מקרא
כו) וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי פרשת עריות שהזכרתי וְאֶת מִשְׁפָּטַי שתעשו המשפט שאצוה על העובר על אחת מהם[1] וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:
(כז) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ:
(כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כלומר, כדי שלא תקיא הארץ אתכם על ידי הטומאות שתעשו עליה, אני מזהיר עליכם שתשמרו מצותי וחוקותי ולא תטמאו אותה, שאם תטמאו ודאי תקיא -[2]כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:
(כט) כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת הזכר והנקיבה מִקֶּרֶב עַמָּם:
(ל) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תעשו שמירה לא להתקרב כלל לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת שמגפפים ומנשקים ומתוך כך באים לידי זימה[3] אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: פ
סליק פרשת אחרי מות
מעשה המולך
כיצד היו עושים מדליק אש גדולה ולוקח מקצת זרעו ומוסרו לכהניהם עובדי האש, כעין מה שכתוב בקרבנות כשרים (ויקרא ט"ו, י"ד) ונתנם אל הכהן, ואפשר שהכומרים עושין בו תנופה או הגשה לפני המולך ואותן הכהנים נותנין הבן לאביו אחר שנמסר בידן להעבירו באש ברשותו ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש ברשות הכהנים לא שהוא שורפו למולך כדרך ששורפין בניהם ובנותיהם לעבודת כוכבים אחרת אלא בהעברה בלבד היתה עבודה זו ששמה מולך לפיכך העושה עבודה זו לעבודת כוכבים אחרת חוץ ממולך פטור
י"א שאינו חייב אא"כ העביר בתוך המדורה אבל אם היתה מדורה מכאן ומכאן ועובר הוא באמצע אינו כלום אבל כל שעובר בתוך המדורה הן בקפיצה הן דרך הלוך חייב ויש פוסקין שאין דרך העברה בהלוך אלא בדרך קפיצה (המאירי סנהדרין סד ע"ב) וי"א שחייב גם במעבירו במדורה מכאן ומדורה ומכאן וי"א שאינו חייב אלא במעביר ע"י שאוחז בנו ברגליו ומעבירו מצד זה לצד אחר בתוך השלהבת אבל אם האב עובר בעצמו ועי"כ מעביר בנו אינו דרך העברה ופטור (הרמב"ם שם לפי המהרי"ק סי' עו)
וי"א שלא היה מעבירו בלבד אלא שורפו על ידי שהיו מעבירין אותו על השלהבת פעמים רבות עד שתצא נשמתו וחייב בדין התורה משעת העברה הראשונה משתמשול בו האור, כגון שנתפס האש באחד מאיבריו (רמב"ן עה"ת ויקרא שם)
אינו חייב כרת או סקילה עד שימסור בנו למשרתי עבודה זרה שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך למולך ויעבירו ברגליו באש דרך העברה מסר ולא העביר העביר ולא מסר או שמסר והעביר שלא בדרך העברה פטור (שם ה"ד) מסר והעביר שלא למולך אל לעבודה זרה אחרת מסר והעביר למולך ולא באש אינו חייב (סנהדרין סד ע"ב וברש"י שם)
נביא
יחזקאל פרק כג
מו. כִּי כֹּה אָמַר ה' אלקים הַעֲלֵה עֲלֵיהֶם קָהָל - אויב. וְנָתֹן אֶתְהֶן לְזַעֲוָה וְלָבַז - יעשה בהם פורענות שיהיו בחרדה ורעדה וילקח מהם כל שללם.
מז. וְרָגְמוּ עֲלֵיהֶן אֶבֶן קָהָל - ירגמו אותם באבן האויבים. וּבָרֵא אוֹתְהֶן בְּחַרְבוֹתָם - ויכרתו אותם בחרבותם. בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יַהֲרֹגוּ וּבָתֵּיהֶן בָּאֵשׁ יִשְׂרֹפוּ
מח. וְהִשְׁבַּתִּי זִמָּה מִן הָאָרֶץ - תפסק הזנות מא"י. וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה - יקבלו מוסר כל הנשים בעולם שלא להתנהג כמותכן בכזאת זימה.
מט. וְנָתְנוּ זִמַּתְכֶנָה עֲלֵיכֶן וַחֲטָאֵי גִלּוּלֵיכֶן תִּשֶּׂאינָה - האויב שיבוא עליכם יעניש אתכם על זימתכם, ועל החטאים שעבדתם ע"ז תסבלו מידיהם. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אלקים - בעונש שיבוא עליכם תדעו שה' מקיים את דבריו ותאמינו בו.
יחזקאל פרק כד
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית - לצדקיהו בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר - י' בטבת.
ב. בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה - תכתוב ותפרסם את התאריך הזה. סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה - היום שבא לצור על ירושלים.
ג. וּמְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי מָשָׁל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אלקים - תמשל משל לעם המרדן שבירושלים. שְׁפֹת הַסִּיר שְׁפֹת וְגַם יְצֹק בּוֹ מָיִם - תשים את הסיר על האש ושים בסיר מים.
ד. אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ כָּל נֵתַח טוֹב יָרֵךְ וְכָתֵף - תכניס לסיר חתיכות משובחות. מִבְחַר עֲצָמִים מַלֵּא - ותמלא את הסיר גם בשאר חלקי הבשר.
ה. מִבְחַר הַצֹּאן לָקוֹחַ - הבשר שתשים בסיר שיהיה מהמובחר שבצאן. וְגַם דּוּר הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ - ותדליק מדורה מתחת לסיר ותקח להבערת האש את איברי הבשר (במקום עצים). רַתַּח רְתָחֶיהָ גַּם בָּשְׁלוּ עֲצָמֶיהָ בְּתוֹכָהּ - תרתיח את הבשר בסיר עד שגם החתיכות הקשות לבישול יתבשלו.
ו. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים אוֹי עִיר הַדָּמִים - ירושלים שנעשים בה מעשי רצח. סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ - ירושלים היא כמו סיר שכאשר מבשלים בו צף למעלה הלכלוך של הבשר. וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה -ולא הוציאו ממנה את הלכלוך. לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ לֹא נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל - תוציא את התיכות הבשר חתיכה אחר חתיכה. לא עשו גורל איזה חתיכה תצא קודם.
ז. כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ - לא הסתירו את מעשי הרצח שלהם השאירו את הדם ששפכו בגלוי על סלע יבש. לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר - לא שפכו את הדם על האדמה כדי שבלע ויוסתר מעשיהם.
ח. לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת - הדם נשאר גלוי כדי שיזעק לפני ויעלה בי כעס להענשם.
ט. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים אוֹי עִיר הַדָּמִים גַּם אֲנִי אַגְדִּיל הַמְּדוּרָה - שהאש תגדל ותתחזק.
י. הַרְבֵּה הָעֵצִים הַדְלֵק הָאֵשׁ הָתֵם הַבָּשָׂר - אשים הרבה עצים כדי שהמדורה תדלק היטב ותשרוף את הבשר. וְהַרְקַח הַמֶּרְקָחָה וְהָעֲצָמוֹת יֵחָרוּ - כמו שמערבבים תבלינים בבישול, והבישול יהיה עד שגם העצמות יתייבשו מרוב חום הבישול.
יא. וְהַעֲמִידֶהָ עַל גֶּחָלֶיהָ רֵקָה - הסיר יעמד על האש עד שכל מה שנמצא בו ישרף והוא ישאר ריק. לְמַעַן תֵּחַם וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ - עד שהסיר יתחמם וישרף אפילו הנחושת שהסיר עשוי ממנו. וְנִתְּכָה בְתוֹכָהּ טֻמְאָתָהּ תִּתֻּם חֶלְאָתָהּ - תינמסו בתוך ירושלים (כל מעשי הטומאה שעשיתם יגמרו).
כתובים
דברי הימים א פרק ז
(לא) וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל הוּא אֲבִי ברזות בִרְזָיִת[4]: (לב) וְחֶבֶר הוֹלִיד אֶת יַפְלֵט וְאֶת שׁוֹמֵר וְאֶת חוֹתָם וְאֵת שׁוּעָא אֲחוֹתָם: (לג) וּבְנֵי יַפְלֵט פָּסַךְ וּבִמְהָל וְעַשְׁוָת אֵלֶּה בְּנֵי יַפְלֵט: (לד) וּבְנֵי שָׁמֶר אֲחִי זהו שמו ורוהגה וְרָהְגָּה יחבה וְחֻבָּה וַאֲרָם: (לה) וּבֶן הֵלֶם אחיו של ארם שנולד איתו תאומים ושמו בן הלם והוא גם היה מבניו של שמר אָחִיו צוֹפַח וְיִמְנָע וְשֵׁלֶשׁ וְעָמָל: (לו) בְּנֵי צוֹפָח סוּחַ וְחַרְנֶפֶר וְשׁוּעָל וּבֵרִי וְיִמְרָה: (לז) בֶּצֶר וָהוֹד וְשַׁמָּא וְשִׁלְשָׁה וְיִתְרָן וּבְאֵרָא: (לח) וּבְנֵי יֶתֶר הוא יתרן יְפֻנֶּה וּפִסְפָּה וַאְרָא: (לט) וּבְנֵי עֻלָּא שהיה בנו של יתר אָרַח וְחַנִּיאֵל וְרִצְיָא: (מ) כָּל אֵלֶּה בְנֵי אָשֵׁר רָאשֵׁי בֵית הָאָבוֹת בְּרוּרִים נבחרים שהיו מהם ראשי אבות והיו מהם שהיו נבחרים מכל בני השבט מפני מעלתם והיו מהם גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים וכן היו רָאשֵׁי הַנְּשִׂיאִים וְהִתְיַחְשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה מִסְפָּרָם אֲנָשִׁים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אָלֶף: ס
דברי הימים א פרק ח
(א) כאן מייחס שוב את בנימין אפילו שכבר ייחסו אותו אלא שרצה לייחסו עד לשאול המלך וּבִנְיָמִן הוֹלִיד אֶת בֶּלַע בְּכֹרוֹ אַשְׁבֵּל הַשֵּׁנִי וְאַחְרַח שהיה נקרא אחירם הַשְּׁלִישִׁי ובימי עזרא שינו קצת משמותם: (ב) נוֹחָה הָרְבִיעִי שהיה נקרא נוחה וחופם שינה את שמו ל- וְרָפָא הַחֲמִישִׁי: ס (ג) וַיִּהְיוּ בָנִים לְבָלַע אַדָּר וְגֵרָא וַאֲבִיהוּד: (ד) וַאֲבִישׁוּעַ וְנַעֲמָן וַאֲחוֹחַ: (ה) וְגֵרָא וּשְׁפוּפָן וְחוּרָם:
משנת ההלכה
שביעי של פסח
א. שביעי של פסח אינו חג בפני עצמו, כשמיני עצרת של חג הסוכות, אלא סיומו של חג הפסח הוא, ולכן אין אומרים בו 'שהחיָנו' בקידוש
ב. שביעי של פסח, יום שנעשו בו נסים לאבותינו על הים, והתורה צוְּתה עליו (שמות יב): וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם:
ג. עיקר השמחה שישראל שמחים ביום זה, הוא על השירה שמשה ובני ישראל אמרו באותו היום ברוח הקֹּדש, וזכו ששירתם נקבעה בתורה לעולמי עד, והקדוש ברוך הוא וכל פמליותיו הקשיבו לשירתם. ולא נִתן חג לישראל לזכר מפלת אויבינו אלא על הישועה שנעשתה לישראל בלבד. שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתם של רשעים, ואף ישראל אין עושים להם שמחה על כך. לפיכך נאמרה להם לישראל מצוַת יום טוב אחרון של פסח לפני שידעו שביום זה עתידים המצרים לטבוע בים. ולפיכך מעלימה התורה גם אחרי כן את הקשר שבין קדושת חג זה עם קריעת ים סוף
ד. דבר זה, שקריעת ים סוף היתה בשביעי של פסח, לא נתן להכתב בתורה מן הטעם האמור לעיל; אבל ידענוהו במסורת שכך היה, ולאחר שהתירו לתורה שבעל פה שתכתב גם היא, כבר ידענו גם מן הספר הכתוב.
תיקון ליל שביעי של פסח
ה. נהגו ישראל קדושים, שהם ערים כל ליל שביעי של פסח, או רוב הלילה, ועוסקים בתורה, וחורזים מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, ומשלימין בדברי הזֹּהר בענין קריעת ים סוף.
עירוב תבשילין
א. אסור לבשל מיו"ט לשבת, וכן כל הכנת מאכל אסורה מיו"ט לשבת, ואנו פוסקים שאיסור זה הנו מן התורה אלא אם כן יש זמן שאם יבואו אורחים יוכלו להנות ביו"ט מהמאכל שהוכן ואפילו אם אינו יודע על אורחים שיבואו, (כלשון הגמ' "הואיל ומקלעי אורחים חזי ליה וכו') ומ"מ אסרו חכמים להכין מיו"ט לשבת גם אם יש זמן לאורחים להנות אלא אם כן עשה עירוב תבשילים מערב יו"ט.
ב. יסוד ההיתר הוא שהמכין תבשיל ופת בערב יו"ט וסומך עליו שיהא בהכנה זו משום תחילת הכנתו לצרכי שבת מותר לו להמשיך ולבשל לאפות ולהכין כל מאכל ביו"ט לצורך השבת.
ג. ולפיכך לכתחילה יש להכין את התבשילים עבור העירוב בערב יו"ט ולא קודם לכן ובדיעבד יכול לסמוך גם על מה שהכין לפני ערב יו"ט.
ד. שיעור התבשיל לעירוב תבשילין כזית ושיעור הפת כביצה ולצורך הידור מצוה ייקח תבשיל חשוב ומצה שלימה.
ה. מצוה על כל אדם לערב עירוב תבשילין ואשתו ובני ביתו טפילים לעירוב שלו ואפילו בני ביתו הנשואים האוכלים אצלו או אורחים האוכלים על שולחנו הרי הם טפלים עליו ולא יניחו עירוב תבשילין.
ו. לכתחילה יש להקפיד לסיים את הבישולים וההכנות ביו"ט ע"ש בעוד היום גדול ובדיעבד שסיים סמוך לכניסת השבת יש להקל.
ז. התבשיל והמצה שהניח לצורך העירוב צריך שיהיו קיימים עד לשעה שיגמור לבשל לאפות ולהדליק לצורך שבת ונוהגים לשמור את המצה ללחם משנה של סעודה שלישית.
ח. המערב חייב לברך: - "בָּרוּךְ אַתָּה יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב".
ט. ויאמר: - "בְּדֵין יְהֵא שָׁרָא לָנָא לַאֲפוּיֵי וּלְבַשּׁוּלֵי וּלְאַטְמוּנֵי וּלְאַדְלוּקֵי שְׁרַגָּא וּלְתַקָּנָא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבַּתָּא לָנָא וּלְכָל יִשְֹרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת". פירוש – "בעירוב זה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נרות ולעשות כל צרכנו מיו"ט לשבת לנו ולכל ישראל הדרי בעיר הזאת".
דיני בישול ביו"ט ובישול קטניות לצורך שבת
י. האופה והמבשל, מותרים ביו"ט. והוא שיהא בדעתו לאכול מן התבשל שמבשל בו ביום אבל לצורך מחר אסור לבשל ולאפות.
יא. אמנם לעיל ביארנו שעל ידי עירוב תבשילים מותר לבשל מיו"ט לשבת לפי התנאים המבוארים לקמן (שו"ע תקג סעי' א)
יב. י"א שלנוהגים איסור בקטניות אסור לבשל ביו"ט על מנת לאכול בשבת מכיון שאינו ראוי לאכילה בו ביום וי"א שיתירה על כך הקטניות הרי הם מוקצה וי"א שמותר מכיון שישנם רבים הנוהגים לאכול קטניות ושייך לומר "הואיל" ואם ייקלע האוכל קטניות ביו"ט יהיה תבשיל זה עבורו ממילא אינו רק לצורך שבת.
יג. הכלים שבישלו בהם קטניות לצורך שבת אינם צריכים הגעלה או הכשרה ומותרי בשימוש לשנה הבאה.
יד. י"א שמי שאכל בשר ביום טוב, אסור לבשל מאכלי חלב לאחרים, אלא אם כן יש שהות ביום שיעבור זמן שש שעות אחר אכילת הבשר, כדי שראוי שיאכל זה מן התבשיל ההוא בו ביום, אבל אם אין שהות ביום שיאכל הוא עצמו ממנו, אסור לבשל לאחרים, אבל בטלטול מותר וכן נהגו במקצת מקהלות הספרדים (בן איש חי שם) וי"א שאף ם אין לו עצמו שהות ביום לאכלו מותר[5] אם יש שהות לאחרים, וכן נהגו האשכנזים (שמירת שבת כהלכתה פ"ב סעי' א)
טו. אסור לבשל פירות יבשים ביו"ט שהוא ידוע שהמבושלים מעיו"ט טובים הם יותר לאכילה אח"כ ביו"ט, מיהו אם לא היה לו שהות מקודם לבשל מותר לבשל ע"י שינוי וכש"כ כשלא היה לו הפירות מקודם בודאי מותר לבשלם ביו"ט אפילו שלא ע"י שינוי. (מ"ב תצה ס"ק ח)
טז. וכן כל דבר שטעמו לא יפוג כלל אם יבשלו בערב החג יבשלו מבעוד יום ואם לא הספיק או ששכח בערב החג מותר לבשל, והוא שיעשה בשינוי קצת ואם היה אנוס או שבאו אליו אורחים במפתיע ולא ידע להכין עבורם מבעוד יום מותר אף בלא שינוי (רמ"א תצה סעי' א ומ"ב שם ס"ק י).
יז. אם רוצה מים חמים מותר להחם אותם ביו"ט[6] ואין צריך לחמם מערב יו"ט ולהשאירם ע"ג האש (שמירת שבת כהלכתה שם הערה ו)
יח. אם לא היו לו את כל החומרים הדרושים לבישול או שלא ידע באיזה אופן רוצה את הבישול בערב החג או איזה מין רוצה לבשל אפילו מותר לבשלו ביו"ט אפילו בדבר שאין טעמו פג (שם)
יט. ממלאה אשה קדרה בשר[7] אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת וה"ה אם אינה צריכה רק לתבשיל או לרוטב בלבד ג"כ מותר שכל אלו משתבחים ע"י הוספת הבשר ומ"מ תזהר שלא תאמר בפיה שמבשלת לצורך לילה ומ"מ בדיעבד אינו נאסר עי"ז (שו"ע ורמ"א סי' תקג סעי' א ומ"ב ס"ק ז)
כ. וכן יכולה לבשל הרבה קדרות ולאכול מכל אחת מעט. ואפילו כונתה לצורך הלילה כיון שרוצה לאכול מכל אחת בסעודת שחרית ודוקא כשבכל קדרה היתה מבשלת מין בפני עצמו אבל מין אחד בשתי קדרות אין להתיר כיון שטעם שתי הקדרות הוא שוה א"כ כל מה שטועם משתיהן יכול לטעום מאחת ונמצא שהקדרה השניה אינה מתבשלת כ"א לצורך לילה לבד וכן בכמה מינים דוקא קודם אכילה מותר, אבל אחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר: "אוכל ממנה כזית", דהוי הערמה[8] (שם ומ"ב ס"ק י)
כא. ואפילו אחר שהניחה הקדרה על האש מותרת להוסיף בשר שאינה צריכה היום מפני שהתבשיל משתבח טעמו יותר כשיש שם בשר הרבה ואפילו הוא בקדרה קטנה מותר ליתנו בקדרה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהיה שמן ביותר (מ"ב שם ס"ק ה)
כב. וכ"ז שייך דוקא כשמבשל בשר ודגים בקדרה אבל בשאר תבשילין אינה רשאה להוסיף בשביל מוצאי יו"ט כשעומדת כבר הקדרה על האש כיון שאינו מוסיף שבח עי"ז בתבשיל וכן כשצולין בשר על השפוד אינו רשאי להוסיף בשביל לילה כשעומד כבר השפוד על האש אבל בתחלה יכול להוסיף על השפוד כמה שירצה כיון שהוא בטרחא אחת וכן בתבשיל כה"ג (מ"ב שם ס"ק ה)
כג. ממלא אדם דוד של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד כלומר לכמות קטנה של מים וצריך להשים הכל אצל האש בפעם אחת.
כד. סיבת ההיתר מכוין שיהיה לצורך הלילה שטרחא אחת היא ודוקא אם ממלא בפעם אחת אבל בפעמים רבות ע"י כלים אסור ומ"מ גם בממלא בפעם אחת[9] יזהר שלא יאמר בפיו שמבשל לצורך הלילה (שם סעי' ב ומ"ב וס"ק יד ס"ק טו)
כה. אם הדוד עומד כבר על גבי האש אסור להוסיף, אלא אם כן ישתמש בהם בחג שטרחא שלא לצורך הוא[10] (שו"ע שם)
כו. מותר להשתמש ביו"ט בכל המיתקנים לחימום מים בין בשעה שהם מופעלים ובין בשעה שאינם מופעלים מחמת שוסת החום הפסיק את פעולתם וע"י הוצאת המים יחזרו ויפעלו[11] ואפילו אם ע"י הוצאת מים יכנסו מים קרים תחתיהם מותר ובלבד שלא ידליק בידים את גוף חימום (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ז)
כז. ואפילו אם מוציא מים שעה קלה לפני צאת החג מותר אע"ג שנכנסים מים אחרים תחתיהם ולא תהיה שהות לשתותם קודם צאת החג שמכיון שאי אפשר להוציא מים חמים אא"כ נכנסים אלו תחתיהם נחשב בישול זה כצורך אוכל נפש (שם הערה כב)
כח. מותר לצלות בשר ע"ג גחלים, אע"פ שמכבה הגחלים ע"י הנחת הבשר, כיון שאי אפשר בענין אחר. (חיי אדם כלל פו סעי' א)
כט. אם גרף מקצת הגחלים עד שאפשר לצלות באותו מקצת, אסור לגרוף השאר: (שם סעי' ב)
ל. כירה חשמלית מותר לבשל עליה ביו"ט אם מופעלת מעיו"ט או מחוברת לשעון שבת אבל אסור להקטין או להגדיל את מידת חומה שכן כל שינוי במידת החום נעשה בדרך כלל על ידי כיבוי של חוט מלובן והבערתו של חוט אחר במקומו (שמירת שבת כהלכתה פ"א סעי' כז)
לא. תנור גז או חשמלי שחומו מכוון על יד טרמוסטאט מותר להשתמש בו ביו"ט ומותר לפותחו ולסגרו גם לשם ביקורת אע"ג שעי"כ עשוי להדליק ולהגדיל את הלהבה[12] (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ל)
לב. מותר להקטין ביו"ט את הלהבה של כירת גז אם אין שם אלא להבה אחת ואינו יכול להבעיר להבה אחרת שהיא קטנה מזו וגם אינו רוצה להסיר לגמרי את הקדירה מן האש כדי לשמור על חום התבשיל ויש חשש שהתבשיל שעל הלהבה ייקדח ויתקלקל או אם יש חשש שהמים יתאדו אבל אסור להקטין את הלהבה כדי למנוע שהאוכל יתחרך במקצת או שהקדירה תפוייח ועל אחת כמה וכמה שאסור לעשות כן אם כוונתו בהקטנת הלהבה היא רק כדי למנוע הפסד ממון (שמירת שבת כהלכתה פי"ג סעי' י)
לג. אין מבשלים[13] לצורך נכרים ביו"ט, לפיכך אסור להזמינו[14] שמא ירבה בשבילו ואינו מועיל מה שכבר הכינו כל צרכי סעודה שיש לחוש שמא יבשל עוד בקדרה אחרת בשבילו אחרי שמזמינו ורוצה לכבדו ולהרבות בשבילו אסור אפילו בקדירה אחת ודוקא להזמינו לביתו, אבל לשלוח לו לביתו ע"י נכרי או על ידי יהודי במקום המותר בטלטול, מותר[15] (שו"ע סי' תקיב סעי' א ומ"ב ס"ק ג וס"ק ז)
לד. שליח נכרי שנשתלח אליו, וכן נכרי שבא מאליו אפילו אם הוא אדם חשוב, מותר להאכילו עמו רק באדם חשוב לא יפציר בו שיאכל אצלו[16] ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו שדוקא כשמזמן הנכרי אצלו שחפץ ביקרו חיישינן שמא ירבה בשבילו משא"כ כל אלו שבאו מאליהם כיון שלא הזמינו לבוא לא חיישינן לזה ודוקא שבא אחר שכבר הכין סעודתו. (שו"ע שם ומ"ב ס"ק ט י)
לה. מותר[17] להרבות בשביל נכרי העובד ודר בביתו באותה קדירה שמבשל בה לעצמו וצריך ליזהר שלא יאמר בפירוש שמבשל בשבילם ודוקא בבת אחת שטרחא אחת היא אבל להוסיף אח"כ בשר בשבילם אסור אלא א"כ יש לו מאכלים אחרים שיוכל לפייסם בם[18] ונמצא שכל הבשר היה ראוי בשביל ישראל ואז מותר ליתן להם לאכול ממנו (שו"ע שם ומ"ב ס"ק יא וס"ק יב)
לו. מומר[19] לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם: (מ"ב שם ס"ק ב)
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] מובא בבראשית רבה מחלוקת בין ר' סימון ור' לוי. ר' לוי אומר שהיו בנותיו נאות ונשואות לכהנים שנמשחו בשמן זית. ר' סימון אומר שהיו בנותיו נאות ונשואות למלכים שנמשחו בשמן המשחה ולפי שהיה להם שמן הרבה היו מושחין בו ולכך היו נאות כמו שכתוב טובל בשמן רגלו.
[5] שכיון שמותר לו לבשל כל מאכל חלבי וגם קודם שאכל בשר היה מותר לו לאכול חלבי איך נאמר שפתאום באמצע היום יאסר עליו לבשל מאכל חלבי (שם הערה א)
[6] אע"ג שאין טעמם פג במה שמשאירם להחם על האש מעיו"ט עכ"פ כיון שאיכא פסידא שצריך לשלם עבור בעירת האש (כגון בגז או חשמל או אם משלם עבור עצים) וכן המים הולכים ומתחסרים הוי כטעמו פג.
[7] היינו אף אם כונתה בהוספת הבשר בשביל לילה שהוא חול אעפ"כ מותר כיון שעכ"פ צריכה לחתיכה אחת לאכול ביו"ט (מ"ב שם ס"ק ו) ואם א"צ לסעודת היום כלל ועיקר בישולו רק לצורך הלילה ואוכל קצת ממנה כי היכי דלא ליתסר עליה לבשל יש דיעות בין הפוסקים דיש אוסרין דהוא בכלל הערמה ויש מתירין כיון שעכ"פ אוכל קצת ממנה וגם הוא קודם אכילה והעולם נהגו להקל כדעה זו שמבשלין בשחרית לצורך הלילה וטועמין קצת מהן ואין למחות בידם כי יש להם על מי שיסמוכו ודוקא מיו"ט א' ליו"ט ב' אבל מיו"ט לחול יש ליזהר בזה. והמחמיר כדעה ראשונה שלא לבשל לצורך הלילה בקדרה בפני עצמה אלא באותה קדרה עצמה שמבשל לצורך סעודת שחרית הוא מרבה בה לצורך הלילה תבוא עליו ברכה (שם ס"ק ז)
[8] ובזה לכו"ע אסור אף שאוכלת אח"כ מעט דהוי הערמה הניכרת לכל כיון שכבר סעדה (מ"ב שם ס"ק יב): ובשו"ע כתב מיהו אם עברה ובשלה, מותר לאכלו. ונחלקו בזה האחרונים יש מן האחרונים שמפרשי דאריש הסעיף קאי דהיינו אם עבר במזיד ובישל מיו"ט לחבירו ולא קאי כלל אדסמיך ליה דמיירי בדין הערמה דשם אפשר דאף בדיעבד אסור דהערמה חמירא ממזיד כדאיתא בסימן תקכ"ז סעיף כ"ד אבל כמה אחרונים כתבו דאדסמיך ליה קאי דהערמה זו קילא להתיר בדיעבד כיון שעכ"פ אכל ממנה קצת מבע"י (מ"ב שם ס"ק יג)
[9] ובדיעבד אינו נאסר בכך דמ"מ חד טרחא היה (שם ס"ק טו)
[10] דלא דמי לבשר שכתבנו בס"א דמותר אף להוסיף אח"כ דהתם ההוספה משביח בהתבשיל משא"כ הכא אין המים משביחין בכך. ואם עושה כן כדי שלא תבקע הקדירה שרי דהרי זה לצורך יו"ט (שם ס"ק טז)
[11] דהוי גרמא דהבערה לצורך אוכל נפש וגם אינו פסיק רישא ודאית כיון שיש והטרמוסטאט נמצא במצב שבלא"ה היה מתחיל לפעול ואז הוצאת המים לא ישפיעו עליו כלל (שם הערה כג)
[12] כיון שהכיבוי וההדלקה הם לצורך אוכל נפש וגם לסוגרו אחר שהוציא את התבשיל מותר אע"ג שאינו לצורך אוכל נפש מותר כיון שאינו מכוין ממש לכבותה שהרי כך הרגילות לסגור את דלת התנור וגם הקטנת הלהבה שתבוא ע"י סגירת הדלת לא נעשית מיד עם סגירתה אלא רק קצת אח"כ וא"כ הו"ל פס"ר של גרם כיבוי ואפשר לצרף כמב קולות א. שרבו הסוברים דגרם כיבוי שרי ביו"ט ב.שכיון שאינו עושה פחם הוי גרם כיבוי בדומה לגחלת של מתכת שהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה ג. וגם אין הגז נכבה לגמרי ואינו אלא מיעוט הלהבות (שם הערה פ)
[13] ולאו דווקא בישול אלא כל מלאכה שהותרה משום אוכל נפש הותרה רק לצורך ישראל (מ"ב שם ס"ק א)
[14] ואפילו יהיה לו עי"ז איבה אסור אם לא שהענין נוגע לבטול שמחת יו"ט יש להקל להזמינו לאכול ממה שהכין לעצמו: (בה"ל שם ד"ה אסור להזמינו)
[15] עיין במאמר מרדכי ועוד כמה אחרונים שהסכימו דדוקא אם שולח לו ממה שהכין לעצמו אבל אם הרבה בשבילו אפילו באותה קדרה שבישל ג"כ לעצמו אסור דכיון שמרבה בשבילו חיישינן שיבוא לבשל עבורו בקדרה אחרת ומזה תראה דמה שנוהגין רבים לשלוח ביו"ט דורון לנכרי שרוצה לכבדו ומוסיפין בשבילו שלא כדין הם עושין ולא מבעיא שאסור לאפות בשבילו חלה אחת כמו שנוהגין או לעשות בשבילו חרעמזי"ל ובלינצע"ס דכל אחד ואחד צריך טרחא לעצמו וגם אין אחד משביח מחמת הריבוי אלא אפילו מה שמרבין לבשל בשבילו דגים כשמבשל ביחד גם לצורך עצמו אסור וכנ"ל ויש מאחרונים שמקילין כשמבשל ביחד גם לצורך עצמו ובמקום איבה או הפסד ממון אפשר שיש לסמוך ע"ז (מ"ב שם ס"ק ד)
[16] דיש חולקין דאם הוא אדם חשוב וראוי לכבוד חוששין שמא ירבה בשבילו אלא צריך שיאמר לו הישראל קודם שמאכילו אם יספיק לך במה שהכינו לעצמנו בא ואכול והט"ז מכריע להלכה דאם בא מאליו והישראל נותן לו לאכול בלי הזמנה והפצרה שיאכל אצלו מותר דבזה אין חשש שמא ירבה אבל אם מפציר בו שיאכל אצלו אע"פ שבא מאליו מ"מ כיון שחביב לו שיאכל אצלו חיישינן שמא יבשל לו קדרה אחרת עוד דמה לי שמזמינו דרך שליחות לביתו או שמזמינו אחר שבא אליו (מ"ב שם)
[17] שכל החשש בנכרי שמא יבשל קדירה לבדה שלא היה מבשל אם לא בשביל הנכרי יש היתר באחד שדר ועובד בביתו שאין לחוש שמא יבשל בקדרה אחרת בשבילו (מ"ב שם ס"ק ד)
[18] וגם באופן זה אסור בקדירה אחרת (שער הציון שם ס"ק כג)
[19] ולצורך "קראים" בתשובת ר' בצלאל סי' ס"ג אוסר ויש מתירין דטועים הם ומנהג אבותיהם בידיהם (מ"ב שם) ולפיכך בזמננו רוב רובם של אלו שאינם שומרים תורה ומצוות אין לדונם כמומרים ומותר לבשל להם ביו"ט שו"ת שבה"ל ח"ב סי' קעב
