מקרא
ויקרא פרק יד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא באותו היום אֶל הַכֹּהֵן ולא ישהה טהרתו:
(ג) וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שאע"ג שנרפא הנגע אסור למצורע להכנס למחנה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ:
(ד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר משל המצורע[1] שְׁתֵּי צִפֳּרִים ששם צפור כלל לעופות הקטנים המשכימים בבקר לצפצף ולשורר ויקח לכתחילה צפורי דרור חַיּוֹת שאינם טרפות ואינם מחוסרי איברים טְהֹרוֹת ולא מהאסורות באכילה[2] וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת לשון של צמר צבוע בשני שהוא צבע אדום[3] וְאֵזֹב:
(ה) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל גבי רביעית מַיִם חַיִּים שהיו שם מתחילה בכלי:
(ו) אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ ובנפרד ייקח וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב ויכרוך את האזוב ועץ הארז בשני[4] וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים כדי שתהא צבועה והולכת על פני השדה ובאים בני מינה המכירים אותה ורואין שנשתנית ומתקבצים עליה והורגין אותה כדי שלא ימצאנה מצורע אחר ויקריבנה ורחמנא אמר וכפר עליו ולא על אחר. וכן אמרו רבותינו חזרה הצפור חזרה הצרעת[5]:
(ז) וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר על גב ידו של מצורע מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ בדיבור שיאמר טהור אתה[6] וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה שאינו מקום יישוב ומשם לא תשוב הציפור:
(ח) וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ מיד, כדי לנקות עצמו מן הטומאה היטב וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים שאסור בתשמיש המטה ועדיין טמא ומטמא אדם בימי ספרו[7]:
(ט) וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ מה שיצמח באותם שבעת ימים, ושני גילוחין עושה תגלחת ראשונה ביום טהרת הצפורים ותגלחת שניה ביום השמיני לטהרה שנייה, ביום השמיני לטהרת צפרים[8] אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר:
(י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים אחד לעולה ואחד לאשם[9] וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לחטאת וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לנסכי שלשה כבשים הללו שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן להזות עליו שבע וליתן ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות כמפורש להלן[10]:
(יא) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד בפתח העזרה שהרי אסור בכניסה לעזרה עד אחרי הבאת כפרתו ובבית המקדש היה זה בשער ניקנור[11]:
(יב) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לתוך העזרה כדי שיהיה - לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם את האשם ואת הלוג[12] תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(יג) וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי כַּחַטָּאת ככל חטאת כך דין הָאָשָׁם הוּא זה[13] לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(יד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ סחוס אמצעי שב - אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:
נביא
יחזקאל פרק טז
נב. גַּם אַתְּ שְׂאִי כְלִמָּתֵךְ אֲשֶׁר פִּלַּלְתְּ לַאֲחוֹתֵךְ - תתביישי על זה שהיית שופטת את שומרון על מה שחטאה ואמרת שהן ראויות לעונש. בְּחַטֹּאתַיִךְ אֲשֶׁר הִתְעַבְתְּ מֵהֵן תִּצְדַּקְנָה מִמֵּךְ - ועכשיו את עושה חטאים ותועבות יותר גדולים ממנה עד ששומרון נחשבת לצדיקה ממך וְגַם אַתְּ בּוֹשִׁי וּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ - את צריכה להתבייש ולהכלם על מה שהצדקת במעשיך את מעשי סדום ושומרון.
נג. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ - באחרית הימים אחזיר מהגלות את השבויים של סדום ושומרון. (בסדום הכונה שהמקום שהוא גפרית ומלח יתרפא ויהיה מקום דשן) וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה - וגם את השבויים שלך אחזיר ביחד אתם.
נד. לְמַעַן תִּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ - שיהיה לך בושה וכלימה. וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית - על כל מה שעשית תתביישי. בְּנַחֲמֵךְ אֹתָן - שיהיה לשומרון נחמה שהם לא כך כך גרועים.
נה. וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן - יחזרו למקומם כמו מקודם וגם את יהודה וכל סביביך תחזרו למקומכם כמקודם.
נו. וְלוֹא הָיְתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ לִשְׁמוּעָה בְּפִיךְ - לא הזכרתם בפיכם ביום שעשיתם רעות את הפורענות שקרתה לסדום. בְּיוֹם גְּאוֹנָיִךְ - ביום שהיית בגאוה וגדולה. (שזה היה גורם לך לרדת מגאוותך.)
נז. בְּטֶרֶם תִּגָּלֶה רָעָתֵךְ - לא חזרת לדרך טובה לפני שה' יגלה את רעתך לעיני כל העמים כְּמוֹ עֵת חֶרְפַּת בְּנוֹת אֲרָם - שארם נלחמו ביהודה וגרמו חרפה שלקחו מהם בשבי (בימי אחז). וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים הַשָּׁאטוֹת אוֹתָךְ מִסָּבִיב - וגם בחרפה שגרמו להם הפלישתים שביזו אותך העמים שסביבך.
נח. אֶת זִמָּתֵךְ וְאֶת תּוֹעֲבוֹתַיִךְ אַתְּ נְשָׂאתִים נְאֻם ה'- על הזימה והתועבות שעשית את מקבלת עליהם עונשים וסובלת.
נט. כִּי כֹה אָמַר ה' אלקים וְעָשִׂיתִי אוֹתָךְ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית - הענשתי אותך כמו שהתנהגת. אֲשֶׁר בָּזִית אָלָה לְהָפֵר בְּרִית - שביזית את הברית שכרתת איתו להיות נאמנה לה'.
ס. וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ - אבל אני לא אבטל את בריתי ולא אשכח אותך. וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם - אקיים את הברית לעולם.
סא. וְזָכַרְתְּ אֶת דְּרָכַיִךְ וְנִכְלַמְתְּ - שתזכרי במעשים הרעים שלך יהיה לך בושה. בְּקַחְתֵּךְ אֶת אֲחוֹתַיִךְ הַגְּדֹלוֹת מִמֵּךְ אֶל הַקְּטַנּוֹת מִמֵּךְ - באחרית הימים שתחזרי למלכותך תקחי את האומות הגדולות וגם את הקטנות. וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת - והם יהיו משועבדים תחתך שתשלטי עליהם. וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ - אבל שתדעי שזה לא בזכות שאת שמרת את הברית אלא בזכות שאני שומר ברית.
סב. וַהֲקִימוֹתִי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה'.
סג. לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ - את תזכרי ברעות שעשית תחת הטובות שגמלתי לך ותתבישי ולא תחטאי עוד. וְלֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ- ולא תפתחי את פיך להתלונן על הרעות שבאו עליך מרוב בושה, שאת לא קיימת את הברית וה' כן קיים, למרות שגמלת לו רעה תחת טובה. בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם ה' אלקים - שאסלח לך על כל הרעות שעשית.
יחזקאל פרק יז
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל - הנבואה הזאת היא בלשון חידה.
ג. וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אלקים הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל - כינוי לנבוכדנצר. גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם אֶרֶךְ הָאֵבֶר - שיש לו כנפיים ארוכות. מָלֵא הַנּוֹצָה אֲשֶׁר לוֹ הָרִקְמָה - גופו מלא בנוצות ונוצותיו צבעוניות. בָּא אֶל הַלְּבָנוֹן וַיִּקַּח אֶת צַמֶּרֶת הָאָרֶז - בא לירושלים ולקח את מלכה (הגלה את המלך יהויקים וכל שריו)
ד. אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו קָטָף - לקח את ראשי הענפים (שהגלה את שריו) וַיְבִיאֵהוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ - והביא אותו לארץ כנען (כינוי לבבל).
כתובים
דברי הימים א פרק ד
(כח) וַיֵּשְׁבוּ בִּבְאֵר שֶׁבַע וּמוֹלָדָה וַחֲצַר שׁוּעָל הערים האלה היו בנחלת בני יהודה ונתנה לבני שמעון לשבת בהן ונזכרים המה בספר יהושע קצת בחלוף השמות: (כט) וּבְבִלְהָה וּבְעֶצֶם וּבְתוֹלָד: (ל) וּבִבְתוּאֵל וּבְחָרְמָה וּבְצִיקְלָג: (לא) וּבְבֵית מַרְכָּבוֹת וּבַחֲצַר סוּסִים וּבְבֵית בִּרְאִי וּבְשַׁעֲרָיִם אֵלֶּה עָרֵיהֶם עַד מְלֹךְ דָּוִיד אבל כשמלך דוד וחזקו בני יהודה גרשום בני יהודה מנחלתם היתה צקלג למלכי יהודה (כמ"ש ש"א כז, ו) ונגרעה מנחלת בני שמעון והם בקשו להם נחלה, כמו שאמרו וילכו למבוא גדור עד למזרח הגי ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר וכו' כי הלכו הנה והנה לבקש נחלה: (לב) וְחַצְרֵיהֶם כלומר הכפרים שהיו קטנים מהערים ולא היו מוקפות חומה היו - עֵיטָם שניתנה להם במקום צקלג ולכן ביהושע הוזכרו רק ארבעה ערים לשמעון וָעַיִן רִמּוֹן וְתֹכֶן וְעָשָׁן עָרִים חָמֵשׁ: (לג) וְכָל חַצְרֵיהֶם אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּהעיטם וכו' עַד בָּעַל זֹאת מוֹשְׁבֹתָם וְהִתְיַחְשָׂם לָהֶם ראשי המשפחות התיחשו אחר הערים, שכל משפחה בחרה עיר מיוחדת למושבה והתיחסה אחר העיר ההוא, כמו אשחור אבי תקוע, מישע אבי זיף, שובל אבי קרית יערים ודומיהם: (לד) הערים של בני שמעון היו שלש עשרה (חוץ מן החצרות), ואחר שהתיחסו על הערים, היה להם שלש עשרה ראשי משפחות, לכן חשב שלש עשרה ראשים, שכל משפחה היה לה ראש מיוחד, ושמם היה בימי חזקיה (שנעשה על ידם המעשה שיזכיר בפסוק ל"ט) - וּמְשׁוֹבָב וְיַמְלֵךְ וְיוֹשָׁה בֶּן אֲמַצְיָה: (לה) וְיוֹאֵל וְיֵהוּא בֶּן יוֹשִׁבְיָה בֶּן שְׂרָיָה בֶּן עֲשִׂיאֵל: (לו) וְאֶלְיוֹעֵינַי וְיַעֲקֹבָה וִישׁוֹחָיָה וַעֲשָׂיָה וַעֲדִיאֵל וִישִׂימִאֵל וּבְנָיָה: (לז) וְזִיזָא בֶן שִׁפְעִי בֶן אַלּוֹן בֶּן יְדָיָה בֶן שִׁמְרִי בֶּן שְׁמַעְיָה ומן שמעיה עד זיזא לא היה נשיא השבט רק נשיא המשפחה, שהיו י"ג נשיאים לי"ג משפחות. וכן בפסוק ל"ה ויהוא בן יושביה וכו', כל הנחשבים היו נשיאי משפחות, וע"כ הזכירו ביחוסו. וכ"מ שהזכיר היחוס עד למעלה היו אנשים מצוינים וידועים בשמותם: (לח) אֵלֶּה הַבָּאִים הנזכרים בְּשֵׁמוֹת היו נְשִׂיאִים בְּמִשְׁפְּחוֹתָם וּבֵית אֲבוֹתֵיהֶם פָּרְצוּ חזקו והתרבו לָרוֹב ובימי חזקיה מצאו שאין המקום מחזקת רוב יושביהם כי נחלת שמעון היתה מעטה, ולכן : (לט) וַיֵּלְכוּ לִמְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָּיְא לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם: (מ) וַיִּמְצְאוּ מִרְעֶה שָׁמֵן וָטוֹב וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וְשֹׁקֶטֶת כי לא נלחם בהם עד אז אומה מבחוץ וּשְׁלֵוָה שלא היה להם מרד פנימי ולכן לא היו מוכנים למלחמה כִּי מִן בני חָם הַיֹּשְׁבִים שָׁם החזיקו בה לְפָנִים כלומר מימי קדם עד עתה: (מא) וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת שלוש עשרה ראשי האבות הנ"ל בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת המעינים הַמְּעוּנִים שם אומה נזכרה (שופטים י' י"ב, דה"ב כ"ו ז') אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד הַיּוֹם הַזֶּה שאע"ג שבני שמעון גלו משם לא חזרו אליה בני חם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם כִּי מִרְעֶה לְצֹאנָם שָׁם: (מב) וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי שהיו משבט מנשה בְּרֹאשָׁם הנהיגו אותם: (מג) וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק ממה שנותר אחרי שדוד הכריתם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה שחזרו לשבת שם גם כשעלו מגולת בבל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה