פרשת דברים יום ב'

מקרא

דברים פרק א

(יח) וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים הם החוקים והתורות הדרך אשר ילכו בה והמעשה[1] אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:

(יט) וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר באחד עשר יום שמו שנצטוו ללכת מהר חורב[2] הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שמטיל יראה[3] הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ כמבואר לעיל רב לכם שבת בהר הזה וגו' וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:

(כ) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:

(כא) רְאֵה נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת שלא תהיו נשברים בלב כי לא יתייצב איש בפניכם[4]:

(כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם אע"פ שהיו לכם ראשים ממונים עליכם לצרכי רבים באתם כלכם[5] וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ הם ביקשו לבחור המרגלים ולזה לא הסכים האל יצעלה ואמר למשה שלח לך שהוא יבחר[6] וְיַחְפְּרוּ וירגלו  כי החופר מחפש את מה שיש בסתר[7] לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן בתחילה[8]:

(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:

(כד) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:

(כה) וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ מצפון לדרום שהרי בדרום הארץ היו וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ בפירותיה ושהיא זבת חלב ודבש[9] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:

(כו) וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת ובזה נתגלתה רשעכם שהשליחות היתה את הדרך וכו' ולא אם לעלות או לאו[10] וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

(כז) וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם בראותם כי יהושע וכלב יחזקו את לבם למלחמה, באו שאר המרגלים אל בני ישראל שלא בפני משה והוציאו דבה על הארץ שהיא ארץ אוכלת יושביה, וזהו ותרגנו באהליכם (פסוק כז) וגם העם לא יזכירו בפני משה הדבה הזאת, כי יכחישם שלא אמרו כן בתחלה[11] וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְקֹוָק אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:

(כח) אָנָה לאן[12] אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ כלם בהסכמה אחת בטובת הארץ, אבל בחוזק העמים ההם המסו את לבבם[13] לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם:

(כט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן לא תפחדון שבר הלב בפחד[14] וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם:

(ל) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם בשבילכם[15] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם:

(לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם במדבר הגדול והנורא ואם היה רוצה להנקם מכם היה מניח אתכם ביד הנחשים והעקרבים במדבר[16] עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:

(לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה ניסי מדבר אשר נשאם ה' כאשר ישא איש את בנו שגם בדבר הזה[17] אשר עשה עמכם כל הגדולות והנוראות[18] אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בתמיהה, שיצליח אתכם וילחם לכם, כן אמרתי להם:

(לג) הַהֹלֵךְ שמא תאמרו - אם עשה כבר הרי נסתלק מכם, הרי בכל יום הוא הולך[19] לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם:

נביא

מלכים א פרק ז

(מג) וְאֶת הַמְּכֹנוֹת עָשֶׂר וְאֶת הַכִּיֹּרֹת עֲשָׂרָה עַל הַמְּכֹנוֹת:

(מד) וְאֶת הַיָּם הָאֶחָד וְאֶת הַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר תַּחַת הַיָּם:

(מה) וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֵת כָּל הַכֵּלִים האהל הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְקֹוָק נְחֹשֶׁת מְמֹרָט מנחושת צרוף ומזוקק:

(מו) בְּכִכַּר במישור הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן העפר ההוא טוב להתכה ובעובי אותו קרקע צייר דפוס הכלים ויצקם שם כי לא יתכן לעשות כורים לכלים גדולים כאלה אלא בעובי האדמה התיכו אותם:

(מז) וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה אֶת כָּל הַכֵּלִים מֵרֹב מְאֹד מְאֹד כי מרוב משקלם הניח שלמה מלחקור על משקלם כמה היה לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת:

(מח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית יְקֹוָק אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב הוא מזבח הקטרת אשר היה בהיכל וְאֶת הַשֻּׁלְחָן קבוצת השלחנות, כי עשר שלחנות עשה כמו שנאמר בדברי הימים (ב ד ח) אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב:

(מט) וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין מנורת משה וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול מנורת משה וכל המנורות היו בדרום ומנורת משה היתה במרכז המנורות לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר נקי ומזוקק וְהַפֶּרַח קבוצת הפרחים שעל המנורהוְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב כמו שמפורש בתורה בעשיית המנורה:

(נ) וְהַסִּפּוֹת כמו כדים העשויים לשום בהם יין וְהַמְזַמְּרוֹת כלי זמר עשוים מזהב וְהַמִּזְרָקוֹת לקבל הדם  שהיו משמשים לדם קדשים אשר יובא אל הקדש פנימה וְהַכַּפּוֹת לשום בהם מלא קומץ לבונה להקטירוְהַמַּחְתּוֹת לחתות בהם גחלים להוליך ממזבח החיצון למזבח הזהב זָהָב סָגוּר וְהַפֹּתוֹת הצירים לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב: פ

(נא) וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְקֹוָק כל הבנין וכליו עשה שלמה משלו, ממה שקבץ הוא לבד כלי נחושת, עשה ממה שלקח אביו מערי הדדעזר, כמו שנאמר בדברי הימים א יח וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי מה שהקדיש לצורך הבנין דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק: פ

מלכים א פרק ח

(א) אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל השופטים והחכמים ו - אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן קדש העזרה היה צריך ב"ד של שבעים ואחד ולכן קבץ כל זקני ישראל שהם הסנהדרין, וגם קבץ כל ראשי האבות שהם הנשיאים לכבוד המלך ולכבוד הארון:

(ב) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים חודש תשרי נקרא ירח האתנים, מלשון איתן וחוזק, על שם כי בחודש תשרי הם המועדים היותר חזקים, ומיישרים את האדם אל השלמות בֶּחָגהסכות הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:

(ג) וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן לפי שהכוונה היתה להביאו לבית קדשי הקדשים והוא הדביר אשר לא הותר להכנס בו כי אם כהן גדול יום אחד בשנה וכאשר לא היה אפשר שישא הכהן הגדול לבדו הארון היה יותר ראוי שיכנסו שם הכהנים משיכנסו שם הלוים:

(ד) וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד המשכן שעשה משה שהיה בגבעון גנזו שלמה משנבנה בית ראשון וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל אשר נטה דוד לארון וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים את הארון וְהַלְוִיִּם את אוהל מועד וכליו:

(ה) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב:

(ו) וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים שעשה שלמה והיו עומדים על רגליהם ופניהם לבית כמו שאומר בדברי הימים ופורשים כנפיהם מקיר אל קיר ובין כרוב לכרוב הכניסו הארון תחת הכנפים והכרובים שעשה בצלאל היו בשני קצות הכפורת על הארון והיה מכסה הארון כמו שהיה מתחילה אבל אלו הכרובי' היו כנפיהם גבוהים על הארון כי חמש אמות היה קומת הכרוב:

(ז) כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה:

כתובים

איכה פרק א

טז. עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם - על כל הדברים האלה אני בוכה והעינים שלי מורידות תמיד דמעות כמו מים על אלה הצרות.  כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי - כי אין מי שיכול לנחם אותי ולהשיב תנחומים לנפשי. הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב - ובני שגלו הם בשממה וריקנות כי האויב עשה להם הרבה צרות.

יז. פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ - ציון פורשת את ידיה כדרך המצטערים ואין מי שינחם אותה. צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו - ה' גזר שכל מקום שיגלו יהיה מסביבם אויבים. הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם - ירושלים היתה מרוחקת ובזויה בעיני הגוים.

יח. צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי - כל מה שה' עשה לי היה בצדק כי אני מריתי פיו. שִׁמְעוּ נָא כָל הָעַמִּים וּרְאוּ מַכְאֹבִי - תשמעו העמים ותראו את כאבי. בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי -שבתולותי ובחורי הלכו בשבי בעוונותי.

יט. קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי - קראתי לעזרה לעמים שהיו אוהבים שלי והם רימו אותי. כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ - הכהנים והזקנים מתו בעיר. כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם - כי רצו אוכל להשיב את נפשם הרעבה.

כ. רְאֵה ה' כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ - תראה ה' את הצרות שלי והמעים שלי התכווצו. נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי - הצטערתי שמריתי את פי ה'. מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת -כשראיתי שבחוץ הורגת חרב ובבית מתים מרעב.

כא.    שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי - האוהבים של פעם שמעו שאני נאנחת ואין אחד מהם מנחם אותי  כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ - כל האויבים שלי שמעו על הצרה שלי ושמחו שאתה עשית לי את זה. הֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמוֹנִי - והלואי שתביא עליהם גם צרות כמו שעשית לי.

כב.    תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ - תזכר את רעתם ותעשה להם. כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי - כמו שעשית לי על כל הפשעים שלי. כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי - כי אנחתי רבות ולבי מלא צער על הצרות.

איכה פרק ב

א. אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ ה' אֶת בַּת צִיּוֹן - איך החשיך ה' בכעסו את עם ישראל. הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל - השליך בבת אחת ממקום גבוה למקום שפל את כבוד ישראל. וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ - ולא זכר ביום כעסו את בית המקדש לרחם עליו.

ב. בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב - השחית ה' ולא רחם על כל בתי יעקב. הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה הִגִּיעַ לָאָרֶץ - הרס בכעסו את מבצרי בת יהודה והשפילם לארץ. חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ - ביזה את המלכות והשרים של עם ישראל.

ג. גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל - הכרית בכעסו הגדול, את כבוד ישראל. הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב - החזיר לאחור יד ימינו ולא סייע להם מפני האויב. וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב - ושרף ביעקב כאש להבה, ששרפה אותם מכל הצדדים.

ד. דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר - ה' מתח קשתו והטיל עלי חצים כמו אויב והעמיד ימינו לעשות לנו צרות כאויב. וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן - והרג את כל היפים. בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ - באהל של בת ציון שפך את כעסו שהוא כאש.

ה. הָיָה ה' כְּאוֹיֵב בִּלַּע יִשְׂרָאֵל - ה' התנהג לעם ישראל כאויב וכלה את ישראל. בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ שִׁחֵת מִבְצָרָיו - וכלה את הארמונות שלה, והשחית את המבצרים. וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה - והרבה בבת יהודה צער ויללה.

ו. וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ - עקר את סוכתו (ביהמ"ק) כמו גן ירק שעוקרים והשחית את המקום שהיה נועד עם        עמ"י. שִׁכַּח ה' בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת - ה' השכיח את המועדים והשבתות בציון. וַיִנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן - ביזה בכעסו את המלך וכהן גדול.

ז. זָנַח ה' מִזְבְּחוֹ נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ - עזב ה' את מזבחו ביטל את מקדשו. הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ - מסר בידי האויב את חומות ארמנותיה. קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית ה' כְּיוֹם מוֹעֵד - האויבים שמחו בקול חזק כמו ימי מועד שהיו שמחים בקול גדול.

ח. חָשַׁב ה' לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן - לפני הרבה זמן ה' חשב להשחית את החומות של ציון. נָטָה קָו לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ - נטה עליה קו של משפט להפרע מהעונות ולא השיב ידו מלהשחית. וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ - גרם לאבל לחומה הקטנה והגדולה וביחד נכרתו.

ט. טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ - השערים נטבעו בארץ ה' אבד ושבר את הבריחים של השערים. מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה - המלך והשרים הלכו לגלות ואין מי שילמד את העם תורה. גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה' - גם הנביאים לא קבלו נבואה מה'.

י. יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן - הזקנים ישבו לארץ ושתקו והתאבלו על החורבן. הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם חָגְרוּ שַׂקִּים - שמו עפר על הראש ולבשו שקים. הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלָם - הסתכלו לארץ בצער ואבלות.

משנת ההלכה

קדושת ארץ ישראל

        א.        נפסק להלכה שקדושת בית המקדש והר הבית לא פסקו אע"ג שחרבו בעונינו. ולפיכך בזמן הזה שכולנו טמאים אסור להכנס בכל שטח הר הבית.

         ב.        אסור לטוס מעל שטח הר הבית, כיון שאויר הר הבית קדוש עד לרקיע. כמו כן אסור לסייע ליהודי להטיס אנשים מעל הר הבית, אפילו אם כל נוסעי המטוס אינם יהודים, ויש בו דין "הזורק כלים טמאים למקדש וכו' חייב מלקות".

         ג.         נחלקו בפוסקים אם הכותל המערבי הינו חומת העזרה, או חומת הר הבית, ולמעשה נתברר היום שהינו חומת הר הבית.

         ד.        יש שחששו לא לגעת באבני הכותל, וכ"ש שלא להכניס ידיו לאויר שבין אבני הכותל, כיון שחששו שעובי חומת הר הבית נחשב כשטח הר הבית ואסור להכנס שם בטומאה, וכך נהגו החזו"א והגרי"י קניבסקי.

        ה.        יש שחששו שלא לעמוד בתוך שתי אמות מהכותל, כיון שחששו שמא נעתקו אבני הכותל ממקומם, וכך נהג הגאון האדר"ת זצ"ל.

          ו.         אמנם מנהג העולם להתקרב עד הכותל ולנשק אבניו, ואפילו להכניס אצבעותיהם באויר שבין האבנים, וכך הורו הרבה מגדולי ישראל הלכה למעשה. והמחמיר יחמיר לעצמו.

          ז.          המתפלל שמונ"ע ברחבת הכותל המערבי, י"א שיצדד פניו לשמאלו לצד צפון במקצת, כיון שאין רחבת הכותל מכוונת כנגד קודש הקדשים. וי"א שלא יצדד פניו, שכיון שלא זזה שכינה מן הכותל א"כ נחשב כמתפלל נוכח השכינה, ולא יצדד פניו. וכן מנהג העולם, וכך הורו הרבה מפוסקי ישראל.

קריעה על ערי ירושלים

        א.        אע"ג שמדין השו"ע הרואה ערי יהודה בחורבנם אומר: "ערי קדשך היו מדבר". וקורע, בימינו אין נוהגים לקרוע, כיון שאין הערים ידועות בגבוליהם ואין ידוע מיקומם המדויק.

         ב.        הרואה את ירושלים שבין החומות בחורבנה, אומר[20]: (ישעיהו פרק סד פסוק ט) "צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה" ויוסיף (איכה פרק ד פסוק יא) כִּלָּה יְקֹוָק אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ 

         ג.         וכשרואה בית המקדש, ישתחוה כנגדו ואומר: (ישעיהו שם פסוק י) "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה" וקורע ואומר "ברוך דיין האמת" ללא שם ומלכות. וחייב לבכות ולהתאונן ולהתאבל על חורבן בהמ"ק, ולקונן ולומר פרק עט בתהילים "מזמור לאסף" וכו' עד סוף. ולומר "כי כל משפטיו צדק ואמת הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו".

---

[1] רמב"ן

[2] אבע"ז רבינו בחיי

[3] ת"א ועיין רש"י שפי' שהיו בו נחשים כקורות. עקרבים כקשתות

[4] ספורנו

[5] ספורנו

[6] ספורנו

[7] אבע"ז

[8] אבע"ז

[9] רמב"ן

[10] ספורנו

[11] רמב"ן

[12] ת"א ת"י

[13] רמב"ן

[14] אבע"ז

[15] רש"י

[16] ספורנו

[17] אור החיים

[18] פי' ר' יוסף בכור שור

[19] פי' ר' יוסף בכור שור

[20] וכן הנוסח בשו"ת שואל ונשאל חלק ג - יורה דעה סימן תג