מקרא
דברים פרק ג
(ו) וַנַּחֲרֵם אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם גברים[1] הַנָּשִׁים וְהַטָּף:
(ז) וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ:
(ח) וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן:
(ט) צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי שכבשוהו מיד הצידונים יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר שלג בלשון כנען כלומר הר השלג[2]:
(י) כֹּל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן:
(יא) כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים כי ממלחמת אמרפל וחבריו נשארו רפאים רבים ואותם הנשארים הכו אותם בני עמון וממלחמת העמונים נשאר הוא לבדו ובהיותו גבור כגבורת שאר הרפאים לכן מלך[3] הִנֵּה עַרְשׂוֹ מיטת תינוק שלו[4] עֶרֶשׂ בַּרְזֶל כיון שלא יכלה ערש עץ לשאת את משקלו[5] שכשהיה תינוק קטן היה חזק מאד ובהשתטחו היה משבר ערש של עץ לכן עשו לו עריסה של ברזל[6] הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן עדיין מונחת שם במקום שנתגדל בקטנותו לתמהון שהיה גדול בקטנותו כל כך אבל מטת אדם גדול אין רגילים להצניע במקום אחד כי בהרבה מקומות יש לו מטות[7] תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ גדול[8]:
(יב) וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אשר[9] - יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי:
(יג) וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים:
(יד) יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי שמם של שני אומות[10] וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(טו) וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד:
(טז) וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן הַגִּלְעָד וְעַד נַחַל אַרְנֹן תּוֹךְ הַנַּחַל וּגְבֻל כאן הגבול ולא יותר[11] וְעַד יַבֹּק שם של נחל הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:
(יז) וְהָעֲרָבָה וְהַיַּרְדֵּן וּגְבֻל מִכִּנֶּרֶת וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּחַת אַשְׁדֹּת מקום שנשפכים המים ומזנקים מ - הַפִּסְגָּה מִזְרָחָה:
(יח) וָאֲצַו אֶתְכֶם בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה[12] בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל:
(יט) רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם וּמִקְנֵכֶם יָדַעְתִּי כִּי מִקְנֶה רַב לָכֶם וצריכים אתם למקום הזה שהוא מרעה[13] יֵשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:
(כ) עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:
(כא) וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי לבל יירא מהעמים[14] בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה סיחון ועוג[15] כֵּן יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה:
(כב) לֹא תִּירָאוּם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם: ס
נביא
מלכים א פרק ח
(נה) וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר:
(נו) בָּרוּךְ יְקֹוָק אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר והניח לכם מכל אויביכם (דברים יב י) לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
(נז) יְהִי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ:
(נח) לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לעבודתו כשנחטא לו כמו שעשה לאבותינו בהיותם במדבר לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ:
(נט) וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְקֹוָק קְרֹבִים אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מה שאנו צריכים להשפיע לנו הטובה ולשמרנו מרעה ובזה ידעו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים כי הדבקים בו שביעי טובה ונשמרים מרעה:
(ס) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד בראותם השגחתו הנפלא בעמו:
(סא) וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו כַּיּוֹם הַזֶּה אשר לבבכם שלם עם ה':
(סב) וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְקֹוָק:
(סג) וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיקֹוָק בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(סד) בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְקֹוָק כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים דברים ככתבן דברי ר' יהודה, (זבחים נט א) קדש את רצפת החצר בקדושת מזבח להקטיר על הרצפה כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
(סה) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם שתי קצוות של ארץ ישראל האחד בצפונה והאחד בדרומה כמו שנזכר בפרשת אלה מסעי לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים נתבאר בספר דברי הימים כי החג עשו תחלה לחנכת המזבח שבעת ימים וביום הכפורים היתה הוראת שעה על פי הנביאים שיחגגו ואחר כך עשו וְשִׁבְעַת יָמִים חג הסוכות שבעת ימים ועשו ביום השמיני עצרת כמשפט וביום של אחריו שהוא עשרים ושלש בתשרי שלח את העם אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם:
(סו) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מימי החג, הוא שמיני העצרת שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְדָוִד עַבְדּוֹ שקיים לו הבטחתו, אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ שראו את השכינה שורה בבית:
מלכים א פרק ט
(א) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת כי בית ה' ובית המלך היו דברים נצרכים, וזולת זה בנה בנינים שלא היה צריך להם רק שחפץ לעשות - לבנות ולנטוע ולהגדיל מעשיו אף שלא לצורך הדברים רק כדי שיעשה מעשים הרבה: פ
(ב) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן:
(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם שישגיח עליו בהשגחה נסיית מיוחדת. שזה הוראת העינים, ושיהיה באהבה רבה שזה ענין הלב, וזה בשני זמנים שבעת שיעמד המקדש ויהיו ישראל ראוים יהיו שם עיניו ולבו - וגם בעת שיוחרב יקרא שם ה' עליו - וכולם יחזיקו את המקום למקודש לשם ה'כָּל הַיָּמִים:
כתובים
איכה פרק ג
נא. עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי - עיני עשו בכי יותר מבנות עירי (שדרך הנשים לבכות הרבה).
נב. צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם - צדו אותי אויבי כמו ציפור בלי סיבה.
נג. צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי - אסרו בבית כלא את נפשי ורגמוני באבן.
נד. צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי - צפו המים מעל ראשי וחשבתי שנכרתי מהעולם.
נה. קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת - קראתי אל ה' מתחתית הבור.
נו. קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי - ושמעת קולי ולא הכרתְתָ אותי, וגם עכשיו אל תעלם אזנך מלהקשיב לי ותעשה לי יותר טוב בשביל צעקתי.
נז. קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל תִּירָא - תמיד היית מתקרב אלי כשהתפללתי ואמרת לי לא לפחד.
נח. רַבְתָּ ה' רִיבֵי נַפְשִׁי גָּאַלְתָּ חַיָּי - ורבת עם מי שרב איתי, והצלת אותי.
נט. רָאִיתָה ה' עַוָּתָתִי שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי - ראית ה' את הצרות שעקמו אותי ולכן תשפט את משפטי.
ס. רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם כָּל מַחְשְׁבֹתָם לִי - ראית כל מה שנקמו בי כל מחשבותם רק להרע לי.
סא. שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם ה' כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי - שמעת דברי חרפתם וכל מחשבותם הרעות עלי.
סב. שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם עָלַי כָּל הַיּוֹם - דברי אויבי ומחשבותם עלי כל היום.
סג. שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם - בשבתם ובקמתם הבט ותראה שעלי שרים ולועגים.
סד. תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל ה' כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם - תשיב להם כגמולם הרע כמעשהם.
סה. תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם - תתן להם שבר לב, ואת הקללות שלך תן להם.
סו. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה' - תרדוף אותם בכעס ותשמיד אותם מתחת השמים.
איכה פרק ד
א. אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב - (ממשיל את עם ישראל לזהב ואבנים יקרות) איך נחשך הזהב ישתנה הזהב הטוב.
תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת - נשפכות אבנים יקרות בראש כל הרחובות (מתים)
ב. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז - בני ציון היקרים הנערכים ששוים כמו פז (זהב מיוחד) אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר - איך נחשבו כמו כדי חרס שנעשים בידי אדם.
ג. גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן - אפי' התנים האכזריים מאכילים בניהם כשרעבים. בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר - אבל בנות ירושלים לא הניקו בניהם בגלל הרעב כמו היענים שלא מאכילות את בניהם.
ד. דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא - נדבקה הלשון של התינוק אל החיך מרוב צמא. עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם - התינוקות בקשו לאכול ואין מי שיפרוס להם לאכול.
ה. הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת - הרגילים לאכל מעדנים היו בשממה ברחוב. הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת - הגדלים בלבוש בגדים יקרים שכבו על האשפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה