מקרא
במדבר פרק כד
(א) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים לנסות ממקום למקום אולי יוכל לקללם כמו שעשה בפעם אחרת כי ידע שלא יועיל לו כי לא ראה נחש ביעקב[1]. אלא מעתה נתכוין לברכם בלב שלים ומתוך כך כתיב כאן ותהי עליו רוח אלהים שרוח שכינה שרתה עליו מאהבה דרך חיבה[2] וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו הוא ערבות מואב ששם היו ישראל[3]:
(ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל לא כראיה הראשונה לתת עליהם עין רעה אלא באהבה שהשיג באותה שעה[4] שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו ראה דגלים מסודרים ושאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה כדי שלא יעשו היזק ראיה זה לזה[5] וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים:
(ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר, נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר דברים אלו הם משלי, ואינם כשאר הדברים שקדמו שלא היו ממני[6] וּנְאֻם הַגֶּבֶר קרא עצמו גבר כי המשיל עצמו לתרנגול היודע לכוון השעות, ואין בעולם מי שיוכל לכוון שעת כעסו של הקב"ה כי אם בלעם בבני אדם ותרנגול בעופות ושניהם שוין בחכמה זו, שְׁתֻם הָעָיִן פתוח עין. רואה מראות אלהים[7]:
(ד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה לימדנו הכתוב שלא הגיעה מעלתו למעלת האבות ואין צריך לומר למעלת נבואה כמשה, אבל היה חסר ממנו שתי מדריגות כי נבואת האבות היתה באל שדי ונבואתו של זה במחזה שדי[8] נֹפֵל פעמים נופל שוכב בלילה וּגְלוּי עֵינָיִם ופעמים גלוי עינים ביום. כי עתה היו נבואות הללו ביום[9]:
(ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב בתי מדרשות, כענין יושב אהלים מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל בתי כנסיות ומקדשי אל, המיוחדים לשכן שמו שם, ולקבל תפלת המתפללים[10]:
(ו) כִּנְחָלִים נִטָּיוּ בתי כנסיות ובתי מדרשות להמון ישראל הם כמו הנחלים שנוטים ומתפשטין לכאן ולכאן כשהם גדולים אל השדות להשקותם שבני ישראל יושבים חבורות חבורות ומתגברים בלימוד התורה כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר וכמו כן המתפללים הם כגנות עלי נהר אשר לא ימישו מעשות פרי כַּאֲהָלִים נָטַע יְקֹוָק ובאהלים נמי שייך לשון נטיעה וכן יושבי אהלים ותופשי התורה דולים ומשקים מתורתם להמון כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם שגדילין והולכין כן ישראל יפרו וירבו ויגדלו אהליהם[11]:
(ז) יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו מבארותיו ופי' שיגדל מתוכם מלך שיושיעם וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים ובניו ישלטו בגוים רבים וְיָרֹם מֵאֲגַג יתרומם מעל אגג (כל מלכי עמלק נקראו אגג) מַלְכּוֹ המלך שיקום על ישראל וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ נתנבא על שאול שעתיד לנצח את אגג[12]:
(ח) אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם שם כח לו[13] כְּתוֹעֲפֹת כחוזקו של רְאֵם לוֹ יֹאכַל עם ישראל את ה - גּוֹיִם צָרָיו מלכי כנען וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם כאדם אוכל הבשר ואחר כך מגרר את העצמות ואינו משאיר אחריו כלום וְחִצָּיו יִמְחָץובחציו ימחץ אותם[14]:
(ט) כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי שהכל יריאים להקימו פן יפגע בהם וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ אפי' מאומה אחרת שלא כבש אותם. לא ירא עוד שיתגרו עמו[15] מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר שוטה היה מי שרוצה לקללך שהרי הוא מקולל, ועל בלק אמר שהיה רוצה לקללם[16]:
(י) וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו הכה זו על זו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים [17]כיון שראה שהוחזק בג' פעמים לברכם ידע שאין לו בו תועלת. כמו שאמר זה שלש פעמים, והרי אתה מוחזק בברכתם:
(יא) וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אין זה בריחה ממש אלא כמי שאומר מהר ללכת[18] אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי שתחזור לארצך כבד במקנה ובזהב שאתן לך כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ אבל עתה יכול אתה לברוח ולילך במהירות, שלא תשא עמך כלום, שלא אתן לך כלום ועכשיו וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְקֹוָק מִכָּבוֹד שאפילו שום כבוד לא אעשה לך[19]:
(יב) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר:
(יג) אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֹתוֹ אֲדַבֵּר:
(יד) וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי והריני כשאר עמי שנסתלקה ממני השכינה[20] לְכָה אִיעָצְךָ אתן לך עצה שתדע מה תעשה[21] כלומר אומר לך לצד אחד דרך עצה שלא ישמעו אחרים לכה איעצך מה לך לעשות, ומה היא העצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא[22] וכו' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ כי זה העם כן יעשה לעמך בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
(טו) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:
(טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ בדרך נבואה ולא בדרך קסם[23] דַּעַת עֶלְיוֹן לכוין השעה שכועס בה[24] מַחֲזֵה מה שרואה הוא בשם שַׁדַּי יֶחֱזֶה וכשרוצה להתנבאות נֹפֵל משתטח ונופל על פניו וּגְלוּי עֵינָיִם ורזים סתומים שמכוסים מן נביאים מתגלים לו:
(יז) אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה התנבא על דוד ע"ה, ועל דרך המדרש אראנו ולא עתה זה דוד אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב זה מלך המשיח דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב זה דוד וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל זה מלך המשיח וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב זה דוד שכתוב בו (שמואל ב ח, ב) ויך את מואב וימדדם בחבל וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת זה מלך המשיח שכתוב בו (תהלים עב, ח) וירד מים עד ים:
נביא
מלכים א פרק א
(לא) וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם מלבד כוונה הפשוטה שיאריך ימים, כוונה שמלכות בנו תהיה כאילו הוא חי ומולך כי המלכות מתיחסת אליו שהוא לה לראש פנה, והכסא כסא דוד, וגם מצד הסוד דוד חי וקיים: פ
(לב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע אחר שראה מחלוקת רצה לחזק מלכותו ע"י כהן גדול ונביא ובניהו שהיה ראש הסנהדרין, שע"י תעשה המשיחה כהלכה וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
(לג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם על עבדי עצמו אמר וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי זה אחד מסימני המלוכה כי לא ירכב על מרכבת המלך מי שאינו מלך וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן בחר למשחו במקום נהר להיות סימן שתמשך מלכותו ותתקיים ותתפשט:
(לד) וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל אף על פי שלא היה צריך למשחו שאין מושחים מלך בן מלך כי כשנמשח דוד לו ולזרעו נמשח למלכות אלא מפני מחלוקתו של אדניהו צוה למשחווּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר להשמיע ברבים וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ תצליח מלכותו שְׁלֹמֹה:
(לה) וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי לפרסם לכל שהוא מלך כדי שיסור המחלוקת מעל שלמה וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה:
(לו) וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן היא תפלה שיהיה רצון השם יתברך שיהיה הענין כן ר"ל שתהיה המלוכה לשלמה כי אם לא תהיה לו מה' לא יועיל לו זה כֵּן יֹאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
(לז) כַּאֲשֶׁר הָיָה יְקֹוָק עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יהי יִהְיֶה עִם שְׁלֹמֹה וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד:
(לח) וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי האורים והתומים וי"א הסנהדרין וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן:
(לט) וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן כלי עשוי בדמות קרן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל אשר נטה דוד בעירו, להכניס בו הארון, ושם היה שמן המשחה שעשה משה וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:
(מ) וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא או יהיה הרצון בזה כי לקולם נאספו רבים אליהם מכל הצדדים וכאילו בקעו אויר הארץ בחוזק:
(מא) וַיִּשְׁמַע אֲדֹנִיָּהוּ וְכָל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהֵם כִּלּוּ לֶאֱכֹל וַיִּשְׁמַע יוֹאָב אֶת הם לא שמו על לבם רק המיית העיר, אבל יואב שהיה שר הצבא שמע והבין את - קוֹל הַשּׁוֹפָר שהיה בו סימנים מיוחדים, והבין כי קול כזה לא ישמיעו רק לענין גדול, ולכן -וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָה קבוצת אנשי העיר הוֹמָה:
(מב) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה יוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בָּא וַיֹּאמֶר אֲדֹנִיָּהוּ בֹּא כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה וְטוֹב תְּבַשֵּׂר:
(מג) וַיַּעַן יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לַאֲדֹנִיָּהוּ אֲבָל אינו כמו שאתה חושב כי טוב אבשר לך אבל הוא להיפך כי - אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד הִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה:
(מד) וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ:
(מה) וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן והיה זה על פי כהן ונביא ואל תחשוב שהעם לא יסכימו לזה שהרי - וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם:
כתובים
איוב פרק טז
(יא) יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל ה' מסגיר אותי לאדם שעושה עוולה וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי ומירט את דרכי שמתעקמות דרכי ומשתנות לרעה ע"י הרשעים: (יב) שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה הייתי בשלוה וה' עשני פירורים ותפס את ערפי ושברני והעמיד אותי למטרה לחיציו: (יג) יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי כל הרובים (יורי חיצים) של ה' מסתובבים עלי ויורים בי והחיצים מבקעים אל כליותי וְלֹא יַחְמוֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי והמרה שלי נשפכת לארץ: (יד) יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָרֶץ יָרֻץ עָלַי כְּגִבּוֹר ה' פורץ בי שבר על שבר ורץ עלי כמו גיבור לעשות עימי מלחמה: (טו) שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי תפרתי שק להניח על עורי גלדי מכותי וכבודי - קרני התעלל והתבזה בעפר: (טז) פָּנַי חמרמרה חֳמַרְמְרוּ מִנִּי בֶכִי וְעַל עַפְעַפַּי צַלְמָוֶת פני הושחרו מרוב בכי ועל עפעפי שוכנת צלמות שחשכו עיני מרוב בכי ודמעות: (יז) עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה וכל זה מגיע לי בחינם שאין חמס בידי ותפילתי נקיה היתה תמיד לפני ה': (יח) אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי צועק לאדמה שלא תכסה את דמו שנשפך בחינם שיהיה דמו מגולה ויראה העוול שנעשה לו וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי ושלא יהיה מקום פנוי בעולם לזעקותי שכולם ישמעו את צעקותי: (יט) גַּם עַתָּה הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי גם עכשיו בשמים יש לי עד שאני צדיק וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים ושהדי - לשון עד והוא ה' שהוא יעיד עלי שאין בי עוול: (כ) פונה איוב לחבריו ואומר להם מְלִיצַי רֵעָי אֶל אֱלוֹהַּ דָּלְפָה עֵינִי אתם מליצי דורשי טובותי אין לי טענות אליכם אלא אל ה' אני בוכה ומתלונן: (כא) וְיוֹכַח לְגֶבֶר עִם אֱלוֹהַּ וּבֶן אָדָם לְרֵעֵהוּ הלוואי שיוכל להתווכח גבר עם ה' כמו אדם עם חבירו: (כב) כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ יש לי עוד שנים מספר לחיות ואח"כ אני הולך בדרך שלא חוזרים ממנה:
איוב פרק יז
(א) רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי רוחי (כח הרצון שלי) כבר נשחתה וימי נדעכים - נכבים נִזְעָכוּ קְבָרִים לִי קברים מוכנים לי (שעוד מעט אמות ובמקום שם אקבר): (ב) אומר לחביריו שהיה טוב אִם לֹא הֲתֻלִים עִמָּדִי וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִי אילו לא היו מהתלים עושים צחוק מעצמם בדבריהם ובדבריהם שהם דברי מרי והקנטה כנגדי אני סובל שאני ישן עם זה - שדבריהם מלווים אותי כל העת: (ג) שִׂימָה נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵעַ מי מוכן לבוא ולשים התערבות איתו ולתקוע יד של התערבות: (ד) כִּי לִבָּם צָפַנְתָּ מִשָּׂכֶל את לב חברי הסתרת שאין להם שכל עַל כֵּן לֹא תְרֹמֵם ולכן שלא תרים ותגדל את כבודם:
משנת ההלכה
מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות
שש מצוות תמידיות
מצוות יראת ה'
א. מצות יראת ה' נאמרה בתורה בפרשת ואתחנן[25] "את ה' אלקיך תירא"[26]. והיא המצוה החמישית משש המצוות התמידיות, שלא יפסק חיובם מהאדם אפילו רגע בכל ימיו[27], שכל זמן וכל רגע שיחשוב בהן קיים מצוות עשה[28].
ב. עיקר כל המצוות למען יראת ה'[29], והיא יסוד כל התורה כולה[30]. ומקור כל המצוות והאזהרות והמוסרים[31].
ג. והמצוה היא להאמין יראתו ולפחד מה'[32], ומביאת ענשו בכל עת[33] ושתהיה יראת ה' על פנינו תמיד לבלתי נחטא[34], ויש מן הראשונים שכתב שעיקר היראה ניכרת בעת הנסיון, שעוזב את יצרו מפני יראת ה'[35].
ד. הדרכים להגיע ליראת ה' הם א. על ידי שעוסק בתורה[36]. ב. שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ וכשמחשב בדברים האלו עצמם מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות,[37]. ג. בושת פנים מה'[38]. ד. התבוננות ששכינתו ית' נמצאת בכל מקום, ושהוא משגיח על כל דבר קטן וגדול[39]. ה. וכן כמה מצוות מביאות ליראת שמים, מצות הקהל[40], אכילת מעשר שני[41], מצות קימה לזקן והידורו[42]. וכ"כ תפילין שבראשו[43] וכיסוי ראשו[44]
ה. העובר על זה ולא שת לבו בכך בשעה שבאה עבירה לידו, ועבר עליה, ביטל עשה זו[45].
[1] חזקוני
[2] רשב"ם
[3] דעת זקנים
[4] העמק דבר
[5] רבינו בחיי
[6] אור החיים
[7] רשב"ם
[8] רבינו בחיי
[9] רשב"ם
[10] ספורנו
[11] ספורנו
[12] ת"א רש"י
[13] אבע"ז
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] העמק דבר
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רבינו בחיי מהרד"ק בשם אביו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] רש"י
[21] אבע"ז
[22] רמב"ן
[23] אבע"ז
[24] ת"י רש"י
[26] וכ"כ (שמות פ"כ טז), ויקרא פי"ט יד ולב, ופכ"ה יז לו ומג, דברים (פ"ד י), ופ"ה כה, פ"ו ב יג וכד, פ"ח ו, פ"י יב וכ, פי"ג ה (ויב), (ופי"ד כג,פי"ז יג ויט,פי"ט כ,פכ"א כא,פכ"ח נח,פל"א יב יג) ויהושע (פ"ד כד), פכ"ד יד, ועיין ברוקח הל' חסידות שורש ליראה, שבי"ג מקומות הזהירה התורה ליראה, ומצאנו כאן יותר.
[27] שנמנו בהקדמת ספר החינוך [בהערת הרב המחבר] "ואלו הן, א. להאמין בשם. ב. שלא להאמין זולתו. ג. לייחדו. ד. לאהבה אותו. ה. ליראה אותו. ו. שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים. סימנם שש ערי מקלט תהיינה לכם [במדבר לה יג]". והובא בביאור הלכה סימן א ד"ה הוא כלל. והובא גם בספר חרדים ובלח"מ תפלה פ"א ה"א, וכ"כ החינוך כאן במצוה כה.
[28] ואין קץ למתן שכר המצוות –ביאור הלכה שם. ועיין מהר"ם שיק מצוה כה אם בן נח מחיוב בכך כחלק מאיסור עבודה זרה, ועיין עוד בזה בברית משה על הסמ"ג ל"ת א אות יח.
[30] מורה נבוכים ח"ג פנ"ב מהפסוקים - שמות כ' יז "בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", ודברים כ"ח נח, כד הקמח לרבינו בחיי - יראה
[32] ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם - סהמ"צ להרמב"ם שם, (בתרגום ר"י קאפח: לקבוע בדעתנו יראתו ית' ולערוץ מפניו ואל נהיה כשאננים הבוטחים)
[35] ס' חסידים סי' יב-יג, וכעי"ז שם סי' יז וברוקח שם. ועי' שע"ת לר"י שער א אות מט, שפי' כן את הכתוב (משלי טז ו): וביראת ה' סור מרע, וכן כשבאה לידו מצוה וקשה עליו לעשותה ואינו נמנע, שכן נאמר באברהם: כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת וגו' בראשית כב יב. (עי' סנהדרין לט ב)
[36] שהעוסק בתורה בא לידי זהירות וכו' עד שבא לידי ענוה, וענוה מביאה לידי יראת חטא ברייתא דר"פ בן יאיר ע"ז כ ב, ובאבות פ"ו מ"א: כל העוסק בתורה לשמה כו' ומלבשתו ענוה ויראה
[37] כמו שאמר דוד: כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה, מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהילים ח ד – ה) - רמב"ם יסודי התורה פ"ב ה"ב, וכעי"ז שם פ"ד הי"ב, והובא בס' חסידים סי' יד
[38] מכילתא יתרו פ"ט, וכעי"ז בברייתא נדרים כ א. וכן אמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, -ברכות כח ב. טור או"ח סי' א. ועי' רמ"א שם א, ומקורו ממו"נ ח"ג פנ"ב, עי"ש בארוכה. ועי' ס' המדות לר"י דובנא שער היראה פ"ו
[39] והוא מה שאמרו: דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים אבות פ"ב מ"א. מסילת ישרים פכ"ה. ועי' חובות הלבבות שער חשבון הנפש פ"ג חשבון יז, על העדר יראת ה' בעת התערבו עם בני אדם ושיחתו עמהם, וס' חסידים סי' לו
[41] ופירש תוס' ב"ב כא. ד"ה כי, לפי שהיה רואה בירושלים שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכוין ליראת שמים ועוסק בתורה
[45] החינוך שם. ועי' קדושין לט ב ורש"י ד"ה התם שבא דבר עבירה לידו, שאם כפה יצרו ולא עבר, אין מצוה יתירה מזו. ועי' שערי תשובה לר"י שער ג אות ט, שזה מעיקרי יראת ה'. ועי' רמב"ם שם פ"ה ה"י שהרי זה בכלל קדוש - השם (ע"ע)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה