מקרא
ויקרא פרק יד
(מו) וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ ולא שהה בו יִטְמָא טומאת עד הגוף ויטבול וימתין לטהרתו[1] עַד הָעָרֶב:
(מז) וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו והוא הדין לשוהה אפילו לא שכב ואכל, אלא כתבה התורה את הרגילות, וילמוד סתום מן המפורש. וכמה שיעור שהייה ושכיבה? כדי אכילה. ושיעור אכילה, כדי אכילת פרס, והם ד' ביצים, וזה השיעור הלכה למשה מסיני. ואמרו חכמים הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתיפיו וטבעותיו וסנדליו בידיו, הוא והם טמאים מיד. היה לבוש בכליו וסנדליו וטבעותיו באצבעותיו וסנדליו ברגליו, הוא טמא מיד והם בכדי אכילת פרס[2]:
(מח) וְאִם בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה כלומר לא חזר הַנֶּגַע בַּבַּיִת אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת הַבָּיִת וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע ואם עמד בעיניו גם בראשון גם בשני כלומר שחזר בשני חולץ קוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר נותץ את הבית[3]:
(נ) וְשָׁחַט אֶת הַצִּפֹּר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים:
(נא) וְלָקַח אֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה וּבַמַּיִם הַחַיִּים וְהִזָּה אֶל הַבַּיִת נחלקו תנאים בפי' י"א שמזה על המשקוף ועל שתי המזוזות כמו שהיה בפסח מצרים וי"א שמזה על הבית כולו שֶׁבַע פְּעָמִים:
(נב) וְחִטֵּא וטיהר[5] אֶת הַבַּיִת בְּדַם הַצִּפּוֹר וּבַמַּיִם הַחַיִּים וּבַצִּפֹּר הַחַיָּה וּבְעֵץ הָאֶרֶז וּבָאֵזֹב וּבִשְׁנִי הַתּוֹלָעַת:
(נג) וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְכִפֶּר וניקה את הנגע עַל הַבַּיִת וְטָהֵר:
(נד) זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק:
(נה) וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת:
(נו) וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת:
(נז) לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר איזה יום מטהרו ואיזה יום מטמאו זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת: ס
נביא
ז. וְאִישׁ לֹא יוֹנֶה - לא הונה ולא רימה. חֲבֹלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב - מה שלקח משכון על חוב החזיר. גְּזֵלָה לֹא יִגְזֹל לַחְמוֹ לְרָעֵב יִתֵּן וְעֵירֹם יְכַסֶּה בָּגֶד- נתן צדקה מממונו.
ח. בַּנֶּשֶׁךְ לֹא יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח - לא הלווה בריבית. מֵעָוֶל יָשִׁיב יָדוֹ - מלעשות רשע השיב ידו. מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה בֵּין אִישׁ לְאִישׁ.
ט. בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת אֱמֶת צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה נְאֻם ה' אלקים.
י. וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם - רשע רוצח. וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד מֵאֵלֶּה - עשה לאחיו מישראל מאחת העבירות הנזכרות לעיל.
יא. וְהוּא אֶת כָּל אֵלֶּה לֹא עָשָׂה - הטובות שעשה אביו לא עשה. כִּי גַם אֶל הֶהָרִים אָכַל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא.
יב. עָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנָה גְּזֵלוֹת גָּזָל חֲבֹל לֹא יָשִׁיב וְאֶל הַגִּלּוּלִים נָשָׂא עֵינָיו תּוֹעֵבָה עָשָׂה
יג. בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי - האם מגיע לו לחיות? לֹא יִחְיֶה אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה - הוא לא יחיה כי עשה כאלו תועבות.
יד. וְהִנֵּה הוֹלִיד בֵּן וַיַּרְא אֶת כָּל חַטֹּאת אָבִיו אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּרְאֶה וְלֹא יַעֲשֶׂה כָּהֵן - כאלו חטאים.
טו. עַל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא.
יחזקאל פרק יח
טז. וְאִישׁ לֹא הוֹנָה חֲבֹל לֹא חָבָל וּגְזֵלָה לֹא גָזָל לַחְמוֹ לְרָעֵב נָתָן וְעֵרוֹם כִּסָּה בָגֶד.
יז. מֵעָנִי הֵשִׁיב יָדוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח מִשְׁפָּטַי עָשָׂה בְּחֻקּוֹתַי הָלָךְ הוּא לֹא יָמוּת בַּעֲוֹן אָבִיו חָיֹה יִחְיֶה.
יח. אָבִיו כִּי עָשַׁק עֹשֶׁק גָּזַל גֵּזֶל אָח - גזל מאחיו. וַאֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשָׂה בְּתוֹךְ עַמָּיו וְהִנֵּה מֵת בַּעֲוֹנוֹ.
יט. וַאֲמַרְתֶּם מַדֻּעַ לֹא נָשָׂא הַבֵּן בַּעֲוֹן הָאָב - ואתם שואלים מדוע לא נענש הבן על עוונות האב? וְהַבֵּן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה אֵת כָּל חֻקּוֹתַי שָׁמַר וַיַּעֲשֶׂה אֹתָם חָיֹה יִחְיֶה - ולמה שיענש והרי מתנהג ביושר ועושה רק טוב לכן יחיה.
כ. הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת - מי שחוטא יענש. בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן - הבן לא יענש בעוונות אביו והאב לא יענש בעוונות בנו. צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה - על הצדיק יבוא השכר על צדקותו. וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה - ועל הרשע יבוא העונש על מעשיו הרעים.
כא. וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה- יחזור בתשובה. וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת.
כב. כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה
כתובים
דברי הימים א פרק ה
(לא) וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת בֻּקִּי וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת עֻזִּי (2811): (לב) וְעֻזִּי הוֹלִיד אֶת זְרַחְיָה וּזְרַחְיָה הוֹלִיד אֶת מְרָיוֹת: (לג) מְרָיוֹת הוֹלִיד אֶת אֲמַרְיָה וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת אֲחִיטוּב: (לד) וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת צָדוֹק הוא הכהן הגדול הראשון ששמש בבית המקדש בימי שלמה 2935 וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת אֲחִימָעַץ שהיה כהן גדול בימי רחבעם בן שלמה שנת 2964 - 2981: (לה) וַאֲחִימַעַץ הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה כהן גדול בימי אביה בן רחבעם 2981 וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת יוֹחָנָן: (לו) וְיוֹחָנָן הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה הוּא אֲשֶׁר כִּהֵן בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלִָם וכי הוא לבד כהן אלא שמסר נפשו על עבודת הבית בהיותו כהן גדול שמיחה בעוזיה המלך בשנת 52 למלכותו שנת 3142 לבריאת העולם כאשר בא להקטיר קטורת (כמו שכתוב בדברי הימים ב כו, טז – כא): (לז) וַיּוֹלֶד עֲזַרְיָה אֶת אֲמַרְיָה יתכן שהוא אוריה (3183) כהן גדול הנזכר במלכים ב טו ששימש בימי אחז מלך יהודה וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת אֲחִיטוּב ויתכן שזהו עזריה שנזכר בדברי הימים ב': (לח) וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד את מריות שהוליד אֶת צָדוֹק כמבואר לקמן ט, יא וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת שַׁלּוּם: (לט) וְשַׁלּוּם כהן גדול בימי אמון בן מנשה 3283 הוֹלִיד אֶת חִלְקִיָּה כהן בימי יאשיה בן אמון 3285 ויהואחז בן יאשיהו 3316 וְחִלְקִיָּה הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה כהן גדול בימי יהויקים: (מ) וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת שְׂרָיָה כהן גדול בימי יהויכין (3327) ושריה הומת ע"י נבוכדנצר בזמן גלות צדקיה והוא כנראה היה הכהן הגדול האחרון וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת יְהוֹצָדָק כהן גדול בימי צדקיהו (3327) והוליד גם את עזרא הסופר אחיו של יהוצדק: (מא) וִיהוֹצָדָק הָלַךְ בְּהַגְלוֹת יְקֹוָק אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בְּיַד נְבֻכַדְנֶאצַּר ובנו יהושע שימש בתחילת בית שני: ס
דברי הימים א פרק ו
(א) בְּנֵי לֵוִי גֵּרְשֹׁם הוא גרשון קְהָת וּמְרָרִי הזכיר את כולם שוב כדי לייחס את גרשם ומררי: (ב) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹם לִבְנִי וְשִׁמְעִי: (ג) וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל: (ד) בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמֻשִׁי וְאֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַלֵּוִי לַאֲבוֹתֵיהֶם שמתייחסים אחרי אביהם מהבן אל האב: (ה) אלו התולדות אשר לְגֵרְשׁוֹם לִבְנִי בְנוֹ של גרשום וכן כולם בנו של המוזכר לפניו יַחַת בְּנוֹ ופה דילג ובפסוק כה חשבם עד לוי וסמך על כך שאנו נוסיף מאחד על חבירו ויש להוסיף פה שמעי בנו זִמָּה בְנוֹ איתן בנו:
משנת ההלכה
קדש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה