מקרא
במדבר פרק כו
(נב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(נג) לָאֵלֶּה לחמשים ושבע משפחות המנויין כאן תחלק הארץ בנחלה במספר שמות חמשים ושבעה חלקים כנגד חמשים ושבע ראשי משפחות[1] תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:
(נד) לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ שהארץ נתחלקה לי"ב חלקים שוים[2] וכונת המקרא שייחלקו חלק השבט לפי גודל המשפחה שיחלקו ארץ ראובן לארבעת חלקים, למשפחת החנוכי המרובה על דרך משל נרבה נחלתו ולמשפחת הפלואי המועטת נמעיט[3] וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ כי אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ פקודי המשפחה יותן נחלתו, ותטול כל המשפחה במקום אחד, ומן הטעם הזה מנאם כאן למשפחות[4]:
(נה) אַךְ קודם שתחלק את הארץ לחמשים ושבע חלקים[5] בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם אבותיו של כל ראש משפחה כיצד יחלקוה בשנים עשר תחומין[6] כנגד י"ב שבטים שהם שנים עשר מטות[7] יִנְחָלוּ:
(נו) עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ של מטה, בֵּין רַב לִמְעָט כי גם בין המשפחות יטילו גורל נרבה לרב ונמעיט למועט במשפחות[8]: ס
(נז) וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַלֵּוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לחלוק להם את הארבעים ושמונה ערי הלוים[9] ונחלקו הערים לכל משפחה בפני עצמה מש"ה נמנו המשפחות וכל משפחה לפי רבוי האנשים מבן חודש ומעלה ניתן לה עיר[10] לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַגֵּרְשֻׁנִּי אע"ג שהיה מי מבניו למשפחה בפני עצמה מכ"מ הנותרים נקראו על שמו לִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמְּרָרִי אע"ג דשני בניו מחלי ומושי נעשו למשפחות בפ"ע. מ"מ היו למררי עוד בנים שלא זכו לשם בפ"ע ונקראו ע"ש אביהם:
(נח) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי וּקְהָת הוֹלִד אֶת עַמְרָם:
(נט) וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם כל בני יעקב עם כל בניהם ובנותיהם ירדו למצרים ואין בהם מי שהוליד שם אחרי כן, זולתי לוי שהוליד אם הבנים שמחה, כי איחר השם לידתה כי לא הגיע הקץ[11] וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם:
(ס) וַיִּוָּלֵד לְאַהֲרֹן אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר:
(סא) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(סב) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה כִּי לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל להיות נמנין מבני עשרים שנה אלא מבני חודש והסיבה היא - כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵלוהנמנין מבן עשרים שנה היו בני נחלה שנאמר איש לפי פקודיו יותן נחלתו[12]:
(סג) אֵלֶּה פְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ אין פקודי הלוי בכלל כי בהם לא יאמר ובאלה לא היה איש, שלא נגזרה הגזרה ההיא על שבט הלוי[13]:
(סד) וּבְאֵלֶּה בפקודים האלה שמנו עכשיו[14] לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי:
(סה) כִּי אָמַר יְקֹוָק לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: ס
במדבר פרק כז
(א) וַתִּקְרַבְנָה באו ממחנה ישראל סמוך לאהל מועד מקום ישיבת משה וסנהדרין לבית דין[15] בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה:
(ב) וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה אחרי שעמדו לפני אלעזר הכהן[16] וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:
(ג) אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְקֹוָק בַּעֲדַת קֹרַח שהצו על הקב"ה[17] ולא היה בן עשרים באותו הפרק להיות הגזרה חלה עליו אלא בחטאו מת ודינו לירש[18] אלא כִּי בְחֶטְאוֹ לבדו מֵתולא החטיא את אחרים עמו[19] חשבו הבנות כי לא יירשו בני הנועדים על ה' לפי שעדת קרח לא היה להם חלק בארץ וכן למתלוננים שבעדת קרח, כי נשמע זה בעם מבית דינו של משה[20] וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ פי' כי בחטאו מת דבק עם ובנים לא היו לו כאשר יאמר היום בעונותיו אירע לפלוני כך וכך[21]:
(ד) לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן בשביל שאין לו בן, אמרו אם במקום בן אנו עומדות יתנו לנו ירושתנו, ואם איננו חשובות כבנים תתיבם אמנו ליבם או שתטול חלק אבינו ואחיו כדין שומרת יבם[22] תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ:
(ה) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְקֹוָק שלא רצה לדון עד ששאל כדי ללמד קל וחומר לדורות שלא יתביישו ראשי הסנהדרין לשאול את שאינו ידוע להם ולא ימהרו לפסוק דין אפילו בביני ממונות[23]: ס
נביא
(לט) וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי אֶל אָכִישׁ בֶּן מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר הִנֵּה עֲבָדֶיךָ בְּגַת:
(מ) וַיָּקָם שִׁמְעִי וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲבָדָיו וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי וַיָּבֵא אֶת עֲבָדָיו מִגַּת:
(מא) וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה כִּי הָלַךְ שִׁמְעִי מִירוּשָׁלִַם גַּת וַיָּשֹׁב:
(מב) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַיקֹוָק כי שלמה השביעו על הדבר הזה, ועם כי לא הוזכר וָאָעִד בְּךָ התריתי בך להיות נזהר בדבר, ועל שם שדרך המתרה להתרות בעדים, אמר לשון ואעד לֵאמֹר בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת וַתֹּאמֶר אֵלַי טוֹב הַדָּבָר שָׁמָעְתִּי:
(מג) וּמַדּוּעַ לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת שְׁבֻעַת יְקֹוָק וְאֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ:
(מד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי אַתָּה יָדַעְתָּ כאומר אגיד מה גרם לך הסכלות הזה, והוא הדבר אשר אתה ידעת אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְדָוִד אָבִי ולפי שלא רצה להוציא בשפתיו הקללות שקלל, אמר אשר ידע לבבך אשר עשית לאבי, ובעבור עונש העון הזה, בא לידך זה הסכלות וְהֵשִׁיב יְקֹוָק אֶת רָעָתְךָ בְּרֹאשֶׁךָ:
(מה) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ לא יחשב לו לחטא מה שגרם לך המכשול הזה כי הוא מאת ה' ע"י עונך וְכִסֵּא דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לִפְנֵי יְקֹוָק עַד עוֹלָם:
(מו) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיֵּצֵא וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת ומכיון שמתו אויביו - וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה:
מלכים א פרק ג
(א) וַיִתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם היה בזה הענין יציאה קצת מדרכי התורה כי לא התירה מהם לבא בקהל כי אם דור שלישי וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד היא ציון עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ אבל אחר שכלה לבנות לה בית העלה אותה מבית דוד כמו שאומר הטעם בדברי הימים כי אמר לא תשב לי אשה בבית דוד כי קדש המה אשר באה אליהם ארון ה' וְאֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב:
(ב) רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת לשם שמים, כל הרוצה בונה מזבח בראש גגו, או בחצרו כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם יְקֹוָק עַד הַיָּמִים הָהֵם: פ
(ג) וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת יְקֹוָק לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר שבזה לא הלך בחקות דוד שלא היה זובח רק על הבמה הגדולה:
(ד) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה שאמר לכל ישראל שאין ראוי להקטיר בבמות ולכן הלכו כולם לגבעון לזבוח שם כי שם היה אהל מועד ומזבח הנחושת ואש מן השמים לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה כלומר גדולה בקדושתה שהיה זה מזבח הנחושת אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא באותו היום:
(ה) בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ:
(ו) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה שמרת במלוכה בידו בקום עליו אדם וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה:
(ז) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן ארז"ל כי בן שתים עשרה היה כשנמשח למלך לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא לצאת ולבא מפני העם, להנהיגם כראוי:
כתובים
איוב פרק יט
(טז) לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה אפילו לעבד שלי קראתי והוא התעלם ממני ולא ענה לקריאתי בְּמוֹ פִי אֶתְחַנֶּן לוֹ עד שהייתי אני האדון צריך להתחנן לעבדי עם פי שיפנה אלי: (יז) רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִי נהיתי גם זר לאשתי ואפילו לבני (אם היו ילדי בחיים) אני צריך להתחנן שסר ממני כבודי ומוראי מעל כל הבריות: (יח) גַּם עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ בִי גם נערים מאסו אותי וכאשר אקום לפניהם ידברו עלי דברי לעג: (יט) תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי וְזֶה אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ בִי שונאים אותי כל אנשי סודי ואלה שאהבתים נהפכו עלי לשונאים: (כ) בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי נדבקו עצמותי לעורי מבלי בשר מרוב יסורי שאוכלים את בשרי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי עד שנמלטתי ונשארתי רק עם עור שיני: (כא) חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי בבקשה תחמלו עלי אתם חברי אחרי שיד ה' נגעה בי: (כב) לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ אֵל מה אתם גם רודפים אותי כמו ה' וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ ולא שובעים מבשרי שאינכם שבעים מזה שבאו עלי יסורים ואתם מוסיפים על יסורי: (כג) מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ הלואי ויכתבו כל דברי צרותי ועל ספר יחוקקו: (כד) בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן בעט של ברזל ועפרת שיתקיים הכתב ויחצבו בסלע כל יסורי וצרותי: (כה) וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי ואני יודע שגואלי חי והוא יגאל אותי בסוף וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם שהוא האחרון שישאר מכל בני האדם שיכלו בעפר ויקום להצילני: (כו) וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת שאפילו מתחת לעור בשרי יש בי מכות וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ ומבשרי המוכה אני רואה שה' הוא המכה אותי: (כז) אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר רק אני רואה את גודל יסורי ואף אחד לא מבין עד כמה יסורי כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי עד שכליותי נגמרים בתוכי מרוב יסורים וחולאים: (כח) כִּי תֹאמְרוּ מַה נִּרְדָּף לוֹ וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בִי ואתם שואלים חברי מה הסיבה שאיוב נרדף כ"כ? ואתם מתרצים שיש בי שרש של עוון: (כט) גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב תפחדו לכם מפני החרב שתבוא עליכם כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב כי על דברי החימה שאתם מצערים אותי זה עוון לכם ולכן תבוא עליכם חרב לְמַעַן תֵּדְעוּן שדין שַׁדּוּן כדי שתדעו שיש דין ומשפט להכרית את החנפים: ס
משנת ההלכה
המשך דיני בין המצרים
א. כמבואר לעיל בימי בין המצרים יש להימנע לשמוע מוזיקה ושירה. ומכל מקום בשמחת מצוה כגון מילה, או פדיון הבן, או סיום מסכתא, או בר מצוה, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר.
ב. שירה בפה כשהיא דרך הודאה להשם יתברך, בלי כלי נגינה, מותרת אף בימים אלה, ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה, וכל שכן בשבתות שבתוך ימי הספירה או ימי בין המצרים, ואין להחמיר בזה כלל.
ג. וכן יש להתיר הן למלמד מוזיקה והן למתלמד לצורך פרנסתו, להמשיך בימי בין המצרים ללמוד וללמד מכיון שאינם מתכוונים אלא רק לידע האומנות כדי להחיות נפשו ולא לשמחה אך יש להמנע בשבוע שחל תשעה באב
ד. יש להחמיר גם לקטנים שהגיעו לחינוך שלא לשמוע מוזיקה בבין המצרים מאחר שאבלות דרבים הוא.
ה. גם אם השירה והזימרה היא ממה וזימרה שהקליטו משירה בפה, מה שידוע בימינו כמוזיקה ווקאלית אין לשמוע בימי בין המצרים (שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן לג ד"ה ושם באגרות)
ו. הקונה מכונית חדשה אם הוא לתענוג פשוט שאסור שהרי צריך לברך שהחיינו, אך אם הוא מכונית לפרנסה הוא רק בדין ממעטין במשא ומתן שבזמננו נהגו להקל כי בשביל זה אין עליו ליבטל ממלאכתו.
ז. מותר מן הדין לבני עדות המזרח להסתפר בימי בין המצרים, אף על פי שלומדים בישיבות שרוב תלמידיהן מבני עדות אשכנז. ומכל מקום אם רצו להחמיר על עצמם ולנהוג שלא להסתפר, תבוא עליהם ברכה. וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.
ח. העוסק באיזה מסחר למלאכה שאם לא יסתפר את זקנו יהיה לו הפסד ממון אז מותר כי לא נהגו במקום הפסד. אבל בשבוע שחל בו ט' באב שאסור מדינא דגמ' סוף תענית (ל ע"א) אין להתיר.
ט. אם נזדמן לו לקנות תפילין חדשים ודאי מותר כיון שהוא רק למצוה.
י. טלית גדול אסור לקנותו אף שלובשין אותו רק למצוה מכיון שמברכין שהחיינו ובטלית קטן רק למי שחשוב לו יברך שהחיינו ולכן אסור לקנותו בימי בין המצרים אבל לסתם בני אדם אין זה בגד חשוב כל כך, ואף שבשביל המצוה חשוב לו לא מסתבר לברך כיון שעצם הבגד אינו חשוב לו.
[1] חזקוני
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן
[5] ובספורנו פי' "אף על פי שעשו חלקים גדולים וקטנים כפי צורך השבטים וכמותם, לא נתנו לכל שבט חלקו אלא על פי הגורל, ובזה האופן קיבל כל שבט חלקו על פי ה'" וזה כשיטת ת"י ורש"י לעיל שחילקו לפי גודל השבטים:
[6] חזקוני
[7] רמב"ן
[8] רמב"ן
[9] רמב"ן חזקוני
[10] העמק דבר
[11] רמב"ן
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] אבע"ז
[15] ת"י העמק דבר
[16] ת"י ובהעמק דבר פי' לפי הפשט ישבו כולם פתח א"מ. וא"כ היה ראוי לכתוב לפני משה ואלעזר הכהן והנשיאים. אבל באשר היו חמשה ולא שלחו א' מהן לטעון בשביל כולן. אלא כולן חכמניות היו. ויכלו להטעים טענתן. וא"כ זאת היתה מדברת עם משה וזאת עם אלעזר וזאת עם הנשיאים. עד שנראו שבאו לפני כולן בפ"ע:
[17] רש"י
[18] חזקוני
[19] רש"י
[20] אבע"ז רמב"ן
[21] אבע"ז בשם ר' יהודה הלוי הספרדי
[22] ת"י רש"י רבינו בחיי
[23] ת"י רבינו בחיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה