מקרא
במדבר פרק לה
(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן:
(יא) וְהִקְרִיתֶם והזמנתם[1] לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
(יב) וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הדם קרובו של הרוצח[2] וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ במזיד שגם הוא נס לערי המקלט[3] עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:
(יג) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם:
(יד) אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה:
(טו) לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
(טז) וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ בין אשוגגים בין אמזידים קאי. אשוגג, דאי טעין ואמר שוגג הייתי תדעו שלא הכיתיו אלא בזה, ואם להכותו כדי לרוצחו הייתה כוונתי, הלא בזה אין בו כדי להמית. אם בכלי ברזל הוא, אין טענתו טענה דברזל ממית בכל שהוא. ואם עץ או אבן הוא, אומדים. וכן במזיד, אם ברזל הוא לא שייך בו אומד, ואם עץ או אבן הוא, אומדים אם יש בו כדי להמית חייב ואם לאו פטור. וזהו "ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם"[4] וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
(יז) וְאִם בְּאֶבֶן יָד שיכולה להנטל ביד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ שיש באבן זו כדי להמית הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
(יח) אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד שנטל ביד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ שיש בו כדי להמית הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
(יט) גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ משהתחייב מיתה או שיפגשנו מחוץ לעיר מקלט[5] הוּא יְמִיתֶנּוּ:
(כ) וְאִם בְּשִׂנְאָה מתוך שנאה יֶהְדָּפֶנּוּ דחף אותו ממקום גבוה[6] אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה מתוך מארב כדי להרגו וַיָּמֹת:
(כא) אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:
(כב) וְאִם בְּפֶתַע ללא כונה ובאונס[7] בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה:
(כג) אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ:
(כד) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה:
(כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:
(כו) וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה:
(כז) וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם יש לו רשות להרגו אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם:
(כח) כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ:
(כט) וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם:
(ל) כָּל בית דין מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים שיעידו שבמזיד ובהתראה הרגו[8] יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת:
(לא) וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר ממון או כל עונשים אחרים[9] לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת:
(לב) וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר ממון או כל עונשים אחרים[10] לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן:
(לג) וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ ליושבים בה לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ:
(לד) וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
במדבר פרק לו
(א) וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ב) וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה יְקֹוָק לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאדֹנִי צֻוָּה בַיקֹוָק לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו:
(ג) וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם שיהיה ביד הבעל וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ שהרי בנה יורשה והבן מתיחס על שבט אביו[11]:
(ד) וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לא נקוה שתשוב הנחלה אלינו אבל וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן לפי שאין זו מכירה שתהיה חוזרת ביובל, שהירושה אינה חוזרת ביובל, ונמצא שנוספה על נחלת המטה אשר תהיינה להם[12]:
(ה) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי יְקֹוָק לֵאמֹר כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים:
(ו) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים:
(ז) וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מצוה לשעה קודם שינחלו ישראל הארץ[13] מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ח) וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו:
(ט) וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד:
(יא) וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים:
(יב) מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים וַתְּהִי נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן:
(יג) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת של קרבנות נדרים והגעלה וְהַמִּשְׁפָּטִים של פרשת רוצח ונחלות.[14] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
נשלם ספר הפקודים ודגלי הצבאות, ולאלהים צבאות, שבח והודאות, למאות ולאלפים ולרבואות, וכאשר עשה עם אבותינו הגדולות והנוראות, יחיש בימינו קץ הפלאות, יבנה הבית והלשכות וגבול לפני התאות, ויכין שם לבית דוד כסאות, ועינינו רואות, והוא ברחמיו ינקנו מנסתרות ומכל שגיאות, ויראנו מתורתו נפלאות, וכן יהי רצון אמן
סליק ספר במדבר
חזק חזק ונתחזק!
נביא
מלכים א פרק ז
(יג) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת האומן ששמו חִירָם מִצֹּר:
(יד) בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה משבט דן ואביו - הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי מצר חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת לזה היה חירם בנו ממולא בחכמת מלאכת הנחושת, כי למד מאביו וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ:
(טו) וַיָּצַר אֶת שְׁנֵי הָעַמּוּדִים נְחֹשֶׁת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד בדברי הימים אומר שלשים וחמש אמות, שם חושב אורך שניהם, כי הציק אותם חתיכה אחת, וכשנתחלקו הקיש בקורנס ועשה על שפת כל אחד מעשה שושן ונתארך חצי אמה וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יָסֹב גם אֶת הָעַמּוּד הַשֵּׁנִי וגם את הראשון כי שווים היו:
(טז) וּשְׁתֵּי כֹתָרֹת כתרים עָשָׂה לָתֵת עַל רָאשֵׁי הָעַמּוּדִים מֻצַק יציקת נְחֹשֶׁת חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:
(יז) שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה על הכותרות נעשו שני מיני מלאכות חציו העליון היה מכוסה בשבכה שהוא לבוש ממעשה רשת, ארוג מנחושת גְּדִלִים מַעֲשֵׂה שַׁרְשְׁרוֹת תחת השבכה היה גדילים מעשה שרשרותלַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת וְשִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית, , והיו שבעה שרשרות לכל כותרת, והיה התחלת השרשרות על השבכה בסופה לכסות ההפסק בין שני הגולות (שיתבאר בפסוק כ') ובסוף השרשרות היו תלוים שני טורי רמונים שהיה ראשם תלוי בשרשרות וסופם מכסה את הגולה התחתונה:
(יח) וַיַּעַשׂ אֶת הָעַמּוּדִים וּשְׁנֵי טוּרִים סָבִיב עַל הַשְּׂבָכָה הָאֶחָת בתחתית השבכה היה שני טורי רמונים לְכַסּוֹת אֶת הַכֹּתָרֹת ר"ל השבכה שהיתה לכסות את הכותרות אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָרִמֹּנִים ושני טורים סביב אשר על ראש הרמונים, ר"ל שהיו שני טורי שרשרות על ראש הרמנים כי הרמונים היו תלוים בשרשרות כמ"ש בדברי הימים ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות, והיו הרמונים תלוים בשרשרות בראשם לא באמצע הרמון, ועל זה אמר אשר על ראש הרמונים, ר"ל שהשרשרות דבוקים לראש הרמונים וגוף הרמונים תלוים למטה על הגולה התחתונה וְכֵן עָשָׂה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:
(יט) וְכֹתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים ר"ל עוד היה מצויר כותרת מַעֲשֵׂה שׁוּשַׁן בָּאוּלָם אַרְבַּע אַמּוֹת ר"ל שהיה שושן מצויר על כותל האולם במקום שהגיעו לשם ראשי העמודים היינו י"ח אמות בגובה הכותל של האולם והיה ארכו ורחבו וגבהו של הכותרת המצויר בכותל ד' אמות:
(כ) וְכֹתָרֹת עַל שְׁנֵי הָעַמּוּדִים גַּם מִמַּעַל שהיה כותרת גם ממעל בל תחשוב שממעל היה החלל מגולה ושהכותרת העליון לא היה ככובע שלם ועל זה אמר שהיה הכותרת גם ממעל מִלְּעֻמַּת הַבֶּטֶן בא לבאר מהיכן התחיל כותרת הזה שהיא הגולה העליונה, אמר שהתחיל מלעומת הבטן - צייר הכותרת בכלל כגוף שלם, והגולה העליונה היתה אחר שני אמות של גובה הכותרת שהיה חצי אמה למטה מאמצע הכותרת, כערך הבטן שהוא קצת למטה מחצי הגוף, כי הגולה התחתונה היה גובהה שתי אמה ואז התחיל הגולה העליונה שהיה גובהה שלש אמות אֲשֶׁר לְעֵבֶר שבכה הַשְּׂבָכָה כי בצד זה היה השבכה שהיתה בחלק העליון וְהָרִמּוֹנִים מָאתַיִם על כל עמוד והיו ארבע מאות לשתי העמודים כמ"ש לקמן, ושהיו טורים - ר"ל שני טורים נמצא שהיו מאה רמונים בכל טור טֻרִים סָבִיב עַל הַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:
(כא) וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל באולם שלפני ההיכל וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז:
(כב) וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן לאחר הקמת העמודים בהאולם, אז הניח מעשה השושן על ראש העמודים, והוא השטח הרואה כיפת האולם וַתִּתֹּם מְלֶאכֶת הָעַמּוּדִים:
(כג) וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם בריכה גדולה מוּצָק ביציקה עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ היינו מבפנים שחללו היה עשר אמות, וכן הקו שלשים יסוב אותו מבפנים עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וקוה וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב:
(כד) וּפְקָעִים כצורת ביצים או פירות מִתַּחַת לִשְׂפָתוֹ שלש אמות התחתונות, כי שתי האמות עליונות היו עגולות, ושלש התחתונות היו מרובעות סָבִיב סֹבְבִים אֹתוֹ עֶשֶׂר בָּאַמָּה ארבע הפאות שבכל אחת עשר אמות, היו הפקעים מַקִּפִים אֶת הַיָּם סָבִיב שְׁנֵי טוּרִים הַפְּקָעִים יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ הפקעים היו שני טורים, והיו נצוקים עם יציקת הים ביחד, לא בפני עצמם וחברם אחר זה אל הים:
(כה) עֹמֵד עַל שְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל אֲחֹרֵיהֶם של הבקר בָּיְתָה אל תחת הים היו אחוריהם פונים שלשה שבצפון לקראת שבדרום, ושל מזרח כנגד של מערב:
(כו) וְעָבְיוֹ של דפנותיו של הים טֶפַח וּשְׂפָתוֹ היה מעשה דק ומרודד כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל הים היה מחזיק אלפים בת, והם מאה וחמשים מקוה טהרה, שבכל אחת מ' סאה: פ
כתובים
איוב פרק כד
(טז) חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים בא בחושך במחתרת לגנוב מבתי העשירים יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ לֹא יָדְעוּ אוֹר וביום חותמים וסוגרים את עצמם שאינם גונבים באור היום: (יז) כִּי יַחְדָּו בֹּקֶר לָמוֹ צַלְמָוֶתלכל הרשעים ביחד הבוקר והאור בשבילם הוא רע כִּי יַכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת שהרי אז מכירים אחד את השני ומקבלים בהלה שיתפשו אותם: (יח) קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץהם הרשעים כמו דבר קל שצף על המים ולא איכפת להם שחלקת שדותם מקוללת שהרי הם גוזלים מאחרים לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים וגם לא עוברים דרך כרמיהם שלהם לתקנם ולשומרם שגם אם יתקלקל יקחו מאחרים: (יט) צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ כמו שציה וחום באים על שלג והוא מיד נמס ונכרת כך גם הרשעים יכרתו וירדו לשאול: (כ) יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם מְתָקוֹ רִמָּה עוֹד לֹא יִזָּכֵר תשכח אותו אפילו אימו שיצא מרחמה והוא יהיה "ממתק" לתולעים בקבר שיאכלו אותו ולא ישאר ממנו זכר וַתִּשָּׁבֵר כָּעֵץ עַוְלָה וישבר כמו עץ עולה שאין לו קיום והמשך: (כא) רֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד הרשע לוקח לו אשה שתהיה עקרה ולא תלד וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב ועוד אשה אחת שתלד לו ילדים שבסוף תהיה אלמנה ולה הוא לא מיטיב: (כב) וּמָשַׁךְ אַבִּירִים בְּכֹחוֹ יָקוּם מושך במריבה עם אבירים חזקים וקם עליהם למלחמה וְלֹא יַאֲמִין בַּחַיִּין ולא מאמין ומעריך את חייו שלא איכפת לו שיפגע: (כג) יִתֶּן לוֹ לָבֶטַח וְיִשָּׁעֵן וְעֵינֵיהוּ עַל דַּרְכֵיהֶםה' נותן לו לרשע בטחון ומשענת ומסתכל על דרכיו: (כד) רוֹמּוּ מְּעַט וְאֵינֶנּוּ מתגאים מעט ואינם כי נכרתים וְהֻמְּכוּ כַּכֹּל יִקָּפְצוּן יִמָּלוּ מושפלים ככל כמו כולם יקפצו לקבר וימותו וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת וכמו ראש השבולת שנשרפת מהשמש ומתיבשת ונכרתת כך גם לרשעים יהיה: (כה) וְאִם לֹא אֵפוֹ מִי יַכְזִיבֵנִי וְיָשֵׂם לְאַל מִלָּתִי ואם זה לא כמו שאני טוען שדברי הם לא נכונים מי יתן לי טענות נגדי וישים את דברי ככזב ושקר ואת מלותי ישים לאל - ללא נכונות: ס
איוב פרק כה
תשובת בלדד השוחי:
(א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר: (ב) הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו עם ה' נמצאים הממשלה והפחד והוא עושה שלום בצבאו שבשמים: (ג) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל מִי לֹא יָקוּם אוֹרֵהוּ האם יש מספר לצבאו ומי מברואיו לא נמצא עליו אור מה': (ד) וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל וּמַה יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה ואם כן מה האדם יכול להיות צודק ולזכות בדין נגד ה': (ה) הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל וְכוֹכָבִים לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו הרי ה' מסתכל ומגיע עד הירח ויכול לגרום שהירח לא יתן אור וכן הכוכבים יכול לעשותם שיהיו לא זכים בעיניו: (ו) אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה כל שכן האדם שסופו רימה ותולעה שה' משגיח בו ויודע כל מעשיו: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה