסור שייך בין בכיבוס ידני ובין בכיבוס במכונה וניקוי יבש.
ג. מנהג הספרדים לאסור כיבוס וגיהוץ רק בשבוע שחל בו. ובשנה זו שחל תשעה באב בשבת אין לשבוע שלפניו דין שבוע שחל בו.
ד. אין לאשכנזי ליתן לספרדי לכבס לו אפילו אם כוונתו לכבס לצורך כך שיהיה לו בגד אחר תשעה באב כמו כן אין לתת כביסה לגוי.
ה. ולפיכך אין למסור בגדים למכבסה או לניקוי יבש, אפילו אם מופעלת על ידי שאינם יהודים, החל מיום חמישי בלילה, גם אם יאסוף את הכביסה לאחר תשעה באב.
ו. אך מותר למסור כביסה לניקוי לפני תשעת הימים גם אם יודע שכוונת המכבסה לכבסם בתוך תשעת הימים ומכבסה המועלת על ידי אשכנזי בתשעת הימים לכחתילה יש להימנע מלמסור גם קודם תשעת הימים אם יודע שיכסו בתשעת הימים
ז. גם לצורך שבת אסור לכבס או למסור לכיבוס בתשעת בימים, אלא אם כן אין לו בגד אחר.
ח. אסור ללבוש בגדים מכובסים, אלא אם כן לבשם קודם תשעת הימים. ואיסור זה חל על כל בגדיו, ולכתחיל יש להחמיר גם על בגדיו התחתונים.
ט. ולפיכך מן הראוי שכל הבגדים שרוצה ללבוש בתשעת הימים, ילבשם לזמן מה בערב ר"ח כדי שיוכל ללבשם אח"כ. וצריך ללבשם זמן מה כדי שלא יהיה ניכר כ"כ כיבוסם.
י. אסור לתקן או לתפור בגדים חדשים. אבל בגדים ישנים מותר לתקנם במקום התפר שנקרע.
[1] אבע"ז רמב"ן
[2] העמק דבר
[3] רמב"ן
[4] רבינו בחיי ועיי"ש שכתב "ותירגם אונקלוס הפסוק הזה מכללתא ומלבשתא וכומרין ובי נמרי ובי חושבנא ובעיל דיבון וסיען ובי קבורא דמשה ובעון. הזכיר בקצתם לשון בי כי כן לשון חז"ל בתלמוד שקורין כן המקומות של עבודה זרה, כגון בי נצרפי בי אבידן בי דודבי עבדא דבי נורא. ובני ראובן כשבנו את אלו קראו אותן בשמות אחרים, וזהו שכתוב (במדבר לב, לח) מוסבות שם, כי שינו את שמם להקרא בשם אחר למען לא יזכר שם עבודה זרה. ולכך אמרו חז"ל בברכות (ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, הזכיר הכתוב הזה לפי שיש בהן שמות של עבודה זרה, שלא תאמר כיון שהתרגום הוא פירוש הכתוב אין לנו לתרגם הפסוק הזה כי יש בו זכרון עבודה זרה, ועל כן באו החכמים לומר שאף בפסוק הזה ראוי להזכירו שלא להקל בו"
[5] אבע"ז
[6] רא"ם
[7] ת"א ת"י
[8] רש"י כאן ורש"י יהושע טו, יז
[9] רד"ק יהושע שם
[10] רש"י
[11] ת"א ת"י
[12] רש"י
[13] ת"א ת"י
[14] אור החיים
[15] רש"י
[16] רמב"ן
[17] ספורנו
[18] רמב"ן
[19] מכאן למד ר"מ בגמ' קידושין סא. שכל תנאי צריך תנאי כפול כלומר לפרש את חיוב התנאי ומה יקרה אם לא יקויים "של תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי"
[20] רמב"ן
[21] ירושלמי ביכורים פ"א ה"ח וברמב"ן פי' דמתחלה לא באו לפניו שבט מנשה, אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם ובקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם וטעם "ולחצי", חלק אחד מהם, וכן אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן גינת [להמליכו] והחצי אחרי עמרי (מ"א טז כא) והענין, כי בני מנשה היו שמונה בתי אבות ככתוב בפרשת הפקודים (לעיל כו כט -לב), ומשפחת המכיריומשפחת הגלעדי ירשו בארץ הזאת כי היו אנשי חיל ולכדו אותה לעצמם ונתן להם חלק רב מהם, ושש המשפחות עברו את הירדן, דכתיב ביהושע (יז ב) ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחותם לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע, וזהו מה שכתוב שם (פסוק ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן והטעם, כי עשו מן הארץ תשעה חלקים שוים לתשעת המטות, ולא יכלו לתת למטה מנשה הנותרים חלק שלם, ולא חצי חלק כי רובם נשארו והנה עשו מן השבט כולו חלקים, ומצאו כי עשירית השבט בלבד נחלו בארץ הבשן ועשר הידות נשארו, ונתנו לו מחלק שבט שלם עשרה חבלים והאחד נשאר ואולי בעבור היות שתי המשפחות האלה המכירי והגלעדי המועטות בשבט רצו להפרד משבטם כדי שתהיה להם נחלה רבה מהם כי ילכדוה בחרבם, וכמו שנאמר (יהושע יז א) כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן על כן הזכיר בשבט הזה חבלים, ולא הזכיר כן בשאר השבטים כך נראה לי פירוש הכתוב הזה על דרך הפשט
[22] רש"י
[23] ת"י
[24] ת"א
[25] חזקוני
[26] חזקוני
[27] העמק דבר
[28] חזקוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה