יום ראשון, 5 ביולי 2015

פרשת פינחס יום ב'

מקרא

במדבר פרק כו
(טו) בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי לְחַגִּי מִשְׁפַּחַת הַחַגִּי לְשׁוּנִי מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּנִי:
(טז) לְאָזְנִי הוא אצבון המוזכר בפ' ויגש[1] מִשְׁפַּחַת הָאָזְנִי לְעֵרִי מִשְׁפַּחַת הָעֵרִי:
(יז) לַאֲרוֹד מִשְׁפַּחַת הָאֲרוֹדִי לְאַרְאֵלִי מִשְׁפַּחַת הָאַרְאֵלִי:
(יח) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גָד לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: ס
(יט) בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בחטאם[2] בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(כ) וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי לְפֶרֶץ מִשְׁפַּחַת הַפַּרְצִי לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי:
(כא) וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ בני פרץ נחלקו לשלש משפחות האחת נקראת על שמו והשתיים על חצרון וחמול[3] לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרֹנִי לְחָמוּל מִשְׁפַּחַת הֶחָמוּלִי:
(כב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: ס
(כג) בְּנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם תּוֹלָע מִשְׁפַּחַת הַתּוֹלָעִי לְפֻוָה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי:
(כד) לְיָשׁוּב מִשְׁפַּחַת הַיָּשׁוּבִי הוא יוב וקורא אותו ישוב בשביל שבעלי ישיבה היו[4] לְשִׁמְרֹן מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְרֹנִי:
(כה) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יִשָּׂשכָר לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת: ס
(כו) בְּנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְסֶרֶד מִשְׁפַּחַת הַסַּרְדִּי לְאֵלוֹן מִשְׁפַּחַת הָאֵלֹנִי לְיַחְלְאֵל מִשְׁפַּחַת הַיַּחְלְאֵלִי:
(כז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַזְּבוּלֹנִי לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשִּׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: ס
(כח) בְּנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם הקדים מנשה לאפרים כיון שעכשיו שמדבר בחלוקת הארץ הקדים אלו שמניינם מרובה ומנשה מרובה מאפרים ולעיל פ' במדבר הקדים אפרים כיון שהוא ראש הדגל שם[5]:
(כט) בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי בני מכיר נחלקו לח' משפחות אחת נקראת על שמו והאחרת על שם גלעד והשש על ששה מבניו של גלעד[6]:
(ל) אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד אִיעֶזֶר מִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי לְחֵלֶק מִשְׁפַּחַת הַחֶלְקִי:
(לא) וְאַשְׂרִיאֵל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׂרִאֵלִי וְשֶׁכֶם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁכְמִי:
(לב) וּשְׁמִידָע מִשְׁפַּחַת הַשְּׁמִידָעִי וְחֵפֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶפְרִי:
(לג) וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:
(לד) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה יאיר בן מנשה לא חשיב, לפי שרש"י פירש לקמן סוף מטות על ויקרא אתהן חות יאיר, לפי שלא היו לו בנים קראן בשמו לזכרון, ולכך כאן שחשיב משפחות לא חשיב יאיר[7] וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת: ס
(לה) אֵלֶּה בְנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּתֶלַח מִשְׁפַּחַת הַשֻּׁתַלְחִי לְבֶכֶר מִשְׁפַּחַת הַבַּכְרִי לְתַחַן מִשְׁפַּחַת הַתַּחֲנִי:
(לו) וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוּתָלַח לְעֵרָן מִשְׁפַּחַת הָעֵרָנִי בני שותלח נחלקו לשתי משפחות אחת נקראת על שמו ואחת על עירן[8]:
(לז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אֶפְרַיִם לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֵלֶּה בְנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם: ס
(לח) בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי לַאֲחִירָם הוא אחי שירד למצרים ולפי שנקרא על שם יוסף שהיה אחיו ורם ממנו נקרא אחירם[9] מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי:
(לט) לִשְׁפוּפָם הוא מופים על שם שהיה יוסף שפוף בין האומות מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי לְחוּפָם הוא חופים[10] מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִי:
(מ) וַיִּהְיוּ בְנֵי בֶלַע אַרְדְּ וְנַעֲמָן בני בלע נחלקו לשלש משפחות אחת נקראת על שמו והשתים על ארד ונעמן[11] מִשְׁפַּחַת הָאַרְדִּי לְנַעֲמָן מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי:
(מא) אֵלֶּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם ומתו מבניו של בנימין חמשה בכר גרא ונעמן ראש וארד וחמש משפחות משבט בנימין בטלו ונשתיירו לו שבע משפחות החמש מחמש בניו והשתים משני בני בניו[12] וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: ס
(מב) אֵלֶּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּחָם מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּחָמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת דָּן לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(מג) כָּל מִשְׁפְּחֹת הַשּׁוּחָמִי לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: ס
(מד) בְּנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם לְיִמְנָה מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנָה לְיִשְׁוִי מִשְׁפַּחַת הַיִּשְׁוִי לִבְרִיעָה מִשְׁפַּחַת הַבְּרִיעִי:
(מה) לִבְנֵי בְרִיעָה לְחֶבֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרִי לְמַלְכִּיאֵל מִשְׁפַּחַת הַמַּלְכִּיאֵלִי בני בריעה נחלקו לשלש משפחות אחת נקראת על שמו ושתיים על חבר ומלכיאל[13]:
(מו) וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח בת אשתו היתה ובגלל מעשיה הטובים מנאה כאן[14]:
(מז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אָשֵׁר לִפְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: ס
(מח) בְּנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְיַחְצְאֵל מִשְׁפַּחַת הַיַּחְצְאֵלִי לְגוּנִי מִשְׁפַּחַת הַגּוּנִי:
(מט) לְיֵצֶר מִשְׁפַּחַת הַיִּצְרִי לְשִׁלֵּם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁלֵּמִי:
(נ) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת סכום כולם חוץ משבט לוי חמישים ושבע משפחות כיצד בדגל תימנה ארבעה לראובן חמש לשמעון שבע לגד דגל מזרחה חמש ליהודה ארבע ליששכר שלש לזבולון דגל ימה שמונה למנשה ארבע לאפרים שבע לבנימין דגל צפונה אחת לדן חמש לאשר ארבע לנפתלי[15]:
(נא) אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: פ



נביא

מלכים א פרק ב

 (כג) וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיקֹוָק לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף כִּי בְנַפְשׁוֹ הלא דבר זה דבר במסירת נפשו, כי בודאי הבין שיש לו סכנה בשאלה זאת, ובשביל נשואי אבישג לא היה מוסר נפשו אם לא בשחושב תחבולות שבזה שישתמש בשרביטו של מלך יוכל למרוד דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
(כד) וְעַתָּה חַי יְקֹוָק אֲשֶׁר הֱכִינַנִי ויושיביני וַיּוֹשִׁיבַנִי עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִי וַאֲשֶׁר עָשָׂה לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר שגם זרעי ימלכו אחרי ובזה אני מוכרח לבער כל מורד וכל משטין בל ישבית השלום הכללי המובטח לי מאת ה' ולכן - כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ:
(כה) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת אע"פ שהיה כהן ואסור להטמא למתים כשפגע בו לא מת מיד וסלק ידו ממנו טרם מותו או אע"פ שאסור לכהן להטמא למתים במקום מצוה מטמא ולעשות מצות המלך מצוה היא וכן מותר לכהן להלחם במלחמות מצוה ולהטמא לפיכך נתנו שלמה שר צבא: ס
(כו) וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתֹת עיר הכהנים לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה שהרי מרדת במלכות וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן אֲדֹנָי יְקֹוִק לִפְנֵי דָּוִד אָבִי וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי:
(כז) וַיְגָרֶשׁ שְׁלֹמֹה אֶת אֶבְיָתָר מִהְיוֹת כֹּהֵן לַיקֹוָק לְמַלֵּא אֶת דְּבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל בֵּית עֵלִי בְּשִׁלֹה בעוד היה המשכן בשלה, דבר ה' על בית עלי, שיוקח מהם כהונה הגדולה, ואביתר היה מבני עלי: פ
(כח) וְהַשְּׁמֻעָה מה שהרג את אדוניה וגרש את אביתר בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה הרגיש היותו אשם משני צדדים האחד כי נטה אחרי אדניהו להמליכו בזולת עצת דוד והשני כי לא נטה אחרי אבשלום להצילו מן המות כמו שצוהו דוד וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְקֹוָק וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ:
(כט) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כִּי נָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְקֹוָק וְהִנֵּה אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע לֵאמֹר לֵךְ פְּגַע בּוֹ:
(ל) וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל אֹהֶל יְקֹוָק וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ צֵא היות חשב כי כן דעת המלך, להוציאו בערמה ולהמיתו, שלא לטמא מקום הארון וַיֹּאמֶר לֹא כִּי פֹה אָמוּת וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי:
(לא) וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי:
(לב) וְהֵשִׁיב יְקֹוָק אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ שלא שפכו דם נקי כמו ששפך הוא וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע אֶת תכניתו של יואב להרוג את אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה:
(לג) וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ יוֹאָב וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד עוֹלָם מֵעִם יְקֹוָק:
(לד) וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר שהיה לו בית במדבר לזון שם אורחים עוברים ושבים והיה בית צדקה וחסד ושם נקבר לזכר מעשים טובים שלו:
(לה) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו עַל הַצָּבָא וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ תַּחַת אֶבְיָתָר:
(לו) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר לוֹ בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם כי ביתו עד אז היה בבחורים וְיָשַׁבְתָּ שָׁם וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה:
(לז) וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן שלא הקפיד רק אם יעבור נחל קדרון שדרך שם היו הולכים לבחורים יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ:
(לח) וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ טוֹב הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וַיֵּשֶׁב שִׁמְעִי בִּירוּשָׁלִַם יָמִים רַבִּים: ס

 



כתובים

איוב פרק יט
מענה איוב
 (א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים עד מתי תשימו את נפשי ביגון ובצער ותדכאו ותשפילוני  בדבריכם: (ג) זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ לִי כבר עשר פעמים ביישתם אותי ואתם לא מתביישים להתנהג  אלי בניכור כאילו שאני זר בעיניכם: (ד) וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי ואפילו אם באמת שגגתי וטעיתי זה נשאר איתי ורק אני יודע מהם שגגותי שהם לנות וישנות בליבי וכל דבריכם ששגגתי הם הבל שאין בהם דבר אחד נכון: (ה) אִם אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ אם תחליטו להרשיע אותי ותגדילו את טענותיכם עלי ותוכחו  ביסורי שודאי חטאתי וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּי ותחרפו ותביישו אותי בהוכחתכם: (ו) דְּעוּ אֵפוֹ כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי תדעו שה' עיוות את דיני ובכל מקום רוצה לצודני וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף ומקיף אותי  שלא אוכל להמלט ממצודתו: (ז) הֵן אֶצְעַק חָמָס וְלֹא אֵעָנֶה הנה אני צועק שחומסים אותי ולא נענה. שלא עוזרים לי אֲשַׁוַּע וְאֵין מִשְׁפָּט ואני משווע - וצועק על עיוות דיני ולא עושים לי משפט לברר את  טענותי: (ח) אָרְחִי גָדַר וְלֹא אֶעֱבוֹר וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִׂים את דרכי חסם וסגר בגדר ובחשיכה כדי שלא אעבור ואראה  את דרכי איך ללכת: (ט) כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִׁי הפשיט והסיר ממני את כבודי ואת עטרת ראשי שמכבדתני: (י) יִתְּצֵנִי סָבִיב וָאֵלַךְ וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִי שובר אותי מכל צד שאני הולך ומסיע ומסלק ממני את התקוה שלי שאוכל לשוב לקדמותי כמו שעוקרים עץ ממקומ  שלא חושבים לנטוע אותו שוב במקומו: (יא) וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו מעורר עלי את חרון אפו ומחשיב אותי כאויבו: (יב) יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם "גדודי" יסוריו באים עלי יחד וסוללים את דרכם כדי לבוא עלי וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי וחונים סביב לביתי ופוגעים בי: (יג) אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק ויסוריי וחולאי גרמו לאחי להתרחק ממני וְיֹדְעַי אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי וכל יודעי שמכירים אותי נהיו זרים אלי כלא מכירים אותי: (יד) חָדְלוּ קְרוֹבָי וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי הפסיקו להיות לי לידידים כל קרובי וכל יודעי שכחו אותי: (טו) גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם אפילו הגרים בביתי ושפחותי מחשיבים אותי לאדם זר:

משנת ההלכה

דיני בין המצרים

       א.       שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב נקראים ימי "בין המצרים" על שם הנאמר באיכה (א, ג) "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" "אלו ימים בין י"ז לתמוז לט' באב". (פסיקתא זוטרתא שם) זמנים שבהם התחיל החורבן ונגזרו גזירות קשות, ימים של צער לעם ישראל. ולפיכך תיקנו חז"ל לנהוג מקצת דיני אבילות בימים אלו לזכר צרות החורבן.

        ב.        שלוש דרגות של אבילות ישנם בימים אלו - 1. ימים שבין שבעה עשר בתמוז לר"ח אב. (הידועים בכינוי שלושת השבועות). 2. ימים שמר"ח אב עד תשעה באב. 3. תשעה באב. אנו נעסוק בהלכות הנוגעות לדרגא 1. ימי שלושת השבועות.

         ג.        אסור לשמוע מוזיקה בימים אלו בין אם שומע מכלי נגינה, ,(live) ובין אם שומע במערכת שמע וכדומה, ואפילו זמרה ווקאלית אסורה[16]. וכ"ש שאסור לנגן בכלי נגינה בימים אלו, ואפילו בסעודת מצוה[17]. אך יש מקהילות ספרד שנוהגים לנגן לצורך סעודת מצוה[18].

        ד.        אסור לרקוד בימים אלו, ואפילו בסעודת שמחה המותרת, כסעודת אירוסין בר מצוה, סיום, וכדומה[19].

        ה.       מי שפרנסתו תלויה בכך, מותר לו לנגן במקום הצורך בימים אלו לנוהגים היתר בשמיעת  מוזיקה עד ר"ח אב, או לגוים, אבל לא לנוהגים איסור. וכן מי שחייב להתאמן בנגינה בימים אלו ואם לא יתאמן יפסיד את מומחיתו בכלי הנגינה וכדומה, מותר לו להתאמן עד ר"ח אב[20], אך יעשה שאלת חכם ולא יקל לעצמו. וכדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו שלא להקל ראש בדברים אלו.

         ו.         נוהגים האשכנזים שלא להסתפר בימים אלו, בין תספורת הראש, בין תספורת הזקן, בין תספורת כל הגוף. וכן אסור להתגלח בכל הגוף, בין גברים, בין נשים, בין ילדים[21], ויש להקל לקטנים במקום הצורך, ולכבוד שבת. ובקהילות הספרדים נהגו להסתפר[22].

         ז.         אשה נשואה או בת בגיל שידוכים מותר לה להסתפר, או להתגלח, כדי שלא תתגנה על בעלה, וכן מותר לה משום צניעות וכבוד הבריות[23].

         ח.         וכן אדם שחייב להסתפר לצורך פרנסתו ואם לא יסתפר עלול להיגרם לו הפסד ממוני מותר להסתפר[24]

        ט.        טוב ליזהר מלברך שהחיינו בימים אלו, לפי שהם ימי פורענות ואין מתאים לומר בהם "והגיענו לזמן הזה"[25]. ודעת הגר"א שמותר, ונהגו העולם להחמיר בזה. אך אפשר להקל לברך בשבת[26]. וע"פ הסוד יש להחמיר אף בפרי חדש, שלא לברך שהחיינו בשבת[27].

         י.         לפיכך לכתחילה לא יקנה בגדים חדשים, שמברכים עליהם שהחיינו, או פירות חדשים בימים אלו. אמנם אם חושש שלא יישאר לו אם ימתין לאחר ימים אלו, או שחושש שמחירם יעלה, וכגון שכעת יש עליהם "מבצע", מותר לקנותם[28]. ויחדשם בשבת ובביגוד חדש אם יכול ימתין עד אחר ט' באב.  

      יא.     דברים שאין מברכים עליהם שהחיינו כגון נעליים חדשות, או הלבשה תחתונה, וכדומה מותר אף לכתחילה לקנותם ולחדשם עד ר"ח אב.

      יב.      מעיקר הדין מותר ללכת לים ולבריכה, וכן מותר לצאת לטיולים בימים אלו. אך יש נמנעים מדברים אלו, כיון שימים אלו ימי פורענות הם, וחששו ללכת במקום סכנה. אך אם כבר הלכו כמה פעמים קודם ימי בין המצרים, ודאי שיש מקום גדול להקל[29].

       יג.       נכון להימנע מסיוד, וצביעת הבית, בכל ימי בין מצרים. אמנם המחמיר יחמיר לעצמו. וודאי שלא יימנע משום כך לסייד לאחרים. ובמיוחד אם זוהי פרנסתו[30].

      יד.      אין נושאים נשים בימי בין המצרים מי"ז בתמוז עד לאחר ט' באב[31]. אך מותר לערוך סעודת או מסיבת אירוסין עד ר"ח אב[32]. ויש מקהילות ספרד שנהגו להקל ולישא אשה עד ר"ח אב[33].




[1] רש"י
[2] ת"י
[3] חזקוני
[4] בעל הטורים
[5] חזקוני
[6] חזקוני
[7] משך חכמה
[8] חזקוני
[9] רש"י
[10] חזקוני
[11] חזקוני
[12] חזקוני
[13] חזקוני
[14] ת"א
[15] חזקוני
[16] צי"א ט"ו סי' לג
[17] שו"ת אגרות משה או"ח  א' קס"ו, מנח"י ח"א קי"א
[18] שו"ת יחוו"ד ח"ו סי' ל"ד
[19] פמ"ג א"א סי' תקנ"א ס"ק י
[20] פמ"ג שם בה"ל סי' תקנ"א סעי' ב' ד"ה ממעטים, צי"א טז סי' יט, מנח"י א סי' קיא
[21] רמ"א סי' תקנ"א סי' ד
[22] שו"ע ונו"כ שם
[23] על פי שו"ע יו"ד ש"צ סעי' ה
[24] שו"ת אג"מ או"ח ה סי' כד
[25] ספר חסידים סי' תת"מ, שו"ע או"ח שם סעי' יז
[26] מ"ב שם ס"ק צח
[27] שער הכוונות דף פט ע"ג ועיין בשו"ת יוסף אומץ סי' נו
[28] רמ"א שם סעי' יז אג"מ או"ח ג סי' פ
[29] שערי נחמה
[30] שערי נחמה
[31] רמ"א בהג"ה סי' תקנ"א סעי' ב
[32] שו"ע ונו"כ שם, מ"ב ס"ק יט
[33] יבי"ע ח"ו סי' מג

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה