פרשת בלק יום ו'

מקרא

במדבר פרק כד

(יח) וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה לחיות ולעופות המדבר, כאמרו וירשוה קאת וקפוד וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר לישראל, שהוא מכלל קיני קניזי וקדמוני שלא תבנה עוד, ולא תהיה להם תקומה כשאר האומות שיחיו מהם, ונתן טעם לפי שהם -אֹיְבָיו אויבי ישראל, דכתיב (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום וגו' וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל פירוש באמצעות איבוד אדום, ושאר בני שת יעשו ישראל חיל כאמרו ולאום מלאום יאמץ^[1]:

(יט) וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב יהיה רודה בכל המלכיות שליט שיקום מיעקב^[2] וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר מכל עיר, שלא ישאר שריד מכל עיר שבעולם^[3]:

(כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק שהיה בראש הפעור הנשקף על פני הישימון והביט כנגד ארץ עמלק היושב בהר ההוא וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר כי הוא עתה רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק כי בראש העמים יחשב, כי גבורים היו ואנשי חיל למלחמה ולולי כן לא עלה בלבו לבא להלחם בישראל ופתח תחילה בעמלק שהוא מזרע עשו ומזרעו באה לו המלחמה בראשונה ובאחרונה, היום היא מלכות רומי וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד יותר מכולם, כמו שאמר (שם פסוק יד) כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים^[4]:

(כא) וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי שראה את ארצם, כי עם עמלק היה יושב וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר בדרך עצה אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ שים מושבך במקום איתן ותרד מתוך עמלק פן תספה עמו^[5] וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ עם ישראל:

(כב) כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן ואל תפחד בבואך בישראל כי אם תהיה לבער עמהם כי כאשר יגלו את ישראל יבערו את הארץ מיושב עַד מָה אַשּׁוּר עד מה יעלה ויגדל השבי אשר אשור תשבך, איננו נחשב לך כלום, כי לא תאבד כאשר היית אובד בעמלק תִּשְׁבֶּךָּ לא ישבה אותך לעולם כי תגאל מידו עם ישראל, ואם תהיה עם עמלק תהי אחריתך עדי אובד עמהם^[6]:

(כג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל על ישמעאל, שהרי בני קין מזרעו של ישמעאל הם. וישיבתן מלכות אשור. אמר בלעם, מכל שבעים לשון שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל, שנאמר (בראשית טז, יא) וקראת שמו ישמעאל, וכיון שהשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה משמו אל, אוי מי יחיה בימיו^[7]:

(כד) וְצִים  ספינות גדולות כמו "וצי אדיר לא יעברנו". יצאו - מִיַּד כִּתִּים מן הרומיים וְעִנּוּ אַשּׁוּר אעפ"י שאשור יגדל כמו שאמר למעלה "עד מה אשור תשבך", אפי' הכי יענו אותם הרומיים וְעִנּוּ עֵבֶר  עבר כל בני עבר הנהר, ישראל ובני יפת. וגם הוא רומי שיגדל ויחריב בית שני ועתה מושלים בכל העולם^[8] וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד כי לא נפלה שום מלכות כמו כתים שהם בני רומי הקדמונים^[9]:

(כה) וַיָּקָם בִּלְעָם כאשר כילה להתנבא נבואה זו קם על רגליו כי לא היה מתנבא מעומד כי אם נופל, דכתיב נופל וגלוי עינים. וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ חזר לקסמיו, כי לא התנבא אלא לפי שעה לכבודן של ישראל^[10] וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ בא לומר רשעות שלהם, שאחר שהלך כל אחד למקומו, הלך בלק למדין כדי לפתותם, והוא הפקיר בתו תחילה ובלעם הלך עמו לחזק הענין^[11]: פ

במדבר פרק כה

(א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב:

(ב) וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ ישראל ומואב^[12] לֵאלֹהֵיהֶן:

(ג) וַיִּצָּמֶד שנצמדו איש ואשה יִשְׂרָאֵל נצמדו עמם לדת פעור^[13] לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל שלח בהם מגיפה^[14]:

(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח כדי לשפוט את החייבים מיתה אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם את שופטי ישראל וְהוֹקַע וסקול ואח"כ תלה אוֹתָם את העובדים החייבים מיתה^[15]  לַיקֹוָק לקדש שם שמים נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ שיתקדש ה' בפרהסיא, כמו שחללוהו בפרהסיא וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק מִיִּשְׂרָאֵל:

(ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו שיהרגו השופטים כל הנצמדים, כל ב"ד וב"ד ידון את שבטו ואת אלפו^[16] הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר:

(ו) וְהִנֵּה אִישׁ לא רצה הכתוב להזכיר הרשע הזה בשמו שהיה סיבת המגפה עד שנעשית בו נקמה ועד שנתן לפנחס שכרו, ואז הזכירם בשמם^[17] מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מהחשובים וגדולי התורה^[18] בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִיתלהזנותה. כדכתיב לא תקרבו לגלות ערוה[19] לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לא חלק כבוד לשמים ולבריות^[20] וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד על שאמר משה הרגו איש אנשיו והוקשה להם להרוג את קרוביהם^[21] ומפני המגפה שהתחילה בהם חרון אף של מקום^[22]:

(ז) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וכולם לא ראו והלא לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל אלא ראה מעשה ונזכר הלכה שהבא על ארמית קנאים פוגעים בו א"ל משה קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא מיד - וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה מהיכן עמד אלא שהיו נושאים ונותנים בדבר אם הוא חייב מיתה אם לא עמד מתוך העדה ונתנדב^[23] וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ:

(ח) וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה האהל וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל כמשפט ההלכה, שקנאים פוגעים בו וְאֶת הָאִשָּׁה אע"ג שאינה חייבת מיתה ואינה מצווה, כיון שהיא גויה אפשר שדן בה משפט הבהמה דכתיב (ויקרא כ טו) ואת הבהמה תהרוגו, וכתיב (יחזקאל כג כ) אשר בשר חמורים בשרם^[24] אֶל קֳבָתָהּ אל נקובתה^[25]  וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(ט) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף והנכון בעיני^[26] בענין הפרשה, כי מתחלה נאמר (בפסוק ג) ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל, כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף והשם ברחמיו אמר למשה, שישפטו השופטים ויתלו הנצמדים ולא יספה האף צדיק עם רשע, ומשה צוה כן לשופטים וכאשר נאספו כל העדה פתח אהל מועד לעשות כדבר משה ועוד הנגף הווה בהם, והנה העז השמעוני הזה ויקרב אל אחיו את המדינית למרוד במשה ובשופטים ולעשות כן בפרהסיא אהל מועד לעשות כדבר משה ועוד הנגף הווה בהם, והנה העז השמעוני הזה ויקרב אל אחיו את המדינית למרוד במשה ובשופטים ולעשות כן בפרהסיא, כי נשיא וגדול היה ורבים עוזרים לו, או כמו שאמרו רבותינו (סנהדרין פב) שאמרו לו שבטו אנו נדונין מיתה ואתה שותק והנה התחילו משה והשופטים לבכות, ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ולא נדון אחד מכל העם ביד השופטים, כי השם אמר (פסוק ד) והוקע אותם וישוב חרון אף ה' מישראל, וכבר שב אפו, ולכך לא הזכיר הכתוב "ויעשו כן שופטי ישראל": פ

סליק פרשת בלק

נביא

מלכים א פרק א

(מו) וְגַם יָשַׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה והמליכו בחייו:

(מז) וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר יֵיטֵב אלהיך אֱלֹהִים אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּשְׁכָּב בשכבו על המשכב, השתחוה לה':

(מח) ולא תאמר שדוד יחלק המלכות לשנים ויתן גם לך חלק אחד וְגַם כָּכָה אָמַר הַמֶּלֶךְ בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָתַן הַיּוֹם יֹשֵׁב עַל כִּסְאִי וְעֵינַי רֹאוֹת מורה שתפס מלכות כללי על כסא דוד ועל ממלכתו, וגם שהחזיק המלכות מהיום - בענין שהוא המולך עתה תחת דוד, וכל החולק עליו מורד במלכות וחייב מיתה:

(מט) וַיֶּחֶרְדוּ וַיָּקֻמוּ כָּל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ:

(נ) וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הנה כבר נתבאר בתורה כי המזבח קולט אלא אם בא שם רוצח מכה נפש בזדון ובערמה והנה אדוניה לזה בא שם כי שם לא היה מפחד שיהרגנו שלמה ויהיה המקום ההוא לו למקלט עד שיבטיחהו המלך שלמה שלא ימיתהו:

(נא) וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם כי מנהג המלכים לעבור על פשע ביום מלכותם, כי הוא יום חסד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב:

(נב) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל אם תחזקנה ידיו להיות לעבודת המלך ולמצותו כשאר בני החיל לא יגיעהו נזק לֹא יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה וְאִם רָעָה תִמַּצֵא בוֹ וָמֵת:

(נג) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וחשב שמה שאמר אם יהיה לבן חיל כוונתו שיעבוד עבודתו לפני המלך וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה לֵךְ לְבֵיתֶךָ ואינו צריך אל עבודתו ומשאו: פ

מלכים א פרק ב

(א) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר:

(ב) אָנֹכִי הֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ עם שאתה עודך נער, התחזק עצמך להיות כאיש השלם בשניו, הואיל ואמות, ואינני להדריכך בדרך תלך:

(ג) וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בלמידת התורה ותהיה הלמידה ההיא בהתבוננות לתכלית של - לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו תכון המדות מה הוא חנון אף אתה היה חנון מה הוא רחום אף אתה היה רחום לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו המצות שלא נגלה טעמם מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו הדינים וְעֵדְוֹתָיו אשר הם עדות וזכר כמו שבת ומועדים וכיוצא בהם שהם לזכר והנה כל התורה כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל תצליח אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם:

(ד) לְמַעַן יָקִים יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל:

(ה) וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה על דבר אבשלום שעבר מצותו והרגו ואחר כך דבר אל דוד קשות ו - אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם כי שני שרים האלה נלחמו תחלה נגד דוד, אבנר היה אצל איש בושת, ועמשא אצל אבשלום, ואז היה יוכל להרגם בדרך מלחמה, אבל הוא הרג שניהם אחר שהשלימו עם דוד, כאילו עדיין עוסקים במלחמה וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו שחגר חרבו מצומדת על מתניו, שלא כדרך החוגרים, בצאתו לקראת עמשא, ופיה למטה כדי שתפול, כמה שנאמר (שמואל ב כ ח): והוא יצא ותפול, וכשנפלה ונטלה, כסבור עמשא שלא נטלה אלא להגביהה מן הארץ, ולא נשמר מהחרב אשר ביד יואב וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו את אבנר הרג בערמה, ששאלו גידמת היאך חולצת, כמה שנאמר (שם ג כז): ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו 'בשלי', לשון 'של' נעלך:

(ו) וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל עם שהוא איש שיבה, לא תהדר פניו, וראה שלא ירד לקבר בשלום במיתת עצמו: ס

(ז) וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בזה הדבר עצמו קרבו אותי, לאכול על שולחן אביהם בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ:

 

כתובים

איוב פרק יז

 (ה) לְחֵלֶק יַגִּיד רֵעִים וְעֵינֵי בָנָיו תִּכְלֶנָה למי שחולק איתו ורב איתו יגיד עליו שהוא חבירו וזה  יגרום לעיני בניו שתכלינה (שיבואו לבקש את עזרת "חבירו" של אביהם ויתברר להם שהוא בעל מחלוקת של אביהם): (ו) וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים חברי העמידו אותי כמשל לעיני כל העמים שיראו מה עונשו של רשע וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה וגם מעמידים אותו להיות לסמל הגיהנום - תפת: (ז) וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי עיני כהו - השחירו מרוב כעס וצער וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם ואיברי שהם צורת האדם הם כמו צל: (ח) יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל זֹאת יהיו תמהים הישרים על זאת שחברי מרשיעים אותי וְנָקִי עַל חָנֵף יִתְעֹרָר והנקיים הצדיקים יתעוררו לחלוק על החנפים שמרשיעים אותי: (ט) וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ וּטֳהָר יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ ויחזיק במעשיו הצדיק והטהור בידיו יוסיף חוזק במעשיו (ואיוב מדבר על עצמו.): (י) וְאוּלָם כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ וּבֹאוּ נָא קורא למרשיעיו שיבואו ויחזרו בהם מטענותיהם נגדו וְלֹא אֶמְצָא בָכֶם חָכָם והוא  יראה להם שאין בהם חכמה: (יא) יָמַי עָבְרוּ חיי עברו עלי בצער ואני קרוב למות זִמֹּתַי נִתְּקוּ ומחשבותי נתקו מוֹרָשֵׁי לְבָבִי וגם מה שליבו הוריש לו ניתק: (יב) אומר איוב לחבריו לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ אוֹר קָרוֹב מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ שהפכו את הלילה ליום וטענו נגדו שלא  התנהג כמו שצריך שהפכו את מעשיו הטובים לרעים: (יג) אִם אֲקַוֶּה שְׁאוֹל בֵּיתִי בַּחֹשֶׁךְ רִפַּדְתִּי יְצוּעָי אני מקווה שהשאול יהיה ביתו ומיטתו תהיה מחושך: (יד) לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה אִמִּי וַאֲחֹתִי לָרִמָּה מקווה למותו עד שקורא לשחת - מקום המוות שהוא אביו  ותולעים שיכסו אותו קורא אחותי ואמי: (טו) וְאַיֵּה אֵפוֹ תִקְוָתִי וְתִקְוָתִי מִי יְשׁוּרֶנָּהאיפה התקווה שאתם אמרתם לי שתגיע מי יראה אותה הרי  נמות עוד קודם שתגיע: (טז) בַּדֵּי שְׁאֹל תֵּרַדְנָה אִם יַחַד עַל עָפָר נָחַת מדמה שבשאול יש עץ עם ענפים והוא יורד לתוכו ונרד ביחד  כולנו אל העפר - הקבר: ס

איוב פרק יח

דברי בלדד השוחי

(א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר: (ב) עַד אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין עד מתי נדבר בואו ונשים קץ וסוף לדיבורינו תָּבִינוּ וְאַחַר נְדַבֵּר נבין ונקשיב לדברי  איוב ולכל טענותיו ואחר כך נדבר ונענה לו: (ג) מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה מדוע איוב החשיב אותנו כמו בהמות שאין להם שכל נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם ויעשה אותנו כטמונים וסתומים בעיני כל רואינו: (ד) טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ איוב טרף את עצמו - מליצה לכעס הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ האם בגלל טענותיך שהם  מתוך כעס ישתנו סדרי הטבע הארץ תעזב וסלע יזוז:

משנת ההלכה

מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות

שש מצוות תמידיות

מצות יראת ה'

       א.       י"א שהיראה שהתחייבנו בה היא יראת העונש^[27]. וי"א שהיא יראת הרוממות^[28], שהיא המדריגה העליונה של יראי ה'^[29] וכל חסיד ראוי לו להשתדל להשיג ממנה כל מה שיוכל, ונאמר: יראו את ה'  קדשיו^[30], ויראת העונש לא נאמרה אלא לעמי הארץ נשים וקטנים^[31] ואינה מעלת  הנביאים ולא מעלת החכמים^[32].

        ב.        אע"פ שגדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה^[33] האהבה והיראה  יכולות להיות במקום אחד ^[34].

         ג.         כל ימי האדם וכל עתותיו בכלל המצוה^[35]. וכענין שנאמר:  שויתי ה'  לנגדי תמיד^[36]. ובכל שעה שהוא זוכר את המצוות וחרד לבו עליהן,  קיים: את ה' אלהיך תירא^[37].

        ד.        אף שיראת שמים מסורה בידו של אדם, שיהא הוא עצמו  מכין לבו לכך^[38], וכן אמרו: הכל בידי שמים  חוץ מיראת שמים^[39], מ"מ שואלים אותו הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה'^[40] כיון שהיכולת בידו להכין לבבנו אליו^[41] וכמו שמתפללים בברכת אהבה שלפני קריאת שמע  "ויחד לבבנו לאהבה  וליראה את שמך".

       ה.       יראת ה' מצינו אף בשעת קיום המצוות ובאופן עשייתן, בתלמוד תורה באימה וביראה וברתת  ובזיע^[42]. והיא מהדברים שהתורה נקנית בהם^[43] וכן  בתפלה דרש שיעשו אותה ביראה^[44] ובכובד ראש^[45]. ושהמתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו^[46]. וכן  בבית דין  צריכים הדיינים לישב באימה וביראה ובעטיפה ובכובד  ראש^[47]. וכן במבקר את החולה ישב באימה^[48] וכן בבית חתונה או מילה^[49]. וכן כל המצוות,  יש לעשותן במורא^[50], כעומד לפני המלך^[51].

         ו.         תועלת מצווה זו הן במניעה מלעבור על מצוות שס"ה לא תעשה^[52] והן כמועיל לקיים את רמ"ח מצוות עשה^[53].

         ז.         י"א שאף העובר עבירה ועשה  תשובה, שקיים עשה זו של את ה' אלהיך תירא^[54].    

---

[1] ספורנו אור החיים

[2] רשב"ם ת"י

[3] רמב"ן

[4] רמב"ן רבינו בחיי

[5] רמב"ן

[6] רמב"ן

[7] רבינו בחיי

[8] פי' ר' יוסף בכור שור

[9] העמק דבר

[10] רבינו בחיי

[11] שפתי כהן

[12] רבינו בחיי

[13] אבע"ז רבינו בחיי

[14] רשב"ם

[15] רש"י

[16] רמב"ן

[17] רבינו בחיי

[18] העמק דבר

[19] רשב"ם

[20] רבינו בחיי

[21] חזקוני

[22] רבינו בחיי

[23] פי' הרא"ש

[24] אור החיים

[25] חזקוני

[26] רמב"ן

[27] רמב"ם ספר המצוות עשה ד, חינוך תלב, ובסוטה (משנה כז:) דרש רבן יוחנן בן זכאי שעבד איוב מיראת העונש –רש"י שם, ושם בסוטה כב: נאמר פרוש מיראה ופירש"י יראת עונשים. ועוד שכתבו שיראת העונש טובה -סמ"ק שם (וכתב שם שירא שלא להכעיס את ה') וכעי"ז בסמ"ג עשין ג. ורבינו יונה אבות פ"א מ"ג כתב שירא מגדולת  הרב שיש בידו לענוש. והרי האמונה בעונש היא העיקר הי"א מי"ג העיקרים בפהמ"ש להרמב"ם סנהדרין פ"י

[28] דהיינו שהוא ירא מפני כבודו ורוממתו ועוצם גבורתו ואמרו על אחד החסידים שישן במדבר כיצד הנך ישן במקום זה אינך מפחד מאריות ואמר אני מפחד מה' שיראה שאני מפחד ממשהו חוץ ממני

[29] חובות הלבבות שער אהבת ה' פרק ו,  וראה פי' רבינו יונה למשלי ב ה; דרשות הר"ן ה נוסחא ב ודרוש  ז ודרוש י; כד הקמח ע' יראה; חרדים מ"ע התלויות בלב אות ג; של"ה  ח"א בעשרה מאמרות מאמר ג - ד; מסילת ישרים פכ"ד ובהקדמה. ועי' זהר ח"א יב ב: וראשית חכמה שער היראה פ"א, שהאריך בביאור ד'  הזהר. וכעין זה ברמב"ם יסודי התורה פ"ב ה"ב: ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה כו'

[30] תהלים לד י. מסילת ישרים שם. ועי' ס' היראה לרבינו יונה בסופו

[31] שמחנכים אותם לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה ויגלו אותה להם מעט מעט וירגילו אותם בנחת עד שישיגוהו ויעבדוהו מאהבה שמתוך שלא לשמה בא שלמה

[32] רמב"ם תשובה פ"י א וה. והקשו ששהרמב"ם סתר את עצמו בזה ועיין בזה באמת ליעקב לר' יעקב קמינצקי פ' עקב עמ' תפ"ה שהעיקר המטרה, [וכעי"ז בקונטרס מועדי ה' להרי"צ טאוב מאמר פורים]. וראה בחובות הלבבות שער אהבת ה' פרק ו שמנה עשרה סימנים לאדם שאוהב את ה' וכתב שהסימן הראשון והפחות ביותר הוא הירא את ה' מפחד יסורים, ובסימן השני כתב שהוא הירא את ה' מיראת הרוממות, עי"ש. ועי' עקידה שער צב ואברבנאל דברים י יב  וס' הברית ח"ב מאמר ד בארוכה, בביאור חלקי היראה באופנים אחרים, ועי' מהר"ל בנתיבות עולם נתיב יראת ה' וריקאנטי סו"פ וירא וארחות צדיקים שער ה, על  יראה מכח האהבה

[33] שזה תלוי לאלף דור, וזה תלוי לאלפים דור -רבי שמעון בן אלעזר בסוטה לא.  וכדברי הרמב"ם תשובה פ"י, מ"מ יעבוד

[34] וכמו שנאמר בירושלמי פ"ט ה"ה, וסוטה פ"ה ה"ה (ע"פ פנ"מ) "עשה מאהבה, שאם באת לשנוא - את התורה  והמצוות - דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא, ועשה מיראה, שאם באת לבעט - ולעבור  על לא תעשה שם - דע שאתה ירא ואין ירא מבעט", הובא בתוס' סוטה כב ב ד"ה פרוש,  ועי' רש"י ע"ז כ ב ד"ה זריזות, רמב"ן שמות כ ח, שזכור רומז על מ"ע, והיא מדת האהבה,  ושמור רומז על ל"ת, והיא מדת היראה ובאדר"נ הוצאת שכטר נוסחא ב פ"י, כתוב שאברהם ויוסף ויונה היו עובדים מיראה. ועיין סוטה לא. שאברהם עבד מאהבה

[35] החינוך שם, עי"ש ובהקדמתו שזו מן המצוות התמידיות, והובא בבאור הלכה להמ"ב  ריש סי' א, וכ"כ בס' חרדים מ"ע התלויות בלב אות ג, וכ"נ משאלתות שאילתא קא. וחינוך תלב כתב שנוהגת בכל מקום ובכל זמן ובכל מין האדם

[36] תהלים טז ח. העמק שאלה על השאלתות שם אות ב. ועי' רמ"א או"ח סי' א א, שע"י כך  יבא ליראה, ומקורו ממו"נ ח"ג פנ"ב. ועי' ברכות יז א: ונגד עיניך תהיה יראתי. ועי' ס'  חסידים סי' לה ובריש ס' היראה לרבינו יונה

[37] עי' יראים השלם סי' תה ובהערות שם, ועי' מכילתא בשלח מס' דעמלק פ"א: ולא ירא  אלהים (דברים כה יח), אלו ישראל, שלא היו בידם מצוות, ואמרו:  לעולם יהא אדם ערום ביראה אביי ברכות יז א, שיערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו רש"י שם. ועי' ס' חסידים סי' קנג שהאריך בבאור מאמר זה

[38] רש"י מגילה כה א ד"ה חוץ, ע"פ הגמ' דלהלן

[39] שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם  ליראה וגו'  דברים י יב. -ר' חנינא ברכות לג ב ומגילה שם ונדה. ועי' ברכות ומגילה שם: אטו  יראת שמים מילתא זוטרתא היא כו' אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, ועי' דרשות הר"ן  הדרוש העשירי, באור מאמר זה בארוכה

[40] רמב"ם תשובה פ"ו ה"ד

[41] כמו שכתוב: הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית  ישראל ירמיה יח ו, וכן: והסרתי את לב האבן מבשרכם יחזקאל לו כו. רש"י מגילה שם ד"ה חוץ. וכ"ה בירמיה לב מ: ואת יראתי אתן בלבבם.  ועי' ע"ז ה א: בשעה שאמר הקב"ה לישראל "מי יתן כו'" היה להם לומר "תן אתה", ועי"ש  בחא"ג מהרש"א שאי"ז סתירה לאמור לעיל, ועי' חזו"א בהוספות בסוף טהרות (דרצ"ט  ע"א)

[42] ברכות כב א; מו"ק טו א. ונלמד מדברים פ"ד ט-י וכעי"ז בירושלמי מגילה פ"ד ה"א. ועי'  נפש החיים שער ד פ"ד - ט, על לימוד המוסר לפני שיתחיל ללמוד

[43] אבות פ"ו מ"ה, ועי"ש פ"ג מ"ו וברכות ו א, שהביאו הכתוב (מלאכי ג טז): אז נדברו יראי ה', על העוסקים בתורה

[44] עי' ברכות ל ב ורש"י, ונלמד מתהילים ב יא,

[45] משנה שם ונפסק בטוש"ע או"ח סי' צג ב

[46] שנאמר: שויתי ה' לנגדי תמיד תהלים טז ח. סנהדרין כב א; רמב"ם תפלה פ"ד הט"ז; טוש"ע או"ח סי' צח א. ועי'  רמב"ם שם ה"ד וטוש"ע סי' צה ג, שמניח ידיו על לבו ועומד כעבד לפני רבו באימה  ופחד וביראה, והוא ע"פ שבת י א, עי"ש ורש"י ד"ה ופכר ידיה

[47] שבי"ד הגון שכינה עמהם רמב"ם סנהדרין פ"ג ה"ז, וכ"ה א, טוש"ע חו"מ סי' ח ב וד

[48] שבת יב ב ורש"י

[49] שדרשו:  וגילו ברעדה תהלים ב יא,  במקום גילה שם תהא רעדה (ברכות ל:, לא.) -חרדים מ"ע מדברי קבלה פ"א אות ד. שפי' פן יחטא מפני שמחת לבו, שישכח

[50] שעל קיום כולן נאמר: כי לי בני ישראל עבדים ויקרא כה נה, והן בכלל עבדו  את ה' ביראה תהלים ב יא. -חרדים מ"ע מדברי קבלה פ"א אות ו

[51] ויעמיק במחשבה זו  ויאריך בה כפי יכולת השגת מוחו ומחשבתו ליקוטי אמרים (תניא) פמ"א, עי"ש

[52] אבן עזרא דברים ו יג. ומשמע שכולל רק מצות ל"ת, [וכן משמע בירושלמי ברכות פ"ט ה"ה וסוטה פ"ה ה"ה וברמבם פיהמ"ש לאבות פ"א מ"ג] ובספרו יסוד מורא שער ז,  כתב שנאמר בלשון עשה, כעבד שירא מאדונו לעשות רע והוא רואהו בעיניו, ועי"ש שכתב בתחילה שהוא כולל כל מ"ע ול"ת

[53] שנאמר: לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם וגו' סור  מרע ועשה טוב וגו'  תהלים לד יב - טו. שערי תשובה לרבינו יונה שער א לט (שהוא ירא לבטל  מצוה כאשר ירא מעבירה) ושער ג אות יב, וכ"כ ביבמות צג א: וברש"י שם ד"ה כל הימים

[54] מצודת דוד להרדב"ז מצוה ה. ועי' יומא פו ב על תשובה מיראה, שזדונות נעשות לו  כשגגות. ועי' חגיגה ה א: ולא יראוני (מלאכי ג א), הא יראוני מוחלין לו מיד, וע"ז יט א:  אשרי איש ירא את ה' (תהלים קיב א), שעושה תשובה כשהוא איש. ועי' שערי תשובה לר"י  שער א אות ט ושער ב אות לג