מקרא
פרשת מסעי
במדבר פרק לג
(א) אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה, באופן שהיו ראוים להכנס לארץ[1] לְצִבְאֹתָם ובהם נעשו להם ניסים[2] -בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
(ב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם כתב מקום שיצאו ממנו לְמַסְעֵיהֶם והמקום אשר נסעו אליו[3] כי לפעמים היה המקום שנסעו אליו בתכלית הרוע, והמקום שיצאו ממנו טוב. עַל פִּי יְקֹוָק וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶםולפעמים קרה היפך זה. וכתב גם כן ענין המסע שהיה לצאת ממקום אל מקום בלי הקדמת ידיעה, שהיה זה קשה מאד, ובכל זה לא נמנעו. ובכן נכתב בכל אחד מהם ויסעו ממקום פלוני ויחנו במקום פלוני, כי המסע והחניה היה כל אחד מהם קשה[4]:
(ג) וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת שחיטת[5] הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם:
(ד) וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְקֹוָק בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם גדוליהם ודייניהם קורא "אלהיהם"[6] עָשָׂה יְקֹוָק שְׁפָטִים:
(ה) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת:
(ו) וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר בתחלת המדבר הוא המדבר הידוע הגדול והנורא[7]:
(ז) וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל:
(ח) וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה באותו רוח שנכנסו מן המדבר לים בו יצאו ממנו ללכת המדברה והוא רוח צפוני של ים שלא הכניסם בו הקב"ה אלא כדי שירדפו מצרים אחריהם[8] וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה:
(ט) וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם:
(יא) וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין מדבר סין הוא מקום בין אילים ובין סיני ואינו מדבר סיני[10]:
(יב) וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה:
(יד) וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת שנסו את ה' ונקרא המקום מסה ומריבה, ונקדש לעיניהם להוציא להם מים מסלע, ובאה אליהם שם מלחמת עמלק ולכן הוזכר זה ולא הוזכר נס של מי מרה[12]:
(טו) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי: (טז) וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה: (יז) וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת: (יח) וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה: (יט) וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ: (כ) וַיִּסְעוּ מֵרִמֹּן פָּרֶץ וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה: (כא) וַיִּסְעוּ מִלִּבְנָה וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה: (כב) וַיִּסְעוּ מֵרִסָּה וַיַּחֲנוּ בִּקְהֵלָתָה: (כג) וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר: (כד) וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה: (כה) וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת: (כו) וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת: (כז) וַיִּסְעוּ מִתָּחַת וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח: (כח) וַיִּסְעוּ מִתָּרַח וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה: (כט) וַיִּסְעוּ מִמִּתְקָה וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה: (ל) וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת: (לא) וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן: (לב) וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד: (לג) וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה: (לד) וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה: (לה) וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר: (לו) וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ: (לז) וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם:
(לח) וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְקֹוָק וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי חודש אב[13] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:
(לט) וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר: ס
(מ) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(מא) וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה: (מב) וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן: (מג) וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת: (מד) וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב: (מה) וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן אשר בחלקו של[14] גָּד: (מו) וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה: (מז) וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ: (מח) וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
(מט) וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים זהו שיעור חנייתם, שנים עשר מיל, כמו שהעיד רבה בר בר חנה על אותו מקום (בערובין נה:) בְּעַרְבֹת מוֹאָב ושם וידבר ה' וכו': ס
(נ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
(נא) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן ואז כיון שנתקדשה א"י יהיה לכם החובה המבוארת לקמן אבל קודם שתעברו אין המקום הזה קדוש ואינכם מצווים[15]:
(נב) וְהוֹרַשְׁתֶּם שתגרשו ותסירום מירושתם[16] אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם רצפת אבנים שהניחו להשתחוות עליה ואפילו אלו שביו מחוברים מעיקרם שאינן נאסרים משום אבן משכית תסירו שלא יהיה ניכר מקום שעבדו בו ע"ז[17] וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם צלמים העומדים תחת סככי האילנות והוא עץ האשרה[18] תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם מקומות גבוהים שלא נעבדו אלא שהיה קיבוץ לעובדים ע"ז. מכל מקום[19]תַּשְׁמִידוּ שלא יהא זכר לע"ז בא"י:
(נג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ על דעתי זו מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה' ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם, יעברו על מצות ה'[20] כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ כאשר תבערו יושבי הארץ אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם. שאם לא תבערו אותם, אף על פי שאתם תכבשו את הארץ, לא תזכו להורישה לבניכם[21]:
(נד) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לשבטים וכל שבט מתחלק - לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ למשפחה שיש בה הרבה אנשים תתנו מחוז שיש בו הרבה חלקים וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם שנים עשר גבולים כשנים עשר שבטים[22] תִּתְנֶחָלוּ:
(נה) וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם לקוצים שינקרו עיניכם להטעות אתכם ולא תראו ולא תבינו, וילמדו אתכם בכל תועבותיהם ולעבוד את אלהיהם ויטעו אתכם לשוב מאחרי וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם שיכאיבו ויצערו אתכם לשלול ולבוז אתכם ואחר כך וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם שילחמו בכם ויביאו אתכם במצור[23] עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ:
(נו) וְהָיָה אני אגלה אתכם מפניהם כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם על ידיכם, שיגלו כולם מן הארץ ולא תותירו מהם שם, ולא שמעתם בקולי אֶעֱשֶׂה לָכֶם ולא אשאיר מכם בארץ גם אחד[24]: פ
נביא
מלכים א פרק ו
(כא) וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה את ההיכל זָהָב סָגוּר וַיְעַבֵּר ברתיקות בְּרַתּוּקוֹת עשה בריחים משלשלאות זהב לפני המחיצה זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר המחיצה וַיְצַפֵּהוּ את המחיצה זָהָב:
(כב) וְאֶת כָּל הַבַּיִת כלומר גם את התקרה ואת הדלתות צִפָּה זָהָב עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לפני - לַדְּבִיר שהוזכר למעלה שציפה בארז צִפָּה עתה ב - זָהָב:
(כג) וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר החלל בית קודש הקדשים שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עץ ארז שיוצא ממנו שמן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ של כל כרוב:
(כד) וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו כל כנף היה מחזיק חמש אמות, עד שמקצה הכנף הא' עד קצה השני מצפון לדרום היה עשר אמות:
(כה) וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים:
(כו) קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי:
(כז) וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף:
(כח) וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב:
(כט) וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע מסובב בציורים פִּתּוּחֵי חקיקת מִקְלְעוֹת ציורים של כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת צורת תמרים וּפְטוּרֵי חבלים של צִצִּים ציורי פרחים מִלִּפְנִים קודש הקדשים וְלַחִיצוֹן להיכל:
(ל) וְאֶת קַרְקַע הַבַּיִת צִפָּה זָהָב לִפְנִימָה וְלַחִיצוֹן:
(לא) וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן הָאַיִל מְזוּזוֹת שהיה מעצי שמן בין האיל כלומר המשקוף ובין המזוזות שהיו לצדדיו חֲמִשִׁית היו מאת הפתח החמשית כי היתה החמשית לדביר והרביעי' להיכל והשלישית לפתח האולם והשנית לחצר הכהני' והראשונה לעזרה הגדולה וזה כי מחוץ לאולם היה חצר הכהנים ומחוץ לחצר הכהנים היתה העזרה הגדולה והנה נזכר חצר הכהנים והעזרה הגדולה בספר דברי הימים:
(לב) וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב וַיָּרֶד עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב ושתי דלתות עצי שמן שעשה לדביר צייר עליהם צורת כרובים ותימורות ופטורי צצים וצפה זהב באופן שירד הזהב על הציורים ההם והם נראו בזהב בתמונה שיעשו בה בעצי שמן:
(לג) וְכֵן עָשָׂה לְפֶתַח הַהֵיכָל מְזוּזוֹת עֲצֵי שָׁמֶן מֵאֵת רְבִעִית כלומר הפתח הרביעית:
(לד) וּשְׁתֵּי דַלְתוֹת עֲצֵי בְרוֹשִׁים שְׁנֵי צְלָעִים שני צדי הדלת הצד הפנימי והצד החיצון היו עשויין מעשה גלילים בציור וכן הדלת השנית הַדֶּלֶת הָאַחַת גְּלִילִים וּשְׁנֵי קְלָעִים הַדֶּלֶת הַשֵּׁנִית גְּלִילִים:
(לה) וְקָלַע עוד צייר עליהם כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטֻרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב מְיֻשָּׁר עַל הַמְּחֻקֶּה היה מרדד את הזהב, להיות מיושר ושוה על חקיקת הציורים אשר על הדלתות, להיות שוקע במקום שקועו, ובולט במקום בליטתו, לבל יבטל הזהב צורות הציורים, אבל יהיה נראה זהב:
כתובים
איוב פרק כג
דברי איוב:
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) גַּם הַיּוֹם מְרִי שִׂחִי יָדִי כָּבְדָה עַל אַנְחָתִי דיבורי אתכם גם היום מתוך מרירות וידי - מכתי יותר כבדה מהאנחות שהמכות שאני מקבל מאד חזקות: (ג) מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ הלוואי ואדע היכן ה' נמצא ה' הייתי מחפשו והולך עד מקום מכון כסאו: (ד) אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת ומסדר לפניו את טענותי ואתווכח על הנהגותיו: (ה) אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי ואני יודע מה ישיב לי על טענותי ואבין את דבריו: (ו) הַבְּרָב כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי האם בשביל להראות לי את כח גבורתו יריב עמדי? לֹא אַךְ הוּא יָשִׂם בִּי ודאי שלא יעשה ככה אלא רק ישים בי מה שמגיע לי בצדק: (ז) שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי במקום המשפט הצדק והיושר למולו ולכן אנצל לתמיד מיסורי: (ח) הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלֹא אָבִין לוֹ אני מחפשו קדימה ואחורה ולא מוצאו ולא מבין איה הוא נמצא: (ט) שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא אָחַז צד צפון הוא עשה ואני לא אחז - רואה אותו יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה יכסה את צד דרום וגם כן לא רואהו: (י) כִּי יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא ה' יודע את דרכי איתו ובחן ובדק אותי ויצאתי מבחינתו כזהב: (יא) בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָט בדרכיו ובצעדיו אני הולך ואת דרכו שמרתי ולא נטיתי: (יב) מִצְוַת שְׂפָתָיו וְלֹא אָמִישׁ מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי פִיו לא מסיר את מצוותיו שצוה בשפתיו, ואת אמרי פיו שהם חוקיו ורצונותיו אני צופן ושומר לפני חוקי שלי - רצונותי שלי: (יג) וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ וה' הוא יחיד ואין מי שיחזיר אותי מדעתי ומה שנפשי רוצה הוא עושה: (יד) כִּי יַשְׁלִים חֻקִּי וְכָהֵנָּה רַבּוֹת עִמּוֹ ואת כל זה אני עושה בעבור ההטבות שמיטיב לי שאת חוקי וצרכיי הוא משלים ועוד כהנה טובות רבות יש לו איתי: (טו) עַל כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּולכן מפניו אבהל ואפחד מממנו כאשר אני מתבונן בדרכיו: (טז) וְאֵל הֵרַךְ לִבִּי וְשַׁדַּי הִבְהִילָנִי וה' עשה את ליבי רך ומפוחד והבהיל אותי: (יז) כִּי לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וּמִפָּנַי כִּסָּה אֹפֶל ולא כרת אותי מפני הצרות החשוכות שמביא עלי ורואה את הצרות והאופל שלא מכוסה ממני:
משנת ההלכה
מנהגי תשעת הימים
א. מנהג האשכנזים לאסור לאכול בשר בין בשר עוף ובין בשר בהמה, וכן לאסור לשתות יין החל מליל ר"ח, ואם התפלל ערבית מבעוד יום חל עליו האיסור מזמן תפילת ערבית. והספרדים מקילים בראש חודש עצמו לאכול בשר ולשתות יין, ואוסרים מר"ח ואילך. ויש מהספרדים שנהגו לאסור רק בשר בקר אבל לא בשר בהמה וכן היה מנהג מצרים.
ב. תבשיל שנתבשל עם בשר, אפילו אם אין בו בשר עתה הרי הוא בכלל האיסור. אבל תבשיל פרווה שבושל בסיר בשרי מותר.
ג. וכן תבשיל שמעורב בו יין מנהגנו לאסור. אבל דבר מאפה שמעורב בו יין כדי לשפר את הטעם, ואין ניכר כל כך טעם היין .וגם אין ניכר במראהו מותר. אע"ג שאין אוכלים בשר בתשעת הימים, מ"מ בסעודת מצוה אוכלים בשר. ולפיכך המשתתף בסעודת ברית מילה או פדיון הבן רשאי לאכול בשר. אמנם היתר זה הוא רק למי שבין כה היה משתתף בסעודה זו, אבל מי שלא היה משתתף בשאר ימות השנה, ומגיע עתה רק למטרה זו של אכילת בשר, הרי הוא כעושה מצוה הבאה בעבירה.
ד. ובשבוע שחל בו נהגו שרק קרובי אבי הבן ואמו, ועשרה מוזמנים, אוכלים בשר וכו'.
ה. מי שנוהג לעשות סעודה בסיום מסכת, אם סיים בימים אלו מותר לאכול בשר בסעודת הסיום. וכן רשאים כל הקרואים לסעודה משום קירבה או רעות לאכול בה בשר, מפני שהיא סעודת מצוה, ואפילו אם לא השתתפו בלימוד המסכת. ומ"מ יהיו נוכחים בזמן הסיום.
ו. אמנם אין למהר לסיים מסכת בדוקא בימים אלו כדי לאכול בשר, אמנם יש שנהגו להקל בזה. ויש מקהילות ישראל שנהגו לעשות סיום בכל יום ויום, ואכלים בהם בשר.
[1] ספורנו
[2] ת"י
[3] ת"א
[4] ספורנו
[5] ת"י רבינו בחיי
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] חזקוני
[8] חזקוני
[9] רבינו בחיי
[10] רבינו בחיי
[11] ת"י ופירוש יונתן
[12] רמב"ן
[13] למדנו שאותו החודש גרם להיות לשטן לגדולת עבודת המשכן שהיה ע"י אהרן הכהן הראש. ומזה סימן לדורות דבחודש אב יהא נחרב בהמ"ק. העמק דבר
[14] משך חכמה
[15] העמק דבר
[16] רש"י העמק דבר
[17] העמק דבר
[18] הכתב והקבלה
[19] אבע"ז העמק דבר
[20] ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי:) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש, בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים. רמב"ן
[21] ספורנו רש"י
[22] רש"י
[23] רמב"ן
[24] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה