מקרא
ויקרא פרק טו
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן הכהנים יפרישו בין זבה לנדה כאשר אמרו חז"ל בין דם לדם[1] לֵאמֹר:
(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ כנוי לערות הזכר[2] זוֹבוֹ טָמֵא הוּא[3]:
(ג) וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ זיבה הרי היא כיציאת שכבת זרע רק מראה שונה ואינה באה מחמת הסיבות הגורמות שכבת זרע אלא מחמת חולי ואם רָר לשון ריר אם יצא כריר ומטפטף בְּשָׂרוֹ אבר הערוה אֶת זוֹבוֹ שהזוב קלוש וצלול כעין קרי אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ שיוצא עבה וסותם את פי האמה ונסתם בשרו מטפת זובו[4] טֻמְאָתוֹ הִוא:
(ד) כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב אפילו אם לא נגע במשכב עצמו[5] יִטְמָא וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא ודוקא המיוחד לשכיבה או ישיבה אבל אם עומד למלאכה אחרת אפילו אם שכב אינו מטמא בטומאת משכב[6]:
(ה) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ו) וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב לימד על משכב ומושב שחמור מן המגע שהם נעשים אב הטומאה כזב בעצמו לטמא אדם לטמא בגדים והמגע שאינו משכב או מושב כלומר מה שנגע בזב ואח"כ נגע בו דבר אחר אינו אלא ולד הטומאה ואינו מטמא אלא אוכלים ומשקים אבל לא אדם ובגדים וכלים[7]:
(ז) וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב באיזה אבר שיהיה[8] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ח) וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר ונשאו הטהור או נגע ברוק[9] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ט) וְכָל הַמֶּרְכָּב הבליטה שלפני האוכף ושלאחריו המחזיקים את הרוכב מלהחלק לפניו או לאחריו זהו נקרא מרכב שהוא עשוי לרכיבה, ואין המרכב ראוי לישיבה, אלא להסמך עליו בעת שהוא רוכב על האוכף[10]אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב אפילו אם לא ישב עליו יִטְמָא:
(י) וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו של מרכב[11] יִטְמָא עַד הָעָרֶב אבל אינו זקוק לכיבוס ובזה קל מרכב ממשכב ומושב שזקוקים לכיבוס בגדים וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם את הזב או משכבו, מושבו רוקו, או מרכבו[12]יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יא) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם יקרא הכתוב לטבילה שטיפה במים, וכן יקראנה בבגדים כבוס, והטעם, מפני שהטבילה צריך שלא יהיה בה דבר חוצץ, אלא ישטוף כל גופו במים, ופי' הפסוק, בעבור כי הנגיעה בידים, אמר כי כאשר יגע בו הזב בידיו, ועדיין לא שטף אותם בשטיפת כל גופו במים, יהיה טמא, כאלו אמר וכל אשר יגע הזב בידיו, ועדיין לא רחץ, ביום טהרתו יכבס [בגדיו]. והוצרך לומר לשון שטיפה, ללמד על הרחיצה שיזכיר (בפסוק יג) ורחץ בשרו במים חיים שתהיה בשטיפה ושפשוף להסיר החציצה[13] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יב) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב מתוכו אבל מאחוריו אינו מטמא[14] יִשָּׁבֵר וְכָל כְּלִי עֵץ יִשָּׁטֵף בטבילה בַּמָּיִם וכן הדין גם בכלי מתכות[15]:
(יג) וְכִי יִטְהַר שיפסיק[16] הַזָּב שראה שלושה ראיות מִזּוֹבוֹ ויש מפרשים וכי יבא לטהר שנתרפא הזב מזובו[17] וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ כלומר שבעת ימים להפסקתו שהם נקיים מזיבה שלא ראה בהם זיבה כלל[18] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים מי מעיין שנובעים[19] וְטָהֵר:
(יד) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אל פתח העזרה וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן:
(טו) וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק מִזּוֹבוֹ: ס
(טז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יז) וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: פ
נביא
כג. הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם ה' אלקים - האם אני רוצה שהרשע ימות. הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה - הרי אני רוצה שיחזור מדרכו הרעה ויחיה.
כד. וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל - צדיק שעוזב את התורה ומתחרט על צדקותיו שעשה. כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה וָחָי - האם מגיע לו לחיות? כָּל צִדְקֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה -נמחקים לו כל המצוות שעשה. בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל - במה שבגד בי. וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּם יָמוּת - ובחטאים שחטא בשובו עליהם יענש.
כה. וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ ה' - לא מבינים את דרך ה' והיא לא נכונה. שִׁמְעוּ נָא בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ - האם דרכי לא נכונה? הרי דרככם היא לא נכונה!
כו. בְּשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וּמֵת עֲלֵיהֶם בְּעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יָמוּת.
כז. וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה.
כח. וַיִּרְאֶה וַיָּשָׁב מִכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת.
כט. וְאָמְרוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ ה' הַדְּרָכַי לֹא יִתָּכְנוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵן - חוזר על דבריו כדי לחזק את הענין של התשובה.
ל. לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אלקים - מה שבסופו בחר להיות. שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן - תחזרו בכם מהמעשים הרעים כדי שלא יהיו יהיו לכם לכשלון ותסבלו בעבורם.
לא. הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם. וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה - תנקו את לבכם שיהיה כמו חדש נקי מעבירות וממחשבות רעות. וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל - כדי שלמה תמותו בגלל זה.
לב. כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם ה' אלקים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ - תשובו בתשובה ותזכו לחיים.
יחזקאל פרק יט
א. וְאַתָּה שָׂא קִינָה אֶל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל - דברי הספד ובכי על מלכי יהודה.
ב. וְאָמַרְתָּ מָה אִמְּךָ לְבִיָּא - כמה חשובה היתה אמך - יאשיהו המלך (כמו לביאה) בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה - בין המלכים היתה יושבת בלי פחד. בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ - ואת ילדיה גידלה להיות חשובים כמו כפירים. (לביא - נקבת האריה. כפיר - אריה צעיר.)
ג. וַתַּעַל אֶחָד מִגֻּרֶיהָ כְּפִיר הָיָה - עלה לגדולה אחד מגוריה ונעשה מלך (מדבר על יהואחז) וַיִּלְמַד לִטְרָף טֶרֶף אָדָם אָכָל - והיה מתנהג ברשע וגוזל וטורף - הורג בני עמו העניים.
ד. וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו גּוֹיִם בְּשַׁחְתָּם נִתְפַּשׂ - פרעה מלך מצרים נאסף למלחמה עליו ויהואחז נתפס בבור כמו המלכודת שעושים לאריות. וַיְבִאֻהוּ בַחַחִים אֶל אֶרֶץ מִצְרָיִם - הגלה אותו למצרים ודימה את תפיסתו לתפיסת האריה ששמים לו טבעת (חח) כדי למשוך בה את החיה.
ה. וַתֵּרֶא כִּי נוֹחֲלָה - אין לו כבר תקוה לחזור למלוך. אָבְדָה תִּקְוָתָהּ - כפל הענין. וַתִּקַּח אֶחָד מִגֻּרֶיהָ כְּפִיר שָׂמָתְהוּ- העמידו מלך אחר (יהויקים)
כתובים
דברי הימים א פרק ו
(ו) יוֹאָח בְּנוֹ עִדּוֹ בְנוֹ זֶרַח בְּנוֹ יְאָתְרַי בְּנוֹ: (ז) בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב הוא יצהר בְּנוֹ קֹרַח בְּנוֹ אַסִּיר בְּנוֹ: (ח) ומלבד אסיר בנו של קרח היו אלה גם בני קרח אֶלְקָנָה בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ עד כאן בני קרח וְאַסִּיר בְּנוֹ של אביאסף: (ט) תַּחַת בְּנוֹ ויש להוסיף כנ"ל צפניה בנו אוּרִיאֵל בְּנוֹ עֻזִּיָּה בְנוֹ יואל בנו וְשָׁאוּל בְּנוֹ אלקנה בנו והשמיט בכל אחד מן שלשלת הייחוס כדי שנשלים מאחד לשני כמ"ש בפסוק ה': (י) וּבְנֵי אֶלְקָנָה עֲמָשַׂי וַאֲחִימוֹת הוא מחת (לקמן פסוק כ) ונראה שעמשא מת בלי בנים ואחיו מחת ייבם את אשתו ולכן נקרא שמו אחימות – אחי המת: (יא) אֶלְקָנָה בנו אחימות הוליד את אלקנה ע"ש אחיו המת, ומטעם זה אלקנה הוא בן מחת מצד שילדו, ובן עמשי כי נקרא על שמו להקים לו שם בישראל מטעם היבום, ויצדק מ"ש פה בני אלקנה עמשי ואחימות ובניהם אלקנה כפשוטו, וע"כ בא הכתוב אלקנה בנו לרמז שהוא בן אחימות באמת, והקרי עמשא ואחימות ואלקנה (הם) בני אלקנה, כי אלקנה בן אחימות עמד לאלקנה אבי עמשא תחת עמשא בנו המת בְּנֵי אֶלְקָנָה צוֹפַי צוף כמ"ש בתחילת ספר שמואל בְּנוֹ וְנַחַת בְּנוֹ וזהו תוח המוזכר כאן בפסוק כ: (יב) אֱלִיאָב הוא אליאל בפסוק יט ובספר שמואל נקרא אליהו בְּנוֹ יְרֹחָם בְּנוֹ אֶלְקָנָה בְנוֹ: (יג) וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הנביא בנו של אלקנה (ושמואל נולד שנת 2831 קיבל מעלי שנת 2871) הַבְּכֹר זה הוא יואל בן פתואל 3190 אמרו שיואל היה בן שמואל הנביא (מדרש פרשת נשא) קבל ממיכה שנת ג' אלפים ק"ץ (יוחסין בסדר הדורות). יש אומרים שהיה בימי יהורם בן אחאב ויש אומרים בימי מנשה, מבית דינו היו נחום חבקוק ושריה כהן גדול וַשְׁנִי י"א שזהו הוא שמו של הבכור ונקרא גם יואל וגם ושני וי"א שלא זכר שמו של הבכור כי ידוע שהיה שמו יואל ומילה זו מוסבת אל הבן השני – "והשני" וַאֲבִיָּה: ס (יד) בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי לִבְנִי בְנוֹ לפי המבואר להלן, לא היה למחלי בן ששמו לבני אלא בנים בשם אלעזר וקיש ולבני הוא נכדו בן קיש שִׁמְעִי בְנוֹ עֻזָּה בְנוֹ: (טו) שִׁמְעָא בְנוֹ חַגִּיָּה בְנוֹ עֲשָׂיָה בְנוֹ: פ (טז) וְאֵלֶּה הנזכרים בפסוקים י"ח – ל"גאֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל יְדֵי שִׁיר שיהיו ממונים לשורר ב - בֵּית יְקֹוָק דוד תיקן לכהנים ולוים שיזמרו בשחר הודו לה' קראו בשמו עד אל תגעו במשיחי. ובין הערבים שירו לה' כל הארץ עד ואמרו כל העם אמן והלל לה', ובשנה האחרונה התקין משמרות כהונה ולויה וסדר כל הבית ומצא כ"ד אלף לוים משוררים ומהם ד' אלפים מנגנים בכלים מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן ממתי שהארון נח באהל שדוד נטה עבורו בירושלים כשהשיבו אותו מבית עובד האדומי כמ"ש בספר שמואל ומקצתם עמדו לפני הארון שהם אסף ואחיו, ועז"א על ידי שיר בית ה', ומקצתם עמדו לפני משכן אהל מועד שהם הימן ואיתן שהיו בגבעון, ועל זה אמר -: (יז) וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר בבמה שהייתה בגבעון שמשכן גבעון התחיל אחרי מות שאול כשנחרב נוב שנת (2884) ולקחו המשכן מנוב והביאו לגבעון אף שהקריבו שם קרבנות לא היה שם ארון ה' כמ"ש דברי הימים ב' א' (ובדברי הימים ב' ט' וס' כ"א) ועמד שם המשכן חמשים שנה עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם 2928 שאז התאחדו כולם במקום אחד במקדש וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם שדוד תקן להם עַל עֲבוֹדָתָם המוטלת עליהם – עבודת השיר: (יח) וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים הראשים העומדים לשורר וּבְנֵיהֶם פי' עם בניהם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר שהיה עומד בראש בֶּן יוֹאֵל הוא הבכור הנ"ל וי"א שנקרא גם ושני המוזכר לעיל בֶּן שְׁמוּאֵל: (יט) בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיאֵל בֶּן תּוֹחַ תוחו: (כ) בֶּן ציף צוּף בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן מַחַת בֶּן עֲמָשָׂי:
משנת ההלכה
ורחץ
א. ורחץ - נוטלים ידים לצורך אכילת הכרפס והוא מתקנת חז"ל ליטול ידיו לפני כל מאכל שרטוב מאחד משבעת המשקים[20] וכאן מכיון שיטבול הכרפס באחד משבעת המשקיים נטל ידיו אמנם אין מברכים על נטילה זו.
ב. ולכתחילה אין לדבר דיבורים שאינם הכרחיים בין הנטילה לאכילת הכרפס.
כרפס
א. תיקנו חכמים שתי טיבולים ללילה זה לפני קריאת ההגדה ולאחריה וטיבול ראשון הוא טיבול הכרפס
ב. לוקח ירק פחות מכזית טובל כולו או מקצתו בידיו בחומץ או במי מלח ומברך ברכת "בורא פרי האדמה" ויאכלנו בלא הסיבה ואם רוצה להסב ראי אמנם אין המנהג כן.
ג. יש שנהגו שאחד מברך ומציא את כולם ויש שנהגו שכל אחד מברך לעצמו.
ד. בעת הברכה יכוון לפטור גם את המרור הנאכל מאוחר יותר[21].
ה. יש שכתבו שלכתחילה ייקח ירק הנקרא "כרפס" שמרומז בו כמה עניני הגאולה והשיעבוד ס' ריבוא בפרך וכדומה וכתבו האחרנים שזהו הירק הנקרא "סלרי" בימינו.
ו. אמנם יש הרבה שלא הקפידו ולוקחים פטרוזיליה, גזר, סלק, צנון, או תפוח אדמה, וכל כיוצ"ב. אבל לא ייקח מירקות שיוצא בהם ידי חובת מרור.
ז. אם אכל יותר מכזית מהכרפס (28 סמ"ק) הוא מחלוקת גדולה בפוסקים אם לברך אחריו ברכה אחרונה ודעת הגר"א לברך וכן הורו כמה אחרונים והביאור הלכה נשאר בספק האם לברך לכן יזהר מאד שלא יאכל כשיעור זה.
ח. יש שהקפידו על פי קבלה להשאיר מעט כרפס בקערה עד אחר אכילת המרור אמנם מנהג רוב האשכנזים אינו כן.
יחץ
א. יחץ - ייקח את המצה האמצעית משלוש המצות המונחות בקערה ויבצענה לשני חלקים אחד גדול ואחד קטן את הקטן מניח בין שני המצות השלימות חזרה בקערה ואת הגדול יצניע לאפיקומן ויש שנהגו להחביאו ולתת לילדים לחפשו ויש שנהגו ליתנו לילדים כדי שיחביאוהו לעוררם כדי שלא יישנו.
ב. יש שנהגו על פי קבלה לבוצעו בצורת האות ו'.
[1] אבע"ז
[2] אבע"ז
[3] כאשר יקרה זה מבשרו שהוא בסיבת חולי כלי הזרע בלבד, הנה זה יורה על חולשתם וחסרון עכולם אשר יקרה על הרוב בסבת רוב התמדת המשגל והרהוריו אשר בו לא תחדל זמת אולת חטאת ובכן ראוי שיספור ז' נקיים אשר בם יסורו הרהוריו מלבו ויטבול מן הטומאה ויכפר בחטאת ועולה על מה שפעל והרהר. ספורנו
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] אבע"ז
[9] רש"י
[10] הכתב והקבלה
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] רש"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ת"י רש"י
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רש"י
[19] ת"א ת"י
[20] יין דבש שמן חלב טל דם מים סימן י"ד שח"ט ד"ם
[21] מכיון שיש הסבורים שאף שאוכלים את המרור לאחר המוציא יש לברך עליו בורא פרי האדמה
וכדי לא להכנס במחלוקת הפוסקים פוטרים אותו עתה בברכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה