יום שישי, 1 באפריל 2016

יום ו' פרשת שמיני - פרה

מקרא

ויקרא פרק יא

(לו) אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר שאין המים במקוה מקבלין טומאה בחבורם לקרקע אם יפול בהן הטומאה ועוד יש לך ללמוד - יהיה טהור. הטובל בהם מטומאתו אמנם מים -[1] וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָאכלומר המים התלושים אשר יגעו בהם בנבלתם יטמאו[2]:
(לז) וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ אשר ישרש בקרקע ללמד על זרעים טמאים שנזרעו והשרישו שהם טהורים[3] וכן בא ללמד שכל המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה[4] טָהוֹר הוּא כי מכל האוכל אשר יאכל הנזכר למעלה הבשר והמאכלים הנזכרים, וכאן אמר שאף הזרעים כאשר יוציאו אותם לזריעה יטמאו בהכשר מים[5]:
(לח) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו אפילו אחרי שהתייבשו המים[6] טָמֵא הוּא לָכֶם: ס
(לט) וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ אבל אם נשחטה אינה נבלה ואפי' נמצאת טריפה אבל בנבלת בהמה טמאה לא הזכיר בה מיתה לפי שאפי' אם נשחטה היא נבלה ומטמאה[7]יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
(מ) וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(מא) וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל כלומר מכיון שאמר (פסוקים כט-ל) שאין בשרצים מטמאין אלא בח', בא לומר, אבל לענין אסור אכילה כולם אסורין[8]:
(מב) כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם:
(מג) אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם תהיו סתומים וטמומים כאדם שאין בו דעת[9] בָּם:
(מד) כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:
(מה) כִּי אֲנִי יְקֹוָק הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי נאה לקדוש שיהיו משרתיו קדושים ומובדלים מן הטמאות וטהורים[10]:
(מו) זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ זאת היא כונת וטעם אסורי מאכלות שהזכיר למעלה[11]:
(מז) לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל: פ    
סליק פרשת שמיני 

נביא

יחזקאל פרק יב

כו. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
כז. בֶּן אָדָם הִנֵּה בֵית יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חֹזֶה לְיָמִים רַבִּים - הנבואה של הנביא היא לעוד הרבה זמן. וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת הוּא נִבָּא - לזמן רחוק ולא בימינו יתקיימו דבריו.
כח. לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אלקים לֹא תִמָּשֵׁךְ עוֹד כָּל דְּבָרָי לא יקח עוד הרבה זמן. אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה נְאֻם ה' אלקיםמה שדיברתי בידי נביא יתקיים בקרוב.

יחזקאל פרק יג

א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם הִנָּבֵא אֶל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבָּאִים וְאָמַרְתָּ לִנְבִיאֵי מִלִּבָּם שִׁמְעוּ דְּבַר ה' - תנבא אל נביאי השקר שמנבאים מליבם.
ג. כֹּה אָמַר ה' אלקים הוֹי עַל הַנְּבִיאִים הַנְּבָלִים - הנביאים שעושים דבר נבלה - רשעות. אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם וּלְבִלְתִּי רָאוּ - אחר רצונם ולא שראו את דבר הנבואות שקר.
ד. כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ - כמו שועל שנכנס בחרבה - בפרצה שבכרם כך נביאי השקר משחיתים בישראל.
ה. לֹא עֲלִיתֶם בַּפְּרָצוֹת לא מנעתם מהאויב לבוא. וַתִּגְדְּרוּ גָדֵר עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל- ולא סתמתם את הפירצה בגדר (לתקן את העבירות שעושים בנ"י) לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה בְּיוֹם ה' - שיוכלו לעמוד מול האויב במלחמה
ו. חָזוּ שָׁוְא וְקֶסֶם כָּזָב הָאֹמְרִים נְאֻם ה' וַה' לֹא שְׁלָחָםאמרו נבואות ודברי עתידות שהם שקר בשם ה' כאילו שהם נשלחו מה' ובאמת לא נשלחו. וְיִחֲלוּ לְקַיֵּם דָּבָרמיחלים ומקוים שיתקימו דבריהם (וזו תוחלת שוא)
ז. הֲלוֹא מַחֲזֵה שָׁוְא חֲזִיתֶם וּמִקְסַם כָּזָב אֲמַרְתֶּם וְאֹמְרִים נְאֻם ה' וַאֲנִי לֹא דִבַּרְתִּי - כיון שדברו נבואות שקר.
ח. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן דַּבֶּרְכֶם שָׁוְא וַחֲזִיתֶם כָּזָב - נבואות שוא ושקר יחד עם קסמים כדי לפתות את העם. לָכֵן הִנְנִי אֲלֵיכֶם נְאֻם ה' אלקים - לכן ה' יעניש אותם.
ט. וְהָיְתָה יָדִי אֶל הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא וְהַקֹּסְמִים כָּזָב - אעניש אותם ביד קשה. בְּסוֹד עַמִּי לֹא יִהְיוּ - לא יהיו ביחד עִם עַם ישראל שלא יֵחָשבו בתוכם. וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ - לא יכתבו עם ישראל לעולם הבא. וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אלקים - ולא יחזרו מהגלות.
י. יַעַן וּבְיַעַן הִטְעוּ אֶת עַמִּי לֵאמֹר - כפל לחיזוק הענש, בגלל שהטעו את עמי. שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם - שיהיה שלום ואין שלום כי יהיה פורענות.  וְהוּא בֹּנֶה חַיִץ בונים קיר רעוע, דברי נבואות השקר. וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל - טחים אותו בטיח חלש שהקיר לא מחזיק.
יא. אֱמֹר אֶל טָחֵי תָפֵל וְיִפֹּל - תאמר לאלו ששמים טיח חלש הרי הקיר יפול.  הָיָה גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף - ואם יהיה גשם שוטף גם מחליש הקיר. וְאַתֵּנָה אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ תִּפֹּלְנָה - ואתן אבני ברד שדומות במראה לאבן גביש - אבן יקרה. וְרוּחַ סְעָרוֹת תְּבַקֵּעַ - ורוח חזקה תבקע את הקיר.
יב. וְהִנֵּה נָפַל הַקִּיר הֲלוֹא יֵאָמֵר אֲלֵיכֶם אַיֵּה הַטִּיחַ אֲשֶׁר טַחְתֶּם - וכשהקיר יפול יאמרו לכם היכן הטיח שמחזק את הקיר.



כתובים

דברי הימים א פרק ב

(א) אֵלֶּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּבֵן נולד 2193שִׁמְעוֹן 2194 לֵוִי  וִיהוּדָה נולדו 2195 יִשָּׂשכָר  וּזְבֻלוּן 2197: (ב) דָּן יוֹסֵף וּבִנְיָמִן נולד 2208  נַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר מלבד בנימין נולדו ביו 2198 2199 ובשנה זו נולדה דינה והיתה יצירתה זכר ועל ידי תפלת לאה נתהפכה לנקבה, פרק הרואה (ברכות ס') ובירושלמי ובראשית רבה ספע"ב אחר שהתפללה רחל יוסף ה' לי בן אחר נעשית נקבה: ס (ג) בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיְמִיתֵהוּ: ס (ד) וְתָמָר כַּלָּתוֹ יָלְדָה לּוֹ בשנת 2228 אֶת פֶּרֶץ וְאֶת זָרַח כָּל בְּנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה: ס (ה) בְּנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן  וְחָמוּל2239: ס (ו) וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה והיו חכמים ביותר בימי דוד ושלמה: ס (ז) וּבְנֵי כַּרְמִי עָכָר עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם והרי עכן שמו אלא לפי שעכר את ישראל שעבר על החרם ונפלו בגללו 36000 יהודים: ס (ח) וּבְנֵי אֵיתָן עֲזַרְיָה: (ט) וּבְנֵי חֶצְרוֹן אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ אֶת יְרַחְמְאֵל וְאֶת רָם וְאֶת כְּלוּבָי: (י) וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן נְשִׂיא בְּנֵי יְהוּדָה: (יא) וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָא וְשַׂלְמָא הוֹלִיד אֶת בֹּעַז 2489: (יב) וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד 2793 והיה בועז בן 304 והיו לו קודם נשואי רות שלושים בנים ושלושים בנות וכולם מתו. ועובד בנו אבי ישי חי יותר מארבע מאות שנה. ורות האריכה ימים עד שראתה שלמה על כסא מלכותו וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי: (יג) וְאִישַׁי נכתב באות אל"ף כלומר איש גיבור חיל הוֹלִיד אֶת בְּכֹרוֹ אֶת אֱלִיאָב וַאֲבִינָדָב הַשֵּׁנִי וְשִׁמְעָא הַשְּׁלִישִׁי: (יד) נְתַנְאֵל הָרְבִיעִי רַדַּי הַחֲמִישִׁי:


משנת ההלכה

 פרשת פרה

       א.       השבת קוראים פרשת 'פרה', ומוציאים בבית הכנסת שני ספרי תורה, באחד קורין שבעה אנשים בפרשת השבוע, ובשני קורין מפטיר בפרשת פרה אדומה בסדר 'זאת חקת התורה' שבספר במדבר.

        ב.        ונוהגין להחמיר בקריאה של פרשה זו, כיון שלפי דעת מקצת מן הפוסקים, קריאה זו היא מצוה מן התורה[12], וכן פסק בשו"ע. ולכן מן הראוי שגם מי שאינו יכול לשמוע כל שבת קריאת התורה בשבת זו יקפיד לשמוע ויש שכתבו מטעם זה לחייב גם נשים בשמיעת פרשת פרה אמנם רוב הפוסקים כתבו שאינם חייבות כלל. (לכו"ע יכולות לצאת בקריאה מחומש).

         ג.         מן הראוי שהעולה והקורא יכוונו להוציא את השומעים בברכות ובקריאה והשומעים יכוונו לצאת.

        ד.        וענין קריאה זו קודם ניסן, כדי להזכיר ולהודיע לכל מי שנטמא במת להטהר מטומאתו, כדי שיוכל להקריב קרבן פסח במועדו. והקדימו לזרז על כך קודם ניסן, לפי שהרחוקים מירושלים כבר התחילו לצאת מעריהם בראש חדש ניסן לעלות לירושלים. ובעוד שכל איש בעירו ובתוך קהלו, מזכירין לו שאם נטמא במת שיטהר תחילה באפר הפרה ואז יוכל להקריב את קרבנו בפסח ראשון ולא ידחה לפסח שני.

       ה.       ואף על פי שבעוונותינו חרב בית המקדש ואין לנו קרבן ולא טהרה לאכול מבשר הקדשים, אנו מחזיקים בתורת הטהרה ולומדים מצוותיה ודיניה ועוסקים בהם בזמנם, ונחשב לנו כאילו הטהרנו מטומאותנו והכשרנו עצמנו להקריב קרבנותינו במועדם.

         ו.         וכתוב בספרים, שימים אלה שקודם הפסח מסוגלים לזכות בהם לרוח טהרה, כשם שישראל עוסקים עתה בפרשת פרה והיו עוסקים בטהרתם קודם הקרבת הפסח בזמן שבית המקדש היה קיָּם.

         ז.         ומלבד טהרת הפרה מטומאת מת, ניתנה גם לכפר על מעשה העגל. לאחר שהקדוש ברוך הוא נתפיֵּס עם ישראל אחר חטא זה, וצִוָּה עליהם לעשות לו משכן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, נתן להם מצוה זו כדי להטהר לגמרי מכל טומאה שדבקה בם מטומאת מת ומטומאת כל עבודה זרה שהיא שרש המיתה בעולם. הרי שטהרת אפר הפרה היא גם טהרה מכל טומאת עבודה זרה שלא תשאר חס ושלום דבוקה בנפש האדם מישראל.



[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] חזקוני
[4] רשב"ם
[5] רמב"ן
[6] רש"י
[7] רשב"ם
[8] רמב"ן
[9] חזקוני
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] ספורנו
[12] המקור מן התורה לחיוב קריאת פרשת פרה עיין בספר משך חכמה (במדבר פי"ט פס' כ)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה